התרנגולים ו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

התרנגולים ו 

מאת    [ 18/05/2006 ]
מילים במאמר: 2437   [ נצפה 7706 פעמים ]

 
 
מיכה נס מוסיף כי דרך העבודה הייתה שונה מ"בצל ירוק", הלהקה המובילה קודם ל"תרנגולים" , שעבדו עד חודשיים על מופע. הפרפקציוניזם של פולני שהגיעה מוכנה לחזרות דחף למשך זמן חזרות ארוך ואיכות מוקפדת.
במאמרו של שמעון לב-ארי ניתן לבחון את מקורות העבודה של נעמי פולני:
"שייקה אופיר, הבמאי הראשון של הלהקה(הגשש החיוור-ג.ט.),והפרטנר של נעמי פולני בלהקת הצ'יזבטרון, מעיד כי איכויות העבודה עליהם התחנכו חברי השלישייה, בבימויה של פולני ב"התרנגולים", כלומר משמעת בימתית וחפות מכל אווירה של סטאריזם, שימשו אותו ואת השלישייה כתשתית בימתית בתכניות הראשונות של הגשש החיוור".
מיכה נס טוען בראיון עמו:
"הדיוק בעבודתה של פולני עשה הבדל עצום ביחס לשאר המופעים שנראו עד אז בארץ. איני יודע אם "התרנגולים" עבדו על טכניקה אלא יותר על חתירה לניקיון תנועתי מקסימלי. לא ראיתי מאז להקות מחול בארץ שהגיעו לרמת דיוק והקפדה כמו "התרנגולים"."
למרות כל אלה הסגנון הטוטאלי הזה של יוצר תאטרלי המחזיק בעמדה שלטת כמעט בכל תחום מהיצירה לא החזיקה זמן רב מעמד להקת "החמציצים". הפרוייקט הפוסט תרנגולי של פולני ב- 1967 (בהשתתפות רוזן, דותן, ייני וגרטל) נחל כשלון-פולני ביימה שירים מצליחים כגון "שיר פרידה מהקיץ", "משמש" ואף ששיטת הבימוי לא השתנתה, הציבור התעייף מהז'אנר שעדיין קסם לחוקרים ומבקרים, כפי שניתן לראות במאמרו של אברהם עוז "החמציצים של נעמי פולני":
"שחקניה של נעמי פולני אינם מציגים עלילה דרמתית , ואף אינם להקת קצב או בדרנים מעומלני צווארון. שעשועי התנועה שלהם אינם מבצעים אקרובאטיים עוצרי נשימה, ואין הם עולים על הבמה כדי להפגין שליטה מלוטשת בכל שטח שהוא. הם משחקים , במובנה הטהור והמקורי של המלה".
בהמשך המאמר עוז מבדיל בין "התרנגולים" ל"החמציצים" כאשר הוא מבליט את תרבות "מצעד הפזמונים" לדבריו ששלטה במופעי הלהקה. פולני, יוצרת לטענת עוז ב"החמציצים" עקרון שיתוף פעולה עם הקהל ,עקרון אי נזקקות להתפתחות עלילתית , עקרון חוקיות הצורה הבידורית על חשבון התוכן הדרמתי. לפחות בסעיף האחרון נדמה כי אותה בידוריות אינה אלא מושג המאלץ אל תוכו את המבע ה"תרנגולי" ואם כך אין במבע ה"חמציצי" המועמד באור שונה שום יתרון אומנותי על קודמו.
"שלישיית גשר הירקון" ,"החלונות הגבוהים" ולהקות הקצב נטלו את ההובלה בפופולריות ובמכירות. השוני מהלהקות הצבאיות של תחילת שנות הששים לא הספיק כבר לנוער ולצעירים הישראלים שהאזינו לבוב דילן ,ג'ואן באאז והחיפושיות והלכו ונהיו זרים במהלך שהגיע לשיאו לאחר מלחמת יום הכיפורים לכל מבע אומנותי משותף בלשון "אנחנו" שאינו מתקשר עם מסר פוליטי. התאטרון הממוסד קיבל לידיו את פליטי ה"תרנגולים" והרוויח נתח נוסף של צופים.
עליזה רוזן מגדירה את חשיבות הסינכרוניזציה במימטיקה של השחקן:
"הדיוק-רק אם אתה יודע למה ואתה לא מפריע לאחרים".
