בשל המצב הכלכלי בעולם, ובארץ בפרט, רבים שואלים אותי מה הכוכבים אומרים. על מנת לדעת מה יהיה ראשית עלי לנתח את מפת הלידה של מדינת ישראל. לשם כך לקחתי את מועד הכרזת המדינה: 14.5.1948 בשעה 16:00.
המדינה נולדה במזל שור וההיסטוריה מספרת לנו שבעקשנות ובנחישות, ולמרות ועל אף כל הסכנות וכל המתנגדים, בן גוריון ושותפיו החליטו להכריז על הקמת מדינת ישראל.
מדינת ישראל בחרה לקום באותו יום, ואני מאמינה שזה משהו שנקבע משמים. כפי שאומרים שילדים בוחרים את הוריהם, כך גם מדינת ישראל בחרה את יום הלידה ואת ההוריה. לצורך העניין ההורים הם תושבי ישראל שאמורים לשמור ולהגן עליה כעל ילד. זה תפקידנו כאזרחים.
כמו השור, גם מדינת ישראל היא מדינה חזקה ועקשנית. היא מדינה שעצם היוולדה קשור לקרקע ולאדמות (מזל שור הוא יסוד אדמה). מדינת ישראל לא שעתה לקולות הצורמים, לקולות המפחידים, לקולות המהססים וקבעה את יתדה למורת רוחם של השכנים.
ביום הכרזת המדינה התושבים יצאו במחולות, הרגישו אחדות והתרוממות רוח, למרות הידיעה שהערבים לא יישבו בשקט וייצאו למלחמה. במפה יש מארס באריה וירח באריה, דבר המראה על צורך בכבוד והערכה. מדינת ישראל, בצעדה האמיץ והלא צפוי, הצליחה לעלות למודעות העולם וזכתה להכרה ממדינות האו"ם.
אם לצורך העניין, אאניש את מדינת ישראל, אוכל להגיד ש"ישראל" הוא אישיות עקשנית עם יכולת תקשורתית אם כי לרוב התקשורת מנווטת לעבר ולא לעתיד.
"ישראל" מאד רגישה וזוכר את כל העוולות שנעשו לה אי פעם. הכל רשום אצלה בזיכרון. "ישראל" מתייחסת לאחרים כמחנכת ולא כשווה בין שווים. (ולראיה מדנית ישראל תמיד מתיימרת להסביר לערבים צריכים לחיות ומה טוב להם וכיצד לבחור את מנהיגיהם)
"ישראל" עושה קריירה מחוסר הביטחון שלה ומחוסר ההחלטיות שלה. קשה לה לקבל דעות שלא מסתדרות עם ראיית העולם שלה. היא בעלת שאיפות מרחיקות לכת לשלום ולהרמוניה עד כדי איבוד היכולת לראות מעבר לכך, לראות את המציאות כפי שהיא באמת.
"ישראל" רוצה לעשות דברים שיביאו לה כבוד והכרה, רוצה להרגיש שאהובה ומוערכת על פועלה ומצפה להיות מתוגמלת באותה מידה (מדינת ישראל מאד מתאמצת להראות לעולם כמה היא אנושית ומתחשבת ועוזרת לערבים ואפילו למדינות שאין לה איתה יחסים).
"ישראל", או מדינת ישראל בעצם, היא מדינה חזקה, שמוכנה לעבוד קשה, מוכנה להשקיע על מנת לזכות בפרי עמלה: זכייה בפרסים, פירסום, הכרה, הערכה.
מדינת ישראל צריכה ללכת זקופה ובטוחה, להושיט יד ללא פחד מתוך ידיעת חוזקה ויכולתה להגיע להישגים מעולים בכל תחומי החיים. בזכות יכולתה לעמוד בכל קושי ולצאת כשידה על העליונה.
בתקופה קשה זו שבה אנו נמצאים מדינת ישראל, ובראשה מנהיגיה, צריכה להתחיל לדבר על העתיד, להתמקד בפרויקטים חברתיים עתידיים שיש בהם טכנולוגיה מתקדמת והמשרתים את האינטרסים של המדינה, של אזרחיה ובכלל.
הבעיה הכלכלית תיפתר כאשר המנהיגים יקשיבו לאותם אנשים המסוגלים לקדם את המדינה לעתיד, לשגשוג ולצמיחה. להקשיב לרעיונות שאולי היום נשמעים כלא מציאותיים מאחר כי דווקא שם נמצאת התשובה.
זה הזמן הנכון לרדת מהעץ של "אנחנו מדינה נאורה" ולעבור לביצועים בשטח. להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות, כאשר בראש מעייניה טובת אזרחיה וגם טובת העולם כולו. לצאת מתחושת ההפרדה ולהתחבר למדינות העולם כעוד אחת מיני רבים. לצאת מההרגשה הזאת שהמדינה כל כך מיוחדת עד שזה גורם למדינות אחרות אנטגוניזם.
המדינה צריכה לצעוד קדימה יחד עם העולם ולא לבד, כחלק מפרוייקט גלובלי ורק כך תקבל את הערכה והכבוד שהיא כל כך מייחלת לה.
המדינה ומנהיגיה צריכים להסתכל אחורה רק על מנת להבין מה יש לה ולא על מנת להתרפק על העבר כמו אישה זקנה על ערש דווי.
ישראל , מנהיגיה ואזרחיה, צריכים להתחבר לאתגר, לאמביציה שתקופה זו דורשת מהם ולא לתת לחוסר הביטחון ולפחדים לעמוד בדרכה.
