ת"א 1997/08, שמעון נוימן ואח' נ' פרדי פייביש
כב' השופט: ש' מנהיים
05.03.2009
העובדות:
1. כנגד המבקשים, הנתבעים 1 ו-2, ניתנו צווי כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל. במסגרת צווי הכינוס הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכים כנגד הנתבעים 1 ו-2 מכח ס' 20(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980
2. עניינה של בקשה זו הינו להורות על עיכוב הליכים בתביעה כנגד המבקשים.
3. טענתו העיקרית של המשיב (התובע) הינה כי רוב העילות עליהן מבוססת התביעה הן נזיקיות. לפיכך הוא טוען כי עסקינן בתביעה בנזיקין אשר חוסה תחת הסייג הקבוע בס' 72 לפקודה, קרי - החוב הנתבע אינו חוב בר תביעה בפשיטת רגל, ומשכך אין להורות על עיכוב הליכים בתביעה דנן.
ההכרעה:
1. תביעות נזיקין לתשלום סכום כסף שאינו קצוב, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל. זאת כחריג לכלל הקבוע בס' 71(א), שלפיו חוב או חבות החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל.
2. תביעות נזיקיות מוצאות מגדר ההגדרה של חוב בר תביעה (ס' 72(1) לפקודה), אולם זאת רק בהתקיים תנאי מצטבר נוסף, והוא כי המדובר בתביעות נזיקיות לתשלום סכום כסף שאינו קצוב.
3. יש להבחין בין תביעה שעניינה חוב שאינו בר-תביעה בפשיטת רגל, אשר יש להמשיך בבירורה בבית המשפט המוסמך לדון בה ואין לעכב את ההליכים בה כלל, לבין תביעה שעניינה בחוב בר-תביעה בפשיטת רגל אשר על בית המשפט שבפניו הוגש לעכב את ההליכים בה.
4. במקרה האחרון, לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת האם להתיר בכל זאת את המשך בירור התביעה בבית המשפט אליו הוגשה (ולא בפני הנאמן).
5. שאלת מורכבותה של התביעה והקושי לבררה על ידי הנאמן היא שאלה שיש לה רלבנטיות רק מקום שהתביעה היא לחוב בר-תביעה בפשיטת רגל, שאז - ורק אז - יש שיקול דעת האם לאור אותם קושי ומורכבות שנזכרו לעיל יהיה עדיף להכריע בתביעה בבית המשפט ולא להותירה להכרעת הנאמן.
6. המגמה בפסיקה היא להרחיב את תחומי החוב בר-התביעה בפש"ר. בין היתר חלים כאן השיקולים הבאים: ממילא מוקנים ככלל נכסי פושט הרגל לנאמן, וממילא רוב התביעות כלפי החייב הן בד"כ תביעות חוב שהוא בר-תביעה בפש"ר. ריכוז התביעות תחת קורת גג אחת מייעל ומוזיל את בירורן ומונע קשיים ועיכובים העלולים להתעורר כתוצאה מפיזור התביעות כנגד החייב, בנוסף לכך שהוא מבטיח שוויון בין הנושים.
7. אין לקבוע כלל לפיו די בכך שיש חלק כלשהו בתביעה שאינו קצוב כדי לקבוע שהתביעה כולה אינה תביעת חוב בר-תביעה בפש"ר.
8. עסקינן בתביעת חוב, שהינו בר-תביעה בהליכי פשיטת רגל. הרכיב של עגמת הנפש הוא בעליל בגדר רכיב טפל (או משני) הן מצד מהותו והן מצד סכומו ביחס לסכום חוב הנטען של החברה למשיב (התובע). הוא משני במהותו משום שאינו אלא תוצאה עקיפה של החלק העיקרי של התביעה, המבוססת על הטענה שהמבקשים פעלו בדרך שהביאה לכך שהחברה הנתבעת 4 רכשה מוצרים מהתובע ולא שילמה תמורתם. הוא משני גם על פי חלקו היחסי מתוך סכום התביעה כולה, כמפורט בסעיף 9 לעיל.
9. המסקנה היא כי עיקר התביעה הינו לסכום קצוב ועל כן הוא בגדר חוב בר-תביעה בפש"ר חרף אופיו הנזיקי; ועל פי גישת "העיקר והטפל" יש לראות את כל התביעה כתביעה לחוב בר-תביעה בפש"ר.
10. על כן ובהתאם להוראות ס' 20 לפקודה ולצווי הכינוס שניתנו למבקשים, ביהמ"ש מורה על עיכוב ההליכים כנגד המבקשים בתביעה העיקרית (מבלי - כמובן - לפגוע בהמשך ההליכים כנגד הנתבעים האחרים).