מיכה נס משבח את ההרמוניה והתאום במבע ה"תרנגולי":
"רצינות העבודה ניכרה בעיקר בתכנית א' ברמת תאום של תזמורת פילהרמונית. להקות מחול והצגות תאטרון עשויות להשתנות ולתת מקום לאימפרוביזציות. ההרמוניה הנשאפת בפילהרמונית הייתה קיימת בתכנית א' בעיקר של "התרנגולים"."
סטניסלבסקי הדגיש בספרו "על אמנות הבמה" את האחווה, Comradship , שנדרשת מהשחקן , בנוסף לחברות, שותפות, ונדיבות ביחס למופיעים לצדו. נדמה כי ללא אחווה מעין זו המבע ה"תרנגולי" היה מתקשה להתקיים, וללא יוצרת דומיננטית כמו פולני, הדבר היה כמעט בלתי אפשרי.
פולני האמינה בשילוב בין רצון הבימן וטובת ההצגה, ובבימן כנדבך המרכזי של יצירתה. היא אמנם העדיפה לפקח ישירות ומקרוב על עבודת הבימן, אך נראה בחזרות לחידוש ה"תרנגולים" ב99' שהלה ואישיותו חיוניים לדידה של פולני כדי להבטיח את שלמות היצירה.
דן אוריין מביא שני ציטוטים הנוגעים בקשר החשוב של הבמאי עם השחקנים ביחס היוצר והמייצר:
סטניסלבסקי (תרגום:דניס בבלט): "אצלנו הבמאי הוא מיילד, המסייע לשחקן שמביא לעולם יצירה חדשה".
קרייג: "כאשר הוא(הבמאי-ג.ט.) שולט בשימושיהן של הפעולות, המלים, הקו, הצבע והקצב, הוא עשוי להיות אמן".
פולני אכן הייתה המיילדת של ה"תרנגולים" א-לה סטניסלבסקי (בסיס הas if שלו תואם ביותר את המימיקה של פולני)והשלטת ((dominator האומנית א-לה קרייג. שיטותיה היו ייחודיות ועצמאיות: המתודה של הבימוי הייתה פרטית של פולני-למשל שימוש במלה "אופליה" כדי להדגיש ג'סטה אחת ולהסבירה ועוד מעין אלו. כפי שפולני העדיפה לעבוד לבד עם אנסמבל צפוף של "סטודנטים" ולא להמשיך בתאטרון הקאמרי, כך היא גם מוציאה עצמה מהכלל בכל הקשור לשיטות קונבנציונאליות של בימוי, כוריאוגרפיה ועיבוד מוסיקלי. שיטת הבימוי שלה אישית וישירה כאשר אוצר הדימויים שלה מהווה את חוליית הקשר החשובה בינה לבין הבימן במשחק.
יובל אינה מסכימה לגישה זו וטוענת כי לגבי כל במאי ניתן להשליך ייחודיות סגנונית. לדעתה פולני הנה אישה תאטרלית בעלת זיקה תאטרלית חזקה אך היא( יובל-ג.ט.) מתקשה לתאר אותה מביימת הצגה סטנדרטית ולא מופע מהזן ה"תרנגולי". יובל מסייגת נקודה זו כאשר היא מוסיפה כי היא מאמינה ביכולתה של פולני אך לדעתה שילוב המוסיקה בעבודתה הכרחי עבורה.
יובל מספרת כי בעבודה על המופע כל תנועה נספרה ולא היה מקום לביטוי נוסף של המופיע לפרט נקודות מיוחדות בו פולני ביקשה שהבימנים יציעו בעצמם תנועה ("שיר השכונה", "הכל זהב") .
י.אלדמע מתאר את העבודה התנועתית כספירה בהברות.
גארנר מביא בספרו את דבריה של טינה האו כפי שמופיעים בספרה מ1979 The Art of Dining :
?The entire field of performance is subject to a mimetic play where everything is always other than what it is, where the object in its actuality is seized and taken over by what is not there".
