בדידות 

אדם בודד

זה היה בחורף עננים אפורים
אני והכלב על הספסל בשדרה
לבדנו יושבים לבדנו שותקים
הבדידות אופפת ולנפשי עברה

זה היה בערב ואין שקיעה
עננים כיסו שמש ירד לו יום
ונבלע לתוך חשיכת הלילה
ואני והספסל נשארנו באתו מקום

בודד לי מעלה זכרונות
משנה ישיבה מוריד יד
מתבוננן בשחור שעל הרחובות
יש לבן אבל פס קטן ואני לבד

רק הספסל לבדו יודע
את כל הספור הכאוב
רק הספסל יותר בטוח
מתי אלך ואחזור שוב

בוהה לשמיים ומחכה
לטפות הגשם ואולי
אלך ואתפוס מכסה
לבדידות שאופפת אולי

ירד גשם קמתי הלכתי
ספסלי לא בודד לא כואב
חיכה לקבצן קבצן ידעתי
עוד ספור ישמע שוב