ניהול עצמי (בזמן ). אפקטיבי או דפקטיבי ? 

בבואנו לחקור את נושא ניהול הזמן . ישנה עובדה אחת ששווה להדגיש .
זמן הוא המשאב היחיד שהינו מוגבל . יש לכל אדם 24 שעות ביממה אחת, ללא הבדל דת,גזע,מין או מצב כלכלי הזמן הוא משאב שויוני לחלוטין.


אז איך זה שיש אנשים שמספיקים לעשות אינסוף מטלות ולהגיע לאינסוף הישגים אישיים, חומריים, מקצועייים ולעומתם אנשים שבקושי מספיקים לעשות מטלה אחת או שתיים ביום וזהו .. "נגמר " להם היום?

עפ"י הפילוסוף האמריקני ל.ר.האברד
כל אדם נולד עם מס' מסוים של "יחידות תשומת לב" במוח.

כלומר, אם ניקח אדם שנולד נניח עם 1000 יחידות תשומת לב כשכל יחידה יכולה לבצע משימה . אותו אדם יוכל לקחת על עצמו עד 1000 משימות ובתנאי שכל משימה שהותחלה הושלמה

מה יקרה אם הוא יתחיל משימה ולא ישלים ושוב יתחיל ולא ישלים וחוזר חלילה ?
מה שיקרה זה שאותו אדם ירגיש פתאום "בלחץ" .
למה זה מלחיץ?

מכיון ש"היחידות התפוסות" במשימות שטרם הושלמו "מהבהבות" לו במיינד .

מכירים את זה ?

זה יוצר מצב של הרבה " הבהובים" שעולים בבת אחת ופתאום נוצרת הרגשה של לחץ וחוסר הספק.

מה אפשר לעשות ?

קודם כל לעשות רשימות של כל המשימות הפתוחות
להכניס את המשימות ליומן
כל משימה שהתחלנו , לדאוג לסיים אותה , תוך פרק הזמן שהקצבנו לה .

לדחיינים שביננו , אתם מכירים היטב את ההרגשה.. ואתם בטח שואלים ,
מאיפה להתחיל ?

והתשובה שלי: זה לא משנה, העיקר שתתחילו במשהו

אם את/ה מעסיק/ה את/ה יודע/ת שיש עובדים שניתן להעמיס עליהם המון נתונים ומטלות בכל יום והם מבצעים הכל בשלווה וביעילות.

יש עובדים שברגע שהיטלת עליהם יותר ממשימה , שתיים ביום הם נילחצים זה בא לידי ביטוי בשפת הגוף שלהם)
אם את/ה הורה , תוכל/י לראות זאת אצל ילדייך הבוגרים .

למה יש אנשים "לחוצים" ויש שלא ?

יש אנשים שבאופיים הם יסודיים ונוהגים לסגור משימות שהותחלו ולכן הם יותר "שקטים בראש"
הכל מאורגן ומסודר להם ביומן.אין סיכוי שישכחו משהו והראש(מיינד) שקט
האנשים הלחוצים הם אלה אשר מתחילים משימות ולא מסיימים ויש להם עשרות משימות פתוחות שכל הזמן מהבהבות.

למה הדבר דומה ?

לאוטובוס שבו יש עשרות או מאות פעמונים לסימון עצירה ובכל תחנה יש עשרות אנשים שמפעילים אותו יחד בצלצולים רמים או/ואחד אחרי השני. תדמיינו את תגובת הנהג..אוחחח

חשוב לציין ש"לחץ" יכול לבא לידי ביטוי ,גם אם אנחנו בעלי נטייה "לשמור בבטן".
מכירים את ההרגשה הזאת ששמרתם בבטן משהו שהפריע לכם או משהו שרציתם לבטא . שוב המנגנון מתחיל לפעול אצלינו בראש . שוב יש משימה פתוחה...

בהנחה שמצאת מאמר זה מועיל עבורך, אשמח שתפיץ אותו גם לחבריך