בדומה לגישתה של האו אוצר הדימויים התנועתי של פולני מלווה בנאמנות רבה את התנועתיות המוסיקלית תוך כדי הוספת נופך מימטי והומוריסטי בכוריאוגרפיה, ונגינה עשירה וצבעונית שמפרשת נאמנות את המוסיקה הארגובית. כמו נולה צ'לטון ורינה ירושלמי הייתה לפולני השפעה כמעט מוחלטת על חניכיה, והדבר ניכר בפיסות תגובות ה"תרנגולים" הישנים כשהם נשאלים לגביה ולגבי עבודתה:
יהורם גאון: "המורה הגדולה ביותר שהייתה לכל מי שעוסק בתאטרון הפזמון והמוסיקה", ;גברי בנאי: "את כל ההצלחה של הגשש אני מייחס לנעמי" .(בהקשר לעבודת צוות-ג.ט. . מיכה נס מתאר את הסטנדרט המקצועי הגבוה של "הגשש החיוור" כמתנה לכל החיים שקיבלו מפולני. ); מודעות, דייקנות, שמירה על המיזנסצנה-ירושה מפולני .(רוזן).
לאחר הכישלון של "החמציצים" אף אמרגן לא הסכים לממן שנה של חזרות, הזמן אותו דרשה פולני לקראת הפקה. היא חזרה בסופו של דבר לביתה במושבה כינרת, ביימה והפיקה מוסיקלית תכניות טלוויזיה על סשה ארגוב ויאיר רוזנבלום, ביימה את הצגת הילדים "פשוש" ,ותכניות רדיו וטלוויזיה.
סעד מציג סייג למחמאות הגדולות שחילקו לה חניכיה:
"פולני יצרה הרכב בסך הכל מלאכותי שיצר קונטרה של גיטרות חשמליות במקום האקורדיון, וקריירות סולניות במקום הלהקה האחידה".
פולני מאמינה גדולה במשמעות רוח הבימן לעיצוב הפן המנטאלי של ההופעה. ייתכן כי לא כל במאי היה מסוגל ליצוק תוכן חדש ומפתיע לתאטרון הקל בישראל של אותה תקופה. אם במאי אחר לא היה מצליח, הקשר המיוחד של פולני לחניכיה והמשמעת העליונה אותה קיבלו לצורך היצירה היו הסוגיות עליהן נכשל.
עודד קוטלר מעריך את פולני כ "אשת תאטרון גדולה במאית שאינה מקפידה על לוחות זמנים, והאומנים שעובדים אתה משלימים עם החסרון".

התרנגולים-השירים

במאמרו "המוסיקה על במת הבידור הישראלית" מותח פרנק פלג ביקורת על "המשוררים" שגורמים לירידת מעמדה של המוסיקה:
"האחראים לזלזול במוסיקה, המעונינים בהזנחתה, הם בראש ובראשונה המשוררים, יצרני החרוזים המצוחצחים, ממציאי הרעיונות החכמים, יוצרי הפואנטות המחודדות. הם כה משוכנעים כי הצלחת פזמונם תלויה אך ורק בהם, עד שלדעתם אין לגבי המוסיקה אלא קנה מידה אחד: לא להתבלט, לא למשוך את שימת הלב, לא לסבך את קריאת המלים..".
נדמה כי קשה יהיה למצוא משוררים חדים ושנונים יותר שפעלו בתקופת פלג ו"התרנגולים" מאשר חיים חפר ,דן אלמגור וע.הלל שהיו אחראים לרוב שירי ה"תרנגולים". אין לדעת אם פלג הספיק לחזות במופע המדובר אך שירי "התרנגולים" , בעידודה הפעיל של פולני היו כמעט תמיד , במיוחד השירים ההומוריסטיים שבהם שנונים ושואפים לפאנץ' ליין.
חשוב לציין כי חלק מהשירים המצויים ברפרטואר של "התרנגולים" בוצעו כבר לפני כן ,אם על ידי ה"פרר ז'אק " בצרפתית ואם על ידי הרכבים ישראליים כמו להקת הנח"ל, רביעיית "מועדון התאטרון" ו"בצל ירוק" . עובדה זו רלבנטית במיוחד בהקשר לתכנית הראשונה של ההרכב ופחות לתכנית השנייה.
