אז מה זה, בעצם, שיאצו? 

למתבונן מבחוץ נראה טיפול השיאצו כשילוב בין עיסוי למחול. המטפל משתמש באצבעותיו, כפות ידיו, מרפקיו, בירכיו ושאר חלקי גוף, ביישמו לחץ עדין-אך-חודר על גופו של המטופל. הוא נע סביבו, על ארבעותיו, בחן מרחף, ונראה שאינו מתאמץ כלל. בדרך כלל נח חיוך שליו על שפתיו. בספרו זן באומנות הקשת, כותב אויגן הריגל: "העדר המאמץ בפעולה... הוא מראה שאיש המזרח רגיש מאוד ליופיו, ואסיר תודה עליו". תכונה זו מכונה ביפנית שיבומי (SHIBUMI). עבור המטופל, ולא בלי יוצא מן הכלל, סביר להניח שתוך מספר דקות תתחיל דעתו לרחף בעולמות רחוקים, וכך, צף במימד המיוחד שבין עירות לחלום, גופו הולך ורפה, הגנות היומיום מתרככות, הוא מניח לידי המטפל לעשות את מלאכתן. מוחו מייצר גלי אלפא, הייחודיים לשינה, לרגיעה עמוקה ולמדיטציה, מערכות גופו מתנהלות בנינוחות, לחץ הדם מתמתן ותחושה בסיסית של נעימות, נכונות ולעיתים פשוט של כיף, משתלטת עליו. על מנת להבין את ההבדל בין שיאצו לשיטות נוספות בריפוי ידני, יש להתוודע למספר הנחות יסוד: א. הגוף האנושי, כמו כל דבר אחר, עשוי, ברמתו הבסיסית ביותר, מרטיטות שונות של אנרגיה אוניברסאלית. דרך אגב, על אף הנופך המיסטי של משפט זה, יסכימו עליו לא רק המיסטיקנים המזרחיים, אלא גם הפיזיקאים המודרניים. בכל תרבות קראו לאנרגיה זו בשמות שונים, ובנו מודלים תיאורטיים כדי להסביר אותה ואת התנהלותה. ב. חולי, כאב או הפרעה, נתפסים בעיניי רפואת המזרח כפגיעה ברטט או בזרימתה הטבעית של האנרגיה האוניברסאלית, המכונה ביפנית קי (KI, ?), והמוכרת יותר כ-צ'י בסינית. ג. לכל אחד מאברי הגוף יש את הקי המיוחדת שלו, וחולי נתפס תמיד כפגיעה בזרימת הקי הספציפית של איבר נתון. כלומר, על המטפל לאבחן האם הפרעות שונות, כגון כאב ראש, נדודי שינה או פריצת דיסק - כולן ביטויים לחסימה אנרגטית מסויימת - נובעות מחסימת קי בלב, בכבד, בשלפוחית השתן וכיו"ב. שלושה מטופלים הסובלים, למשל, מבעיית נשימה, שברפואה המערבית תשויך תמיד לריאות, עשויים להיות מאובחנים על ידי מטפל השיאצו כסובלים מחסימה אנרגטית בכבד, בכליות ובקיבה בהתאמה. זהו דגם מורכב, עמוק ונבון של אבחנה מבדלת, ונדרשות שנות לימוד מפרכות כדי לתהות על קנקנו. ד. לכל איבר פנימי יש תעלה נושאת-קי, המכונה מרידיאן, קייראקו (KEIRAKU, ??) ביפנית. מרידיאן הקיבה נושא את קי הקיבה; מרידיאן הלב נושא את קי הלב, וכו'. רשת ענפה של מרידיאנים מסתעפת בגוף, מזינה את רקמותיו במזיגת אנרגיות האיברים השונות. לכל מרידיאן מסלול קבוע וידוע, וכל מסלול מתרומם לעיתים ממעמקי הגוף, וחולף בין העור והשרירים. על אותם מקטעים חיצוניים של תעלות אנרגיה, עובד מטפל השיאצו. כשהוא נשען על גופו של המטופל ומיישם את לחיצות השיאצו הוא בעצם עוקב אחרי מסלולי המרידיאנים. באמצעות טכניקות מיוחדות, הוא מווסת את זרימת האנרגיה במרידיאן. ביכולתו להאט, להחיש, להרמן, להסעיר ולכוונן את זרימת הקי. מטפל מיומן מחולל