11. הבקשה מתקבלת.
כב' השופט: ש' מנהיים
05.03.2009
העובדות:
1. כנגד המבקשים, הנתבעים 1 ו-2, ניתנו צווי כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל. במסגרת צווי הכינוס הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכים כנגד הנתבעים 1 ו-2 מכח ס' 20(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980
2. עניינה של בקשה זו הינו להורות על עיכוב הליכים בתביעה כנגד המבקשים.
3. טענתו העיקרית של המשיב (התובע) הינה כי רוב העילות עליהן מבוססת התביעה הן נזיקיות. לפיכך הוא טוען כי עסקינן בתביעה בנזיקין אשר חוסה תחת הסייג הקבוע בס' 72 לפקודה, קרי - החוב הנתבע אינו חוב בר תביעה בפשיטת רגל, ומשכך אין להורות על עיכוב הליכים בתביעה דנן.
ההכרעה:
1. תביעות נזיקין לתשלום סכום כסף שאינו קצוב, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל. זאת כחריג לכלל הקבוע בס' 71(א), שלפיו חוב או חבות החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל.
2. תביעות נזיקיות מוצאות מגדר ההגדרה של חוב בר תביעה (ס' 72(1) לפקודה), אולם זאת רק בהתקיים תנאי מצטבר נוסף, והוא כי המדובר בתביעות נזיקיות לתשלום סכום כסף שאינו קצוב.
3. יש להבחין בין תביעה שעניינה חוב שאינו בר-תביעה בפשיטת רגל, אשר יש להמשיך בבירורה בבית המשפט המוסמך לדון בה ואין לעכב את ההליכים בה כלל, לבין תביעה שעניינה בחוב בר-תביעה בפשיטת רגל אשר על בית המשפט שבפניו הוגש לעכב את ההליכים בה.
4. במקרה האחרון, לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת האם להתיר בכל זאת את המשך בירור התביעה בבית המשפט אליו הוגשה (ולא בפני הנאמן).
5. שאלת מורכבותה של התביעה והקושי לבררה על ידי הנאמן היא שאלה שיש לה רלבנטיות רק מקום שהתביעה היא לחוב בר-תביעה בפשיטת רגל, שאז - ורק אז - יש שיקול דעת האם לאור אותם קושי ומורכבות שנזכרו לעיל יהיה עדיף להכריע בתביעה בבית המשפט ולא להותירה להכרעת הנאמן.
6. המגמה בפסיקה היא להרחיב את תחומי החוב בר-התביעה בפש"ר. בין היתר חלים כאן השיקולים הבאים: ממילא מוקנים ככלל נכסי פושט הרגל לנאמן, וממילא רוב התביעות כלפי החייב הן בד"כ תביעות חוב שהוא בר-תביעה בפש"ר. ריכוז התביעות תחת קורת גג אחת מייעל ומוזיל את בירורן ומונע קשיים ועיכובים העלולים להתעורר כתוצאה מפיזור התביעות כנגד החייב, בנוסף לכך שהוא מבטיח שוויון בין הנושים.
7. אין לקבוע כלל לפיו די בכך שיש חלק כלשהו בתביעה שאינו קצוב כדי לקבוע שהתביעה כולה אינה תביעת חוב בר-תביעה בפש"ר.
8. עסקינן בתביעת חוב, שהינו בר-תביעה בהליכי פשיטת רגל. הרכיב של עגמת הנפש הוא בעליל בגדר רכיב טפל (או משני) הן מצד מהותו והן מצד סכומו ביחס לסכום חוב הנטען של החברה למשיב (התובע). הוא משני במהותו משום שאינו אלא תוצאה עקיפה של החלק העיקרי של התביעה, המבוססת על הטענה שהמבקשים פעלו בדרך שהביאה לכך שהחברה הנתבעת 4 רכשה מוצרים מהתובע ולא שילמה תמורתם. הוא משני גם על פי חלקו היחסי מתוך סכום התביעה כולה, כמפורט בסעיף 9 לעיל.
9. המסקנה היא כי עיקר התביעה הינו לסכום קצוב ועל כן הוא בגדר חוב בר-תביעה בפש"ר חרף אופיו הנזיקי; ועל פי גישת "העיקר והטפל" יש לראות את כל התביעה כתביעה לחוב בר-תביעה בפש"ר.
10. על כן ובהתאם להוראות ס' 20 לפקודה ולצווי הכינוס שניתנו למבקשים, ביהמ"ש מורה על עיכוב ההליכים כנגד המבקשים בתביעה העיקרית (מבלי - כמובן - לפגוע בהמשך ההליכים כנגד הנתבעים האחרים).
11. הבקשה מתקבלת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