מובן מאליו כי לא ניתן לקיים דיון רציני אודות להקת "התרנגולים" מבלי להתייחס לפחות בקצרה לתוכני השירים, מרכיב חשוב בעבודת הבימוי ,כדברי פולני עצמה, וחשוב לא פחות בעיני צרכני המופע הנדון. להלן רשימה של אלמנטים תוכניים מילוליים שבאים לידי ביטוי ברובד התואם של המבע ה"תרנגולי".
אוצר מלים חלוצי:
שיר התרנגול: "קומה קומה אחא" ;ערב במסחה- השיר כולו.
אוצר מלים מקראי/נמלץ:
שיר התרנגול: "ברוך הנותן לשכוי בינה!" ;האם האם: "משק כנפי יונה",
הצהובים:" אנו שונאים שנאת חנם" ,הכל זהב: "הצדיקים בוא יבואו עכשיו",
"בראשית"- השיר כולו, "זמר אהבה לים"- השיר כולו ,"שיר השוק"- השיר כולו.
רמיזות מיניות:
יובל טוענת כי פולני חשה דחייה מנושא המיניות ודאגה לא להבליט שום רמז מיני. לפניכם מובאות מן הטקסטים:
שיר התרנגול: "וגבר הוא לא גבר אם לא יראה יכלת-אם לא יכין לו מכל עבר תרנגולת!"
ככה סתם: "שם בחושך מתלחש זוג על הספסל"("תרצה" ,המורה ובן זוגה-ג.ט.)
שיר החתולים: "'לולה' חתולה שרמנטית, חייכנית, קצת נימפומנטית";
שיר השכונה: "גילה מקצרת חצאית.. זה מפני שהיא אוהבת את גיורא המדריך", "מלפנים היא מתפתחת- היא לובשת כבר את זה";
משעמם: "כל כך נלהבת בשבילי-לבסוף היא גם 'יושבת בשבילי'" ,
אוהבי הטבע: "אצלנו בראשון הייתה משולה לנוף ראשוני, לקרקע בתולה";
כבוד עצמי: "גאה כל הומוסקסואל";
הורה אהבה: "התיישבנו, התפשטנו, השתזפתן",
כשאת אומרת לא ,זאת מרחוב פנורמה, אין כמו יפו ?לאורך השירים.
בעלי חיים :
שיר התרנגול- לאורך השיר,
ככה סתם- זאביק השועל , יוסי ילד שלי מוצלח: "חמד של כלבלב",
" שיר החתולים"- לאורך השיר, האם האם: "משק כנפי יונה", שיר החמור- לאורך השיר.
אוצר מלים סלנגי:
ככה סתם: "לא ב'כוונה", "הרבצנו שכזאת ריצה" ,"יה בה יה", "זאביק השועל",
"הנדז אפ", "מים בו השפרצנו שיצא עשן", " ת'פלחנו לגינה", "לא ראינו שום אחד"
יוסי ילד שלי מוצלח: "מבלבל לו את האף" ;
שיר השכונה: "נתקע להם מכות", "לא מכניס אפילו פנדל" ,"פנסים בעיניים" ,"נפוח כמו קציצה" ,"מפונדרקות" ,"בננות", "צוציק", "טוסיק"
דוד שמש ואנטנה: "מצפצפים על העולם", "הדרורים מחרבנים אביב",
"שיר השוק" ,"אין כמו יפו", "ערב במסחה" : לאורך השירים.
אוצר מלים צבאי:
ככה סתם: "ת'ספר התקפנו פתע מן הצד", "האקדחים טעונים, שקט מסוכן",
תלתן: "לו מצאתיך בחפירות באש צולבת כי אז דבקתי במדי החיילים"
"שיר הסיירים" ,"אוהבי הטבע" ,"אליפלט", "שיר אהבה חיילי" ,"הגנרל המקסיקני קסטנייטס"- לאורך השירים.
שיקוף מנטליות אשכנזית :
ככה סתם: "פתע, אוי ,זכריה(הגנן-ג.ט.) רץ מן הפינה"
שיר השכונה: "מנדל ,צבינגי" ,"מוישה שמיר (shmeer)","בעין חרוד-שם טוב מאד", "אנ דנ די נו", "הודי הודי כושי כוש בוא תיתן לי עשר גרוש", "דני זיידל" ,"פוילע שטיק", "אסומניה אבודניה בוא נרקוד עם דודה פניה".
