ציפור הנפש-מוסיקה אומנותית ופופולרית בהשפעה הדדית בישראל.
כבר בפתיחת רשימה זו, יש ברצוני לציין כי האבדלה הנעשית בחוגי האקדמיה ובחוגי המוסיקה ככלל בין המוסיקה הפופולרית לבין המוסיקה השואבת ממקורות קלאסיים, רומאנטיים או אתניים במתכונות רבות שנים מבחינת אוריינטציה ביצועית, כלית או אף במוסיקה עצמה שנחשבת אומנותית, אינה מקובלת עלי ואשתמש בה רק מחוסר הגדרה אקדמית אחרת.
התיוג של מוסיקה אומנותית, המקובל בחוגי האקדמיה ישמש אותי ברשימה זו למוסיקה שתענה על מספר קריטריונים עיקריים הרלבנטים לצורך עריכת הקורולאציה עם המוסיקה הפופולרית העברית בישראל:
1.מוסיקה המבוצעת על פי אמות מידה מקובלות במוסיקה האירופית מאז תקופת הרנסאנס ו/או ע"פ אמות מידה מסורתיות עממיות .
2.מוסיקה המבוצעת ע"י סולן/ית והרכבים כגון תזמורת,מקהלות וזוכה לעיבוד להרכבים מסוג זה ו/או לניצוח.
3.מוסיקה המבוצעת ע"י אומנים ישראלים.
המוסיקה הפופולרית העברית הנה כזו שתענה על מספר קריטריונים משלה:
1.מוסיקה המבוצעת על פי אמות מידה מקובלות בקרב רוב מאזיני המוסיקה בעולם המערבי החל מסוף שנות החמישים.
2.מוסיקה המבוצעת ע"י הרכבים כגון להקה (בסיס של גיטרות,תופים,קלידים,בס), סולן/סולנית.
3.מוסיקה המבוצעת ע"י אומנים ישראלים ,לאו דווקא בעברית.
חוקר התרבות אלאן בלום כותב ב1989 כי לא נוצרה מוסיקה קלאסית שתוכל לדבר אל לבם של בני הדור הזה.ואכן,באלגוריה כרונולוגית שערך ניצן פרי בקורס "מוסיקת רוק צלילים ומראות" באוניברסיטה העברית ב1997 ,המקביל למוסיקת הרוק במישורהמוסיקה האמנותית הוא שטוקהאוזן,שמלבד חוקרי ואוהבי המוסיקה האמנותית אינו ידוע ברבים כמו מלחינים מזרם המוסיקה הפופולרית כמו מארק קנופלר,מלקולם מקלארן,בריאן אינו,פיליפ גלאס, מייק אולדפילד, ז'אן מישל ז'אר ואחרים.
המוסיקולוגיה לא מתייחסת כמעט למוסיקת הרוק והפופ משום הטכנולוגיה מהווה חלק מהותי בזרמים אלה ואינה מקובלת במוסיקולוגיה.אין אפשרות לנתח את מוסיקת הרוק רק במדדים של מנגינה והרמוניה.
היות והתעלמות מתופעה בסדר גודל כזה אינה אפשרית בעליל וגובלת בדיכוי שבהתעלמות ובזלזול אין בכוונתי להתעלם מהמוסיקה האמנותית בספר שנועד לפתוח אופקים למוסיקה הפופולרית הישראלית.
רשימה זו תנסה לשקף את המשיכה ההדדית בין שני סוגות המוסיקה, משיכה של הסוגה הצעירה יותר, הפופולרית יותר אך עדיין מוערכת פחות, אל הסוגה הבכירה שמאבדת יותר ויותר מאזינים עם פתיחת המאה הנוכחית ושל הסוגה האומנותית אל זו הפופולרית ששולטת בכיפה מבחינת עניין ציבורי.
הבה נפתח תחילה בסקירה כללית של נקודות השקה של שתי הסוגות. תחילה , השפעות הסוגה האומנותית על הסוגה הפופולרית.
אין ספק כי מבחינת כלי הנגינה, תרבות הפופ אינה מסתפקת עוד בהרכב בסיסי של גיטרות,בס,תופים וקלידים ששורשיו בתרבות הג'אז ומאוחר יותר ברוקנ'רול. מעניין לציין שדווקא סוגת הרוק הפחות קרובה לזרם המרכזי של מאזיני הפופ ובשנים האחרונות סוגת הטראנס משאילות כלי נגינה וסימפולים של אותם כלים שזוהו כמעט אוטומטית עם המוסיקה האומנותית: כלי מיתר (כינור,צ'לו,קונטרבס) , כלי נשיפה(חצוצרות ,סקסופונים,חלילים,קרן יער),תוף הגונג ,כלי מקלדת. סוגת הטראנס והמוסיקה האלקטרונית של שנות האלפיים מעבירה את צלילי הכלים במערכת ממוחשבת לדגימות (סמפלים) ומשתמשת בהם עם גוון קול המשוחק והמשתנה לפי רצונה.
מספר רב של אומנים מסוגת הפופ שואלים קטעים אומנותיים אותנטיים ומבצעים אותם מי בשירה ומי בנגינה,בחלק הגדול, חלקים מאופרטות שנועדו במקורן להיות הפן הפופולרי של המוסיקה האמנותית, ,דוגמאות יוצגו בהמשך.
תופעה נפוצה עוד יותר היא שימוש במוטיבים מהמוסיקה האומנותית בסוגת הפופ. שירת א-קפלה ויצירות אינסטרומנטליות מהוות חלק מהתופעה הנ"ל.
מינוחים של מוסיקה אומנותית כגון אופרה, קונצרט ,מקהלה ותזמורת (שני האחרונים מונחים קלאסיים יווניים) מושאלים לסוגה הפופולרית וכך נוכל לקרוא ולשמוע על אופרת רוק מאת שלמה ארצי , קונצרט של שרית חדד , ומקהלות ותזמורות בכל מקום בו קבוצה מתאספת לשיר ולנגן.
הסוגה האומנותית מושפעת מסוגת הפופ במידה מצומצמת יותר.
נוכל לראות כיצד מקהלות המתרכזות בשירה אומנותית שואלות שירים מסוגת הפופ ומבצעות אותם בעיבוד מקהלתי אומנותי.
מלחינים מסוגת הפופ שגדלו על רקע של מוסיקה אומנותית מנסים את כוחם בסוגה הקלאסית וכך מספר מלחינים מוצאים מקומם ברפרטואר היצירתי של מקהלות ותזמורות מן הסוגה האומנותית.
