למרות שסבב המינויים של נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, עדיין לא הסתיים, נראה כי הוא נחוש לזנוח את "אג'נדת החופש" של קודמו, ג'ורג' בוש, לטובת חזרה למה שנקרא "גישה ריאליסטית" כלפי המזרח התיכון. בנאום ההשבעה שלו דיבר הנשיא אובאמה ישירות אל מנהיגי האזור ואמר: "אנו נושיט ידינו אם אתם תהיו מוכנים לשחרר את אגרופכם הקפוץ". דבריו של אובאמה נועדו להמעיט במכוון מדבריו של הנשיא בוש על כך שאמריקה תשתמש בכוחה על מנת לקדם בפועל חופש ברחבי העולם.
מנהיגים מעטים בעולם הערבי או בישראל יקוננו על התפוגגותה של אג'נדת החופש של בוש. אלו זיהו ברטוריקה ובמעשים של בוש נאיביות מסוכנת שאיימה על יציבות האזור. ראשית הייתה זו המלחמה בעיראק, שהביאה להתחזקותה של איראן. אחר כך הגיעה "מהפכת הארזים" בלבנון שהשמיטה את ידה המייצבת של סוריה. שיא האיוולת נרשם בעת קיום הבחירות ברשות הפלסטינית.
פרשנים רבים מסכימים שניצחון החמאס בבחירות הוא הרגע בו מאמציו הדרמטיים של הנשיא בוש לקידום דמוקרטיה במזרח התיכון הגיעו לקיצם. בשלב מאוחר מדי הבין ממשל בוש כי אין עוד ביכולתו להסתכן בהעלאת גורמים עוינים לשלטון דרך בחירות דמוקרטיות. במקום זאת, הוא העדיף לדבוק במנהיגים סמכותיים כמו נשיא מצרים,חוסני מובארק, עבדאללה מלך ירדן ונשיא סוריה, באשר אסד, על מנת להבטיח שלום קר ולהגן על האינטרסים הלאומיים של ארה"ב.
המלחמה בעזה והשלכותיה הדגישו את התפיסה הזו. בזמן שהפגנות נגד ישראל התקיימו ברחבי העולם הערבי, רבים במערב ובישראל הודו למנהיגים ערבים שהצליחו לרסן את אזרחיהם ולשמור על הסדר. הנשיא מובארק, באורח דרמטי ביותר, התנגד בתוקף לדרישות החמאס לפתוח את המעברים. אובאמה היה אסיר תודה במיוחד, וזאת מכיוון שמחויבותה של מצרים לביטחון בגבול אפשרה לישראל להפסיק את הלחימה לפני טקס השבעתו לנשיא ארה"ב.
צירוף המקרים בתזמון בין סיום המלחמה בעזה והשבעתו של אובאמה הביא לכך שימיו הראשונים של הנשיא בתפקיד עסקו בסכסוך הישראלי-ערבי. יתרה מזאת, הוא חיזק את הדעה הרווחת והשגויה בבירות העולם לפיה שורש כל הבעיות במזרח התיכון נעוץ בסכסוך הישראלי-פלסטיני. גם ממשל אובאמה מחזיק כיום בדעה הזו, ותופס את האתגרים שמציבים איראן, סוריה, חזבאללה ואל-קעידה כקשורים זה בזה.
הטעות הקונספטואלית הזו מטרידה דיה, אבל יישומה בפועל הוא בעייתי עוד יותר. מאחר שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה דאגה עיקרית, כפי שיטען ממשל אובאמה, יש להמתין עם ההתייחסות לכל שאר הסוגיות. למרבה הצער, גישה זו מונעת טיפול בפצצות הזמן באזור. ובינתיים, השעון מתקתק.
סקוט קרפנטר הוא עמית במכון וושינגטון ושירת כסגן עוזר לשרת החוץ במשרד לענייני המזרח הקרוב בין השנים 2007-2004.
מנהיגים מעטים בעולם הערבי או בישראל יקוננו על התפוגגותה של אג'נדת החופש של בוש. אלו זיהו ברטוריקה ובמעשים של בוש נאיביות מסוכנת שאיימה על יציבות האזור. ראשית הייתה זו המלחמה בעיראק, שהביאה להתחזקותה של איראן. אחר כך הגיעה "מהפכת הארזים" בלבנון שהשמיטה את ידה המייצבת של סוריה. שיא האיוולת נרשם בעת קיום הבחירות ברשות הפלסטינית.
פרשנים רבים מסכימים שניצחון החמאס בבחירות הוא הרגע בו מאמציו הדרמטיים של הנשיא בוש לקידום דמוקרטיה במזרח התיכון הגיעו לקיצם. בשלב מאוחר מדי הבין ממשל בוש כי אין עוד ביכולתו להסתכן בהעלאת גורמים עוינים לשלטון דרך בחירות דמוקרטיות. במקום זאת, הוא העדיף לדבוק במנהיגים סמכותיים כמו נשיא מצרים,חוסני מובארק, עבדאללה מלך ירדן ונשיא סוריה, באשר אסד, על מנת להבטיח שלום קר ולהגן על האינטרסים הלאומיים של ארה"ב.
המלחמה בעזה והשלכותיה הדגישו את התפיסה הזו. בזמן שהפגנות נגד ישראל התקיימו ברחבי העולם הערבי, רבים במערב ובישראל הודו למנהיגים ערבים שהצליחו לרסן את אזרחיהם ולשמור על הסדר. הנשיא מובארק, באורח דרמטי ביותר, התנגד בתוקף לדרישות החמאס לפתוח את המעברים. אובאמה היה אסיר תודה במיוחד, וזאת מכיוון שמחויבותה של מצרים לביטחון בגבול אפשרה לישראל להפסיק את הלחימה לפני טקס השבעתו לנשיא ארה"ב.
צירוף המקרים בתזמון בין סיום המלחמה בעזה והשבעתו של אובאמה הביא לכך שימיו הראשונים של הנשיא בתפקיד עסקו בסכסוך הישראלי-ערבי. יתרה מזאת, הוא חיזק את הדעה הרווחת והשגויה בבירות העולם לפיה שורש כל הבעיות במזרח התיכון נעוץ בסכסוך הישראלי-פלסטיני. גם ממשל אובאמה מחזיק כיום בדעה הזו, ותופס את האתגרים שמציבים איראן, סוריה, חזבאללה ואל-קעידה כקשורים זה בזה.
הטעות הקונספטואלית הזו מטרידה דיה, אבל יישומה בפועל הוא בעייתי עוד יותר. מאחר שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה דאגה עיקרית, כפי שיטען ממשל אובאמה, יש להמתין עם ההתייחסות לכל שאר הסוגיות. למרבה הצער, גישה זו מונעת טיפול בפצצות הזמן באזור. ובינתיים, השעון מתקתק.
סקוט קרפנטר הוא עמית במכון וושינגטון ושירת כסגן עוזר לשרת החוץ במשרד לענייני המזרח הקרוב בין השנים 2007-2004.
המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה הוא מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
htttp://www.jcpa.org.il
htttp://www.jcpa.org.il