כבוד עצמי: "גאים כל השמוליקים יא אחי ,גאה פה כל 'משה מזרחי'
הצהובים:"סקנדל"
הורה אהבה: "רוחל'ה ורוחה"
ערב במסחה- לאורך השיר כולו.
ביטויים מוסיקלים:
יוסי ילד שלי מוצלח: "יוסי מנגן, מפוחית הבאתי לך"
הזייפנים- השיר כולו.
מנטליות פלמ"חניקית ,אוריינטלית:
משעמם: "אני אוכל קבב כפול, עם חומוס וצלחת פול"
השמלה הסגולה: "נשב ליד הכביש על שפת התעלה ,נרכב על משאית ברוח הלילית"
שיר השכונה: "תן סיגרה תהיה בן אדם"
התייחסות תאטרלית:
הצהובים: "לשאול את השחקן מה המבקר כתב?"

סקירה פשוטה של רשימה זו מראה עד כמה שיקפה להקת "התרנגולים" את הנורמות השלטות של הממסד המפא"יניקי על גווניו הצעירים בכור היתוך אחד שנקרא "התרנגולים". מבחינה טקסטואלית בלבד, השפה העתירה בדימויים, שמות, מצבים סיפוריים בנראטיבים השיריים היטיבו עם הזיקה התאטרלית ושפת השיר הססגונית.
אולם ,יום לאחר מופע הבכורה הטיח כותב אלמוני במדור "הפסק להמהם" בעריכת דן אלמגור ביקורת קשה על בחירת השירים ואיכותם:
"תמוהה בעינינו בחירת השירים. מרבית השירים הם לפי נעימות זרות, ואף תוכניהם זרים לרוח הלהקה, כמה שירים נעקרו מתכניות "רביעיות המועדון" שם היוו חלק אורגני מהתכנית, ואילו כאן הם 'דבוקים' מבלי שהקהל יבין בכלל במה המדובר. כך למשל שירים מצוינים כ 'כבוד עצמי' ו' הבת מפנורמה' אינם מובנים, מאחר שאין גם רמז כי מדובר במלחים יורדי ים."
אותו כותב מותח ביקורת על שממונו של "ערב במסחה", מוזרותו של "איריס ונורית", והחזרה על מוטיבים דומים בכוריאוגרפיה של "אוהבי הטבע" ו"כבוד עצמי"."
כותב זה מבחין כי קנה המידה של פולני לבחירת השירים לא היה מוזיקלי טקסטואלי אלא בימתי, ואכן רק העובדה כי "השמלה הסגולה" קיבל את שמו רק היות והשמלה הצהובה שהייתה אמורה לשמש כעזר בימתי חרגה אל הנישה הצהובה של "שיר הצהובים" מעידה כי צדק . אם כן, עם אבחנה מדויקת זו נצא לחלק הבא בעבודה, החלק שינסה לקשור את המבע שנדמה לעתים אמורפי וממוסגר בעת ובעונה אחת, לאמנות המיצג.

התרנגולים ואמנות המיצג (פרפורמנס).

האם יכול המבע ה"תרנגולי" למצוא את מקומו בזירה המופעית דווקא בנישת הפרפורמנס?. ראוי לבדוק אפשרות זו לאור הבעייתיות הקיימת בפער של מבע זה משני כיווני הסקאלה :פער ממוסיקה קונבנציונלית לתאטרון ופער מאופרה המבכרת את המוסיקה במבע האומנותי שלה.
מבחינת עיצוב התפאורה המבדיל לעתים קרובות את המיצג מן הזרם המרכזי בתאטרון ,מופרד המבע ה"תרנגולי" משניהם במידה שווה בשל הימנעותה של פולני מלהציב כל תפאורה בהופעות הלהקה. ההזדמנות היחידה לחזות בדגם תפאורני מלווה את "התרנגולים" על שלשת גלגוליהם נמצאת בתכנית הטלוויזיה הבלגית מ1963 הנמצאת בארכיון הטלוויזיה הישראלית בה נוכל לראות את "אוהבי הטבע" יחד עם "קיר" הרוס ומספר "עצים", ברוח מלות השיר.
ג'וליאן הילטון (Hilton) בספרו Performance מציג גישה תנועתית למיצג:
?Even the smallest of movements on stage is expected by an audience to have significance, and a transparent system of locationary and spatial use and value is an economical and effective means of telling the
audience how to understand the relationship between characters".