מלחינים מסוגת המוסיקה האומנותית יוצרים עבור סוגת הפופ ו/או יוצרים שיר (יצירה קולנית,סולנית או מלווה, כתובה בסגנון פשוט, שמטרתו להאיר את הטקסט ולא להאפיל עליו- לפי לקסיקון לביא) שמתקבל הן בסוגה זו והן ברעותה. תזמורות שונות ובכללן התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעות קונצרטים מיוחדים המבוססים על שיתוף פעולה עם אומנים מסוגת הפופ והרוק ועל ביצוע תזמורתי ליצירתם.
קיים מעין בלבול מהול בזלזול וברגשי נחיתות במערכת יחסי הגומלין בין הזרם האמנותי לזה הפופולרי במוסיקה הישראלית. דוגמא מאלפת לכך ניתן למצוא מעל גבי עטיפת הדיסק המתעד קונצרט מיוחד משנת 1987 הנקרא בשם הפילהרמונית בזמר העברי בו מבצעת התזמורת הבכירה במוסיקה הישראלית יחד עם זמרים בכירים בזירת המוסיקה הפופולרית שירים ידועים מתוך זירה זו :
"ברית עולם" של מנור וכספי בביצוע ריטה ורמי קליינשטיין בעיבודו של רפי קדישזון,"דמעות של מלאכים" של מינסטר ורכטר בביצוע עפרה חזה בעיבודו של רפי קדישזון,"השמלה הסגולה" של חפר וארגוב בביצוע "חלב ודבש" בעיבודו של ירוסלב יעקובוביץ',"הליכה לקיסריה" של סנש וזהבי בביצוע "הכל עובר חביבי" בעיבודו של אלדד שרים,"על כפיו יביא" של טהרלב ורוזנבלום בביצוע רבקה זוהר בעיבודו של גורי אגמון,"ואולי" של רחל ושרת בביצוע חיים משה בעיבודו של עמיקם קימלמן,"נחמה" של שפירא והירש בביצוע אילנית ובעיבודו של משה זורמן,"בפרדס ליד השוקת" של טהרלב והירש בביצוע יהורם גאון בעיבודו של בני נגרי,"כלניות" של אלתרמן ווילנסקי בביצוע שושנה דמארי בעיבודו של וילנסקי עצמו וכן קטע אינסטרומנטלי עממי בשם "אין זה פלא" בעיבודו של נועם שריף שגם ניצח על התזמורת בקונצרט זה.
רשמית,ערב זה נערך לכבוד חגיגות היובל לתזמורת הפילהרמונית כמופע הצדעה. השירים המושרים היו שירים קאנונים מסצנת מוסיקה שונה מזו של הפילהרמונית ותפסו מקום שווה לפחות בנפח האמנותי של ערב זה. עם זאת המונח בו הוצגו היה "זמר עברי". "מוסיקה", "שירים" לא תאמו להשקפתו של עורך הערב מולי שפירא,איש גלי צה"ל שמתפאר לעתים קרובות באוריינטציה ה"קלאסית" שלו. שירים אלו תקפים לדידו בעיקר כשירי זמר ואף אם הפילהרמונית מנגנת עיבודים תזמורתיים של שירים אלה והמבצעים מוכיחים יכולת שירה ראוייה לשמה אין הם אלא בגדר מצדיעים ולא שווים. ואולי בלבול זה הוביל לנסיונות כושלים של שפירא ושכמותו למחוא כפיים לא בקצב ולא במקום לצלילי "כלניות" ו" בפרדס ליד השוקת".
השפעת המוסיקה האומנותית על מוסיקה פופולרית ישראלית.
המוסיקה הפופולרית העברית התבססה מקום המדינה על כלים ערביים מחד (טמבורין,חליל) ועל כלים אירופים קלאסיים (קלידים,אקורדיון,מנדולינה) שלעתים התערבו אלה באלה במקשה הסבוכה של זהות חברתית לא מגובשת בעשור הראשון של המדינה. באמצע שנות הששים ,החל בשלישיית "גשר הירקון" ,דרך "התרנגולים", "החלונות הגבוהים" וכלה בלהקות הקצב האקורדיון נזנח לאנחות והכלים הפסאודו מזרחים התחלפו בשנות השבעים לכלים שיש בהם יותר מן האותנטי עם "צלילי העוד" ,אהובה עוזרי ו"הברירה הטבעית".
כלי הנגינה המזוהים עם המוסיקה האומנותית שמצאו מקומם יותר ויותר בסוגה הפופולרית הם סקסופון ,אם כי במתכונות ג'אזיות ובלוזיות, כבר מסוף שנות השבעים ("גזוז"),חלילים,מתחילת שנות השבעים עם שם טוב לוי,קונטרבס עם נגן הפילהרמונית כיום ואחד מהאומנים הבולטים בסוגה הפופולרית בשנות השבעים אלי מגן, זמר וקונטרבסיסט בלהקת הרוק "אחרית הימים".צ'לו, כינורות וויולות בלטו יותר בשנות התשעים כאשר אומנים שיצאו מסוגת הרוק אל הסוגות האלקטרוניות כמו אסף אמדורסקי,ירמי קפלן,וקרני פוסטל שילבו כלי מיתר במידה רבה ביצירותיהם. שירת א-קאפלה בוצעה בעיקר ע"י זמרות בעלות יכולת ווקאלית או יכולת ביטוי מרשימה כגון ריטה, נורית גלרון ,חני ליבנה ואתי אנקרי.
קטעים אינסטרומנטלים בוצעו בסוגה הפופולרית במידה רבה מאד ע"י מגוון רחב של יוצרים ואזכיר כאן רק את פרוייקט "קווים" (1980) שכלל קטעים אינסטרומנטלים של מתי כספי,שלמה יידוב, יוני רכטר ויצחק קלפטר שאף ניגנו יחד את כל קטעי האלבום. יוני רכטר כלל קטעים אינסטרומנטלים כמעט בכל אלבומיו והגדיל לעשות ב"מנגנים עכשיו"
(1996).
קטעים אומנותיים מהרפרטואר העולמי בוצעו ,אם בטקסט מתורגם,אם באירוניה,ואם בביצוע וריאציה מדויקת על ידי אומנים מהסוגה הפופולרית.
