כיצד נבחר משה קצב לנשיא השמיני של המדינה? 

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע ופרסם ברבים ב 8.3.09 כי יגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב, שיכלול אישומים בגין עבירות מין במספר עובדות שעבדו בכפיפות אליו כשר התיירות וכנשיא המדינה לרבות עבירות אינוס ומעשה מגונה בכוח ביחס לא' ממשרד התיירות, ששימשה כמנהלת לשכתו במשרד. קצב מואשם בנוסף גם בשיבוש הליכי חקירה

שוב העניין מתחדש ועולה לכותרות כצפוי , למי שלא זוכר,הנשיא לשעבר משה קצב הודיע בפתח משפטו בעסקת הטעון כך:

ובכך הכניס הנשיא לשעבר את המדינה למערבולת משפטית, פוליטית וציבורית לא רצויה למדינה, שהדיה ישמעו ויראו עוד זמן רב, במדיה התקשורתית בארץ ובמדינות העולם. הנושא לא ירד מסדר היום הציבורי זמן רב "לתפארת מדינת ישראל". מעטות המדינות בעולם, אם בכלל, שנשיא המדינה שלהן מואשם בעבירות מין ואולי גם באינוס.

אך בפרספקטיבה של הזמן, נכון לימים אלה, לאור הדרמה שמתחוללת בהעמדתו של משה קצב לדין, לרבות מלחמות פרקליטיו להוציאו אשם באשמה מינורית בלבד, התנהלותו של קצב עצמו, ביטול עסקת הטיעון שנעשתה עמו ומלחמתו העיקשת להחזיק בקרנות ההטבות הכספיות שמגיעות לו על פי החוק - כל אלה מביאים אותנו, הציבור, לשאול את השאלה הבאה:

השאלה צריכה להתעורר כעת, ולא בעת תהליך בחירת הנשיא העשירי למדינת ישראל.מכוון ששמעון פרס לצערינו, אינו עול ימים ויבדל"א והבחירות הבאות לנשיאות מדינת ישראל יכולות להתרחש בקרוב. והצורך שהמדינה לא תחזור עוד פעם למצב מביך כזה.

במדינת ישראל את הנשיא בוחרים 120 חברי הכנסת. כדי להיבחר כבר בסיבוב הראשון, על המועמד לזכות בקולותיהם של רוב חברי הכנסת (לפחות 61). אם שום מועמד לא זכה לרוב זה, נערך סיבוב שני, ובו דרישה לאותו הרוב. מהסיבוב השלישי והלאה די אם מועמד זכה לרוב מוחלט מתוך המשתתפים בהצבעה כדי שיוכרז כמנצח.

חוק יסוד נשיא המדינה שהתקבל בשנת 1964, קובע בסעיף 7 כי: "בחירת נשיא המדינה תהיה בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת שנועדה לעניין זה בלבד". הכנסת יכולה לשנות החוק זה.

הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה לתקופת כהונה אחת בלבד בת שבע שנים. בעבר היו הנשיאים יכולים לכהן שתי תקופות בנות 5 שנים כל אחת. החידוש זה בא למנוע מצב שהנשיא המכהן יחזר אחרי פוליטיקאים בכדי להבטיח לעצמו כהונה שנייה.

תפקידי הנשיא הם בעיקר ייצוגיים, כגון: השתתפות בטקסים וביקורים רשמיים בארץ ובחוץ לארץ כמייצג המדינה, הענקת כתבי האמנה לנציגיה הדיפלומטיים של ישראל במדינות אחרות, קבלת כתבי האמנה של דיפלומטים זרים בישראל, פתיחת המושב הראשון של כנסת חדשה, קבלת דוחות מישיבות הממשלה, המלצה לחנינה לאסירים או להמתקת עונשם.

כולנו עוד זוכרים, ואיך לא? בבחירות לנשיא המדינה שנערכו ב-31 ביולי 2000, מתוך 120 חברי כנסת הצביעו, בבחירות חשאיות כמובן, 63 חברי כנסת עבור משה קצב ואילו בעד שמעון פרס הצביעו 57 ח"כים, הייתה זו לכל הדעות הפתעה ומהפך כאחד.