להוציא את "הדמויות" אליהן מתייחס הילטון בהתייחסו לסטנדרט רגיל של מופע תאטרוני ואינן תואמות את המבע ה"תרנגולי" אשר גם ברצותו לבצע מהלך מימטי אין הוא מבקש מן הקהל להאמין בו, אין ספק שפולני הייתה סומכת על גישה זו את שתי ידיה.
המבע ה"תרנגולי" שמתבסס על מתאם תנועתי רב שלבי, מתקשר עם הקהל דרך שפה תנועתית שמסמלת את המטען המילולי ו/או המוסיקלי במופע ה"תרנגולי" בלבד ללא קשר כמעט למציאות או לשפה של תאטרון תנועה למשל.
שכנר ומינץ (Schechner & Mintz) מציגים את גישת הkinesics אותה הם מבססים על תנועה יחידה ומינימלית (כמו קריצה) וממנה ,כפי שמובאים דבריו של בירדוויסל (Birdwhistle) , נבנית מערכת kinemorph שמרכיבה יחידה תנועתית של המופיע. בדומה לקאטות בתאטרון היפני נדמה כי גם פולני בדיוק של התנועה במבע ה"תרנגולי" וכן בהקפדה על המחווה והתנוחה, למעשה מקיימת הלכה למעשה את השיטה של בירדוויסל.
מיכה נס מתנגד להעלאת התנועה בתאטרון היפני בכפיפה אחת לעבודה ב"התרנגולים":
"בדרך כלל סגנון תנועה יפני שואף בסופו של דבר להלחם. כאן התנועה הייתה חלק ולא מטרה. בתאטרון יפני לתנועה יש ערך ושפה בפני עצמה. התנועה ב"התרנגולים" הייתה חלק אינטגרלי מכל החוויה. האומן היפני מקדיש מחשבה וריכוז לכל תנועה. ב"התרנגולים" התנועתיות כמעט אוטומטית".
בירדוויסל אינו מוציא שום תנועה מגדר האופציה למשמעות. שכנר ומינץ קובעים כי גישה זו מעבירה את אמנות הפרפורמנס מהדור של מיירהולד, דלקרוז ולאחר מכן גרוטובסקי שהאמינו בקוד מסוים של תנועות, כמו בתאטרון היפני, לדור חדש שמייחס משמעות לכל דבר.
אותה שיטת מיקום אליה מתייחס הילטון מתאימה בכלכליותה ,בהתחשב במשאב המקום עליו מתרחש המופע, למבע ה"תרנגולי".
הקהל, מורגל מהרגע הראשון לשפה התנועתית, יכול להבין מה מצפה ממנו הבימן בתנועתו - לא לצפות למימזיס טהור, לא לצפות לדמות עגולה בעלת מטענים רגשיים אלא למבע ייחודי שמגיש מטען מילולי ומוסיקלי בפריזמה של שפה תנועתית ייחודית לאותו מבע.
מבחינת תאורה וסאונד אותם הדברים שאמורים לגבי התפאורה קבילים גם כאן. ה"תרנגולים" הופיעו ללא סאונד וללא תאורה מתחלפת על שלש גלגוליהם. הפרפורמנס , בהיותו זרם חדיש בתולדות התאטרון , לעתים קרובות מאמץ את החידושים הטכנולוגים בעולם הסאונד והאלקטרוניקה כדי להפיק אימפקטים שונים על הקהל בכל הקשור להגברת קצב האירוע והאטתו, סימון לקהל על עולם המחזה ומצבו העכשווי וסיוע לבימן עצמו "לעבור" בהיר יותר וברור יותר מבחינה חושית לצופה. לפולני הייתה דרך אחת הכוללת כמה מרכיבים, גם אם שמרנית משהו בה עבר אותו מבע "תרנגולי" לקהל: בימן, מוסיקה, תמליל, תנועה, קבוצה.
"התרנגולים" כמעט ולא השתמשו באבזרים ,לא השתמשו במסכות ולצבע הייתה משמעות מועטה מבחינה ויזואלית במופע. ככלל ניתן לומר שסוגת תאטרון הרחוב רחוקה מהמבע ה"תרנגולי" לא פחות מתאטרון רפרטוארי ממוצע.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב