שלום ועוד יום ב
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שלום ועוד יום ב 

מאת    [ 08/05/2006 ]
מילים במאמר: 1476   [ נצפה 6194 פעמים ]

 
 
קולקטיביזם ב"שבע".

מוסיקלטי.

"היצירה מוקדשת לנשמתם של ח.נ.ביאליק וג'ובראן חליל ג'ובראן.היצירה מנוגנת בכוונה לשלום הילדים .אנא אלוהים שמור על ילדי העולם ועל הילד שבנו".

זהו קטע אינסטרומנטלי בהשפעה של מוסיקה אירית שחובר על ידי אבישי בר נתן ואודי בן כנען בצוותא. לאורך התקליט ניתן להבחין בשילובים שונים ומגוונים מבחינה פרסונלית וכמותית בצד המחבר-מאינדבדואל שכותב ומלחין שיר לבדו עד יצירה קולקטיבית של כל הלהקה.
בקטע עליז זה המוקדש לפן הילדותי והטהור של החיים ,וכן למשוררים קאנונים מהעם היהודי והעם הערבי עולה מינון הכלים ותורם לחגיגה מוסיקלית קולקטיבית גדולה: קול, תוף האספות אינדיאני, דרבוקה, ריק, שנאי, לירה, דאריה, טארה, מנדול, פעמונים מרוקאים, נאי.
למעשה, קטע זה הוא היצירה האינסטרומנטלית היחידה ב"יומם ולילה". ניתן לייחס חשיבות למיקומו מבחינת עריכת השירים, באשר הוא מגיע מייד לאחר תפילת האדם לאלוהיו ומוקדש לביטוי מוסיקלי עליז ומרקיד. השיר שלאחריו מתחיל להפנות את תשומת הלב למסרים הפוליטיים של הקולקטיב.

עקדה.

"מוקדש לזכרם של יצחק רבין ,אנואר סאדאת וג'ון לנון .השיר נכתב ומושר בכוונה לשלום בין האחים יצחק וישמעאל. אנא אלוהים הפגש אותנו...אמן."

השיר ,שאין מצוין מי חיברו נושא גם הוא אופי המנוני עם מוטיב טקסטואלי חוזר של "תן .....ברחובות תל אביב,תן....בירושלים" וכן: "אבל בחלומי נשמעים צלילי חליל מהמזרח אבל בחלוני התפילה" כאשר כל בית מזכיר קדוש אחר: "איברהים" , "מוסא", "ישע" ,"מוחמד" ולסיכום "רב אל עלאמין אללה"-אלוהים רב העולמות. השפה הערבית מהווה מוטיב מרכזי בשיר אף שבתי השיר נושאים אופי יהודי ישראלי מובהק שמאזכר את הניתוק המדובר בין ההוויה התל אביבית לזו הירושלמית. הלהקה קוראת בשיר זה לאל להעניק אהבה, אדמה, מנוחה ,צדיקים, אמונה, מחילה, שלום ,סאלאם(באופן נפרד משלום),קידושין ומקדש .הקולקטיב קורא למנחות שהאל יעניק לקולקטיב, מנחות שישפיעו באופן ישיר על האינדבדואל. הסגנון המוסיקלי הוא כשל שיר עממי ערבי פלסטיני והכלים המנוגנים בו הם: קול, דאריה, שנאי, שייקר, גיטרה באס, ג'מבה, גיטרה אקוסטית, נאי.שם השיר "עקדה", מלבד האסוציאציה הראשונית של עקדת יצחק ,עשוי להיות קשור לקורבנות הרבים שלא שרדו את תלאות דרכי האל עד הגאולה המתבקשת בשיר. השיר עצמו לא מזכיר ולו במלה את הקורבנות הללו.

שיר מס' 6:שכינה.

