היום קיבלתי למייל שלי סקרים, באחד הסקרים נתבקשתי לענות על השאלה כמה אסירים לדעתי יש לשחרר עבור גלעד שליט, והיתה אבחנה בין אסירים "עם דם על הידיים" לבין אסירים "ללא דם על הידיים". אציין כי האבחנה לא היתה ברורה לי כלל וכלל, לדעתי, כל אסיר מתוצרת "חמאס" שיושב בכלא, בין אם ביצע כבר את הפיגוע ורצח ישראלים, ובין אם היה בדרכו לפיגוע וטרם הספיק, או ש"רק" לקח חלק בתכנון או בסיוע או בשיתוף פעולה לצורך הוצאת פיגוע לפועל , מבחינתי הנו עם "דם על הידיים". אציין כי אתמול, במהלך כל הערב, ישבתי צמודה למסך הטלויזיה, כמו רבים וטובים מעם ישראל, ודמיינתי כיצד החייל גלעד שליט, צועד לעבר ישראל דרך מעבר כל שהוא, ודורך על סף ביתו, דמיינתי שהוא שבור ורצוץ, סביר להניח חולה אך חי, וחוזר לחיק אימו ואביו. אציין כי הנני תושבת אשקלון, דירתי ישנה, בקומה רביעית, ללא מיגון, לא היה לילה שישנתי טוב במהלך המלחמה ולאחריה, ועד עצם כתיבת מאמר זה. בין אם אסירים אלו ישבו בכלא ובין אם לא, עדיין ישולחו לכיוון עירי רקטות, קסאמים וגראדים, ולא יאוחר היום. שלטון הטרור בארץ ובעולם לא יחדל ולא בקלות ימוגר. וכבר נאמר, "כל המציל נפש- כאילו הציל עולם מלא" יוחזר גלעד שליט לאלתר, ונזכה לראות את חיוכיה של אמו במקום את דמעותיה. ברגע שיוחזר החייל גלעד שליט לחיק משפחתו, הרי שיצאנו מנצחים את שלטון החמאס גם אם לא בדרך מלחמה , הפגזות וקרבות אלא בדרך של משא ומתן, שכן קיימנו מצוות פדיון שבויים , והבטחנו לחיילינו בכל הזמנים, שברגע שיפלו חס וחלילה בשבי לידי האוייב, הרי שמדינתנו, שלמענה הם לוחמים, תעשה ה כ ל על מנת לפדות את שבוייה.
עורכת דין, אמא לשלושה ילדים מקסימים, חתן וכלה שגורמים אושר רב, שני נכדים מדהימים ובן זוג אוהב ואהוב.