לעולם לא נדע את הסיבה האמיתית, מדוע 63 חברי כנסת בחרו להצביע בבחירות אישיות דווקא בעד משה קצב, מה הובטח להם בארבע עיניים ועל ידי מי? מדוע הם חשבו והאמינו שהוא יוכל לבצע כראוי את תפקידו כנשיא המדינה? הרי מרבית השמועות והלחישות על מעלליו כבר נשמעו קודם לכן, ובכל זאת הם בחרו בו.

קצב, שבמשך שנות דור נחשב לנסיך, איש אפור לכל הדעות, טיפס מהפריפריה בשקט עד למעלה מעלה, עד לכס הנשיאות. רבים ראו בו מודל מושלם של מיזוג עדתי, אדם חרוץ, בעל הליכות ונימוסים ודוגמה למיזוג גלויות. די הופתענו כיצד הצליח לגבור על שמעון פרס בהצבעה חשאית, אך גם אלה שלא נטו לו חסד, לא העזו לשאול בגלוי כיצד הגיע איש זה לכס הנשיאות כאשר שמועות על מעלליו ומעשיו המגונים התגלגלו טרם בחירתו? הגדיל לעשות משה קצב עצמו, כשהתגלה במלוא קלונו בנאומו האחרון והמתוקשר לאומה בו התקיף את מוסדות החוק והתקשורת.

יש להניח שלאור הנוהג "תן וקח" הנפוץ בכנסת ישראל, הבטיח משה קצב במהלך בחירות, או מקורביו, או עושי דברו לחברי הכנסת שיתמכו בו, יתכן שניתנו הבטחות שונות לתגמול. בנוסף לשכנוע בביטחונו העצמי כי הוא הכי מתאים להיות נשיא המדינה. אך ברור שכושר ולחץ השכנוע היה מרכיב דומיננטי.

הייתי שמח לו היה מנגנון שיאתר את חברי הכנסת שהצביעו בעד משה קצב, או הקמת ועדת חקירה שתחקור מי ומה קיבל כל חבר כנסת על התמיכה בקצב. רק על ידי חקירה אפשר להגיע לחקר האמת, אך לא נראה שיקימו ועדת חקירה ממלכתית וגם כנראה שאין מנגנון כזה בנמצא - לעולם לא נדע מי תמך בו ומדוע.

אי לכך, נותר רק למנוע שמצב זה יחזור בשנית. זה הזמן לשנות את החוק כך שהנשיא הבא יבחר בשיטת ההצבעה הגלויה. אפשרות נוספת היא משאל עם. לשיטה זו חסרונות רבים מהיתרונות ולכן אתמקד באפשרות של בחירות גלויות לנשיא בכנסת ישראל.

בעקבות הליכי הדחתו של משה קצב בכנסת והמרוץ לבחירות האחרונות של המועמדים למשרת נשיא המדינה, החלה פעילות לשינוי השיטה. שמעון פרס דרש לשנות את חוק יסוד נשיא המדינה כך שההצבעה תהיה גלויה, שנוי המוכר כ"חוק פרס", אך ההצעה לא עברה במליאת הכנסת. למרות חששותיו, שמעון פרס נבחר הפעם לנשיא. אך אין מחלוקת על כך שסוגיה זו מעלה שאלה עקרונית וכבדת משקל, דווקא בכל הקשור לדרך מחשבתם של אישים ונבחרי ציבור שהם בעד או נגד יוזמת השינוי.

לשני המחנות יש נימוקים כבדי משקל בעד ונגד שינוי החוק, ויש חשיבות לפרטן כאן.

המתנגדים לשנוי החוק מתבצרים מאחורי הנימוקים הבאים:

* לא משנים חוק יסוד בגלל מצב פרסונאלי (שמעון פרס).

* אין לשנות את כללי המשחק כאשר כבר החל המשחק.

* הצבעה גלויה תגרום לדילים בין מפלגות ותגרום בעצם לכך שההצבעה תהיה סיעתית ולא אישית על פי

מצפונו של כל אחד ואחד. ההצבעה תהפוך את תפקיד נשיא המדינה לבחירה על פי תכתיב קואליציוני כחלק " מחלוקת השלל" הפוליטית בכנסת.

* שינוי זה יהווה תקדים לשנוי חוקי יסוד נוספים בגלל אינטרסים אישיים.

לצורך כתיבת המאמר, הייתי בקשר עם כמה חברי כנסת שהתנגדו למעבר לשיטת הבחירות הגלויה, אך הם לא שכנעו אותי בנימוקיהם. לדעתם ההצבעה החשאית מאפשרת בכל זאת הצבעה לפי מצפון ושיקול דעת עצמאי, ולא על פי תכתיב מפלגתי או אחר.