סימפוניה של אנרגיות ומשתית הרמוניה במקום בו היו קודם לכן צרימה וכאוס. זוהי אכן אומנות ריפוי ברמתה הגבוהה ביותר. ומכיוון שהמרידיאנים קשורים לאיברים הפנימיים ונושאים את אנרגיית החיים שלהם, וויסות המרידיאנים - הנערך בצורה בלתי פולשנית, על ידי מגע בחלקו החיצוני של הגוף, משקם את מצב האיברים הפנימיים והעדינים ביותר, אליהם יודעת רפואת המערב לפנות באמצעים כירורגיים או תרופתיים. ה. שיאצו היא שיטת ריפוי המאמינה ביכולותיו של הגוף לרפא את עצמו. אין בה שימוש בכלים חיצוניים, בתרופות, בתזונה; המטפל אינו הילר המעניק למטופל את האנרגיות הגבוהות והמיטיבות שלו עצמו; להוציא אסכולות מסוימות, הרואות במטפל מתווך בין המטופל לבין אנרגיית השמיים והארץ, אין בשיאצו דבר פרט לאנרגיה של המטופל עצמו. המטפל תומך, מכוון, מחזק פה, מפזר שם, אך פועל תמיד מתוך כבוד והערכה עצומים למטופל, לגופו וליכולותיו. כפי שנראה בהמשך, מטפלים שונים ואסכולות שונות מפרשים תפיסה זו באופן יצירתי. ישנם מטפלים המיישמים מגע מרפרף ומינימליסטי, דמוי רייקי, ויש מטפלים המשתמשים בשיטות אגרסיביות מאוד, בעלות טונים כירופרקטוריים. ו. מטפל השיאצו נמנע מלהפעיל כוח פיזי במהלך הטיפול. הכשרתו ארוכת השנים תורמת לתנועה שוטפת של קי בגופו, ויש בו מקור כוח פנימי פועם, המצוי בבטן התחתונה ומכונה הרה (HARA, ?). הרה היא הבטן התחתונה, ובמובן מסויים, חגורת המותניים כולה. במסורת היהודית נאמר "כוחו במותניו". רובנו מפעילים כוח שרירי, המתבסס על פלג הגוף העליון. כשלומדים לעבוד מההרה הגוף רפוי, הידיים נטולות מאמץ, ובכל זאת הלחץ בו חש המטופל יכול לנוע בין רגע מהרך ביותר לתקיף ביותר, בהתאם לצורך, וזאת ללא קושי כזה או אחר מצד איש השיאצו. נדרשות שנים של אימון קפדני על מנת לפתח היבט זה, שגם הוא נופל תחת הגדרתו של שיבומי, הביצוע נטול המאמץ. ז. שיאצו מתבסס על עקרונות זן בודהיסטים של מינימליזם ואסטטיות. כל תנועה מחושבת, כל צעד מבוקר, כל פעולה מיושמת מתוך תשומת לב ונוכחות. זו הסיבה שבמרבית המקרים, נפתח הטיפול במספר רגעי דממה, בהם שוקע המטפל במדיטציה. ח. לשיאצו פנים רבות מבחינת אופיו, כמוזכר בסעיף ה'. טיפול אחד לא דומה בהכרח לרעהו. אחת הסיבות שהופכות את השיאצו לאמצעי טיפולי נגיש וגמיש כל כך, לבעל יכולת להתמודד כמעט עם כל בעיה וסיטואציה, היא שהמטפל יכול להתאים את אופי המגע (מבחינת עוצמה, רוך/נוקשות, עומק, שהות, שטח וכו') בהתאם לצרכיו של כל מטופל. בקליניקה שלי ישנם מטופלים המכירים את השיאצו כסדרת לחיצות תקיפות המשחררות קולות נפץ מחוליות הגב שלהם, בזמן שמטופלים אחרים יטענו שהשיאצו, בהתבסס על ניסיונם, הוא חוויה מדיטאטיבית הכוללת נגיעות קלות וממושכות בקרקפת, במקלעת השמש ובכפות הרגליים. יהיו שיהללו את השיאצו כתרופת פלא לשלשול וטחורים ויהיו שיתעקשו על כך שזו שיטת הבחירה לצפצופים באוזניים. אורי אלישר מנהל את מגמת השיאצו ומלמד במכללה האקדמית בוינגייט www.orielishar.com