ב1970 מבצעת להקת חיל הים, בתקליט "רפסודה בכחול" (פרודיה על גרשווין) עם שלמה ארצי וריאציה לאריה של רוסיני "פיגורה" בתרגום עברי של יורם טהרלב. שנתיים לאחר מכן מבצעת להקת הרוק "הצ'רצ'ילים" בצוותא עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שני קטעים של באך בניצוחו של נועם שריף: "קונצ'רטו 2" ו"הקוראל לאוהבים צעירים". שני הקטעים בוצעו תוך מתן מרחב ביטוי מוסיקלי הן להרכב האומנותי והן להרכב הרוק.
באותה שנה חוברים יחד שניים מבכירי היוצרים בסוגה הפופולרית ,מתי כספי ושלמה גרוניך למופע המשותף "מאחורי הצלילים". גרוניך שואל את הפרליוד מס' 1 של באך ומנגן אותו כמקורו כהקדמה פותחת לשיר ההודי המתורגם "אל נא תלך" ע"פ רבינדאט טאגורי.
ב1975 באלבום שכוח האל של שלמה ארצי "את ואני" הוא מבצע טקסט לאדאג'יו של אלביניוני בשיר "את הלכת". שנה לאחר מכן מבצע שם טוב לוי באלבומו "מצב הרוח" אדג'יו מהסונטה מס' 7 מאת באך.אריאל זילבר שילב מהלך מלודי מ"לה בוהם" של פוצ'יני ב"שמש שמש" שלו מסוף שנות השבעים.
ב 1988 ריטה מבצעת באלבומה "ימי התום" את "שיר הקשת" מתוך ה"קונצ'רטו לארנחואז" של רודריגז.
ב 1994 נורית גלרון מוציאה אלבום המיוחד כולו לביצוע רפרטואר של מוסיקה אומנותית. האלבום כולל ביצועים ל"פבאן" של פורה,"סרנדה" של רלשטאב ושוברט שתורגם ע"י אהוד מנור ,"מחול המוות" טקסט מן המקורות שמלווה במוסיקה של סן סאנס,"הנח לי לקונן" של רוסי והנדל, "בורה" של באך," סולם זהב" של גלוק שזכה לטקסט עברי של צרויה להב, "רונדו אלה טורק" של מוצרט, "עוד על קירות לבבי" של גאלה ומסנה שזכה לתרגום של עלי מוהר וכן שיר מאת מיכל סנונית שזכה ללחן של יוני רכטר בהתאם לקונבנציות המוסיקה האומנותית אירופית.
ב1996 אחינועם ניני מבצעת בשפת המקור את "אווה מארייה" של שוברט.
ב1999 מבצעת להקת "טיפקס" באלבום "דיסקו מנאייק" עיבוד מזרחי לטוקטה ופוגה בדי מינור של באך , ובאותה נשימה נזכיר חניך נוסף של החממה של שדרות , עמיר בניון , שמבצע ב2000 את גירסתו לאופוס מס' 50 של צ'ייקובסקי. ב2001 אפרת בן צור מכלילה בשיר "על הרצפה" מעבר ע"פ נוקטורן אופוס 9 מס' 2 של שופן.
ב2001 שולמית אהרון,זמרת פופ הידועה מהקדנציה ארוכת השנים שלה כסולנית "הכל עובר חביבי", יוצאת יחד עם זמר האופרה יבגני שפובלוב במופע משותף בשם "דואט" המתרכז בביצועים זוגיים לקטעים מגוונים של מוסיקה אמנותית כגון האדאג'יו של באך,פסיון של באך,"אווה מאריה" של שוברט,ומן הפן ה"קל" את "סתיו","הלילה","רועה ורועה","שיר העמק","זמן שלום" ושירים מתוך מחזות זמר בניהול מוסיקלי של פטר ורטהיימר.
בהערת ביניים ניתן להזכיר את הפתיחה לשיר "הנה הנה" של מתי כספי מ1976 באלבום מתי כספי המכונה "הפעמון" , שכוללת קטע של כיוון הכלים של תזמורת . אין לדעת אם כספי היה מודע למלחין הצרפתי אדגר וארז שפעל בשנות השלושים שיצירה משלו השתמשה באותו אפקט. וארז השתמש בצורת הקלטה רדיקלית לאותו זמן ביצירה האומנותית ,הוספת קטעים מפסי קול כתוספת חיצונית למוסיקה. גם מרדכי סתר ב"תיקון חצות" וגם ישראל טל ב"מצדה 1967" השתמשו בקונספציה זו ביצירותיהם והתופעה חילחלה למוסיקה הפופולרית, בעיקר לאחר פרוייקט "קצת אחרת" ב1973 והתחזקה בשנות השמונים בעיקר אצל יוצרים מתחום הרוק כמו רמי פורטיס , מלכה שפיגל ,"הקליק" ועוד.
מוטיבים אומנותיים מצויים לרוב בסוגה הפופולרית מלבד כלי הנגינה האופייניים.
נחום היימן כתב ל"הפרברים" לאלבום האוסף "זר של כוכבים" ב1967 את הקטע "פוגה קטנה" שעונה על הקריטריונים (לפי לקסיקון לביא) של יצירה קונטרפונקטית בשני קולות, המטפלת בנושא קצר ע"פ הדוקס (ההצגה הראשונה של הנושא בקול אחד) בטוניקה והקומס (בקול הנכנס השני ) בדומיננטה.
ב1974 מוציאה חווה אלברשטיין את "אשה באבטיח"("לאט לאט לאט..") אלבום משיריה של נורית זרחי לילדים בהפקה מוסיקלית של מישה סגל. באלבום זה ניכרות השפעות מוסיקה אומנותית והדבר בולט במיוחד בשירים כמו "הלחם הזה" ו"לאט לאט לאט.." בלחן של גרוניך, "אימא שלי מנגנת וולס" ו"לי יש בקשה" בלחן של סגל.
נורית גלרון, באלבומה הראשון ב1978, מבצעת קטע עם אוריינטציה אומנותית מובהקת כמו "ווקאליזה" של יעל גרמן . שנה לאחר מכן היא מבצעת את "פרדידו" של טיזול ,דרייך ולינק ע"פ ג'ון דנקוורט בתרגומו של עלי מוהר ואת "בלוזט", קטע קליל וג'אזי יותר של טוטס טילמנס.
ב1973 יוני רכטר ואבנר קנר ,מוסיקאים שהתחנכו על ברכי המוסיקה הקלאסית נפגשים לפרוייקט "ארבע עשרה אוקטבות" שמתבסס כפי שמרמז שמו על מוסיקה לשני פסנתרים בתוספת המתופף זוהר לוי. רכטר וקנר מציגים שילוב של ג'אז ,בלוז עם השפעות אומנותיות מובהקות בקטעים כמו :"דמעות של מלאכים","קטע אתי","קטע פה מינור","לא טוב היות האדם לבדו","שבע פי שלש".
