מה בין הקשבה לדיבור !
תרבות הדיבור וההקשבה בארץ , לרוב לוקה בעיני בחסר, לוקה בסבלנות, בהאזנה לדובר עם סיום דבריו, לוקה ביכולת ההכלה הבסיסית, של המאזין, וכך אינו מאפשרת ביטוי מלא, נפשי, רגשי ושכלי גם יחד לדובר. ניתן לדמות זאת כמלחמה פנימית וחיצונית, אין אויר בדו-שיח, אין הקשבה אמיתית מהלב ומהנשמה, יש רק מרדף לניצחון - מי יאמר את המילה האחרונה.
תרבות הדיבור
זו זכות גדולה להיוולד למרחב שבו יש הקשבה ותקשורת בונה, זה בהכרח יוביל לראיה של האחר וקבלתו כפי שהוא. תהיה לו הזכות לנשום, להביע רגשות, להשמיע תסכולים לצד הצלחות, ליצור מתוכו, לחיות חיים תקינים, בריאים ומאושרים, מלאי גמישות וחיות, משמעות הדבר הוא, לגדול בבית צבעוני עם קשת צבעים - בית בריא שמעניק ביטחון, ידיעה עצמית, מודעות עצמית וחיים שלווים.
לצערי, לרוב, אני נפגשת עם לא מעט אנשים בחיי המקצועיים ובחיי האישים, שלוקים בתרבות הדיבור וההקשבה. אנשים אלו, לא נושמים, לא קשובים לגופם ולנפשם, אלו הם אנשים שלרוב לא רואים את עצמם ואת הצרכים של עצמם, הם עסוקים בלבגוד בעצמם וכך עסוקים בלבגוד באחר ובמרחב שלו עצמו. כך ממשיכה לה להתקיים בדרך זו: "תרבות" ללא "תרבות", "אהבה" ללא "אהבה" ו"קיום "ללא "קיום" באמת.
עד מתי נמשיך להתקיים בעולם מבלי לראות אחד את השני, להקשיב אחד לאחר, לנשום ללא חשש פן יפגעו באנו, להשמיע את שעל ליבנו מבלי להתבייש. עד מתי נמשיך לחיות חיים שיקירים ללא תוכן ואהבה אמיתיים?!
מדוע, כאשר אנו עומדים בתור לדואר או בסופרמרקט, תמיד קיים החשש וההרגשה שאנחנו מעכבים מישהו, אנשים נצמדים אלינו ולא נותנים לנו מרחב מחייה, פרטיות עד שנסיים את מה שבאנו לעשות. מדוע לא רואים אותנו ומתייחסים אלינו כאל ישות אחת במקום להתייחס לכל אחד ואחת בנפרד, בקצב המתאים לו?! ממש כפי שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם, באופן שונה מהאחר, יחד עם מתנות ייחודיות רק לו.
מדוע אותה התרבות הלקויה שמתקיימת על הכביש, בבית של חלקנו ובדרכים שונות ונוספות, לא מעניקה לנו את הזכות והאפשרות להקשיב ולהאזין לצרכים הנדרשים שלנו באמת, ובמקום זאת, אנו עסוקים בעולמנו הצר כאילו אנו חיים לבד בעולם.
דיבור כדרך ביטוי
הדיבור הינו רק חלק מהאפשרויות שלנו לתקשר עם הסביבה. לנו - לבני האנוש, זו אחת הדרכים הקלות והזמינות ביותר להשמיע ולהישמע. אנחנו יכולים להשמיע את עצמנו באופנים שונים, דרך חמשת החושים שלנו לא פחות: דרך התנועות של גופנו כסוג של ביטוי, באמצעות המבט של עינינו, דרך תנועת השפתיים, הבעות רגשיות כמו: כעס, שמחה, אהבה, שנאה, הבעה מאוד פופולארית כיום היא הכתיבה ועוד.
הדיבור כולל בתוכו ניואנסים שונים של, מלל, טונים, הוויות ורגש, הקשר בין הדיבור לבין ההקשבה, לא מחייב בהכרח שיהיה מאזין לדברים בגוף פיזי נוסף, מחייב בהכרח אותנו לאמור, להאזין ולהרגיש את מה שניסינו לבטא, הן בינינו לבין עצמנו ובינינו לסביבה.
בולט עוד יותר, כאשר קיימת נוכחות נוספת מלבדנו, רצוי שתהיה הקשבה לתוכן, לניואנסים השונים מבלי להפריע לדובר ורק לאחר מכן, הדובר יהפוך למאזין וכך תיווצר לה, תקשורת בונה.
אין מחייב שתהיה כאן הסכמה על התוכן בין הדובר ובין מאזינו. על מנת שלא תפרוץ לה מלחמה, עלינו לאפשר לכל אחד מהצדדים לסיים את דבריו ובדרך זו, נמנע אלימות, הרס והתקשורת והתוכן יזינו את כל הצדדים.
אי לכך, הקשר בין הקשבה לדיבור הוא משמעותי ביותר ומוביל ללקיחת אחריות הדדית בין הדובר למאזין, ההזנה ההדדית יוצרת בהכרח - תרבות.
חיים בצל השקט
הקשבה אמיתית, מובילה לדו קיום, ליצירה מהלב ומהנשמה, מזינה אותנו ללא כל ספק ומאפשרת לנו לצמוח להיות מי שאנו ללא חשש. מאפשרת שקט בלב ובנשמה, מובילה לזוגיות פנימית בינינו לבין עצמנו, לאינטימיות פנימית וחיצונית גם יחד.
הרווחים של הבעה תקינה, תקשורת בונה ואהבה בחיינו , מונעת מאיתנו מלחיות בצל של איום ובצל של שיפוט וביקורת הרסנית. נהפוך הוא, אילו הם חיים תקינים שאותם עלינו לחבק, לאמץ ולבחור, חיים שכאלו יוצרים בהכרח ויצרו חיים תקינים נוספים לדורות.
טלי כנפי מטפלת אינטגרטיבית.
פסיכותרפיה בשילוב אומנויות, גוף-נפש-רוח, הילינג.
מנחת סדנת "הבית הפנימי", מנהלת פורום לשינוי וגילוי עצמי.
www.spiralarose.co.il
תרבות הדיבור וההקשבה בארץ , לרוב לוקה בעיני בחסר, לוקה בסבלנות, בהאזנה לדובר עם סיום דבריו, לוקה ביכולת ההכלה הבסיסית, של המאזין, וכך אינו מאפשרת ביטוי מלא, נפשי, רגשי ושכלי גם יחד לדובר. ניתן לדמות זאת כמלחמה פנימית וחיצונית, אין אויר בדו-שיח, אין הקשבה אמיתית מהלב ומהנשמה, יש רק מרדף לניצחון - מי יאמר את המילה האחרונה.
תרבות הדיבור
זו זכות גדולה להיוולד למרחב שבו יש הקשבה ותקשורת בונה, זה בהכרח יוביל לראיה של האחר וקבלתו כפי שהוא. תהיה לו הזכות לנשום, להביע רגשות, להשמיע תסכולים לצד הצלחות, ליצור מתוכו, לחיות חיים תקינים, בריאים ומאושרים, מלאי גמישות וחיות, משמעות הדבר הוא, לגדול בבית צבעוני עם קשת צבעים - בית בריא שמעניק ביטחון, ידיעה עצמית, מודעות עצמית וחיים שלווים.
לצערי, לרוב, אני נפגשת עם לא מעט אנשים בחיי המקצועיים ובחיי האישים, שלוקים בתרבות הדיבור וההקשבה. אנשים אלו, לא נושמים, לא קשובים לגופם ולנפשם, אלו הם אנשים שלרוב לא רואים את עצמם ואת הצרכים של עצמם, הם עסוקים בלבגוד בעצמם וכך עסוקים בלבגוד באחר ובמרחב שלו עצמו. כך ממשיכה לה להתקיים בדרך זו: "תרבות" ללא "תרבות", "אהבה" ללא "אהבה" ו"קיום "ללא "קיום" באמת.
עד מתי נמשיך להתקיים בעולם מבלי לראות אחד את השני, להקשיב אחד לאחר, לנשום ללא חשש פן יפגעו באנו, להשמיע את שעל ליבנו מבלי להתבייש. עד מתי נמשיך לחיות חיים שיקירים ללא תוכן ואהבה אמיתיים?!
מדוע, כאשר אנו עומדים בתור לדואר או בסופרמרקט, תמיד קיים החשש וההרגשה שאנחנו מעכבים מישהו, אנשים נצמדים אלינו ולא נותנים לנו מרחב מחייה, פרטיות עד שנסיים את מה שבאנו לעשות. מדוע לא רואים אותנו ומתייחסים אלינו כאל ישות אחת במקום להתייחס לכל אחד ואחת בנפרד, בקצב המתאים לו?! ממש כפי שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם, באופן שונה מהאחר, יחד עם מתנות ייחודיות רק לו.
מדוע אותה התרבות הלקויה שמתקיימת על הכביש, בבית של חלקנו ובדרכים שונות ונוספות, לא מעניקה לנו את הזכות והאפשרות להקשיב ולהאזין לצרכים הנדרשים שלנו באמת, ובמקום זאת, אנו עסוקים בעולמנו הצר כאילו אנו חיים לבד בעולם.
דיבור כדרך ביטוי
הדיבור הינו רק חלק מהאפשרויות שלנו לתקשר עם הסביבה. לנו - לבני האנוש, זו אחת הדרכים הקלות והזמינות ביותר להשמיע ולהישמע. אנחנו יכולים להשמיע את עצמנו באופנים שונים, דרך חמשת החושים שלנו לא פחות: דרך התנועות של גופנו כסוג של ביטוי, באמצעות המבט של עינינו, דרך תנועת השפתיים, הבעות רגשיות כמו: כעס, שמחה, אהבה, שנאה, הבעה מאוד פופולארית כיום היא הכתיבה ועוד.
הדיבור כולל בתוכו ניואנסים שונים של, מלל, טונים, הוויות ורגש, הקשר בין הדיבור לבין ההקשבה, לא מחייב בהכרח שיהיה מאזין לדברים בגוף פיזי נוסף, מחייב בהכרח אותנו לאמור, להאזין ולהרגיש את מה שניסינו לבטא, הן בינינו לבין עצמנו ובינינו לסביבה.
בולט עוד יותר, כאשר קיימת נוכחות נוספת מלבדנו, רצוי שתהיה הקשבה לתוכן, לניואנסים השונים מבלי להפריע לדובר ורק לאחר מכן, הדובר יהפוך למאזין וכך תיווצר לה, תקשורת בונה.
אין מחייב שתהיה כאן הסכמה על התוכן בין הדובר ובין מאזינו. על מנת שלא תפרוץ לה מלחמה, עלינו לאפשר לכל אחד מהצדדים לסיים את דבריו ובדרך זו, נמנע אלימות, הרס והתקשורת והתוכן יזינו את כל הצדדים.
אי לכך, הקשר בין הקשבה לדיבור הוא משמעותי ביותר ומוביל ללקיחת אחריות הדדית בין הדובר למאזין, ההזנה ההדדית יוצרת בהכרח - תרבות.
חיים בצל השקט
הקשבה אמיתית, מובילה לדו קיום, ליצירה מהלב ומהנשמה, מזינה אותנו ללא כל ספק ומאפשרת לנו לצמוח להיות מי שאנו ללא חשש. מאפשרת שקט בלב ובנשמה, מובילה לזוגיות פנימית בינינו לבין עצמנו, לאינטימיות פנימית וחיצונית גם יחד.
הרווחים של הבעה תקינה, תקשורת בונה ואהבה בחיינו , מונעת מאיתנו מלחיות בצל של איום ובצל של שיפוט וביקורת הרסנית. נהפוך הוא, אילו הם חיים תקינים שאותם עלינו לחבק, לאמץ ולבחור, חיים שכאלו יוצרים בהכרח ויצרו חיים תקינים נוספים לדורות.
טלי כנפי מטפלת אינטגרטיבית.
פסיכותרפיה בשילוב אומנויות, גוף-נפש-רוח, הילינג.
מנחת סדנת "הבית הפנימי", מנהלת פורום לשינוי וגילוי עצמי.
www.spiralarose.co.il
טלי כנפי מטפלת אינטגרטיבית.
http://www.spiralarose.co.il
http://www.spiralarose.co.il