"השיר מוקדש לנשמות מרים הנביאה, דבורה הנביאה ומריה הקדושה .השיר מנוגן ומושר בכוונה לשלום בין הגבר והאשה ולשלום האהבה. שנזכה כולנו לאהבת אמת"

שיר זה שתמלילו נערך ע"י ורד כהן מתוך "שיר השירים" והולחן ע"י אודי בן כנען ומוש בן ארי, מביא לראשונה באלבום זה נקודת מבט אומנותית, היסטורית ופילוסופית נשית. מושג השכינה מוצג כאן כמשדך וכמחבר בין גבר לאשה בקשר רומנטי:
"לא איש בלא אשה, לא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה".
הגבר והאישה מוצגים כשוכנים בתוך האל: "האב בעל החכמה, נהר העדנים, עץ החיים וגם האישה היולדת, האם מניקה, הגן הנעול ,וים החכמה". לא ניתן לגרוס בהחלטיות כי השיר הנו שוויוני לחלוטין בהתאם לנורמות המקובלות בימינו, אך נדמה כי הכניסה למסורת היהודית בגישה פלורליסטית-פמיניסטית שכזו מבקיעה דרך לקבלה שווה של בני שני המינים במניפסט של "שבע".

רוסו טוען כי "המוסיקה ומראות יפים הם רק חוויה חושית .התשוקות שהן מעוררות הן החוויה המשמעותית באמת" .לטענתו, החוויה החושית שמעוררת המוסיקה היא העיקר. נדמה שרוסו בוחר בגישה דקדקנית משהו לגבי המוסיקה, גישה מעט תמוהה באשר אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם גישתו הרומנטית לגבי מצב טבעי ,הרמוני ולא מופרע. באשר מקור המוסיקה זה עידן ועידנים הוא לעורר תחושות שונות ומשונות בקרב מאזיניה-געגועים, שמחה, עצב, רצון לאהוב ולהיות נאהב ועוד. "שכינה" עוסק במדגם מייצג של כל העולם על פי אמונתם-גבר, אישה, שכינה-שיר שעוסק במיזוג מיני שהוא מיזוג קוסמי גם כן.
האם הלחן עצמו כקטע אינסטרומנטלי עצמאי יעורר תחושות של מיזוג מיני או קוסמי, קשה להניח, אך מבחינה קנטולוגית נושא השיר ברור ובהיר, ומסריו מועברים-בחוויה חושית של קשב לשפה.
מבחינה מוסיקלית השיר הוא בעל מקצב מהיר המקנה לו אווירה של יום חג. הכלים המנוגנים: קול, דרבוקה, שייקר, ג'מבה, מקל גשם, גיטרה באס, נאי, קונגה.

שלום ועוד יום.

"השיר מוקדש לנשמתם של דוד המלך, הנביא ישוע ומהטמה גנדי .השיר נכתב ומושר בכוונה לשלום בין עמי עולם, למיזוג צבעי העמים כקשת בענן. יחד אפשר אחד."

המוסיקה יכולה להוות משאב פוליטי, בנק' התייחסות ספציפית ובהתאם לאינטרס. בשיר "שלום ועוד יום "המוסיקה ממלאת פונקציה ברורה של משאב פוליטי.
זהו שיר מניפסטי פוליטי המבכה את המלחמות והשואף בתקווה לעוד יום" מלא תקווה"-שלום ועוד יום. השיר שחובר ע"י מוש בן ארי, הנו שיר פשוט ולא מחוכם או מתחכם. המלה "שלום" מופיעה בו כ 30 פעם ב15 שורות ופזמון חוזר. הקולקטיב הוא אובייקט השיר, מבחינה נושאית ומבחינה מענית. הסוגיות והבעיות המוצגות בו הן בעיות קולקטיביות :פצועי מלחמה, ארצות, עמים, עולם, אנשים מתעשרים ממלחמה. ניתן לומר כי המוסיקה ברמה מסוימת משמעותית יותר ומוחשית יותר מפוליטיקה-חושית ומוחשית.
הכלים המנוגנים בו: קול, תוף האספות אינדיאני, חליל צד, גיטרה באס, מצילות, תוף מרים, נאי ,צ'לו.