יוני רכטר, שגדל והתחנך מוסיקלית על ברכי המוסיקה האומנותית כותב ב1978 קטע קאמרי קצר לגידי גוב שנקרא "התעוררות". זהו קטע אינסטרומנטלי קצרצר שמקדים שיר שנקרא "שיר התעוררות" בו מצטרף גוב במוטיבים מוסיקליים דומים בביצוע. לאורך הקריירה שלו רכטר כתב תחת השפעה אומנותית בולטת , מה שניתן לומר גם על שם טוב לוי וכן על שלמה גרוניך.
יוני רכטר שילב בכל עבודותיו ,כפסנתרן יוצר, אלמנטים מהמוסיקה האומנותית. ניתן לשמוע אלמנטים אלו גם ב"ארבע עשרה אוקטבות" ,גם ב"באופן קבוע וחד פעמי" (1979) עם יהודית רביץ וגם בעבודתו עם אריק איינשטיין לאורך כמה אלבומים. רכטר גם עבד עם מקהלת ה"עפרוני" ושילב אותה הן באלבום "מנגנים עכשיו" והן במופע המחווה לכבודו בפסטיבל ישראל 1992 "העיקר זה הרומנטיקה".
מלחין שינק את האלמנטים הרכטריים הללו בסוגת הפופ הוא אביתר בנאי. במסגרת אלבום הבכורה שלו (1996) עוד לפני שעבר אל מחוזות הטראנס הוציא בנאי אלבום עתיר בכלי מיתר ועיבודים אומנותיים למהדרין ,במיוחד בשירים כמו "פתיחה","יש לי סיכוי", "הדב והנחש".באותה נשימה ניתן להזכיר גם את שלומי שבן.
ב 1982 לכבוד פסטיבל ישראל מתי כספי מלחין יצירה תזמורתית לטקסט שכתב יצחק נבון והקריא יוסי בנאי :"ששת הימים ושבעת השערים".
ב1983 מתי כספי מפיק מוסיקלית את אלבומו של דני רובס "מסגרות" ויחד הם אחראים לקטע הפתיחה וקטע הסיום של האלבום שהם קטעים תזמורתיים אומנותיים מובהקים שמהווים את מסגרת האלבום בהשתתפות סקציית המיתרים של התזמורת הפילהרמונית .
ב1988 מבצע מתי כספי קטע בפסנתר בעל אוריינטציה אומנותית בשם "שער הרחמים" באלבום "אחד לאחד" . זהו הקטע היחיד של מתי כספי ברפרטואר בו אין מלים כלל. רות הכהן פינצ'ובר בהרצאתה "לשמוע אל הרינה או אל התפילה?" מזהה בשיר דמיון במבנה ההרמוני לשיר של טבנקין וכספי "ביום מסה" מ1974.
ב 1973 חוברים שלמה יידוב ,שם טוב לוי ושלמה גרוניך לפרוייקט מן המהפכניים והאיכותיים ביותר בסוגת הפופ בארץ , "קצת אחרת" . במסגרת הפרוייקט בו השלושה מתנסים במוסיקה אינסטרומנטלית נמצאת גם נישה להשפעות מוסיקה אומנותית כמו בקטע "קווינטה" של שלמה גרוניך וקטע פולק-אומנותי בשם "קטע שמי " של שם טוב לוי.
שם טוב לוי כותב ב1976 את המוסיקה ל"בדרך הגדולה" של נתן אלתרמן. הוא מסב את שם השיר ל"ענבלים" ומעבד עיבוד תזמורתי רחב היקף לביצוע של נתנאלה באלבום הבכורה שלה. שנה מאוחר יותר במסגרת פרוייקט "ששת" יהודית רביץ מבצעת את השיר בתזמור ג'אזי יותר.
ב1979 שלמה ארצי וגידי קורן מוציאים יחד את "הטיול לארץ התווים", אלבום לילדים המהווה מעין ערכת לימוד מונחים בסיסיים במוסיקה אומנותית. קורן וארצי אמונים על המלים והלחנים וכותבים קטעים כמו: "סמל שלושה רבעים" ,"מצעידת ארבעת הרבעים" , "אביר מפתח סול" ,"מר פיאניסימו" ," סטקטו ולגטו" ועוד כהנה וכהנה.
ב1995 במסגרת הפרוייקט הגדול של "החברים של נטאשה" "רדיו בלה בלה",ייחדה הלהקה את החלק האחרון בתקליט הקונספט למוסיקה אומנותית. הקטע "הללויה" היה הקטע הארוך בו חברו יחד דודו פישר ,ערן צור ופבלו רוזנברג לשירה שיש בה גם מתרבות הרוק וגם מתרבות המוסיקה האמנותית . "החברים של נטאשה" כמו גם להקת "ביקיני" להקת אמביינט בכירה בסוגה הפופולרית הרבתה להשתמש בכלי מיתר ,אם בסקציית כנורות , צ'לו ,קונטרבס או בסימפולים של כלים אלה.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית שיתפה פעולה מספר פעמים בשנות התשעים עם אומנים בולטים בסוגת הפופ והרוק. כבר הוזכר שיתוף הפעולה ב1970 עם להקת "הצרצ'ילים". אחינועם ניני, יהודית רביץ,"משינה" ,ריטה וארקדי דוכין זכו לשיתוף פעולה ייחודי זה. על שיתוף הפעולה עם רביץ כותב ביקורת מעורבת גל אוחובסקי:
"כבר לא מעט שנים שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית היא גוף עם פחות מדי חשיבות תרבותית?קשה לי לזכור מתי בפעם האחרונה קראתי באיזשהו מקום ידיעות על כך שהתזמורת עוררה התרגשות אצל הכותבים והמבקרים?שלא כמו הקונצרט המשותף שארגן מהטה (כשעוד היה סקרן) עם ה"צ'רצ'ילים" בשנות השבעים?המטרה היא ערב מסחרי?רביץ הפכה עם השנים לזמרת מדהימה. הקול שלה חזק,רהוט, הביצועים שלה עוצמתיים..לכן חבל שהמפגש שלה עם הפילהרמונית היה כל כך סתמי..יש ברפרטואר שלה שירים מאתגרים בהרבה, שירים שנוכחותה של תזמורת פילהרמונית גדולה יכולה לצבוע אותם מחדש?"
