דמויות על טבעיות בקומדיות של שייקספיר א
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

דמויות על טבעיות בקומדיות של שייקספיר א 

מאת    [ 20/05/2006 ]
מילים במאמר: 2478   [ נצפה 10333 פעמים ]

 
 
מקומן ומשמעותן התאטרלית והבימתית של דמויות על טבעיות בקומדיות של שייקספיר.



?[I]n general we find in A Midsummer Night?s Dream,The Tempest,in the magical part of Macbeth,and wherever Shakespeare avails himself of the popular belief in the invisible presence of spirits and the possibility of coming in contact with them,a profound view of the inward life of nature and her mysterious springs...?(Schlegel)(1)

הקדמה.

בחלק ממחזותיו בוחר וויליאם שייקספיר להציב על הבמה דמויות על טבעיות שמשתלבות באופן אינטגרלי במארג הדרמטי של המחזה.דמויות אלו תורמות למחזה הן מבחינה אפית,הן מבחינה תאטרלית ויזואלית והן מבחינה דרמטית.
ברשימה זו אנסה להראות כיצד מיישמים במאים שונים את הפקטור העל טבעי במחזאות השייקספירית על גבי במה ואנסה לעמוד על הסיבות והמניעים של שייקספיר להחדיר ליצירתו אלמנטים שלא מטבע האדם,דרך דוגמאות משלשה מחזות:הסערה ,חלום ליל קיץ ומקבת,מובאות מדברי חוקרים שונים ושימוש בהפקות בימתיות/אחרות קודמות.
למרות שדמויות על טבעיות מופיעות גם בחלק מן הטרגדיות של שייקספיר עיקר ענייני יתמקד בדמויות קומיות או בעלות פוטנציאל קומי ,על מנת להרכיב מכנה משותף ז'אנרי מסויים בין הדמויות בהן תתמקד הרשימה :אריאל מהסערה,פוק מחלום ליל קיץ והמכשפות ממקבת(דמויות בעלות פוטנציאל קומי בטרגדיה).
ברשימה זו אטען כי דמויות מעין אלו לא רק שתורמות מהבחינות שצויינו לעיל למחזה אלא גם שבלעדיהן לא יוכלו שלושת המחזות הנדונים להגיע למלוא הפוטנציאל הטמון בם.
הטקסט והחזיון הויזואלי שמרכיבים את ההצגה מקבלים ערך מוסף ועושר דרמטי וויזואלי מהפן העל טבעי שבדרכו הייחודית של שייקספיר מוסיף ומעלה את מחזותיו לרמה הקלאסית והגבוהה בה הם מוערכים על הבמה.


פתיחה
"אם חטאנו חטא לטעם אל בזעמכם הפעם; רק דמו כי נמתם נם עת נגלו פה חזיונים. אם להבל ולשוא רקמנו רק חלום אכזב, רחמנים אל בחרון; אם תמחלו - כי אז נתקון"(חלום ליל קיץ, מע' 5 תמ' 1) (2)

לא לשווא בחר שייקספיר בפוק לדבר ישירות אל הקהל במעין בקשת סליחה. הדמות העל טבעית הזרה לעולם הפיקטיבי של דמויות האנושיות במחזה יכולה להוות מעין חוליה מקשרת בין עולם הפיקציה הבימתי לבין הקהל שגם הוא אינו שייך לעולם האנושי- של הבמה.
בקטע הספציפי שהובא להלן יש מן המיזוג של שתי פונקציות אותן מילא שייקספיר ואשר תיסוב עבודה זו: מחזאות ובימוי שחקנים. המשחק על אפשרויותיו הרבות וסגנונותיו המגוונים גזור בראש ובראשונה מעבודת "בוראי" המחזה וההצגה. שייקספיר כמחזאי בחר בפוק להיות החולייה המקשרת בין הקהל לבינו, וכבמאי שלח את פוק לדבר ישירות אל הקהל כשהוא לבד על הבמה כדי להמחיש ולהעצים קשר זה.
ברשימה זו אנסה להמחיש את חשיבות הדמויות העל טבעיות על הבמה דרך הצגה כללית של הדמויות אשר בחרתי וציינתי לעיל,דרך נסיון תמאטי לעמוד על סיבותיו של שייקספיר המחזאי והבמאי לכלול דמויות כאלו במחזותיו ,להמחיש הבדלים בהצגת הדמויות בין קומדיות לטרגדיות שייקספיריות וכן אעבור להבדלים בסגנונות משחק בהם מוצגות הדמויות בעיבודים שונים בתאטרון/טלוויזיה/קולנוע. בד בבד אנסה להוסיף הערות והצעות , מהמחקר ועצמאיות, לאפשרויות משחקיות ותמאטיות של דמויות אלו.

