גאון מי שהמציא מוצץ!?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

גאון מי שהמציא מוצץ!? 

מאת    [ 23/04/2009 ]
מילים במאמר: 827   [ נצפה 3274 פעמים ]

 
 

אין הורה שלא מתפעל מהשפעותו הקסומה של המוצץ על תינוקו הקטן. כשהתינוקת שלי בכתה, הוא עזר לי להשליט סדר ורגיעה, והרבה פעמים אף היה נראה שהיא דורשת לקבל את המוצץ. אם כך אז באמת גאון מי שהמציא מוצץ! אבל מה אנחנו באמת יודעים על המוצץ? האם ייתכן שהשלווה והרוגע שהמוצץ מביא שורר בעצם בנו ולא בתינוק שלנו? בואו ננסה להבין.

למה תינוקות בוכים?

בכי הוא אמצעי תקשורת של התינוק עם ההורה. זוהי תגובה טבעית המהווה אמצעי הישרדותי אשר באמצעותו התינוק משדר להוריו שהוא זקוק להם. בחודשים הראשונים כאשר התינוק תלוי לגמרי בהוריו, הבכי אמור לעורר אצל ההורה רגשות חמלה ואמפטיה כדי שיבוא, ירים אותו ויתן מענה לצרכיו. צרכיו של תינוק מתחלקים לשתי קבוצות:
צרכים פיזיים (אי נוחות פיזית), כגון: רעב, חיתול רטוב, חום/קור, כאב (גזים), מחלה, עייפות וכו'.
צרכים רגשיים, כגון: צורך במגע וקרבה לאמא, צורך בתנועה, בהלה, עודף גירויים וכדומה.
כולנו מודעים לצרכים הפיזיים של התינוק, ומודעים פחות לצרכיו הרגשיים. הסיבה לכך היא שקשה יותר לזהות את הצורך הרגשי ולתת את המענה בהתאם, לכן אנו ניגשים לפתרון הנגיש והשימושי ביותר בימינו, וזהו המוצץ.

מה למוצץ ולשקט
תינוקות נולדים עם רפלקסים מולדים ואחד מהם הוא רפלקס המציצה, זאת אומרת אם תכניסו לפה של התינוק פטמה, אצבע או מוצץ הוא יתחיל למצוץ. כאשר תינוק בוכה מקבל מוצץ מבלי שצרכיו מולאו, רפלקס המציצה מופעל ודעתו מוסחת מצרכיו שדרש למלא. רובינו בשלב זה נגיד "התינוק שקט, כנראה שהבעיה נפתרה". אבל לא כך הדבר!
על מנת להבין מה מתרחש בפן הרגשי נראה אנלוגיה קצרה לעולמינו של המבוגרים:
איך נרגיע חבר מוטרד?
נגיד שבא אלינו חבר ומשהו מאוד מטריד אותו. מצד אחד אנו יכולים להסיח את דעתו מן העניין, להציע לראות טלוויזיה או לצאת לסרט, לבאולינג, לסנוקר או כל דבר אחר. מצד שני אנו יכולים להקדיש מעט זמן ולעודד אותו לדבר על מה שמטריד אותו, לנחם אותו, כדי שיוציא את זה מהמערכת שלו ויוכל להמשיך הלאה.
במקרה הראשון, התעלמנו מהבעיה ולמרות שהלכנו לראות סרט, הבעיה נותרה ותחזור להטריד אותו בשלב יותר מאוחר. כך גם עם המוצץ. דעתו של התינוק מוסחת למוצץ, הוא עסוק כרגע במציצה ולכן הוא שקט, אבל הצורך עליו הוא שידר לנו בבכי עדיין לא מולא. בעצם המוצץ מלמד את התינוק להירגע באמצעות מענה אוראלי, וכך נוצרת התלות בחפץ חיצוני על מנת להירגע. היום זה מוצץ, מחר זה אולי קציצת ציפורניים, או פנייה אובססיבית לאוכל, כגון חיסול חפיסת שוקולד או קופסא שלמה של גלידה.
במקרה השני, כשהיינו לאוזן קשבת, אפשרנו לחבר שלנו לפרוק את המטען שסחב ולהתקדם הלאה להתמודד עם אותה בעיה ואולי אף להגיע לפתרונה.
אם התינוק ממשיך לבכות, גם אחרי שבדקנו את כל הצרכים האפשריים, הפיזיים והרגשיים, ייתכן שבוכה כדי לשחרר מתח, למשל במקרה של גירוי יתר. במקרים אלה עדיף לתת לתינוק לבכות כאשר אנו קרובים אליו מהווים כ"אוזן קשבת". בצורה זו אנו משדרים לו שאנו כאן בשבילו ושאנו קשובים לו. כך בעצם התינוק לומד שאוהבים אותו ומעריכים אותו, מה שמסייע לו לפתח ערך עצמי, ביטחון בעצמו ובהוריו. חשוב להדגיש שאני לא מצדדת בגישה "להשאיר תינוקות לבכות לבדם". ישנו הבדל רב בין להשאיר תינוק בוכה במיטתו לבדו לבין לאחוז תינוק בוכה בזרועות אוהבות, תוך מתן הרגעה ובטחון.
מה מתרחש בפן הפיזי:
המוצץ יוצר רגיעה, אבל לא מכניס את התינוק לשקט הפנימי, כי צרכיו לא מולאו. האגרסייה של החוסר רוגע יוצאת בהפעלת השריר הטבעתי של הפה בזמן מציצת המוצץ, מה שמפעיל בשרשרת את כל השרירים הטבעתיים בגוף (כל מערכת העיכול: שרירי המעיים ושרירי הקיבה, פי הטבעת), מכאן שהגוף לא נמצא בשקט. ניתן להחליף את הגירויים הנ"ל במענה שהוא יותר טבעי ומוכר לתינוק עוד מהרחם: תנועה, קול ומגע, ובינתיים לנסות להבין מהו הצורך אותו מבקש תינוקינו שנמלא.

