האם בעיית מחשב לכל ילד נפתרה? 

מאת פרופ' אריה סקופ, יו"ר מחשב לכל ילד. לאחרונה התפרסם מחקר של הפורום הכלכלי העולמי שלפיו ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם עם 7 מחשבים לכל 100 נפשות. זהו אכן אות כבוד לאוכלוסיית המדינה שרואה במחשב כלי בסיסי שנדרש לכל בית ורוכשת במשאביה העצמיים מחשבים. כבכל סטטיסטיקה גם במקרה זה הממוצע אינו מלמד רבות על המציאות שלא יהיו בישראל ילדים בעלי אנאלפביתיות דיגיטלית. . לפי הלמ"ס, ב- 50% ממשקי הבית של שלושת העשירונים התחתונים אין מחשב ול- 70% אין חיבור לאינטרנט. לעומת זאת בשלושת העשירונים העליונים ל- 20% אין מחשב ול- 25% אין חיבור לאינטרנט. זה אומר שבשלושת העשירונים התחתונים ישנם 300,000 משקי בית, שבהם למעלה ממיליון ילדים שאין להם מחשב בבית. חלק גדול ממשפחות אלה נמנה על עולי אתיופיה, חרדים ובני מיעוטים.

אין חולק על כך שאי ידיעת שימוש במחשב במאה הנוכחית משולה לאנאלפביתיות של המאה הקודמת ולכן למיליון ילדים בישראל מתפתחת בעיה של "פער דיגיטלי" שתלך ותחריף עם השנים, מה שיהפוך אותם ל"אנאלפביתים" של העשור הבא.

חלק מפתרון הבעיה הוא מחשוב כתות בבתי הספר. לדאבוננו, בבתי ספר רבים מוקצות בממוצע רק כשעתיים שבועיות לתלמיד בכיתת מחשבים, מה שתורם רק במעט לצמצום הפער. מציאות זו מדגישה את הצורך בפעילות לצמצום הפער הדיגיטאלי מחוץ לכותלי בתי הספר. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים שונות ומשלימות. האחת- התקנת מחשבים במרכזים חברתיים והשנייה- התקנת מחשבים אישיים בבתי ילדים.
ההבדל המהותי בין שתי הגישות הוא שמחשב המותקן במרכז קהילתי משרת רק חלק מן הילדים וגם לאלה מוקצה זמן הפעלה מוגבל והשימוש בו מצומצם ליישומים שהותקנו בו מראש. היתרון הוא שניתן להגיע כך למספר רב של ילדים ולתת בכך מנה נוספת של נגישות למחשב. עד כה פעילויות בכוון זה שנעשו במרכזי להב"ה הממשלתיים זכו להצלחה מוגבלת.

מחשב המותקן בבית הילד זמין לשימוש ככל שנזקקים לו, זמין לכל בני המשפחה, ומקנה למשתמש בו מיומנויות של טיפול עצמי במחשב לרבות התקנת תוכנה, חומרה ותיקונים בסיסיים של חומרה ותוכנה. למחשב בבית יש גם תפקיד חברתי כמלכד את המשפחה ואם הוא מחשב חדיש שמצויד בתוכנות חדשות הוא גם מהווה "יהלום שבכתר"- מקור לגאווה במשפחות מעוטות יכולת שלא זכו מעולם לראות מוצר חדיש בביתם. דהיינו, פעולת "הזריעה" עם מתן המחשב הראשון מביאה תוצאות. יש לנו בפרויקט דוגמאות לילדים ממשפחות שקבלו מחשב לפני שתים עשרה שנה והיום לומדים באקדמיה או עוסקים בהייטק.

מפעילות של 13 שנה בפרויקט "מחשב לכל ילד", למדנו ש- 90% מהמשפחות שקבלו מאתנו מחשב וקבלו חיבור לאינטרנט, רוכשות מכספן מחשב חדש כאשר הוא מתיישן, ומחדשות את המנוי לאינטרנט כאשר השרות שלנו מסתיים. כלומר, חלוקת מחשבים למשפחות שלא רכשו מחשב מכספן גורם לכך שלאחר שבני הבית נחשפים לשימוש בו הם אינם יכולים בלעדיו, ובעקבות כך משנים את סדרי העדיפויות שלהם ומשקיעים ברכישה של מחשב חדש.

לנו, קבוצת אנשי עסקים שהקימה את פרויקט "מחשב לכל ילד" לפני 13 שנה, היה ברור כבר אז שללא טיפול בפער דיגיטלי, יגרום פער זה לפצצה חברתית. מהסיבות שהוזכרו, החלטנו להתמקד בחלוקת מחשבים חדישים בבתי הילדים. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי שכבת הגיל הפורייה ביותר לקליטה ולשימוש בידע הינה ילדי ביה"ס היסודי, לכן החלטנו לבחור בקבוצת גיל זו.
"מחשב לכל ילד" הינו היחיד הפועל בבתי הילדים, מדריך אותם בשימוש במחשב ובאינטרנט, מספק להם הדרכה, מגוון של תוכנות, גישה לאינטרנט וגם התקנה ושירות טכני בבית הילד במשך 3 שנים.

עד כה חילקנו 32,000 מחשבים ב- 155 יישובים. משאבי הפרויקט מגיעים מתורמים, ביניהם: מיקרוסופט ישראל, אשר תורמת את כל תוכנות המחשבים לפרויקט משנת 1996, קרן אדמונד ג'יי ספרא, קרן ג'ון גנדל, סימנטק בע"מ, בית הכנסת הספרדי "תפארת ישראל" של יהדות לוס אנג'לס, ועוד. פנינו בקריאה לראשי ערים ומועצות מקומיות ברחבי הארץ להשתתף איתנו במימון הפרויקט והופתענו מהתגובה הנלהבת והנכונות להשתתף במימון. זה מובן כשראש עיר מתלהב מבניית בניין ציבור או פארק, כיוון שכולם רואים את התוצאה. אבל את המחשב שאנו מחלקים לא רואים בפרהסיה ולכן העובדה שבכל שנה יש לנו בקשות לאלפים רבים של מחשבים מעשרות ראשי ישובים מורה על הנכונות שיש בשלטון המקומי לצורך להלחם בתופעת הפער הדיגיטלי. משרד ראש הממשלה שפרש את חסותו על הפעילות משתתף גם הוא במימון הפרויקט במתכונת של match לכספי התרומות. עד כה הושקעו בפרויקט כ- 200 מיליון ש"ח.

בעיית הפער הדיגיטלי ניתנת לפתרון קל יותר מאשר בעיות אחרות. מחיר המחשבים יורד משנה לשנה ויותר משפחות יכולות להרשות לעצמן לרכוש אותם, כך שחלוקה מהירה ומסיבית של 100,000 מחשבים למשפחות מעוטות יכולת יכולה לצמצם את מימדי הבעיה למינימום, ולהבטיח