1.הדמויות.

"אריאל הוא הרוח, האש, החופש, השירה והמוסיקה...מהותו המעוף וזמרת הספירות,(רתום)ברתימה שיש בצדה תמיד הבטחה חוזרת ונשנית של שחרור והשראה משולחת רסן, חירות לשם חירות. אין להחזיק בו לאורך זמן, קשה לייחס לו שיפוט מוסרי אך כביכול מבחין בין טוב לרע"(אפריים ברוידא)(3).
אריאל מסומן ברשימת הדמויות של הסערה כ"רוח אוורירי", הוא ישות לא מוגדרת בעלת סטטוס אחד ברור: עבד של פרוספרו. בתמורה לשחרורו מתוך גזע עץ אליו הושלך על ידי מכשפה למשך שתיים עשרה שנה של כליאה, התחייב אריאל לשרת את פרוספרו ובתמורה הבטיח האחרון לשחרר את אריאלכשזמנו יגיע. במחזה עצמו אריאל משמש ככלי שרת בידי פרוספרו ויוצא לשליחויות שונות המשרתות את האינטרס של אדוניו באינטריגות ושאיפות אנושיות שונות. לרגע אין הדבר מוסתר מעיני הצופה כי אריאל אינו מעוניין להמשיך להיות עבד, אך כפי שגורס קולריג'(4) מוטב לו לשרת אדון באופן אקטיבי ומרנין כל כך מאשר בכל אופן אחר, במיוחד לאור העינויים שכפתה עליו גבירתו האחרונה, אמו של קאליבן.
"Although something of the traditional dangerous fairies survives in Puck?s enjoyment of misleading...(even )he is mischievous rather than malevolent(5)
פוק הינו שדון יער המשרת בנאמנות את אוברון מלך הפיות בדומה לסטטוס המשרת של אריאל, בהבדל אחד: פוק משרת את השליט של עולמו שלו ולא בן אנוש, עובדה שמונעת ממנו תסכול אותו חש אריאל ועל כך עוד ידובר בהמשך. במחזה פוק משמש שליח של אוברון וממלא את התפקיד במסירות אך בהצלחה מועטה ביותר. מלבד שירותו את אוברון פוק מוצג גם כדמות עצמאית שיש בידה זמן לשחק ולחמוד לצון-ואולי בזה נעוצה מהותו של פוק-משרת אבל חופשי.
"אחיות הכשף שבמקבת הן לא רק חלק בלתי נפרד מסיפור המעשה...הן גם צורך מהותי, צורך בניינו של עולם זר ומוזר...ולכשתרצה הריהו בן בלי זמן..ובו אדם ניצב פנים אל פנים לעומת יקום עויין ...שכוחות רעים ואפלים שבו אורבים לו להכחידו. מי הן אחיות הכשף-גוזרות גורל או מכשפות בלות?..עיקר תפקידן: לפתות את האדם, לנסותו...ולהוציא לאור את המקנן פנימה"(ברוידא)(6)
המכשפות הן דמויות בעלות פוטנציאל קומי במסגרת טרגדיה קשה ומיוסרת. לראיה, במערכה 4 תמונה 1 לפני פגישה גורלית עם מקבת הן משתעשעות במשחקי מלים ובהומור מקאברי כגון "טחול יהודי אפיקורוס" או "אם זונה חנקה חנק". הקטי ה"רב מכשפה" מוסיפה עוד הומור לשלש המכשפות המלוות את התפתחות העלילה כאשר היא מתייחסת אליהן כתלמידות לא ממושמעות הנתונות למרותה בעוד שבני האדם כולל מקבת האיום מרקדים לחוטי נבואותיהן. המכשפות משנות סטטוס בעיני הקהל. בתחילה הן אלמוניות והקהל מייחס להן כוחות מאגיים של רשע גדול, ובהמשך, ביחס ישר לרוע האנושי במחזה ,הן מתגלות כדמויות שנונות, הומוריסטיות שרק משקפות את פוטנציאל הרוע האנושי ומתעלות אותו. הן מנצלות את כוחן לתעתוע בבני אנוש, והרי תעתועים הם משורש מהותם פוטנציאל לבידור טוב לאנשים. על הבמאי מוטלת האחריות כבר במע'1 תמ'1 במקבת לקבוע את אופי המכשפות-שילובן באווירה הטרגית של המחזה או יצירת נישא קומית ששייקספיר מאפשר לייצור דרך המכשפות במחזה הנ"ל. המכשפות הן בעלות כוח אך למעשה הן יותר משחקות בבני התמותה תאבי הכוח שבמחזה,מופיעות לעיתים רחוקות ומושכות בחוטי העלילה.
"את בן המלך לבדו הנחתי אותו עזבתי בפינת האי יושב ומצנן את האוויר באנחות וזרועותיו שלובות בעצב - ככה" (הסערה מע'1, תמ' 2) (7).
"ושם - אני הגחתי גיח, ועל ראשו הרכבתי ראש חמור! אך - תסבי לו קוראת והגיבור, הלץ שלי, מופיע בהדר" (חלום ליל קיץ מע' 3 תמ' 2) (8).
" אומנם אומנם - אך למה זה מקבת תמה והוזה? הלום בנות נשעשעהו מיטב המזמוטים נראהו. אקסים אוויר עד ייתן קול ואתן תחולנה זר מחול, ויאמר המלך בטובו כי שרתנוהו כלבבו"(מקבת, מע'4, תמ'1) (9).