רישיקש.

"היצירה מוקדשת לנשמות רבינדארת טאגור וא.ד.גורדון .היצירה מנוגנת בכוונה לשלום בין האדם לטבע הסובב אותו.שלום לחיות, לעצים ,לצומח ולאמא אדמה המיטיבה עמנוכל כך".

הקטע רישיקש הוא מעין חבור בין קטע אינסטרונמנטלי של אודי בן כנען עם סיפור עם מאת גיל רון שמע. הקטע מגולל סיפור על ישיבה בצוותא ליד מדורה גלילית שם מסופרים סיפורי ילדות "בחאלב, סוריה". הכוונה אכן, היא להביע תפילה לשלום האדמה והדאגה האקולוגית המוצהרת מקבלת כאן ביטוי נרחב :"עוד אפשר ,עוד אפשר לרפא את אמא אדמה"
(29).הקולקטיב מקבל כאן ביטוי בשני אופנים-הראשון, מחצית אינסטרומנטלית עשירה בכלים שתופסת את חלקו הראשון של "רישיקש". השני, תיאור חוויה שמושפעת באופן נעים וחיובי מסוריה, אויבת המדינה .שבע יודעים על המטען השלילי שקיים בציבוריות הישראלית כנגד סוריה ופועלים למען הרמוניה ,גם אם מחשבתית בלבד, גם עם גופים אויבים. היצירה האינסטרומנטלית כוללת שימוש נרחב בכלים מוסיקליים-אף יותר מהמגוון הרחב המצוי באלבום זה:קול, דאריה ,ריק, חליל צד, סאז, טמפורה, זארב, הגדה(סיפור), עוד ,סנטור פרסי.

שיר מס' 10:הילולה.
"השיר מוקדש לנשמתם של בוב מארלי וצ'יף סיאטל. השיר נכתב ומושר בכוונה לשלום בין הקדום והמתקדם."

ז'אן אטאלי סובר כי לשמוע מוסיקה משמע לקבל מסר. מוסיקה אינה שפה בשל המשמעות הפתוחה שיש לסימניה.
אטלי מייחס משמעות פתוחה לסימנים המוסיקלים, שפותחת פתח למגוון רחב של הבנות של קטעים מוסיקלים. נדמה שבחינה קנטולוגית של השיר פותרת את הסוגייה הנ"ל. גם אם המוסיקה המהירה, הקצבית, העשירה בכלים של השיר "הילולה" או של כל שיר אחר על מאפייניו עשויים להיות במידה מסוימת פתוחים לפרשנות, מידה רבה של חוסר הוודאות יכולה להימחק על ידי צרוף הפן הטקסטואלי למאזן הניתוחי.
השיר, כשמו כן הוא, הוא שיר של חגיגה של קולקטיב: "הצדיקים במקהלה", "בלב כולם אותה תקווה" ."נשתה כולם לחיים" .שוב ,האלוהות והשכינה משחקת פה תפקיד חשוב: "האל שמו הוא וואחד" ,"עולים כולם למרכבה ","שובי אלינו במחילה השכינה האהובה" .לדידם,הקדום והמתקדם מהווים בשיר זה אלמנט יחיד ומאוחד.
השיר נכתב גם ע"י חברי הלהקה המובילה הנוספת בזרם ה"שנטיפי"(פסטיבל המתקיים מדי שנה בטבע וכולל חגיגה מוסיקלית אמנותית ,הוליסטית, צמחונית) האתני בישראל-"גאיה". יחד עמם נוטלים חלק בכתיבה חברי "שבע" ורד כהן, אמיר פייס וגיל רון שמע. זהו שילוב של הקולקטיב של "שבע" עם קולקטיב אחר מבלי להגביל יצירה לסביבה זו או אחרת." שבע" למעשה מצהירים-אנחנו פתוחים ליצירה משותפת עם יוצרים אחרים-אין לנו רצון להתבודד .הכלים המנוגנים: קול, דרבוקה, נאי ,טארה, גיטרה באס, תוף מרים ,טאר פרסי ,דהולה ,כינור.

