בחג החירות, שכול בני הבית מסביב לשולחן יש הכרזה עתיקת יומין בהגדת הפסח: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין". כלומר - השנה אנחנו עדיין עבדים אבל בשנה הבאה אנחנו נהיה כבר בני חורין"
פעם אדם כתב כך: בשנים הראשונות של קום המדינה כמעט היינו מציעים למוחקן ובמקומן להכניס: "לשעבר עבדי השתא בני חורין". אבל נוכח תנאי המציאות בה אנחנו חיים בשנים האחרונות, בצורה כול - כך מוחשית אנו מרגישים עד כמה איננו בני חורין". כול מילה בסלע.
לצערי, כול למעלה מכמה עשורים מדינת ישראל היא עבד לעבדים. עבד של כיבוש משחית, מלחמות שלא נגמרות, דם שנוזל כמה מים, כאב של יתומים אלמנות ובדידות של אימהות בלי בנים. עבד של גאווה לאומית שאינה קיימת, ייאוש מהמחר ומהעתיד, טראומה קשה מהשואה, אפליה לבני מעוטים, אדישות ואטימות כול כך מייסרת לאנשים חלשים עניים זקנים וכו. פשוט עבד מדאורייתא.
כשאני כותב את השורות והמילים האלו אני חושב, עד מתי אנו נוכל לשאת את ההכרזה עתיקת היומין הזאת כל גבנו - האם לא כואב מכול הקושי, הטירוף והשיגעון הזה - או שהיא כך תישאר לנצח בלי שום תקווה ועתיד באופק.
הלוואי ועכשיו. היום. אנו נוכל לשנות את ההכרזה הזאת ל... "לשעבר עבדי השתא בני חורין", אך מציאות לחוד ודמיון לחוד. אנחנו חייבים להשתנות ומהר, לפני שאנחנו נתמכר.
פעם אדם כתב כך: בשנים הראשונות של קום המדינה כמעט היינו מציעים למוחקן ובמקומן להכניס: "לשעבר עבדי השתא בני חורין". אבל נוכח תנאי המציאות בה אנחנו חיים בשנים האחרונות, בצורה כול - כך מוחשית אנו מרגישים עד כמה איננו בני חורין". כול מילה בסלע.
לצערי, כול למעלה מכמה עשורים מדינת ישראל היא עבד לעבדים. עבד של כיבוש משחית, מלחמות שלא נגמרות, דם שנוזל כמה מים, כאב של יתומים אלמנות ובדידות של אימהות בלי בנים. עבד של גאווה לאומית שאינה קיימת, ייאוש מהמחר ומהעתיד, טראומה קשה מהשואה, אפליה לבני מעוטים, אדישות ואטימות כול כך מייסרת לאנשים חלשים עניים זקנים וכו. פשוט עבד מדאורייתא.
כשאני כותב את השורות והמילים האלו אני חושב, עד מתי אנו נוכל לשאת את ההכרזה עתיקת היומין הזאת כל גבנו - האם לא כואב מכול הקושי, הטירוף והשיגעון הזה - או שהיא כך תישאר לנצח בלי שום תקווה ועתיד באופק.
הלוואי ועכשיו. היום. אנו נוכל לשנות את ההכרזה הזאת ל... "לשעבר עבדי השתא בני חורין", אך מציאות לחוד ודמיון לחוד. אנחנו חייבים להשתנות ומהר, לפני שאנחנו נתמכר.