לא בכדי צירפתי שלשת ציטוטים אלה משלשה מחזות שונים-יש בכך שיטה: בכל אחת מן הדוגמאות הנ"ל יש מגרעין מהותן של הדמויות העל טבעיות ביצירה השייקספירית. דמויות אלה הן בעלות כוח רב, כוח אשר נשגב מהכרת והבנת האדם ויש בו כדי להסב תועלת רבה ואף נזק רב ועל ידי כוח זה מסייעות הדמויות להתפתחות העלילה המבוקשת על ידי המחזאי. אריאל בציטוט המובא לעיל מספר לפרוספרו על מילוי שליחותו והושבת פרדיננד בן המלך על האי, פעולה אשר בלעדיה עלילת המחזה הייתה משתנה מקצה לקצה ;פוק מספר לאוברון על שליחותו שמסיבות שעדיין לא ברורות לו לא הסתדרה על הצד הטוב ביותר המבוקש על ידי מלכו-שוב, פעולה (טעות במקרה הספציפי הזה) שאלמלא התקיימה העלילה הייתה שונה לחלוטין; המכשפות, מתעתעות במקבת ההולך ומטרף ולא נוקטות כמעט בשום פעולה אקטיבית למעט קריאות עידוד בפתיחת המחזה והראיית החזיונות במערכה הרביעית-ולמרות מיעוט הפעולות, המכשפות הן תנאי בלתי יוסר להתפתחות הדרמטית המפותלת שמציג שייקספיר במחזה זה.

מדוע נזקק שייקספיר לדמויות מעין אלו?.

בראש ובראשונה ניתן לומר כי שייקספיר חי בתקופה שעדיין השאירה מקום באמונותיה לישויות על טבעיות, נטייה שנגזרה ככל הנראה מעצמת הממסד הדתי באנגליה של אותם הימים. מבחינה תאטרלית-מכנית יש יתרון, בסגנון" האל מן המכונה" היווני-קלאסי, בהטלת תפקידים ואחריות לקידום העלילה בידי דמויות על טבעיות-תפקידים כגון הטבעת ספינה, שידוך אוהבים והעלאת חזיונות שאינם מכוחו של אדם פשוט, אך יש בם מן העניין האמנותי והדרמטי שיעשיר את הטקסט בפעולות מרתקות וקסומות ,ומן העניין הויזואלי שיעשיר את החזיון הבימתי שהיה כה חשוב לשייקספיר בזמן הצגות בימי חייו בתאטראות השונים.
גורם חשוב נוסף שעשוי להסביר את הגישה השייקספירית המשלבת כוחות על טבעיים ביצירה היא המסורת הפולקלוריסטית של אירופה שגרמה לכך שדמויות מעין אלו יהיו חלק מהנוף הסטנדרטי של סיפורים ואגדות.
אם כן, שייקספיר, יותר משנזקק לדמויות על טבעיות, נעזר בפונקציות הדמיוניות הללו לשיפור יצירתו,טכניקה שהייתה לגיטימית באמצעיה לתקופת ימי חייו.
משחק של דמויות על טבעיות במחזות שייקספיריים.
בסעיף זה אנתח את סוגיית ביצוע הדמויות העל טבעיות בכמה חלקים. הראשון, דרך איתור הבדלים בין מהות העבודה המשחקית על דמות שכזו בטרגדיה מול דמות דומה בקומדיה. בשני, אנסה לבחון מהן הדרישות התיאטרליות המבוקשות משחקנים שייקספירים בנישה המשחקית הנ"ל. בשלישי אנסה לפרט ולשער את אופיי המשחק האפשריים שראיתי כאפשריים אחרי קריאת המחזות הסערה, חלום ליל קיץ, ומקבת תוך כדי התעלמות מהגרסאות הבימתיות/טלוויזיוניות/קולנועיות אליהן אתייחס מאוחר יותר.
"אז השניים, כאחד, יחזרו אחרי אחת, ואני אשבע רב נחת -כי רקחתי המרקחת"
(חלום ליל קיץ, מע'3, תמ'2) (10).
דמויות על טבעיות בקומדיה כמו פוק בחלום ליל קיץ ואריאל בהסערה מחייבות בתוכן גוון קומי בפעולותיהן. למרות שתעלוליו של פוק ומעשיו של אריאל מסבים כאב ונזק רב למושאי הפעולות הנ"ל הן עדיין מצטיירות לעיני הקהל כמעשי משובה שיש בהם כדי להצחיק ולו רק בשל העובדות ששום נזק טרמינלי לא נגרם ואווירת הקומדיה מקלה ראש בסבל של אנשים ולא מתייחסת אליו בכובד ראש כפי שעושה זאת טרגדיה.
"אל נא תשא כל זאת אם איש לבב אתה: אל נא תהא ערשו של מלך דנמרק משכב התזנונים ותאות פגול"(המלט, מע'1, תמ'5) (11).
רוח אביו הנרצח של המלט עשויה להיות הדמות העל טבעית המפורסמת ביותר במחזאות השייקספירית .בניגוד לאריאל, פוק, ואפילו למכשפות ,הרוח אין ולו גוון קומי דל ביותר ואם ירצה במאי להראות רמיזה לכיוון הקומי הוא מחוייב לעשות כן על דרך הדגשת הגיחוך/האבסורד/ לעג/טירוף שבסיטואציה המוזרה שמובילה את המלט לגורלו המר ולא על דרך ההומור הקל והציני שנמצא בקומדיות. מאידך גיסא יש פקטור אחד המשותף לדמויות העל טבעיות כולן-אם בקומדיה אם בטרגדיה-השפעתן על העלילה קריטית ונעלה מדי בכוחה בכדי להשתנות בהתאם לרצון אנושי גם אריאל היה יכול לעשות בכוחו כרצונו אם לא היו בו פחד ומחוייבות לפרוספרו(הורן)(12).
אם כן, שאלה הראוייה להשאל היא האם, בדומה לקווי הדמיון בין הדמויות העל טבעיות בקומדיות של שייקספיר ,ובכללן המכשפות שהרי יש ורואים אותן כקומיות או לפחות כבעלות פוטנציאל קומי (ארוינג)(13),קיימות דרישות דומות מבחינת המשחק המבוקש משחקנים המגלמים דמויות שלא מן העולם הזה.