יום ולילה.

"השיר מוקדש לנשמתם של מרטין לותר קינג ,הבעל שם טוב ורבי נחמן. השיר נכתב ומושר בכוונה לשלום ,ואיחוי הקרע בין השחור ללבן באשר הם..."
?
השיר שנכתב על ידי מוש בן ארי, גיל רון שמע ואמיר פייס, והמסיים את האלבום ומהווה את שיר הנושא מתווה מעין סיכום למסרים העיקריים של הקולקטיב: "יום ולילה אחפש אותך"-אהבה, "כבר הרבה שנים שלא אהבנו את אלוהים"-האהבה והאמונה בבורא, "גמל הבדידות..פוקח עיניים לנשר המשיל עקרב" -ההתייחסות לעולם החי בכבוד, "מדבר-והאואזיס זו את"-אהבת האדמה, "האחות הגולה לאלפיים שנה"-התייחסות למנטאליות היהודית במדינת ישראל," "מוחמד עושי ישוע מהר בא אברהם"- השילוב המנחה בין כל מנהיגי וסמלי הדתות, "אמצע אמצא יומם ולילה". הדבקות במטרה ובמסע(quest) אותו מעמידה למול עיניה "שבע" . מוסה טוען כי לרומאנטים הטבע היה חלק בלתי נפרד מהאלוהות.
על פי מוסה (Mosse),הגישה של "שבע" לטבע הנה רומנטית בעיקרה. מבט ב"גן העדן האבוד" של מילטון, "חוף דובר" של מתיו ארנולד, "שלשת המלאכים" של אליוט ומבחר שירי וורדסוורת יאשרר גרסה זו. שבע מקשרת את כל תחומי התעניינותה וכל תחומי החיים בכלל לטבע. האם קישור זה בא מתוך גישה רלבנטית עכשווית או מתוך רצון ותקווה לעתיד, לא ברור. התקווה ,קיימת. הרלבנטיות העכשווית-שאלה טובה.
הכלים המנוגנים: קול, דרבוקה, שנאי, גיטרה באס, דהולה, גימברי ,גיטרה אקוסטית.


סיכום.

באופן גורף שבע מנגנים מוסיקה המושפעת מאד ממוסיקה ערבית, עם השפעות מזרח אסיאתיות ומעט מאד קריצות לכיוון הפופ הישראלי. שבע מקיימים מעין אוטונומיה תרבותית בגליל שמרכזת אליה במסגרת פרוייקט יישובי, ממדים של רפואה אלטרנטיבית, טבעונות, אמנות פלסטית מן הטבע, מרכז לפעילות אקולוגית וערבים וסדנאות מוסיקלים.
כחמש שנים לאחר הקמת "שבע" היא מוגדרת על ידי עתונאים ומאזינים כלהקה המובילה מבחינת פופולריות בסוגה ה"שנטיפית" בארץ, ועולה בתחום זה על להקות איכותיות כמו "בוסתן אברהם" ,"עשב בר" ועוד. עם זאת ,תחנות השידור הפופולריות מתעלמות כמעט לחלוטין מהלהקה שהקימה לה רבבות מעריצים ועוד רבבות מאזינים וצופים בפוטנציה. קולקטיב "שבע" פועל את פעולתו בדרכים לא ממוסדות-או יותר נכון ,בדרכים ממוסדות שלא דרך הממסד. האינדבדואלים בלהקה עדיין לא ידועים או מוגדרים בציבוריות הישראלית כבעלי כושר השפעה מכל סוג שהוא .בזירת ההתגוששות עם הקולקטיב ,שבע עדיין פועלים כקולקטיב ,וממשיכים לצבור תאוצה.

?because god is life and life is love
cause life is god and god is love
מסכה זה פאסה
don?t you think so
Your love is your beauty is trust in oneself
And your duty to be evolution us now?

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב