סוויטה צרפתית - תיעוד הסטורי או הדחקה? 

סוויטה צרפתית מביא את סיפורה של צרפת המובסת וכבושה בידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה. הסיפור מביא את נקודת המבט של האזרח הצרפתי הקטן המתמודד עם שגרת חייו המופרת, עם חוסר הוודאות שמביא עימו הכובש, עם החרדה, העלבון והכעס שחש הנכבש מצידו והאיזון המתוח והעדין בין האוכלוסייה האזרחית לחיילים הפולשים במלחמה.
לספר שלושה חלקים. החלק הראשון הינו אוסף תמונות בפרקים קצרים המספר את מנוסתם של תושבי פאריז אל הכפרים לפני פלישת הגרמנים אל הבירה. ההכנות לבריחה, המנוסה מי ברכב מי ברגל, התלאות שבדרך, היחסים הנרקמים בן הפליטים הזרים זה לזה, העייפות, הדאגה, הטלטלה. לכאורה, אין קשר בין הדמויות השונות הנמלטות מן הכובש וכל פרק הינו כדף באלבום תמונות אשר יכול לעמוד בפני עצמו כסיפור קצר גם מבחינה ספרותית.
החלק השני כתוב כרומן המתרחש באחד הכפרים ובו מופיעות מספר דמויות מן החלק הראשון. הגרמנים נכנסים לכפר וקובעים בו מחנה. מתוארים חיי השגרה של בני הכפר תחת הכיבוש ויחסי הגומלין בינם לבין החיילים הגרמנים. במרכז העלילה המתח הרב בין נשות הכפר, אשר הגברים שלהן נמצאים בחזית או נפלו בשבי, לבין החיילים המתגוררים בבתי הכפר ומתגלים כבני אנוש מתחת למדים.
החלק השלישי כולל ארבעה נספחים, בראשון רקע הסטורי לתקופת הרומן. בשני, קורות חייה של הסופרת אירן נמירובסקי. בשלישי, הערות שרשמה הסופרת על כתב היד שלה. ברביעי, מכתבים מאותה העת.

ככל שמתקדמים בקריאת הספר, הולך ומתחוור לקורא היעדרה המוחלט של הטרגדיה היהודית מן המלחמה המסופרת על ידי נמירובסקי. יש מטוסים ופצצות וטנקים, יש פליטים בדרכים, יש הרוגים ופצועים, יש חרדה, יש אחווה צרפתית, יש חיילים, יש כובשים ונכבשים, יש אלמנות והורים שכולים, יש שבויים, יש יתומים, ואין יהודים. נמירובסקי אולי מתעלמת מן היהודים אך בתודעת הקורא הם קיימים שם כל הזמן והשאלה איפה הם מרחפת כענן כבד מעל העלילה. היכן איסוף היהודים לשילוח ברכבות, איפה הן הגזרות והאיסורים שהוטלו על היהודים בתקופה זו, איפה בשם כל הנספים הטלאי הצהוב? הייתכן שאין לכך כל איזכור בספר, כאילו הצרפתים לא ראו ולא שמעו, כאילו לא ידעו דבר על המתרחש, בין בעיר ובין בכפר? או שמא זו פעולת הדחקה של הסופרת הנרדפת בעצמה? ואולי האשליה שיוצר הספר, מלחמה ללא שואה, כיבוש גרמני ללא דיכוי יהודי צרפת, דומה לאותה אשליה בה שגו הסופרת אירן נמירובסקי ובעלה מיכאל אפשטיין, כי יינצלו מציפורני הנאצים.

נמירובסקי, יהודיה, סופרת צרפתית ילידת אוקראינה, מוכרת ומוערכת בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השניה, כתבה את הספר תוך כדי המלחמה, בעת שהותה עם משפחתה בכפר כפליטה מפאריז הכבושה. כתיבתו נקטעה והוא למעשה איננו גמור. אין ספק כי הסיפור המעניין באמת הוא זה העומד מאחורי "סוויטה צרפתית". קריאת הנספחים לספר הכרחית להשלמת התמונה והינה מרתקת ומבעיתה כאחת. בפני הקורא נפרשים מהלך חייה של הסופרת עד למלחמה, בריחתה עם משפחתה מפאריז אל הכפר, תהליך כתיבת הספר, מאסרה ומותה, התלאות של שתי בנותיה הקטנות אשר ניצלו מאימת המוות של המלחמה הודות לנאמנותה ומסירותה של האומנת שלהן אשר הסתירה אותן וברחה עימן ממקום למקום, וגולת הכותרת, כתב היד שנשמר בידי הבנות כל אותה עת מטלטלת.
כמה אירוני שנמירובסקי אשר התנצרה והיתה אנטישמית אשר סלדה מן היהודים וביקשה למחות כל קשר שלה לעמה ולמורשתה, והתכחשה למוצאה היהודי גם בעת כתיבת השורות האחרונות שלה כסופרת, כמה אירוני הוא שלא יכלה לברוח מגורלה ונספתה באותה השואה עליה לא כתבה.

"סוויטה צרפתית", אירן נמירובסקי, 443 עמודים, הוצאת כתר 2006