די לבכי, די להכאה על חטא. מה שהיה היה. מהיום חייבים להסתכל קדימה כי אין דרך אחרת, הדור הצעיר מצפה לכך, למען עתידו ולמען עתיד מדינת ישראל.
המדינה נולדה במזל שור וההיסטוריה מספרת לנו שבעקשנות ובנחישות, ולמרות ועל אף כל הסכנות וכל המתנגדים, בן גוריון ושותפיו החליטו להכריז על הקמת מדינת ישראל.
מדינת ישראל בחרה לקום באותו יום, ואני מאמינה שזה משהו שנקבע משמים. כפי שאומרים שילדים בוחרים את הוריהם, כך גם מדינת ישראל בחרה את יום הלידה ואת ההוריה. לצורך העניין ההורים הם תושבי ישראל שאמורים לשמור ולהגן עליה כעל ילד. זה תפקידנו כאזרחים.
כמו השור, גם מדינת ישראל היא מדינה חזקה ועקשנית. היא מדינה שעצם היוולדה קשור לקרקע ולאדמות (מזל שור הוא יסוד אדמה). מדינת ישראל לא שעתה לקולות הצורמים, לקולות המפחידים, לקולות המהססים וקבעה את יתדה למורת רוחם של השכנים.
ביום הכרזת המדינה התושבים יצאו במחולות, הרגישו אחדות והתרוממות רוח, למרות הידיעה שהערבים לא יישבו בשקט וייצאו למלחמה. במפה יש מארס באריה וירח באריה, דבר המראה על צורך בכבוד והערכה. מדינת ישראל, בצעדה האמיץ והלא צפוי, הצליחה לעלות למודעות העולם וזכתה להכרה ממדינות האו"ם.
אם לצורך העניין, אאניש את מדינת ישראל, אוכל להגיד ש"ישראל" הוא אישיות עקשנית עם יכולת תקשורתית אם כי לרוב התקשורת מנווטת לעבר ולא לעתיד.
"ישראל" מאד רגישה וזוכר את כל העוולות שנעשו לה אי פעם. הכל רשום אצלה בזיכרון. "ישראל" מתייחסת לאחרים כמחנכת ולא כשווה בין שווים. (ולראיה מדנית ישראל תמיד מתיימרת להסביר לערבים צריכים לחיות ומה טוב להם וכיצד לבחור את מנהיגיהם)
"ישראל" עושה קריירה מחוסר הביטחון שלה ומחוסר ההחלטיות שלה. קשה לה לקבל דעות שלא מסתדרות עם ראיית העולם שלה. היא בעלת שאיפות מרחיקות לכת לשלום ולהרמוניה עד כדי איבוד היכולת לראות מעבר לכך, לראות את המציאות כפי שהיא באמת.
"ישראל" רוצה לעשות דברים שיביאו לה כבוד והכרה, רוצה להרגיש שאהובה ומוערכת על פועלה ומצפה להיות מתוגמלת באותה מידה (מדינת ישראל מאד מתאמצת להראות לעולם כמה היא אנושית ומתחשבת ועוזרת לערבים ואפילו למדינות שאין לה איתה יחסים).
"ישראל", או מדינת ישראל בעצם, היא מדינה חזקה, שמוכנה לעבוד קשה, מוכנה להשקיע על מנת לזכות בפרי עמלה: זכייה בפרסים, פירסום, הכרה, הערכה.
מדינת ישראל צריכה ללכת זקופה ובטוחה, להושיט יד ללא פחד מתוך ידיעת חוזקה ויכולתה להגיע להישגים מעולים בכל תחומי החיים. בזכות יכולתה לעמוד בכל קושי ולצאת כשידה על העליונה.
בתקופה קשה זו שבה אנו נמצאים מדינת ישראל, ובראשה מנהיגיה, צריכה להתחיל לדבר על העתיד, להתמקד בפרויקטים חברתיים עתידיים שיש בהם טכנולוגיה מתקדמת והמשרתים את האינטרסים של המדינה, של אזרחיה ובכלל.
הבעיה הכלכלית תיפתר כאשר המנהיגים יקשיבו לאותם אנשים המסוגלים לקדם את המדינה לעתיד, לשגשוג ולצמיחה. להקשיב לרעיונות שאולי היום נשמעים כלא מציאותיים מאחר כי דווקא שם נמצאת התשובה.
זה הזמן הנכון לרדת מהעץ של "אנחנו מדינה נאורה" ולעבור לביצועים בשטח. להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות, כאשר בראש מעייניה טובת אזרחיה וגם טובת העולם כולו. לצאת מתחושת ההפרדה ולהתחבר למדינות העולם כעוד אחת מיני רבים. לצאת מההרגשה הזאת שהמדינה כל כך מיוחדת עד שזה גורם למדינות אחרות אנטגוניזם.
המדינה צריכה לצעוד קדימה יחד עם העולם ולא לבד, כחלק מפרוייקט גלובלי ורק כך תקבל את הערכה והכבוד שהיא כל כך מייחלת לה.
המדינה ומנהיגיה צריכים להסתכל אחורה רק על מנת להבין מה יש לה ולא על מנת להתרפק על העבר כמו אישה זקנה על ערש דווי.
ישראל , מנהיגיה ואזרחיה, צריכים להתחבר לאתגר, לאמביציה שתקופה זו דורשת מהם ולא לתת לחוסר הביטחון ולפחדים לעמוד בדרכה.
די לבכי, די להכאה על חטא. מה שהיה היה. מהיום חייבים להסתכל קדימה כי אין דרך אחרת, הדור הצעיר מצפה לכך, למען עתידו ולמען עתיד מדינת ישראל.
