מדוע אנשים אינם חוזים במציאות הרוחנית? ואיך ניתן לחזות בה?? 

אנשים לא חוזים במציאות הרוחנית?

המציאות הרי היא על פי המוצא? לא? כלומר סובייקטיבית, אז במציאות שלי, הרוויה כבר בדעת תורה, אני חווה במציאות ברורה של הרוחניות, הקב"ה , בהשגחתו הפלאית, בהדרו ובחכמתו בכל פרט בבריאה, באהבתו האדירה והאינסופית, בשמחתו , ולעיתים לזכות אף להשיכנו עם ביטוייו הרגשיים בליבי, בעיקר בשעת התפילה והמצווה.

אך אני מבין גם את אותם אלו שלא חווים ולא רואים זאת....
כמו שדוד המלך אומר לנו -" וכסיל לא יבין את זאת" -
עיוור צבעים לא יכול לראות את כל צבעי הקשת
האדם עצמו לא יכול לראות את כל הספקטרום, בזה דבורה אפילו טובה ממנו.
וכשם שהאדם לא רואה ולא שומע במציאות של תדרי קול ואור גבוהים מהימנו, לבטח ולבטח לא בתדר האלוקי.

כאן ישנה העבודה.
בה`י הידיעה.

אך זה יתכן ואפשרי,
ואיך???
נעשה->ונשמע
טעמו-> וראו כי טוב , שוב דוד המלך...

ראשית צריך להיעזר בספר הספרים, כדי להבין מה היה ואיך יהיה: סיפור בראשית:
היו היתה מציאות של אדם המכיר באלוקים עושו וקונו,
אך באי הקשבה לו, בעת אכילתו מעץ הדעת, פתאום נפקחו עיניו...
ובתהליך של היטמאות ורציחות, ובניסיונות זולים לשחזר את אותו תענוג, נעלמו עיני האנושות , לגמרי מזה הכוח והתדר.
טומאה מלשון אטימות, עולם מלשון העלם -
כשיש על הבית ברזנט, אין בו שמש, אבל זה לא אומר שאין שמש בחוץ..
same same to your and our world
עד שהגיע אברהם אבינו, שהחל לצעוק המלך הוא לא עירום אלא אנחנו,
והחל לפרסם את שמו של הכוח הבלתי ניתן לתפיסה הזה, בעולם.
מכאן והלאה נולדו זרעים מזה האילן המשפחתי שכן החלו לנקוט בפעולות שישמרו על חוש הראיה החדש הזה, והחלו לפתח אותו , עד לראיה מוחשית, והרגש נכון איפה הגבולות שלו,
עד שבני בניהם של אותו צאצא ישראל, זכו לצאת מהמצב ההפוך ביותר לזה האור, ברכוש גדול, וזכו לממוצע המחבר בין הכוחות הקוטביים האלו, נותן ומקבל, בורא ונברא, מצריך וצורך,
את התורה הקדושה, שהיא ניתנה במעמד לדורות, והיא מפענח הקוד של שפת התוכנה של המציאות, שבאמצעותה, המציאות העמוקה יותר, הנשגבת יותר, נחשפת!
וכך, לאחר טונות של טונות, של מחקר של זה הכוח והקוד, התורה,
אשר תוצאותיה מצויים בכל מחשב ספריה או לאפטופ דרך האינטרנט, היא מצויה ונגישה לכל אדם ,יהודי- בעל הכלי , הנשמתי, המסוגל לגדול וללמוד, ולפתח את איברי הקלט, שבאמצעותם המציאות האמיתית החדשה נחשפת.

אך היא בריש גלי דורשת, תחילה, עשה כעבד, אבותיך עשו, סמוך עליהם, גם אתה תעשה, ואז לאט לאט, מכונן העלילות יחשף לך, ויתן לך את הריקושט להמשיך להעמיק בו, וכוון ולהתכונן לעבר למקום בו תשוב לאותו גן נשגב ונפלא, ממנו בבושת פנים גורשת.

זהו לא דבר פשוט.
זוהי משימת חיים.

אך זוהי הדרך היחידה לפרדישן.

כאמור, המציאות הזאת לא נחשפת,
ובהיעדר הזנה של הכוח הרוחני הגנוז בממוצע המחבר התורה הקדושה, עץ החיים, המציאות הזאת לא תיחשף.