כבר בפתיחת רשימה זו, יש ברצוני לציין כי האבדלה הנעשית בחוגי האקדמיה ובחוגי המוסיקה ככלל בין המוסיקה הפופולרית לבין המוסיקה השואבת ממקורות קלאסיים, רומאנטיים או אתניים במתכונות רבות שנים מבחינת אוריינטציה ביצועית, כלית או אף במוסיקה עצמה שנחשבת אומנותית, אינה מקובלת עלי ואשתמש בה רק מחוסר הגדרה אקדמית אחרת.
התיוג של מוסיקה אומנותית, המקובל בחוגי האקדמיה ישמש אותי ברשימה זו למוסיקה שתענה על מספר קריטריונים עיקריים הרלבנטים לצורך עריכת הקורולאציה עם המוסיקה הפופולרית העברית בישראל:
1.מוסיקה המבוצעת על פי אמות מידה מקובלות במוסיקה האירופית מאז תקופת הרנסאנס ו/או ע"פ אמות מידה מסורתיות עממיות .
2.מוסיקה המבוצעת ע"י סולן/ית והרכבים כגון תזמורת,מקהלות וזוכה לעיבוד להרכבים מסוג זה ו/או לניצוח.
3.מוסיקה המבוצעת ע"י אומנים ישראלים.
המוסיקה הפופולרית העברית הנה כזו שתענה על מספר קריטריונים משלה:
1.מוסיקה המבוצעת על פי אמות מידה מקובלות בקרב רוב מאזיני המוסיקה בעולם המערבי החל מסוף שנות החמישים.
2.מוסיקה המבוצעת ע"י הרכבים כגון להקה (בסיס של גיטרות,תופים,קלידים,בס), סולן/סולנית.
3.מוסיקה המבוצעת ע"י אומנים ישראלים ,לאו דווקא בעברית.
חוקר התרבות אלאן בלום כותב ב1989 כי לא נוצרה מוסיקה קלאסית שתוכל לדבר אל לבם של בני הדור הזה.ואכן,באלגוריה כרונולוגית שערך ניצן פרי בקורס "מוסיקת רוק צלילים ומראות" באוניברסיטה העברית ב1997 ,המקביל למוסיקת הרוק במישורהמוסיקה האמנותית הוא שטוקהאוזן,שמלבד חוקרי ואוהבי המוסיקה האמנותית אינו ידוע ברבים כמו מלחינים מזרם המוסיקה הפופולרית כמו מארק קנופלר,מלקולם מקלארן,בריאן אינו,פיליפ גלאס, מייק אולדפילד, ז'אן מישל ז'אר ואחרים.
המוסיקולוגיה לא מתייחסת כמעט למוסיקת הרוק והפופ משום הטכנולוגיה מהווה חלק מהותי בזרמים אלה ואינה מקובלת במוסיקולוגיה.אין אפשרות לנתח את מוסיקת הרוק רק במדדים של מנגינה והרמוניה.
היות והתעלמות מתופעה בסדר גודל כזה אינה אפשרית בעליל וגובלת בדיכוי שבהתעלמות ובזלזול אין בכוונתי להתעלם מהמוסיקה האמנותית בספר שנועד לפתוח אופקים למוסיקה הפופולרית הישראלית.
רשימה זו תנסה לשקף את המשיכה ההדדית בין שני סוגות המוסיקה, משיכה של הסוגה הצעירה יותר, הפופולרית יותר אך עדיין מוערכת פחות, אל הסוגה הבכירה שמאבדת יותר ויותר מאזינים עם פתיחת המאה הנוכחית ושל הסוגה האומנותית אל זו הפופולרית ששולטת בכיפה מבחינת עניין ציבורי.
הבה נפתח תחילה בסקירה כללית של נקודות השקה של שתי הסוגות. תחילה , השפעות הסוגה האומנותית על הסוגה הפופולרית.
אין ספק כי מבחינת כלי הנגינה, תרבות הפופ אינה מסתפקת עוד בהרכב בסיסי של גיטרות,בס,תופים וקלידים ששורשיו בתרבות הג'אז ומאוחר יותר ברוקנ'רול. מעניין לציין שדווקא סוגת הרוק הפחות קרובה לזרם המרכזי של מאזיני הפופ ובשנים האחרונות סוגת הטראנס משאילות כלי נגינה וסימפולים של אותם כלים שזוהו כמעט אוטומטית עם המוסיקה האומנותית: כלי מיתר (כינור,צ'לו,קונטרבס) , כלי נשיפה(חצוצרות ,סקסופונים,חלילים,קרן יער),תוף הגונג ,כלי מקלדת. סוגת הטראנס והמוסיקה האלקטרונית של שנות האלפיים מעבירה את צלילי הכלים במערכת ממוחשבת לדגימות (סמפלים) ומשתמשת בהם עם גוון קול המשוחק והמשתנה לפי רצונה.
מספר רב של אומנים מסוגת הפופ שואלים קטעים אומנותיים אותנטיים ומבצעים אותם מי בשירה ומי בנגינה,בחלק הגדול, חלקים מאופרטות שנועדו במקורן להיות הפן הפופולרי של המוסיקה האמנותית, ,דוגמאות יוצגו בהמשך.
תופעה נפוצה עוד יותר היא שימוש במוטיבים מהמוסיקה האומנותית בסוגת הפופ. שירת א-קפלה ויצירות אינסטרומנטליות מהוות חלק מהתופעה הנ"ל.
מינוחים של מוסיקה אומנותית כגון אופרה, קונצרט ,מקהלה ותזמורת (שני האחרונים מונחים קלאסיים יווניים) מושאלים לסוגה הפופולרית וכך נוכל לקרוא ולשמוע על אופרת רוק מאת שלמה ארצי , קונצרט של שרית חדד , ומקהלות ותזמורות בכל מקום בו קבוצה מתאספת לשיר ולנגן.
הסוגה האומנותית מושפעת מסוגת הפופ במידה מצומצמת יותר.
נוכל לראות כיצד מקהלות המתרכזות בשירה אומנותית שואלות שירים מסוגת הפופ ומבצעות אותם בעיבוד מקהלתי אומנותי.
מלחינים מסוגת הפופ שגדלו על רקע של מוסיקה אומנותית מנסים את כוחם בסוגה הקלאסית וכך מספר מלחינים מוצאים מקומם ברפרטואר היצירתי של מקהלות ותזמורות מן הסוגה האומנותית.
מלחינים מסוגת המוסיקה האומנותית יוצרים עבור סוגת הפופ ו/או יוצרים שיר (יצירה קולנית,סולנית או מלווה, כתובה בסגנון פשוט, שמטרתו להאיר את הטקסט ולא להאפיל עליו- לפי לקסיקון לביא) שמתקבל הן בסוגה זו והן ברעותה. תזמורות שונות ובכללן התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעות קונצרטים מיוחדים המבוססים על שיתוף פעולה עם אומנים מסוגת הפופ והרוק ועל ביצוע תזמורתי ליצירתם.
קיים מעין בלבול מהול בזלזול וברגשי נחיתות במערכת יחסי הגומלין בין הזרם האמנותי לזה הפופולרי במוסיקה הישראלית. דוגמא מאלפת לכך ניתן למצוא מעל גבי עטיפת הדיסק המתעד קונצרט מיוחד משנת 1987 הנקרא בשם הפילהרמונית בזמר העברי בו מבצעת התזמורת הבכירה במוסיקה הישראלית יחד עם זמרים בכירים בזירת המוסיקה הפופולרית שירים ידועים מתוך זירה זו :
"ברית עולם" של מנור וכספי בביצוע ריטה ורמי קליינשטיין בעיבודו של רפי קדישזון,"דמעות של מלאכים" של מינסטר ורכטר בביצוע עפרה חזה בעיבודו של רפי קדישזון,"השמלה הסגולה" של חפר וארגוב בביצוע "חלב ודבש" בעיבודו של ירוסלב יעקובוביץ',"הליכה לקיסריה" של סנש וזהבי בביצוע "הכל עובר חביבי" בעיבודו של אלדד שרים,"על כפיו יביא" של טהרלב ורוזנבלום בביצוע רבקה זוהר בעיבודו של גורי אגמון,"ואולי" של רחל ושרת בביצוע חיים משה בעיבודו של עמיקם קימלמן,"נחמה" של שפירא והירש בביצוע אילנית ובעיבודו של משה זורמן,"בפרדס ליד השוקת" של טהרלב והירש בביצוע יהורם גאון בעיבודו של בני נגרי,"כלניות" של אלתרמן ווילנסקי בביצוע שושנה דמארי בעיבודו של וילנסקי עצמו וכן קטע אינסטרומנטלי עממי בשם "אין זה פלא" בעיבודו של נועם שריף שגם ניצח על התזמורת בקונצרט זה.
רשמית,ערב זה נערך לכבוד חגיגות היובל לתזמורת הפילהרמונית כמופע הצדעה. השירים המושרים היו שירים קאנונים מסצנת מוסיקה שונה מזו של הפילהרמונית ותפסו מקום שווה לפחות בנפח האמנותי של ערב זה. עם זאת המונח בו הוצגו היה "זמר עברי". "מוסיקה", "שירים" לא תאמו להשקפתו של עורך הערב מולי שפירא,איש גלי צה"ל שמתפאר לעתים קרובות באוריינטציה ה"קלאסית" שלו. שירים אלו תקפים לדידו בעיקר כשירי זמר ואף אם הפילהרמונית מנגנת עיבודים תזמורתיים של שירים אלה והמבצעים מוכיחים יכולת שירה ראוייה לשמה אין הם אלא בגדר מצדיעים ולא שווים. ואולי בלבול זה הוביל לנסיונות כושלים של שפירא ושכמותו למחוא כפיים לא בקצב ולא במקום לצלילי "כלניות" ו" בפרדס ליד השוקת".
השפעת המוסיקה האומנותית על מוסיקה פופולרית ישראלית.
המוסיקה הפופולרית העברית התבססה מקום המדינה על כלים ערביים מחד (טמבורין,חליל) ועל כלים אירופים קלאסיים (קלידים,אקורדיון,מנדולינה) שלעתים התערבו אלה באלה במקשה הסבוכה של זהות חברתית לא מגובשת בעשור הראשון של המדינה. באמצע שנות הששים ,החל בשלישיית "גשר הירקון" ,דרך "התרנגולים", "החלונות הגבוהים" וכלה בלהקות הקצב האקורדיון נזנח לאנחות והכלים הפסאודו מזרחים התחלפו בשנות השבעים לכלים שיש בהם יותר מן האותנטי עם "צלילי העוד" ,אהובה עוזרי ו"הברירה הטבעית".
כלי הנגינה המזוהים עם המוסיקה האומנותית שמצאו מקומם יותר ויותר בסוגה הפופולרית הם סקסופון ,אם כי במתכונות ג'אזיות ובלוזיות, כבר מסוף שנות השבעים ("גזוז"),חלילים,מתחילת שנות השבעים עם שם טוב לוי,קונטרבס עם נגן הפילהרמונית כיום ואחד מהאומנים הבולטים בסוגה הפופולרית בשנות השבעים אלי מגן, זמר וקונטרבסיסט בלהקת הרוק "אחרית הימים".צ'לו, כינורות וויולות בלטו יותר בשנות התשעים כאשר אומנים שיצאו מסוגת הרוק אל הסוגות האלקטרוניות כמו אסף אמדורסקי,ירמי קפלן,וקרני פוסטל שילבו כלי מיתר במידה רבה ביצירותיהם. שירת א-קאפלה בוצעה בעיקר ע"י זמרות בעלות יכולת ווקאלית או יכולת ביטוי מרשימה כגון ריטה, נורית גלרון ,חני ליבנה ואתי אנקרי.
קטעים אינסטרומנטלים בוצעו בסוגה הפופולרית במידה רבה מאד ע"י מגוון רחב של יוצרים ואזכיר כאן רק את פרוייקט "קווים" (1980) שכלל קטעים אינסטרומנטלים של מתי כספי,שלמה יידוב, יוני רכטר ויצחק קלפטר שאף ניגנו יחד את כל קטעי האלבום. יוני רכטר כלל קטעים אינסטרומנטלים כמעט בכל אלבומיו והגדיל לעשות ב"מנגנים עכשיו"
(1996).
קטעים אומנותיים מהרפרטואר העולמי בוצעו ,אם בטקסט מתורגם,אם באירוניה,ואם בביצוע וריאציה מדויקת על ידי אומנים מהסוגה הפופולרית.
ב1970 מבצעת להקת חיל הים, בתקליט "רפסודה בכחול" (פרודיה על גרשווין) עם שלמה ארצי וריאציה לאריה של רוסיני "פיגורה" בתרגום עברי של יורם טהרלב. שנתיים לאחר מכן מבצעת להקת הרוק "הצ'רצ'ילים" בצוותא עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שני קטעים של באך בניצוחו של נועם שריף: "קונצ'רטו 2" ו"הקוראל לאוהבים צעירים". שני הקטעים בוצעו תוך מתן מרחב ביטוי מוסיקלי הן להרכב האומנותי והן להרכב הרוק.
באותה שנה חוברים יחד שניים מבכירי היוצרים בסוגה הפופולרית ,מתי כספי ושלמה גרוניך למופע המשותף "מאחורי הצלילים". גרוניך שואל את הפרליוד מס' 1 של באך ומנגן אותו כמקורו כהקדמה פותחת לשיר ההודי המתורגם "אל נא תלך" ע"פ רבינדאט טאגורי.
ב1975 באלבום שכוח האל של שלמה ארצי "את ואני" הוא מבצע טקסט לאדאג'יו של אלביניוני בשיר "את הלכת". שנה לאחר מכן מבצע שם טוב לוי באלבומו "מצב הרוח" אדג'יו מהסונטה מס' 7 מאת באך.אריאל זילבר שילב מהלך מלודי מ"לה בוהם" של פוצ'יני ב"שמש שמש" שלו מסוף שנות השבעים.
ב 1988 ריטה מבצעת באלבומה "ימי התום" את "שיר הקשת" מתוך ה"קונצ'רטו לארנחואז" של רודריגז.
ב 1994 נורית גלרון מוציאה אלבום המיוחד כולו לביצוע רפרטואר של מוסיקה אומנותית. האלבום כולל ביצועים ל"פבאן" של פורה,"סרנדה" של רלשטאב ושוברט שתורגם ע"י אהוד מנור ,"מחול המוות" טקסט מן המקורות שמלווה במוסיקה של סן סאנס,"הנח לי לקונן" של רוסי והנדל, "בורה" של באך," סולם זהב" של גלוק שזכה לטקסט עברי של צרויה להב, "רונדו אלה טורק" של מוצרט, "עוד על קירות לבבי" של גאלה ומסנה שזכה לתרגום של עלי מוהר וכן שיר מאת מיכל סנונית שזכה ללחן של יוני רכטר בהתאם לקונבנציות המוסיקה האומנותית אירופית.
ב1996 אחינועם ניני מבצעת בשפת המקור את "אווה מארייה" של שוברט.
ב1999 מבצעת להקת "טיפקס" באלבום "דיסקו מנאייק" עיבוד מזרחי לטוקטה ופוגה בדי מינור של באך , ובאותה נשימה נזכיר חניך נוסף של החממה של שדרות , עמיר בניון , שמבצע ב2000 את גירסתו לאופוס מס' 50 של צ'ייקובסקי. ב2001 אפרת בן צור מכלילה בשיר "על הרצפה" מעבר ע"פ נוקטורן אופוס 9 מס' 2 של שופן.
ב2001 שולמית אהרון,זמרת פופ הידועה מהקדנציה ארוכת השנים שלה כסולנית "הכל עובר חביבי", יוצאת יחד עם זמר האופרה יבגני שפובלוב במופע משותף בשם "דואט" המתרכז בביצועים זוגיים לקטעים מגוונים של מוסיקה אמנותית כגון האדאג'יו של באך,פסיון של באך,"אווה מאריה" של שוברט,ומן הפן ה"קל" את "סתיו","הלילה","רועה ורועה","שיר העמק","זמן שלום" ושירים מתוך מחזות זמר בניהול מוסיקלי של פטר ורטהיימר.
בהערת ביניים ניתן להזכיר את הפתיחה לשיר "הנה הנה" של מתי כספי מ1976 באלבום מתי כספי המכונה "הפעמון" , שכוללת קטע של כיוון הכלים של תזמורת . אין לדעת אם כספי היה מודע למלחין הצרפתי אדגר וארז שפעל בשנות השלושים שיצירה משלו השתמשה באותו אפקט. וארז השתמש בצורת הקלטה רדיקלית לאותו זמן ביצירה האומנותית ,הוספת קטעים מפסי קול כתוספת חיצונית למוסיקה. גם מרדכי סתר ב"תיקון חצות" וגם ישראל טל ב"מצדה 1967" השתמשו בקונספציה זו ביצירותיהם והתופעה חילחלה למוסיקה הפופולרית, בעיקר לאחר פרוייקט "קצת אחרת" ב1973 והתחזקה בשנות השמונים בעיקר אצל יוצרים מתחום הרוק כמו רמי פורטיס , מלכה שפיגל ,"הקליק" ועוד.
מוטיבים אומנותיים מצויים לרוב בסוגה הפופולרית מלבד כלי הנגינה האופייניים.
נחום היימן כתב ל"הפרברים" לאלבום האוסף "זר של כוכבים" ב1967 את הקטע "פוגה קטנה" שעונה על הקריטריונים (לפי לקסיקון לביא) של יצירה קונטרפונקטית בשני קולות, המטפלת בנושא קצר ע"פ הדוקס (ההצגה הראשונה של הנושא בקול אחד) בטוניקה והקומס (בקול הנכנס השני ) בדומיננטה.
ב1974 מוציאה חווה אלברשטיין את "אשה באבטיח"("לאט לאט לאט..") אלבום משיריה של נורית זרחי לילדים בהפקה מוסיקלית של מישה סגל. באלבום זה ניכרות השפעות מוסיקה אומנותית והדבר בולט במיוחד בשירים כמו "הלחם הזה" ו"לאט לאט לאט.." בלחן של גרוניך, "אימא שלי מנגנת וולס" ו"לי יש בקשה" בלחן של סגל.
נורית גלרון, באלבומה הראשון ב1978, מבצעת קטע עם אוריינטציה אומנותית מובהקת כמו "ווקאליזה" של יעל גרמן . שנה לאחר מכן היא מבצעת את "פרדידו" של טיזול ,דרייך ולינק ע"פ ג'ון דנקוורט בתרגומו של עלי מוהר ואת "בלוזט", קטע קליל וג'אזי יותר של טוטס טילמנס.
ב1973 יוני רכטר ואבנר קנר ,מוסיקאים שהתחנכו על ברכי המוסיקה הקלאסית נפגשים לפרוייקט "ארבע עשרה אוקטבות" שמתבסס כפי שמרמז שמו על מוסיקה לשני פסנתרים בתוספת המתופף זוהר לוי. רכטר וקנר מציגים שילוב של ג'אז ,בלוז עם השפעות אומנותיות מובהקות בקטעים כמו :"דמעות של מלאכים","קטע אתי","קטע פה מינור","לא טוב היות האדם לבדו","שבע פי שלש".