אך למרות כל נימוקי הנגד הכוללים נימוקים שהיום אינם קיימים: סיבה של מצב פרסונאלי (שמעון פרס כבר נבחר), ואין לשנות את כללי המשחק שכבר החלו, מאחר ומדובר בבחירתו של נשיא מדינת ישראל, שלכל הדעות הוא תפקיד המגלם, באופן סמלי, מדינה, ריבונות, עצמאות וערכי חברה, לכן לדעתי יש חובה להטיל אחריות אישית וגלויה בנושא על נבחרי הכנסת ושלא יסתתרו מאחורי הפרגוד בבחירות אישיות מהסיבות הבאות:

* מוסד הנשיאות שכה הוכתם באחרונה, חייב לקבל חיזוק ותמיכה - הצבעה גלויה תהיה צעד ראשון ומבורך בשיקום מוסד הנשיאות.

* בחירה חשאית מנוגדת באופייה לעבודת מליאת הכנסת, הנעשית בפומבי. ולכן, דווקא בשנים האחרונות פתחה הכנסת את רוב דיוני ועדותיה לציבור. החשאיות מנוגדת לעקרונותיו של חוק חופש המידע, שיצר את "מהפכת השקיפות" וקבע את זכותו של הפרט לקבל מידע בעל אופי ציבורי. דווקא מידע כזה כולל גם, מבחינה עקרונית, את אופן ההצבעה של חברי הכנסת בבחירת נשיא המדינה.

* בבחירות פומביות יתחייב כל אחד מ-120 חברי כנסת בהצבעתו, ויהיה חתום על בחירתו. הכול יידעו במי בחר, כך לא תהיה אפשרות להסתיר חשבונאות, תככנות או דילים. אני אישית, כאזרח במדינה, מעוניין לדעת מי הצביע עבור משה קצב ומי התנגד, אני רואה בכך מרכיב חשוב ב"זכות הציבור לדעת".

* אמנם חשאיות הבחירות נועדה להבטיח שחברי הכנסת יצביעו על-פי מצפונם, אך במציאות הקיימת החשאיות (לעומת השקיפות) דווקא מחזקת את אמנות ה"דילים" (הסכמים, עסקות) ואת כוחם של חברי הכנסת להפר הבטחות והסכמות.

* כאשר עומד נבחר הציבור מעבר הפרגוד בבחירות אישיות, הרי עד לעמידה זו, הוא ממילא היה נתון להשפעות, ללחצים או לדילים בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא, כי אלה החיים בכנסת - "שמור לי ואשמור לך", "תמוך בי ואתמוך בך," ומי שלא משתתף במשחק זה, נידון לבידוד. לכן בחירתו תלויה בהבטחות שניתנו לו ולאו דווקא על פי צו מצפונו. לכן, בהצבעה גלויה האפשרות לקנוניות פוליטיות פחותה.

* הבחירה חייבת להיות נקייה משיקולים מפלגתיים כאלה או אחרים, ויש לאסור במפורש בחוק את כפיית משמעת סיעתית בבחירות לנשיאות המדינה, כדי שכל אחד יצביע קבל עם ועדה על פי מצפונו.

העובדה המעודדת לאור פרשת קצב היא, שמספר הנשים שפנו למוקדי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית זינק ב 10%, כך עולה מהנתונים השנתיים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

במצב שנוצר, מעבר לשיטת בחירה גלויה של נשיא המדינה, היא השיטה הטובה ביותר. הדבר מבטיח בצורה טובה יותר שמקרה בחירת נשיא כדוגמת משה קצב לא יחזור על עצמו.

אפשר בהחלט לסכם כי: שיטת הבחירה הגלויה של נשיא המדינה היא השיטה הנאותה למען הצדק, לשמירת החוק ולהיגיינה הציבורית. השיטה צריכה להיכנס לתוקף אך ורק החל מהבחירות נשיא הבא, ולכן צריך לפעול ולשנות את החוק כעת. הרי שמעון פרס כבר אינו עול ימים ויבדל לחיים ארוכים, אך בגיל זה הכול יכול לקרות.

אי לכך, עכשיו הוא הזמן המתאים. יקומו נא כמה חברי כנסת ויזמו במשותף את השינוי לשיטת הבחירות מחשאית לגלויה.