סיבות טובות נוספות להגביל את השימוש במוצץ:
תינוק  אשר נמצא רוב הזמן עם מוצץ בפה לא יוכל להכניס ידיים לפה, מה שחשוב מאוד להתפתחות העתידית שלו, כגון: הבאת ידיים לפה, קשר עין-יד-פה, הבאת צעצועים לפה והתפתחות השפה. אם נאפשר לתינוק בגיל צעיר להכניס ידיים לפה, שלב התפתחותי זה יעבור מעצמו. לעומת זאת אם נמנע ממנו את הלמידה, התינוק ימצא לעצמו תחליף לצורך זה אשר יכול ללוות אותו גם בבגרותו.

כבר אמרנו שבכי זה דרך ביטוי של התינוק, זוהי תחילתה של שפה ותקשורת. כמו כן, בזמן בכי התינוק מפתח את הראות ואת הנשימה. ישנם הורים אשר לא מסוגלים לשמוע קול של בכי, אפילו לשנייה אחת, וממהרים לענות לצרכיו או פשוט לתת לו מוצץ. תינוק שלא לומד לבטא את עצמו בבכי אינו מפתח יצר של סבלנות ויכולת ביטוי עצמי. תינוק זה יגדל לפעוט אשר יצביע על דברים שהוא רוצה ולא יטרח להגיד אותם כי רגיל שהוריו מבינים אותו ודואגים לו עוד לפני שהוא עצמו יודע מה הוא רוצה. פעוט זה יגדל לילד אשר דורש לקבל עכשיו ומיד כי לא למד לחכות בסבלנות עד שהוריו ממלאים את צרכיו.


כל הנזכרים מעלה גורמים לחשוב פעמיים בזמן שהרצון 'פשוט לתת את המוצץ'  משתלט.
אומנם ישנם ימים שקשה גם לנו, ההורים, מחוסר השינה, העייפות המצטברת, ומניסיונות הקשים להבין מה תינוקינו צריך ברגע זה שהוא בוכה בכי חזק ולא פוסק. במקרים אלה הרגשתי צורך עז לרגע קט של שקט כדי להתאפס, לחזור לעשתונותי, להירגע, ואז להיות פנוייה שוב לצרכיה של בתי הקטנה. כן...נכנעתי למוצץ, אבל הפעם מתוך מודעות.

אולגה היא מדריכה להתפתחות תינוקות בשיטת "צעד-ראשון", ומנחת הורים לעיסוי תינוקות מטעם האגודה הבינלאומית IAIM.
אתר הבית: www.babycollege.co.il
באתר ניתן למצוא מידע רב בנושאי ליווי התפתחותי, עיסוי תינוקות ועוד.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב