כאשר מתקיימת פגיעה בין שני תלמידים, מערכת החינוך מקיימת תדיר נוהל הרחקה של הפוגע מן הכתה או מבית-הספר. כאשר מדובר בפגיעה מינית, על אחת כמה וכמה. כך היה גם במקרה של תלמידה בחטיבת-הביניים במרכז הארץ, אשר התלוננה שבן כתתה אנס אותה. אלא שבוקר אחד נדהמה הנערה לפגוש אותו ללא כל התראה מוקדמת בכתתה. המעשה בלתי יסולח, כיוון שיש בו משום שיחזור של אלמנט ההפתעה החולני והמשתק, הקיים בכל מעשה של תקיפה מינית.
השיתוק משאיר את הקורבן חסר-אונים, הוא אינו מתגונן ואינו מתקומם כנגד הפגיעה, ובשלב מאוחר יותר חש בשל כך רגשות אשם נוראיים.
מנגד, יש לשאול האם הגישה הרווחת של הפרדה בין הקורבן לפוגע הינה תמיד לטובתו של הקורבן?
כאשר מתאפשרת הפרדה טוטאלית והרמטית, כמו במקרה של מאסר ממושך, התשובה כמעט מובנת מאליה.
אולם, במקרה של פגיעה בין ילדים ונוער, ההפרדה המתבצעת בתוך מערכת החינוך מאפשרת עדיין מגע מקרי וללא פיקוח בחצר בית-הספר, מחוץ לבית-הספר, בשכונה, בחדר-המדרגות, במכולת השכונתית וכן הלאה.
ההפרדה המתקיימת על ידי מערכת החינוך, מתבצעת בדרך כלל לפני שהתקיים הליך משפטי כלשהו. כלומר מערכת החינוך הופכת להיות הרשות השופטת, המחוקקת והמבצעת בו-זמנית. היא מענישה מיידית, ובדרך כלל מקבלת את גרסת הקורבן המאשים. לעיתים קרובות המואשם כופר באשמה. אם ממקום של שקר, אם ממקום של הכחשה כמנגנון הגנה, או ממקום שכלל אינו קולט את משמעות חומרת מעשיו. כאשר הוא נענש בהרחקה מכיתתו בשלב זה, לעיתים קרובות הוא חש קורבן. הוא אינו נמצא במקום הרגשי לקבל את העונש כגמול, אשר מגיע לו בגין מעשיו הנלוזים. העונש גורם לו למרמור, לזעם, לאיבה ולרצון לנקום בקורבן שהתלונן ובמערכת שהענישה.
מערכת החינוך מבחינתה, פעלה כהלכה כיוון שנקטה בצעדים הראויים כדי להגן על הקורבן. היא כלל לא מודעת לכך, שלמעשה חשפה את הקורבן לסכנה גדולה יותר. שכן, עתה הפוגע הפך בעיני עצמו לקורבן, אשר שואף לנקום במי שפגע בו. הוא אינו מחובר כלל לעובדה, שמדובר בקורבן שנפגע על ידו. עובדה זו מוכחשת על ידו. התוקף הפך לקורבן נקמן. הקורבן המקורי חשוף לפעולות נקמניות מצידו, והכול נעשה מחוץ לעיניהם המשגיחות של צוות המורים, שכן התקיימה הפרדה בין הקורבן לתוקף בשעות הלימודים בהן יש פיקוח של המורים.
לעומת זאת, לו הקורבן והתוקף היו נשארים שניהם באותה כתה, המורה יכול היה לקיים שיחות אודות נושאים כלליים הקשורים לפגיעה שבין אדם לחברו, כבוד האדם, פרטיות וכיו"ב, ובה במידה לגעת בקושי של הקורבן והפוגע להימצא בכפיפה אחת, ובאחריות המשותפת של חברי הכתה לדאוג אחד לשני שלא תתקיימנה פגיעות מסוג זה. המורה יכול היה להשגיח, שלא תתנהל פגיעה נוספת בקורבן במהלך השיעור. הקורבן יכול היה ללמוד, שהוא מסוגל לעמוד מול הפוגע מבלי שהלה יוסיף לפגוע בו. הפוגע היה מודע לכך שהתנהגותו נבדקת שעה שעה, ומצד שני שלא נשפט על ידי מערכת החינוך ושניתנים לו סיכויים הוגנים על ידה, שהיא נשארת ניטראלית ברמה השיפוטית, אבל שמה לו גבולות ולא תאפשר לו לפגוע שוב.
