בנק האהבה של ה- N.L.P 

אמא שלי רצתה תוצאות ללא השקעה מצידה. לא נתנה ורצתה לקבל. אם הלכה ברחוב ככה סתם ופגשה מכר, שלא ראתה מזמן, הדבר החשוב בעיניה היה, שירעיף עליה מחמאות ואת אלו, תוכל לספר לכ.ל.ם. כמה יפה! כמה נראית צעירה! איזו שמלה יפה! איפה תפרת אצל מי? את לא משתנה...איך הילדים?... מצויין... כאלו מחמאות ודומות להן כבר, עושות לה את היום! וכשמספרת לקרובים בבית, תקפיד להרחיב עד אחרון הפרטים... פעם נוספת, חווה את אירוע המחמאות - והשמחה גדולה.

לכאורה, עניין שבשגרה סתם איזו שיחת חולין מזדמנת. ובכל זאת, מה חשוב בהתנהלות כזאת? לצד אמא הולכת ילדה בת 4 בדרך לגן הילדים. פוסעת לצידה על שפת המדרכה ולאורך גדרות האבן, ככה בידיים פרושות, בשווי משקל, בדיוק כמו אווירון. יום אביבי ושמש נעימה של בוקר ולפעמים תחושה של קרירות מתגנבת כן, כן, זו אשמתו של העץ המצל. והנה כבר כמעט הגענו אל הרחוב הסואן, ומרחוק כבר ניתן להבחין בקיוסק של ה"גב' רוטשילד" ממממ ..שוקולד עגול על מקל, תחנה מתוקה! אך, לזאת יש לחכות לדרך חזרה! והנה ה"בנק החקלאי" ומי הוא השמנמן היורד לאיטו במדרגות ופוסע לעברנו? שלום...כמה זמן לא התראינו...איך שאת נראית נפלא! איך זה שאת לא משתנה? ואמא קצת נבוכה ומתענגת למשמע המחמאה. והוא ממשיך השמנמן ופונה אלי ואומר: את יודעת, שאמא שלך הייתה הכי יפה בראשון?! ואני מלכסנת מבט ומחייכת בחצי פה ואומרת לעצמי, מה באמת?! ואני בכלל דומה לאבא! אז מה זה אומר עלי?

לימים, ילדה זו גדלה עם הסגידה ליופי אמה. אמא מוכנה הייתה אף להרחיק לכת ולטרוח ולייצג את אבא בכל "סידור" בבנק, שרק נדרש. הרי כאן זו זירת המחמאות היוקרתית שם, ניתן להיפגש עם כל פרנסי העיר הותיקים ונשותיהם רבות המעלה. והמחמאות.שתקצור....

מכאן והלאה, ילדה בת 4 לומדת ומפנימה, שיופי הוא רק בדמות אמה! מעולם לא שמעה ולא ידעה שלהיות דומה לאבא זה בכלל לא רע! כל שנות ילדותה חשבה לעצמה, למה רק אני לא דומה לאמא? ומה זה אומר? שאני לא יפה? תחושה של החמצה!.

שנים עוברות תקופה חולפת וילדה זאת גדלה והופכת לנערה שמנמנה ומתבגרת. הרי ממילא לא יפה! מתוסכלת! ועצובה. ואומרת לעצמה: "כשאני שמנה זה טוב, איש לא יביט בי ולא יתעניין ואני, מחוץ לתחרות, פשוט ככה לא אשמע, מטוב ועד רע!"

אלמנט של ייאוש - כבר ניחשתם! צודקים. מאין תיקח ילדה כזאת את האמונה, שהיא יפה וטובה וחכמה ומגיע לה כל הטוב שבעולם, להצליח ולגדול לנערה מבוקשת ומצליחה, שאוהבת את עצמה את מראיה ואת הסביבה. שנות הבגרות הראשוניות בין גיל 10-14 הן שנים לא פשוטות בשבילה, של חיפוש הזהות והקושי בחיקוי המודל הבלתי מושג - זו עובדה מרה וכואבת. אך, בחופש הגדול ישנה התעניינות סביבה ואיזה נער דווקא מגלה עניין, ומלאכת החיזור הטבעית עולה כפורחת. ובעצם מה קורה? המודל של אמא לימד אותה להקשיב היטב רק למחמאות המגיעות מבחוץ ואכן מודל זה כבר מופעל. אומרת לעצמה: "כנראה שאני בסדר כי כבר שורקים לי ברחוב ומתעניינים בי - אז מה זה אומר? שאני יכולה להישאר דומה לאבא להיות יפה ולהנות מעצמי, איזה פלא?!"


ילדה זאת היום אישה רעיה ואם בוגרת, שבנתה לעצמה חיים שלמים. ובכל זאת, חווה מעת לעת קושי ביכולתה לקדם את עצמה ולהצליח.

שיטת ה-N.L.P מציעה כאן פתרון ודרך! דמיון מודרך ו- N.L.P, זו שיטה של פסיכולוגיה אלטרנטיבית קצרת מועד. סדרת מפגשים אישיים (10-12) בני שעה וחצי, המקנים לנו את "שחלמנו" בחיינו..המאפשרים לנו להתמודד בדיוק עם מה שקשה לנו. ההנחיה בהתאמה האישית מעלה את המוטיבציה, להעיז ולהצליח ומאפשרת לגעת בשורש הבעיה שמטרידה, לשנות את הדפוס, שמפריע ולסגור את מעגלי העבר!

אישה זאת כבר מודעת למה, שמכשיל אותה ומכאן נפתחת כבר דרך אל עצמה. עבודה אישית בקליניקה שהולכת ונבנית במהלך עשרה מפגשים לערך, הביאה אותה למודעות וריפוי של כל אשר נדרש לה אז בגיל 4 ובהמשך לאורך חייה. הדימיון המודרך הוא "חומר הדבק" המרפד כל חלקה טובה הנדרשת. ה-N.L.P היא השיטה שטכניקות רבות ומגוונות באמתחתה והאינטגרציה, בין השתיים, נותנת את התוצאה. כל שמיותר משתחרר ומתנקז, במקום שיש לרפא ולסלוח הדמיון המופלא מעשיר ומעצים את מבוקשנו ועוזר לנו להטמיע את שיצרנו בדמיוננו ולהפוך תמונה זאת לחלק מ"תוכנות" חיינו. וכאן המקום להגיד, שכל אשר יצרנו בדימיון גדל הסיכוי, שנוכל לקיים במציאות. אין זה משנה למוחנו אם אירוע התרחש באמת או שהוא יציר דימיוננו. המוח חווה זאת בדרך זהה.

לסכום, עומדת לפנינו אישה שחיפשה את הדרך ומצאה! מפוייסת עם עצמה, הסירה מדרכה את החסימה, טפלה בתשומת לב בהשלכות שהתעוררו בדרך אל המטרה כך, שאפשרה לפצעי הילדות להרפא ולהגליד. וכעת, פינתה המון מקום להמשיך לפעול להגשים ולהצליח. כל שהושקע פעם בהתחבטות ובקונפליקט הפנימי מופנה כעת להתפתחות ולעשייה. או במילים אחרות כשהקושי משתחרר ונפתר מתפנה כל אותה אנרגיה לעבר התקדמות, גדילה ויצירה. ומותר לציין, שכל הסובבים אותה קרובים (כולל אמה) ורחוקים מבחינים גם הם בשינוי המהותי שחל אצלה בגישתה לחיים.