יוני רכטר, שגדל והתחנך מוסיקלית על ברכי המוסיקה האומנותית כותב ב1978 קטע קאמרי קצר לגידי גוב שנקרא "התעוררות". זהו קטע אינסטרומנטלי קצרצר שמקדים שיר שנקרא "שיר התעוררות" בו מצטרף גוב במוטיבים מוסיקליים דומים בביצוע. לאורך הקריירה שלו רכטר כתב תחת השפעה אומנותית בולטת , מה שניתן לומר גם על שם טוב לוי וכן על שלמה גרוניך.
יוני רכטר שילב בכל עבודותיו ,כפסנתרן יוצר, אלמנטים מהמוסיקה האומנותית. ניתן לשמוע אלמנטים אלו גם ב"ארבע עשרה אוקטבות" ,גם ב"באופן קבוע וחד פעמי" (1979) עם יהודית רביץ וגם בעבודתו עם אריק איינשטיין לאורך כמה אלבומים. רכטר גם עבד עם מקהלת ה"עפרוני" ושילב אותה הן באלבום "מנגנים עכשיו" והן במופע המחווה לכבודו בפסטיבל ישראל 1992 "העיקר זה הרומנטיקה".
מלחין שינק את האלמנטים הרכטריים הללו בסוגת הפופ הוא אביתר בנאי. במסגרת אלבום הבכורה שלו (1996) עוד לפני שעבר אל מחוזות הטראנס הוציא בנאי אלבום עתיר בכלי מיתר ועיבודים אומנותיים למהדרין ,במיוחד בשירים כמו "פתיחה","יש לי סיכוי", "הדב והנחש".באותה נשימה ניתן להזכיר גם את שלומי שבן.
ב 1982 לכבוד פסטיבל ישראל מתי כספי מלחין יצירה תזמורתית לטקסט שכתב יצחק נבון והקריא יוסי בנאי :"ששת הימים ושבעת השערים".
ב1983 מתי כספי מפיק מוסיקלית את אלבומו של דני רובס "מסגרות" ויחד הם אחראים לקטע הפתיחה וקטע הסיום של האלבום שהם קטעים תזמורתיים אומנותיים מובהקים שמהווים את מסגרת האלבום בהשתתפות סקציית המיתרים של התזמורת הפילהרמונית .
ב1988 מבצע מתי כספי קטע בפסנתר בעל אוריינטציה אומנותית בשם "שער הרחמים" באלבום "אחד לאחד" . זהו הקטע היחיד של מתי כספי ברפרטואר בו אין מלים כלל. רות הכהן פינצ'ובר בהרצאתה "לשמוע אל הרינה או אל התפילה?" מזהה בשיר דמיון במבנה ההרמוני לשיר של טבנקין וכספי "ביום מסה" מ1974.
ב 1973 חוברים שלמה יידוב ,שם טוב לוי ושלמה גרוניך לפרוייקט מן המהפכניים והאיכותיים ביותר בסוגת הפופ בארץ , "קצת אחרת" . במסגרת הפרוייקט בו השלושה מתנסים במוסיקה אינסטרומנטלית נמצאת גם נישה להשפעות מוסיקה אומנותית כמו בקטע "קווינטה" של שלמה גרוניך וקטע פולק-אומנותי בשם "קטע שמי " של שם טוב לוי.
שם טוב לוי כותב ב1976 את המוסיקה ל"בדרך הגדולה" של נתן אלתרמן. הוא מסב את שם השיר ל"ענבלים" ומעבד עיבוד תזמורתי רחב היקף לביצוע של נתנאלה באלבום הבכורה שלה. שנה מאוחר יותר במסגרת פרוייקט "ששת" יהודית רביץ מבצעת את השיר בתזמור ג'אזי יותר.
ב1979 שלמה ארצי וגידי קורן מוציאים יחד את "הטיול לארץ התווים", אלבום לילדים המהווה מעין ערכת לימוד מונחים בסיסיים במוסיקה אומנותית. קורן וארצי אמונים על המלים והלחנים וכותבים קטעים כמו: "סמל שלושה רבעים" ,"מצעידת ארבעת הרבעים" , "אביר מפתח סול" ,"מר פיאניסימו" ," סטקטו ולגטו" ועוד כהנה וכהנה.
ב1995 במסגרת הפרוייקט הגדול של "החברים של נטאשה" "רדיו בלה בלה",ייחדה הלהקה את החלק האחרון בתקליט הקונספט למוסיקה אומנותית. הקטע "הללויה" היה הקטע הארוך בו חברו יחד דודו פישר ,ערן צור ופבלו רוזנברג לשירה שיש בה גם מתרבות הרוק וגם מתרבות המוסיקה האמנותית . "החברים של נטאשה" כמו גם להקת "ביקיני" להקת אמביינט בכירה בסוגה הפופולרית הרבתה להשתמש בכלי מיתר ,אם בסקציית כנורות , צ'לו ,קונטרבס או בסימפולים של כלים אלה.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית שיתפה פעולה מספר פעמים בשנות התשעים עם אומנים בולטים בסוגת הפופ והרוק. כבר הוזכר שיתוף הפעולה ב1970 עם להקת "הצרצ'ילים". אחינועם ניני, יהודית רביץ,"משינה" ,ריטה וארקדי דוכין זכו לשיתוף פעולה ייחודי זה. על שיתוף הפעולה עם רביץ כותב ביקורת מעורבת גל אוחובסקי:
"כבר לא מעט שנים שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית היא גוף עם פחות מדי חשיבות תרבותית?קשה לי לזכור מתי בפעם האחרונה קראתי באיזשהו מקום ידיעות על כך שהתזמורת עוררה התרגשות אצל הכותבים והמבקרים?שלא כמו הקונצרט המשותף שארגן מהטה (כשעוד היה סקרן) עם ה"צ'רצ'ילים" בשנות השבעים?המטרה היא ערב מסחרי?רביץ הפכה עם השנים לזמרת מדהימה. הקול שלה חזק,רהוט, הביצועים שלה עוצמתיים..לכן חבל שהמפגש שלה עם הפילהרמונית היה כל כך סתמי..יש ברפרטואר שלה שירים מאתגרים בהרבה, שירים שנוכחותה של תזמורת פילהרמונית גדולה יכולה לצבוע אותם מחדש?"
