גני ילדים מקוונים- הדור הבא או אשליית שליטה? 

האח הגדול וכל תוכניות הראליטי העלו לדיון את נושא המציצנות שלנו. להיות מציצן זו לא מחמאה אבל כשהמציצנות נוגעת לחיי ילדינו ישנה הרגשה שמעקב אחריהם ויותר מכך אחרי הגננת הא ממש מצווה.
בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר גני ילדים המתקינים מצלמות בתוך הגן. חלק כאקט שיווקי וחלק מתוך דרישת ההורים. המצלמות הן נושא רגיש ואין ספק שתוכניות התחקיר כמו אמנון לוי ורפי גינת, רק עודדו את הנושא. כל פרסום על גננת מכה או על התעללות בגן מחרידים אותנו, ובצדק ואנחנו מחפשים פתרון.
הנושא כל כך משמעותי שבשנה שעבה העלו שני הצעות חוק , של נדיה חילו ושל ישראל חסון, לגבי התקנת מצלמות במערכת החינוך. למצלמות יתרונות ברורים- מעקב צמוד אחרי הילד ואחרי הטיפול בו. אפשר לדעת בוודאות מה הילד אכל והאם אחד הילדים הציק או הרביץ לו. הדבר נוח כאשר מדובר בילדים צעירים שאינם משתפים אותנו בחוויות היום.
אבל... מי מאיתנו היה רוצה לעבוד במקום שמצלמים אותו ובאופן מידי גם מעירים לו. לגננת ממוצעת אין בוס אחד אלא 30 זוגות הורים וכולם רוצים בטובת הילד שלהם. גננות תהינה עסוקות באיך הן מצטלמות ופחות בקשר האמיתי עם הילדים.
בעיה נוספת היא האשליה שאנחנו בשליטה ויודעים מה באמת קורה אם הילד הפרטי שלנו. המצלמה לא תעביר אם הוא מאושר או שמח. הפרידה שלנו בבוקר הופכת להיות לכאורה לקלה יותר אבל זו אשליה. כמו שמייל לא מחליף קשר מצלמה לא תמיד מעבירה את האווירה בגן.
הניסיון לשלוט גורם לנו להיות קצת "האח הגדול" ולמנוע מהילדים לפתח עצמאות וחיים משל עצמם בגן. בשלב מוקדם מאד הם מבינים שצופים בהם ואז יכולות להתחיל מניפולציות. דוגמא? ילד שרוצה לחזור הביתה יבכה בידיעה שאמא רואה.
אז מה עושים עם הדאגה? אתם דואגים? גשו מדי פעם לגן ובדוק מה קורה שם. רצוי לבקר בגן בשעות שונות ולראות איך הילד שלכם מסתדר שם. ביקור במקום האמיתי מעביר הרבה יותר מצפייה דרך מסך.