העט בכה לפני עיניי 

זה היה אתמול בלילה
בין חורף לסתיו
נשבו רוחות
היה קר
ישבתי בחדרי החשוך
תפסתי את העט
לכתוב ולשרטט
פעימות הלב
כתבתי כאב
ברח ממני העט
העט לא תופס
מחכה לנס
שאלתי אותו
אתה ממני בורח
או מגורלי העצוב
ענה בכל הכאב שבעולם
ספורי איתך תם ונשלם
אדוני אדוני
התעיפתי ממך
משיריך
מכאבך
התעייפתי מלחבק כאבם
של אחרים
התעייפתי ממך
אמרתי לעטי העצוב
למי נעזוב כאבנו
עצבנו
ולמי נספר
אמר לי העט
לך לך לך
לך תספר את כאבך
לאדם שיש לו לב
הוא ישמע את הכאב
לאדם שיש לו נשמה
הוא יבין באהבה
עניתי לעט
ואם הכאב שבי
הוא מאדם
שיש לו לב
ויש לו נשמה
למי אלך
ואם הפסדתי אותו אדם
למי אלך
למי אלך
עטי אופפה אותו שתיקה לרגע
נפל על דפי הלבן
בדממה בשקט
תפסתי את עטי
חשבתי שהוא נכנע לי
ויעזור לי לכתוב
את כאבי
ופעימות ליבי
והדיו התחיל לצאת
מהעט כנהר זורם
לתוך ים
נדהמתי מהעט הופתעתי
שאלתי ושאלתי מה עושה
מה מנסה
ואז העט אמר
אדוני
רוצה שאכתוב כאבי ליבך
ולא יבכה ליבך השבור
ואז
תפסתי את העט
וכתבתי
תפסתי את העט לכתיבת כאביי
בכה העט לפני עיניי