עמ"ק 7214/07, מדינת ישראל נ' יפתח אלוני
כב' השופט: ש' אבינור
25.03.2009
העובדות:
הנאשם הואשם בכך הקים בריכת נוי לדגים במבנה עשוי בלוקים ובטון, וממוקם בחלקם הדרומי של המקרקעין, בשטח של כ-7.50 מ"ר
הכרעה:
1. הוראות סעיפים 1 ו-145(א) לחוק התכנון והבניה, כמו גם הוראות תקנות התכנון והבניה (עבודות ושימושים הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 קובעות הגדרות מרחיבות לעבודות בבניין ובקרקע הטעונות היתר, והטעמים לכך - מניעת בנייה בלתי מפוקחת, העלולה ליצור מפגעים שונים ומשונים - ברורים וידועים.
2. כפועל יוצא מהגדרות מרחיבות אלה - דהיינו: הגדרת עבודת בניה כמשתרעת גם על כל מה שמחובר חיבור של קבע למבנה (כאמור בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה), והגדרת עבודה בקרקע כעבודה המשנה את פני הקרקע (כאמור בתקנה 1(2) לתקנות ובסייגים הנקובים בה) - הגדרותיהן המשפטיות של "עבודות הבניה" משתרעות גם על סוגי עבודות שבלשון היומיום לא בהכרח ייחשבו לעבודות בניה.
3. דוגמא ידועה בהקשר זה היא הקמתם של סוכך או פרגולה, שהגדרתם כעבודות בניה הטעונות היתר נקבעה כבר לפני שנים.
4. עבודות ההקמה של הבריכה דנא - שכאמור בנויה מקונסטרוקציה מסיבית וקבועה של בטון, בלוקים ומסלעה - היא בגדר עבודה הטעונה היתר, בין לפי הגדרת "עבודת בניה" הטעונה היתר (בחוק התכנון והבניה) ובין לפי הגדרת שימוש בקרקע הטעון היתר (בתקנות).
5. אין מקום להגדיר את הבריכה הכוללת קונסטרוקציית בטון ובלוקים - כעבודת גינון שאינה מצריכה קירות תומכים.
6. משמעות החלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק היא מתן היתר-בפועל לנאשם לעשות שימוש במבנה שנבנה ללא היתר כדין. להבדיל מהכרעה במרבית העבירות הפליליות, שברגיל צופה פני עבר, הכרעה בעבירות תכנון ובניה צופה גם פני עתיד, וזיכוי נאשם מטעמי הגנה מן צדק פוטר את הנאשם לא רק מהעיצום בגין העבירה שעבר אלא גם מהצורך להוציא בעתיד היתר בניה כדין.
7. שנית, יישום הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובניה עלול להיות בעל השלכות רוחב תכנוניות. 8. אין מקום להחיל במקרה זה את הדוקטרינה של הגנה מן הצדק.
9. בהקמת הבריכה ביצע הנאשם עבודות שהן בהיקף משמעותי בהרבה מהקמת סוכך, או פרגולה, או עבודות בהיקף דומה שרבים אחרים מובאים לדין בגינן. לפיכך, קביעה כללית-נורמטיבית שמעשיו של הנאשם הינם בגדר זוטות לא זו בלבד שאינה רצויה מבחינת המדיניות המשפטית הראויה, אלא שהיא אף אינה צודקת ואינה שוויונית ביחס לעניינם של נאשמים רבים אחרים, המורשעים חדשות לבקרים בגין ביצוע עבודות הקטנות בהיקפן בהרבה מאלה שביצע הנאשם, והכול בהתאם להלכת רונן.
10. ביהמ"ש מרשיע את הנאשם בעבירה בה הואשם בכתב האישום.
כב' השופט: ש' אבינור
25.03.2009
העובדות:
הנאשם הואשם בכך הקים בריכת נוי לדגים במבנה עשוי בלוקים ובטון, וממוקם בחלקם הדרומי של המקרקעין, בשטח של כ-7.50 מ"ר
הכרעה:
1. הוראות סעיפים 1 ו-145(א) לחוק התכנון והבניה, כמו גם הוראות תקנות התכנון והבניה (עבודות ושימושים הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 קובעות הגדרות מרחיבות לעבודות בבניין ובקרקע הטעונות היתר, והטעמים לכך - מניעת בנייה בלתי מפוקחת, העלולה ליצור מפגעים שונים ומשונים - ברורים וידועים.
2. כפועל יוצא מהגדרות מרחיבות אלה - דהיינו: הגדרת עבודת בניה כמשתרעת גם על כל מה שמחובר חיבור של קבע למבנה (כאמור בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה), והגדרת עבודה בקרקע כעבודה המשנה את פני הקרקע (כאמור בתקנה 1(2) לתקנות ובסייגים הנקובים בה) - הגדרותיהן המשפטיות של "עבודות הבניה" משתרעות גם על סוגי עבודות שבלשון היומיום לא בהכרח ייחשבו לעבודות בניה.
3. דוגמא ידועה בהקשר זה היא הקמתם של סוכך או פרגולה, שהגדרתם כעבודות בניה הטעונות היתר נקבעה כבר לפני שנים.
4. עבודות ההקמה של הבריכה דנא - שכאמור בנויה מקונסטרוקציה מסיבית וקבועה של בטון, בלוקים ומסלעה - היא בגדר עבודה הטעונה היתר, בין לפי הגדרת "עבודת בניה" הטעונה היתר (בחוק התכנון והבניה) ובין לפי הגדרת שימוש בקרקע הטעון היתר (בתקנות).
5. אין מקום להגדיר את הבריכה הכוללת קונסטרוקציית בטון ובלוקים - כעבודת גינון שאינה מצריכה קירות תומכים.
6. משמעות החלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק היא מתן היתר-בפועל לנאשם לעשות שימוש במבנה שנבנה ללא היתר כדין. להבדיל מהכרעה במרבית העבירות הפליליות, שברגיל צופה פני עבר, הכרעה בעבירות תכנון ובניה צופה גם פני עתיד, וזיכוי נאשם מטעמי הגנה מן צדק פוטר את הנאשם לא רק מהעיצום בגין העבירה שעבר אלא גם מהצורך להוציא בעתיד היתר בניה כדין.
7. שנית, יישום הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובניה עלול להיות בעל השלכות רוחב תכנוניות. 8. אין מקום להחיל במקרה זה את הדוקטרינה של הגנה מן הצדק.
9. בהקמת הבריכה ביצע הנאשם עבודות שהן בהיקף משמעותי בהרבה מהקמת סוכך, או פרגולה, או עבודות בהיקף דומה שרבים אחרים מובאים לדין בגינן. לפיכך, קביעה כללית-נורמטיבית שמעשיו של הנאשם הינם בגדר זוטות לא זו בלבד שאינה רצויה מבחינת המדיניות המשפטית הראויה, אלא שהיא אף אינה צודקת ואינה שוויונית ביחס לעניינם של נאשמים רבים אחרים, המורשעים חדשות לבקרים בגין ביצוע עבודות הקטנות בהיקפן בהרבה מאלה שביצע הנאשם, והכול בהתאם להלכת רונן.
10. ביהמ"ש מרשיע את הנאשם בעבירה בה הואשם בכתב האישום.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