הנוכחות המשותפת של הקורבן והפוגע בכתה, תקשה על כך שהנושא ירד מסדר היום, מעצם העיסוק שתעלה האינטראקציה בין השניים. לעומת זאת, כאשר מתקיימת ההרחקה, ההפרדה עלולה להביא להורדת המודעות של סיפור הפגיעה מסדר היום של המורים. האשליה שהקורבן מוגן מעצם ההרחקה, בשילוב עם לחץ המשימות הלימודיות, יביא מהר מאוד להזנחת הנושא. כך, הקורבן ימצא עצמו בבדידותו נאבק עם קשייו וחרדותיו.
למפגש עם הפוגע יש השלכות רבות על בריאותו הנפשית של הקורבן.
הישרדותו את המפגש, מאפשר לקורבן להתחבר לתחושה, כי למרות החוויה הטראומטית בה הגיב בקיפאון, הוא אינו חסר אונים, ויש לו כוחות להתמודד עם מצבים מאיימים, גם מול הפוגע. ההתמודדות מאפשרת לו לחזור למהלך חיים תקין, הכוללת התנהלות חופשית בשכונת המגורים ובסביבת בית-הספר.
לעומת זאת, היעדר מפגש עם הפוגע בבית-הספר, עלול להביא להסתגרות בביתו בשעות שאחרי שעות הלימודים, מחשש פן יפגוש במקרה את הפוגע, בשטח שאין בו דמות מבוגר שייחלץ לעזרתו. הפוגע לובש איכות דמונית-מפלצתית ככל שהמפגש עימו מתרחק, וככל שהתגובות הפוסט-טראומטיות מתעצמות.
לקריאה נוספת:
בר-שדה, נ. (2007). הרחקת קטין עם התנהגות מינית פוגעת ממערכת החינוך-התמודדות או בריחה?
www.macom.org.il/child-offender.asp - 24k,
www.articles.co.il/article/.../הרחקת%20קטין%20עם%20התנהגות%20מינית%20פ... - 64k
©כל הזכויות שמורות
השיתוק משאיר את הקורבן חסר-אונים, הוא אינו מתגונן ואינו מתקומם כנגד הפגיעה, ובשלב מאוחר יותר חש בשל כך רגשות אשם נוראיים.
מנגד, יש לשאול האם הגישה הרווחת של הפרדה בין הקורבן לפוגע הינה תמיד לטובתו של הקורבן?
כאשר מתאפשרת הפרדה טוטאלית והרמטית, כמו במקרה של מאסר ממושך, התשובה כמעט מובנת מאליה.
אולם, במקרה של פגיעה בין ילדים ונוער, ההפרדה המתבצעת בתוך מערכת החינוך מאפשרת עדיין מגע מקרי וללא פיקוח בחצר בית-הספר, מחוץ לבית-הספר, בשכונה, בחדר-המדרגות, במכולת השכונתית וכן הלאה.
ההפרדה המתקיימת על ידי מערכת החינוך, מתבצעת בדרך כלל לפני שהתקיים הליך משפטי כלשהו. כלומר מערכת החינוך הופכת להיות הרשות השופטת, המחוקקת והמבצעת בו-זמנית. היא מענישה מיידית, ובדרך כלל מקבלת את גרסת הקורבן המאשים. לעיתים קרובות המואשם כופר באשמה. אם ממקום של שקר, אם ממקום של הכחשה כמנגנון הגנה, או ממקום שכלל אינו קולט את משמעות חומרת מעשיו. כאשר הוא נענש בהרחקה מכיתתו בשלב זה, לעיתים קרובות הוא חש קורבן. הוא אינו נמצא במקום הרגשי לקבל את העונש כגמול, אשר מגיע לו בגין מעשיו הנלוזים. העונש גורם לו למרמור, לזעם, לאיבה ולרצון לנקום בקורבן שהתלונן ובמערכת שהענישה.
מערכת החינוך מבחינתה, פעלה כהלכה כיוון שנקטה בצעדים הראויים כדי להגן על הקורבן. היא כלל לא מודעת לכך, שלמעשה חשפה את הקורבן לסכנה גדולה יותר. שכן, עתה הפוגע הפך בעיני עצמו לקורבן, אשר שואף לנקום במי שפגע בו. הוא אינו מחובר כלל לעובדה, שמדובר בקורבן שנפגע על ידו. עובדה זו מוכחשת על ידו. התוקף הפך לקורבן נקמן. הקורבן המקורי חשוף לפעולות נקמניות מצידו, והכול נעשה מחוץ לעיניהם המשגיחות של צוות המורים, שכן התקיימה הפרדה בין הקורבן לתוקף בשעות הלימודים בהן יש פיקוח של המורים.
לעומת זאת, לו הקורבן והתוקף היו נשארים שניהם באותה כתה, המורה יכול היה לקיים שיחות אודות נושאים כלליים הקשורים לפגיעה שבין אדם לחברו, כבוד האדם, פרטיות וכיו"ב, ובה במידה לגעת בקושי של הקורבן והפוגע להימצא בכפיפה אחת, ובאחריות המשותפת של חברי הכתה לדאוג אחד לשני שלא תתקיימנה פגיעות מסוג זה. המורה יכול היה להשגיח, שלא תתנהל פגיעה נוספת בקורבן במהלך השיעור. הקורבן יכול היה ללמוד, שהוא מסוגל לעמוד מול הפוגע מבלי שהלה יוסיף לפגוע בו. הפוגע היה מודע לכך שהתנהגותו נבדקת שעה שעה, ומצד שני שלא נשפט על ידי מערכת החינוך ושניתנים לו סיכויים הוגנים על ידה, שהיא נשארת ניטראלית ברמה השיפוטית, אבל שמה לו גבולות ולא תאפשר לו לפגוע שוב.
הנוכחות המשותפת של הקורבן והפוגע בכתה, תקשה על כך שהנושא ירד מסדר היום, מעצם העיסוק שתעלה האינטראקציה בין השניים. לעומת זאת, כאשר מתקיימת ההרחקה, ההפרדה עלולה להביא להורדת המודעות של סיפור הפגיעה מסדר היום של המורים. האשליה שהקורבן מוגן מעצם ההרחקה, בשילוב עם לחץ המשימות הלימודיות, יביא מהר מאוד להזנחת הנושא. כך, הקורבן ימצא עצמו בבדידותו נאבק עם קשייו וחרדותיו.
למפגש עם הפוגע יש השלכות רבות על בריאותו הנפשית של הקורבן.
הישרדותו את המפגש, מאפשר לקורבן להתחבר לתחושה, כי למרות החוויה הטראומטית בה הגיב בקיפאון, הוא אינו חסר אונים, ויש לו כוחות להתמודד עם מצבים מאיימים, גם מול הפוגע. ההתמודדות מאפשרת לו לחזור למהלך חיים תקין, הכוללת התנהלות חופשית בשכונת המגורים ובסביבת בית-הספר.
לעומת זאת, היעדר מפגש עם הפוגע בבית-הספר, עלול להביא להסתגרות בביתו בשעות שאחרי שעות הלימודים, מחשש פן יפגוש במקרה את הפוגע, בשטח שאין בו דמות מבוגר שייחלץ לעזרתו. הפוגע לובש איכות דמונית-מפלצתית ככל שהמפגש עימו מתרחק, וככל שהתגובות הפוסט-טראומטיות מתעצמות.
לקריאה נוספת:
בר-שדה, נ. (2007). הרחקת קטין עם התנהגות מינית פוגעת ממערכת החינוך-התמודדות או בריחה?
www.macom.org.il/child-offender.asp - 24k,
www.articles.co.il/article/.../הרחקת%20קטין%20עם%20התנהגות%20מינית%20פ... - 64k
©כל הזכויות שמורות
פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה בפסיכותרפיה.
מטפלת בנוער, מבוגרים ובזוגות.
מדריכה במסגרת עמותת "תאיר" מטפלים העוסקים בטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית.
בעלת ניסיון רב בטיפול בסטיות מיניות, ובנפגעי טראומה (בעיקר נפגעי טראומה מינית).
עובדת בגישה טיפולית פסיכודינמית.
כותבת מאמרים מקצועיים בעיקר בתחום הטיפול בילדים, סטיות מיניות וטראומה מינית. המאמרים פורסמו בכתבי העת "שיחות", "פסיכואקטואליה", באתר "פסיכולוגיה עברית", "מקום", ויקיפדיה, ובאתרי מאמרים ברשת.
מטפלת בנוער, מבוגרים ובזוגות.
מדריכה במסגרת עמותת "תאיר" מטפלים העוסקים בטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית.
בעלת ניסיון רב בטיפול בסטיות מיניות, ובנפגעי טראומה (בעיקר נפגעי טראומה מינית).
עובדת בגישה טיפולית פסיכודינמית.
כותבת מאמרים מקצועיים בעיקר בתחום הטיפול בילדים, סטיות מיניות וטראומה מינית. המאמרים פורסמו בכתבי העת "שיחות", "פסיכואקטואליה", באתר "פסיכולוגיה עברית", "מקום", ויקיפדיה, ובאתרי מאמרים ברשת.