מה שיחשף אלו רמות עמוקות מאוד של קליפות, חיצוניות הכוח, שיעשו את האדם דוקטור בפיזיקה, משכיל מאוד שיצליח להיכנס עד לתוך החומר וזה לא יראה את מי שמנענע את האלקטרונים.
הוא יראה רק דרך , הלומדת את מערכת הנורמות של הסביבה , והמערכת המשפטית של המדינה, וידע איך בהתאם למצב הפתיחה שלו, להפיק את המקסימום תועלת ומינימום הפסד להאני הנפסד שלו..

ועל כן הדרך היחידה, לחזות בזאת המציאות היא אך ורק על ידי הלמידה. ההזנה. של התלמוד תורה כנגד כולם.
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב".

חכמה, בינה ודעת.

דעת.

וכאן בדיוק ההבדל בין החוזים במציאות הרוחנית לאלו שעדין לא.
עץ הדעת:

האוכלים מעץ ההגיון,עץ הדעת, עץ השכל האנושי המוגבל, עץ ה10 אחוז ביום טוב,עץ 5 חושים מוגבלים, מעץ הפילוספיה שנהגתה על ידי אותו שכל ספקן, ש5000 שנה של פילוספיה ללא מוסכמה אחת מוחלטת, מעץ של האני יסתדר לבד, לא צריך רוחניות ולא בורא, מעץ הסרק, עץ הבוסר, הגודע אותך מאילן הנצח, של עם הנצח, ושמך גרוש בבית אבות, ששונא את העולם.גיהנום.

לבין אלו האוכלים מעץ החיים, עץ החכמה האלוקית, האינסופית, המכתיבה לך את הגבולות, מיידעת אותך בנפלאות, דורשת ממך תכונות נאדרות (בא` וב ה`) כמו האהבה, להתרבות ולהרבות בחיים , ובמוקדי ההשפעה, להידמות לא-ל בדרכיו, ולהגיע לשלום פנימי ומשפחתי, בין בעולם הזה לבין לעולם האמיתי, גן עדן.

וזה שוב, הקונפליקט בין המוצאים ללא מוצאים.

היגיעה ואז הידיעה. הנעשה ואז הנשמע, הטעימה ואז הראייה.

ברגע שהאדם בוחר בדרכי אילן החיים, המציאות הזאת נחשפת,
והיא אייתנה ברמה שיהיה מוכן למסור את נפשו בנקל, ולא לעבור על הקל שבקלים שבנתיבותיה.

כך גם אצלי.
לא היה זה אצלי תמיד,התור קיבוצניק מרוחק,
בייזע ובדמעות, נלחמתי להחליף את הדעת והאחיזה האישית המדומה והקודמת שלי-עץ הדעת ( שנשאר עוד הרבה ממנה) בזה עץ החיים, התורה הקדושה, והמציאות הזאת נחשפת לי, בכל יום מחדש, ובהתאם לכוחות האנרגטים הידועים לעמנו בספרי הפענוח של התורה.
והמדהים הוא שבעמנו הוותיק, מדובר בחוויה קולקטיבית, שנחוותה, נחווית ותחווה על ידי רבים רבים, שבחרו בדרך האמונה הזאת והעיסוק במצוותיה: "המשילוך ברוב חזיונות הינך אחד בכל דמיונות" ." ויחזו בך זיקנה ובחרות ושער ראשך בשיבה ושחרות" (מתוך שיר הכבוד) . "וכל אשר תחזו לכם, עיניכם תראנה ולא זר" -בעל הסולם ושוב "טעמו וראו כי טוב ה`" - וזה מוביל לאינדיווידואליות האחידה: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"- חז"ל, הדרישה הרוחנית מכל יהודי לחזות בעינו שלו בזאת המציאות ולא רק כי סיפרו לו,
ונוצר לו לראשונה בתודעה האנושית - בסיס לאמת אוביקטיבית, מציאות אוביקטיבית ולא רק , אמת סובייקטיבית.

בסיס לחזות ברוחניות בצורה אמפירית, מדוייקת, עקבית ושיטתית,
שמובטח לכל יהודי שילך בדרכיה לחזות בה, ברוב פאר והדר,
ולזכות לעדנה ולעונג שבדרכה, עד לשכפול זה העונג והשלום לא רק לגופים פרטיים, למשפחות פרטיות אלא לכלל ישראל, בשלום עולמי, בגאולה אמיתית ושלימה, במהרה בימינו, תיכף ומיד ממש, כי יש את כל הכלים כבר לכך, במיוחד ממשיח צדקנו, שילמד תורה חדשה את ישראל, בעגלא דידן אמן ואמן