באופן כללי, כפי שיהיה ניתן לראות בהמשך ,קיים מגוון רחב ביותר של פרשנויות דרמטיות הניתנות על ידי בימאים לדמויות מהסוג העל טבעי במחזאות השייקספירית, אך מלכתחילה קיים מרכיב אחד אשר לדעתי הוא מחוייב המציאות בדמויות מסוג זה כדי להעביר את הרעיון המחזאי לקהל הצופים והוא שהדמויות הללו להבדל מהדמויות האנושיות באיזשהו אופן שייראה על ידי הקהל: לבוש ו/או קול ו/או תנועה. לדמויותיהם של אריאל, פוק, והמכשפות קיים מגוון רחב של פרשנויות משחקיות, ולהלן שלש פרשנויות שאני רואה בהן כמתבקשות מן הטקסט לגבי כל אחת מהדמויות בהן אנו עוסקים:
אריאל-מתוסכל, הרי הוא "רוח אוורירי" שמשועבד במשך שנים רבות, ועתה עוד בידי אדם, ותסכול זה יכול להוות את עמוד השדרה של הדמות ולהתבטא במשחק עצור, עצוב ומריר שיבליט את שלילת חירותו יותר מכל דבר אחר; גרעין התסכול יכול לצמוח ממרמור שקיים כבר בתחילת המחזה ושנמשך בהבט מסויים לכל אורך הדרך:"אנא זכור כי באמונה אותך שרתי...הלא הבטחת להקדים את שחרורי שנה תמימה".
אוורירי וקופצני, באשר הבמאי יעדיף להדגיש את תכונותיו הילדותיות והתנועתיות ,ולהראות לקהל את הדמות באור חיובי יותר שלא יעמיס משמעויות אנושיות יתר על המידה על דמות שאינה אנושית כפי שדגש על תסכול יגרום; מתוחכם, באשר הבמאי ירצה להדגיש יותר את תכונות הדמות כמיומנת בפעולות קסומות וכך להציג אותה כדמות על טבעית בצורה הבהירה ביותר ולהפחית בחשיבות מצוקותיו ו/או אופיו שברמה הבסיסית יכולים להתאים גם לבן תמותה מתוסכל או ילדותי. אריאל חוזר ומתפאר בכוחותיו לפני אדונו: "הן אדוני ברב קסמיו צופה את פני הסכנה אשר לך לידידו אורבת. ועל כן שלח אותי לשמור את חייהם שאם לא כן כל תכניתו מופרת.
פוק: תמים וטפשי, כאשר הבמאי ירצה להציג אותו באור חביב וילדותי על טעויותיו ומשגיו, ולצדד באופן סובייקטיבי במעשי הפן העל טבעי במחזה, גם אם הם באים על חשבון הצד האנושי בו; זדוני, אם הבמאי ירצה להדגיש את העוולות שעוברות הדמויות האנושיות במחזה בשל הרצונות והמאוויים של אוברון דרך שליחויותיו של פוק. הזדון הפוטנציאלי ניכר בעיקר בסיפוריו, למשל במערכה 2 תמונה 1: "שמרי כי לא תקרב אליו הגברת כי חמתו כאש רבה אוכלת על מאנה לתת לו את הילד יפה עיניים נער חמודים אשר גנבה ממלך ההודים." בקטע זה מתגלה פן מעט רכילותי ושדוני שמבטא אינטיליגנציה גבוהה מדומה אצל פוק. פוק זדוני ושדוני שיוצג באור מעט שלילי יסייע בהדגשה שכזו.
המכשפות: באשר למכשפות החלוקה של שלש הפרשנויות המוצעות שונה במקצת בכך שהיא בנויה משתי פרשנויות קומיות ופרשנות טראגית אחת.
הפרשנות הטרגית יכולה להציג את המכשפות באור אפל וקודר/מפלצתי/מנוכר וכיוצא באלה פרי דמיונו של במאי הרוצה לקשר את המכשפות לטרגיות של המחזה גם דרך אופי הצגתן שלהן על הבמה.
באשר לפרשנויות הקומיות, כאן מוצגות שתיים: האחת מתמקדת בגיחוך. המכשפות שצורתן החיצונית מוזרה(מקבת, מע'1, תמ'3 )(14),הן דמויות יכולות להיות קומיות במסגרת הטרגדיה ודגש בבימוי על צורתן המוזרה ודיבורן התלוש מעולם בני האדם עשוי להצחיק את הקהל. פרשנות קומית שנייה היא התמקדות בצד האירוני שבדמויותיהן של המכשפות באשר הן יודעות את העתיד הצפוי לבני האנוש שבמחזה ורק משתעשעות בהם ולא אומרות כיצד יתפתח גורלם בדרך לתוצאה שניבאו. הדגשת הפער והמתח בין הידע של המכשפות לחוסר הידע והרצון בשררה האנושיים יוצר אווירה אירונית שיכולה להיות מפותחת לכיוון קומי במחזה.לראייה במערכה 4 תמונה 1 מובלטת אומללותו של מקבת לעומת שעשועי המכשפות:"(מכשפה א'):אמנם אמנם אך למה זה מקבת תמה והוזה?הלום,בנות ונשעשעהו מיטב המזמוטים נראהו.אקסים אוויר עד יתן קול ואתן תחלנה זר מחול ויאמר המלך בטובו כי שרתנוהו כלבבו.
(מקבת):אין?נמוגו?ארורה לנצח שעה רעה זו בלוח הזמנים"

דוגמאות משחק וניתוח.

הסערה.
בגרסה הטלוויזיונית משנות השמונים מביים ג'ורג' שפר את רודי מקדאוול המשחק את אריאל כדמות לא אנושית, הנראית כמעט כמו הסטריאוטיפ של עב"מ בשנות התשעים. השחקן לבן כולו, בדמות ציורית ומלאת חן, מלא מחושים וקרניים על ראשו וכתפיו, אזניו מחודדות, משובץ בנצנצים זוהרים ולבוש באזר חלציים בלבד. הבמאי בחר להראות את אריאל באופן אקרובטי וקופצני כאשר השחקן מצליח פחות או יותר להעביר את התחושה של ישות עם יכולת תנועה גבוהה ויוצאת דופן, ילדותית וחסרת מין מוגדר-הרי אריאל אינו גבר אנושי, אך הוא לוקה לטעמי בדרמטיות יתר, והמבטא הבריטי הכבד שבפיו מקשה על יצירת האשלייה של ישות שלא מן העולם הזה.
באופן שונה לגמרי מביים דרק ג'רמן בגרסה הקולנועית שלו משנות השבעים את קארל ג'ונסון. ג'רמן מבכר להציג את אריאל באור של דמות מתוסכלת ומרירה והיות ואלו הן תכונות אנושיות אריאל נראה, לבוש, ומדבר כאדם רגיל. אמנם הדמות משוחקת במסתורין ומוזרות, אך ככלות הכל אריאל בגרסה זו מצוייר כאדם מתוסכל, מריר, חסר חשק, ובעל רגשות אנושיים.
חלום ליל קיץ.
בהפקה הקולנועית בבימויו של פיטר הול מ1968 בביצוע הR.S.C , ואיאן הולם בתפקיד פוק, בחר הבמאי להציג את הדמות באור שדוני, חביב וילדותי, ששופך אור חיובי על כל הדמויות העל טבעיות האחרות. פוק מוצג כשדון בעל עור ירוק ונראה סטריאוטיפי לחלוטין לדמויות השדונים באגדות-כך שהוא מובדל מהדמויות האנושיות באופן שאין לטעות בו.
אין הבדל ניכר מהגרסה לעיל לגרסה הבימתית של אמיל ארדולינו וג'יימס לפין (בימוי לבמה) מ1982 עם מרסל רוזנבלט בתפקיד פוק, מלבד העובדה שהשחקן הנבחר לגלם תפקיד זכרי הוא ממין נקבה. הבמאים בחרו ללכת עם חוסר המחוייבות לנורמות המין האנושי של דמות על טבעית והציבו בתור פוק שחקנית. השחקנית מבצעת את התפקיד באופן שדוני סטריאוטיפי, הבעות פנים ותנועות ידיים ילדותיות, זריזות תנועה ושחצנות. לבוש הדמות משתלב היטב, בדומה לגרסה הקודמת עם נוף הסצנה והמחזה. משחק מאולץ מעט של השחקנית פגע בהנאתי מהדמות אך הבמאים היטיבו לעצב את דמותו של פוק באופן בהיר, קולח וענייני, שמבדיל את הדמות מכל שאר הדמויות, כולל הדמויות העל טבעיות. ב2000, מגלם סטנלי טוצ'י את פוק כדמות גברית ויצרית מאד הנוטה להשתעשע במשחקי סלאפסטיק למיניהם. פוק של טוצ'י הוא אנושי מאד מבחינה תמטית וצפוי לחלוטין מבחינה ויזואלית.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב