פרשת ואתה תצוה
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת ואתה תצוה 

מאת    [ 02/03/2009 ]
מילים במאמר: 5680   [ נצפה 1194 פעמים ]

 
 
מצאתי מי שדורש פרשה זו כך-אינשטיין טוען: "האדם הוא כמו מכונה אבל הוא לא מכונה"
רשב"י טוען: "מי שניכנס לחכמה (להיכל רב) ולא נדחה אלא יצא מרצונו - לא צריך ללמוד יותר".
הפרשה מתחילה: "ואתה תצוה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלת נר תמיד".
משפט שמדבר בפני עצמו, שני מודאויות מדברים בניהם ולאחר מכן יוצאת המילה: "ואתה", דהיינו, מודעות מעבירה תפקיד למודעות שנייה והפרשה מתחילה: "תצווה", ז"א, כפייה! מודעות "ואתה" אם תבוא ותצווה עלינו מיד אנחנו מגיבים באמרנו: "למה מי אתה"? לכן מודעות "ואתה" צריכה לענות לנו מי אמר: "ואתה תצווה"...\וכפי שכבר נודע לכל בר בי רב\הלכות יסודי התורה פרק א

א יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. [ב] ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. [ג] ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולם: שכל הנמצאים צריכין לו; והוא ברוך הוא אינו צריך להם, ולא לאחד מהם.

ב לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם. [ד] הוא שהנביא אומר "וה' אלוהים אמת" (ירמיהו י,י)--הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד, מלבדו" (דברים ד,לה), כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.

ג [ה] המצוי הזה--הוא אלוה העולם, אדון כל הארץ. והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית, בכוח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסוב בלא מסבב; והוא ברוך הוא המסבב אותו, בלא יד ולא גוף.

ד [ו] וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו). וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר, חוץ מזה--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו); וכפר בעיקר, שזה הוא העיקר הגדול שהכול תלוי בו.\
לכן כול הכתות שקיימות כדי ללמד את תורת משה רבנו הם מדברות בשפה אחת: "הוא אמר", דהיינו, אף אחד מהם לא קם ואומר: "אני מצווה עליכם ללמוד את תורת משה רבנו"! ז"א, אף אחד לא יודע את התורה וכולם: הרבנים, חכמי הדור, המקובלים, המורים של המקובלים לא עומדים ומגנים על התורה של בורא עולם, ולחילופין, מנצלים את הכתובים ואת הנבראים בתקוות שווא ומוכרים להם השערות ודמיונות.
חוק הפעולה והתגובה טוען: "לכול כוח יש כוח נגדי שפועל שהוא שווה לו", שנאמר: "כי השקולה שלה שווה כנגדה" (סבא מנוננא), יוצא מזה, שכאשר ישנה פעולת "כפיה" מיד מתנגדים לקבל את זה, מכיוון שהדבר הזה היה ידוע מלפני שנברא העולם, ומשה רבנו ידע את זה לכן כול ציוו שקיים בתורה ישנו פרס עליו, דוגמא: "כבד את אביך ואת אימך"...ומיד תמורה: "למען יאריכון ימך על האדמה"...גם בפרשת "תצווה" מיד מקבלים תמורה שנאמר ע"י רשב"י: "בכול מקום בתורה שיש ציוו - סופה קדושה".
פרשת "תצווה" נכתבה אחרי פרשת "תרומה", מדוע? כפי שציינתי בפרשת "תרומה" היא סוף התורה והתחלת התורה, לכן פרשת "תצווה" היא מבחן "למשיח", דהיינו, לכול אדם שהוא הגיע למודעות גמר תיקון וקיבל מודעות "המשיח" שאכן הוא עונה לטענת רשב"י באמרו: "מי שניכנס לחכמה ויצא מרצונו ולא נדחה - לא צריך ללמוד יותר". לכן אותו אדם יכול לעמוד מול היקום ולצוות על בני אדם שחיים ביקום ללמוד את התורה של משה רבנו, כאשר הוא בידיעה מוחלטת שהציוו שהוא מצווה לא ציוו של רודנות אלא ציוו לטובת הנבראים כך שכולם יהיו "קדושים" שנאמר: "את האלהים יאהב - יוכיח".\והנה דברי בעל ספר העיקרים-\
[האמונה בביאת המשיח אינה עיקר]
האמונה בביאת המשיח מחויבת על כל בעל תורת משה, כמו שביארנו בפרק כ"ג מהמאמר הראשון.
וזה כי לפי שבא בתורה מפורש החיוב להאמין בדברי הנביא, שנאמר: אליו תשמעון (דברים י"ח), והנביאים נבאו בביאת המשיח, הוא מבואר שכל מי שאינו מאמין בביאת המשיח הוא כופר בדברי הנביאים ועובר על מצוות עשה.
אבל מכל מקום אין האמנת ביאת משיח עיקר שתבטל התורה בכללה אם לא יאמינהו האדם.

כי האמנת השכר מחויב על כל בעל תורה אלוהית, והכופר בו כופר בעיקר, ואולם מי שיאמין שהשכר היא לנשמות בלבד ובעולם הבא,
או הוא גשמי ולתחיית המתים,
אף אם לא יאמין בשכר העולם הזה - איננו כופר בעיקר, אחר שהוא מאמין בעיקר השכר והעונש בכלל, אף על פי שיחלוק באחד ממיני השכר.

תדע שהרי יש מרבותינו ז"ל אמרו (קדושין ל"ט ב):
שכר מצווה בהאי עלמא ליכא.
ויאמינו שעיקר השכר הוא בעולם הבא, אמרו:
למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב,
ולמען יאריכון ימיך - לעולם שכולו ארוך.

ועל כן נאמר שאין האמנת ביאת המשיח עיקר שהמכחיש ביאתו יקרא כופר בעיקר, אבל היא אמונה אמיתית יחוייב כל בעל תורת משה להאמינה.

[פירוש הנבואות על ביאת המשיח]
ואולם לזכור הנבואות הפרטיות המורות על ביאתו אין זו כוונת המאמר, ויארך הסיפור בהם. לפי שהמפרשים, עם שהם מודים בביאתו, הנה הם חולקים בנבואות המורות עליו.

שהרי יש מחכמי הלמוד מי שהבין שכל הנבואות הבאות בדברי הנביאים על המשיח כולם נתקיימו בשעבר, עד שאמרו קצתם שכבר נתקיימו כולם בימי חזקיהו מלך יהודה.

אמרו: (סנהדרין צ"ח)
אין להם משיח לישראל,
שכבר אכלוהו בימי חזקיהו מלך יהודה.
ורב אשי שהשיב על הדברים הללו לא השיב אלא מדברי זכריה, שאמר: הנה מלכך יבוא לך,
אבל מדברי ישעיה לא השיב עליו, נראה כי רב אשי עצמו סובר שאין מדברי ישעיה תשובה מכרחת על זה.

וכן רבותינו ז"ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה, אלא שלא נתקיימו בו, אמרו:
ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וכו'.
וכן מה שאמר הכתוב ביחזקאל: ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, פירשו שזה נאמר על בית שני.

וראיה לדבר מה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין ק"א ב): עשרת השבטים אינן עתידין לחזור וכו' והן דברי ר' עקיבא.
ואם הייתה נבואת יחזקאל עתידה, איך יאמר ר' עקיבא שאין עשרת השבטים עתידין לחזור לימות המשיח, הרי דברי יחזקאל הם בהפך?!
אבל נראה כי ר"ע היה מפרש אותן בזמן בית שני. כי אף על פי שנאמר שם ומלך אחד יהיה לכולם למלך, אפשר שנאמר זה על זרובבל פחת יהודה, או על נחמיה אם היה זולת זרובבל, או על הנשיא, או על המלך המולך מבני חשמונאי. \
כאשר למדתי את התורה במשך שש שנים לא היה לי עזרה מגופים גשמיים ולכן נעזרתי בגופים שמימיים, ולאורך כול הדרך נזהרתי מאוד והשתמשתי במשפט: "כדי להצליח תבדוק היכן אתה טועה", כך גם יעקב אבינו עשה, למרות ההבטחה שהבטיח לו י-ה-ו-ה אמר: "אני אבדוק את הדברים ולאחר שאני אצליח אטען: "י-ה-ו-ה הוא אלוהי", וברור שהמלאכה היא לא קלה והשאלות שאני שואל בחקירות שלי לא יכולתי לקבל תשובות "מגוגול" כך שעד שסיימתי לכתוב את ספרי אני טוען: "אני המשיח", דהיינו, אני מצווה על כנסת ישראל לחזור בתשובה ובכך לכול העם יהיה טוב ותתבצע יציאת מצרים עוד השנה בחג החרות, שהוא חג הפסח, שהוא צד ימין, שהוא אברהם אבינו, שהוא נקרא מחייה המתים, שהוא נקרא נשמה ואז גם תחיית המתים תתגשם - ועל זה נאמר לי "ואתה".
"ואתה" זה מודעות גבוהה מאוד שלא קיים ביקום אחד כזה: "מלבד המשיח", משיח זה ברירת מחדל, הקדוש ברוך הוא הכין באדם את המודעות הזו וכשכאשר יצטרך להשתמש בה הוא ישתמש שנאמר: "לעתיד לבא". את כול זה עשה לא לטובתו אלא לטובת הנבראים שנאמר: "כול מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כול הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (פרקי אבות). והיום הזה כאשר ישנו עושק ביקום "והערב רב" שהם: ראשי העם, השופטים, הרופאים, הדיינים והמזהירים ולא נזהרים מנצלים את החלש ורואים את פשוטי העם כקליפות שום וכול משאבותיהם להיות "אל". ולא עושים כלום כדי לצאת מן הגלות (חוסר ידע), מקיים הקב"ה את הבטחתו לרחל אמנו באומרו: "מנעי קולך מבכי בנך יחזרו מהגלות". וכראיה, אני מסתובב בן כול חכמי הדור שטענתם: שכול חייהם מוקדשים לעזור לנבראים והם נקראים "עמותה", דהיינו, לא למטרות רווח. כאשר אני מציע שלא ידחו משיח הם טוענים: "אנחנו עמותה לא למטרות רווח אבל אנחנו לא רוצים להפסיד" כך שאם אנחנו נכריז שאתה משיח לא יהיה לנו ממי לקחת כסף שלא למטרות רווח - זאת עמותה.
כיצד ראו את זה התנאים לפני 1900 שנה וכמה זה קשה לקבל מודעות משיח, ומדוע זה קיים? בספר הזוהר פרוש הסולם כרך 17 במאמר "נעשה אדם" \והנה דברי המורה נבוכים-\

[שלושה סוגי השפעה, היוצרים חכם, נביא ושליט]
אתה צריך להתעורר על טבע המציאות בעניין השפע האלוהי הזה המגיע אלינו, אשר בו נשכיל ויהיו יתרונות לשכלנו 1 זה על זה.

והוא, שיש שמגיע ממנו דבר לאדם מסוים, ויהיה שיעור אותו הדבר המגיע אליו כדי להביאו לידי שלמות לא יותר. ויש שיהיה אותו הדבר המגיע אל האדם שיעור שיועדף על שלמותו להשלים זולתו.
כפי שהדבר נוהג בכל הנמצאים 2, אשר יש מהן שהגיע לו מן השלמות מה שמנהיג בו זולתו, ומהם שלא הגיע לו מן השלמות, אלא בכדי שיהא מונהג בזולתו 3 כמו שביארנו .

ואחר זה, דע כי השפע הזה השכלי, אילו היה שופע על הכוח ההגיוני בלבד, ואינו שופע ממנו מאומה על הכוח המדמה, בין מחמת מיעוט הדבר השופע או מחמת מגרעת שהייתה במדמה מעיקר היצירה, עד שאינו יכול לקבל שפע השכל-
- הנה זה הוא סוג של חכמים בעלי העיון.

ואם היה אותו השפע על שני הכוחות יחד כלומר: ההגיוני והמדמה כמו שביארנו וביאר גם זולתנו מן הפילוסופים, והיה המדמה 4 בתכלית השלמות היצירתית 5
- הנה זה הוא סוג הנביאים.


ואם היה השפע על המדמה בלבד, ויהיה ההגיוני מוגבל בין מעיקר היצירה או מחמת מיעוט הכשרה-
- הרי הסוג הזה הם מנהיגי המדינות מייסדי החוקים 6, והקוסמים והמנחשים 7, ובעלי החלומות הצודקים, וכן עושי הפלאות על ידי התחבולות המופלאות ומעשי הלהטים 8 על אף שאינם חכמים, הם כולם מן הסוג הזה השלישי.

וממה שאתה צריך לדעת ברור, הוא, שמקצת אנשי הסוג הזה השלישי יתחדשו להם דמיונות מופלאים וחלומות והפתעות 9 בהקיץ כעין מראה הנבואה, עד שמדמים לעצמם שהם נביאים, ויתפלאו מאוד במה שהם משיגים מאותם הדמיונות, וחושבים 10 שהושגו להם מדעים שלא על ידי לימוד, ויבואו בבלבולים גדולים בעניינים הנעלים העיוניים 11, ומתערבבים אצלם הדברים האמיתיים בדברים הדמיוניים תערובת מתמיהה 12, כל זה מחמת חוזק המדמה וחולשת ההגיוני, והיותו אין בו מאומה כלל 13, כלומר: שלא יצא אל הפעל. [רמט]

[הבדלים בין בני אדם בשלושת הסוגים]
וידוע שיש בכל סוג משלשת הסוגים הללו הבדלים רבים מאוד בין אדם לחברו 14.
וכל סוג משני הסוגים הראשונים נחלק לשני חלקים כמו שביארנו, והוא שהשפע המגיע אל כל סוג מהם יהיה:
-או בכדי להשלימו לא יותר,
- או בכדי שיועדף על שלמותו מה שישלים בו זולתו.

והנה הסוג הראשון והם החכמים פעמים יהיה השופע על הכוח ההגיוני של אחד מהם בכדי לעשותו בעל מחקר והבנה וידע ויבחין, ולא יתעורר ללמד לזולתו ולא לחבר ספר ולא ימצא תשוקה לכך, ואין לו יכולת לזה. ויש שיהיה השופע עליו בכדי לעוררו בהכרח לחבר וללמד.

כך הוא המצב בסוג השני: יש שיבואהו מן החזון בכדי שלמות אותו הנביא לא יותר, ויש שיבואהו ממנו מה שגורם לו לקרוא 15 לבני אדם וללמדם ולהשפיע עליהם משלמותה. והנה נתבאר לך כי אלמלא שלמות עודפת זו לא נתחברו המדעים בספרים, ולא קראו 15 הנביאים לבני אדם אל מדעי האמת, לפי שאין חכם מחבר דבר לעצמו ללמד את עצמו מה שכבר ידע *15, אלא טבע השכל הזה כך הוא, שהוא שופע תמיד ומתפשט 16 מצד מקבל אותו השפע למקבל אחר אחריו, עד שיסתיים באדם שאי אפשר שיעבור ממנו אותו השפע 17, אלא יביא לו שלמות בלבד, כפי שהמשלנו באחד מפרקי מאמר זה 18.
וטבע הדבר הזה מחייב למי שהגיע לו כמות עודפת זו מן השפע, שיקרא לבני אדם בהכרח, יקבלו ממנו או לא יקבלו, ואפילו יינזק בגופו, ואף מצאנו נביאים שקראו לבני אדם עד שנהרגו 19, ואותו השפע האלוהי מעוררם ואינו מניחם לנוח ולא לשקוט כלל, ואפילו יארעו להם צרות, ולפיכך תמצא ירמיה עליו השלום, ביאר כי כאשר סבל מהשפלת אותם המורדים והכופרים שהיו בזמנו חשב לכבוש 20 נבואתו ולא לקרוא להם אל האמת אשר מאסוהו, ולא יכול על כך, אמר, כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותיי ונלאתי כלכל ולא אוכל 21. וזהו עניין דברי נביא אחר22 אד' אלוהים דבר מי לא ינבא 23.
דע זאת.

[בנביא - שילוב אומץ ותפיסה]
דע כי יש בכל אדם כוח אומץ1 בהחלט, ואלמלי כך לא היה מתעורר במחשבתו לדחות מה שמזיק לו. וכוח זה בכוחות הנפשיים לדעתי דומה לכוח הפולט בכוחות הטבעיים 2.

וכוח האומץ הזה משתנה בתוקף ובחולשה כשאר הכוחות, עד שאתת מוצא מבני אדם שהוא אמיץ נגד אריה 3, ומהם הנס מפני העכבר, ותמצא יחיד היוצא נגד צבא ונלחם בהם 4, [רנ] ותמצא אשר אם צעקה עליו אשה רועד ופוחד.

והכרחי שתהא שם גם הכנה מזגית מעיקר היצירה 5, ויתווסף הדבר ויוצא מה שבכוח על ידי ההפעלה 6 ולפי השקפה מסוימת 7, וכך גם יחסר בחוסר ההפעלה6 וכפי השקפה מסוימת 7. ומגיל הילדות הוכר לך בנערים תגבורת כוח זה בהם או חולשתו 8.

וכך זה כוח התפישה9 הוא מצוי בכל אדם ומשתנה במיעוט וריבוי, ובפרט בדברים אשר יש לאדם בהם התעניינות מרובה ומחשבתו משוטטת בהם, עד שתמצא בלבך כי פלוני כבר אמר כך או עשה כך בעניין פלוני 10, ויהיה הדבר כך.
ותמצא מבני אדם מי שהשערתו ותפישתו חזק מאוד וקולע, עד שאפשר שאינו מדמה בדבר שיהיה, אלא אם כן יהיה כפי שדמה, או יהיה מקצתו. וגורמי דבר זה מרובים, מנסיבות מספר בעבר ובעתיד ובהווה, אלא שמרוב חוזק התפישה הזו תסקור המחשבה את כל אותן הנסיבות ויסיק מהן בזמן קצר מאד, עד שאפשר לחשוב כי זה לא במשך זמן.
ובכוח זה מפתיעים מקצת בני אדם בהגדת עתידות מפליאות.

והכרחי שיהו שני כוחות הללו בנביאים חזקים מאד, כלומר: כוח האומץ וכוח התפישה 9, ובעת שפע השכל עליהם יתחזקו שני כוחות הללו מאוד מאד עד שיגיע הדבר למה שכבר ידעת, והוא שניגש האדם הבודד במטהו נגד מלך עצום להציל אומה מתחת שיעבודו, ולא חת ולא נבהל ממנ,ו כיון שנאמר לו כי אהיה עמך 11.
וגם מצב זה משתנה בהם, אבל הכרחי שיהא שם,
כמו שנאמר לירמיה אל תירא מפניהם וגו' 12 ואל תחת מפניהם וגו' הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו' 13,
וליחזקאל נאמר אל תירא מהם ומדבריהם 14.
וכך תמצא את כולם עליהם השלום בעלי אומץ חזק. וגם ביתרון 15 כה התפישה בהם מגידים העתידות במותרות, ומשתנה הדבר גם בהם כפי שידעת.

ודע כי הנביאים האמיתיים יהיו 16 להם השגות עיוניות בלי ספק שלא יוכל האדם בעיון הפשוט להשיג הטעמים 17 אשר מהם נתחייבה אותה המסקנה.

וכעין זה מה שהם מודיעים דברים אשר לא יוכל האדם בכוח ההשערה והתפישה הכלליים בלבד להגיד אותם, לפי שאותו השפע עצמו אשר שפע על הכוח המדמה והביאו לידי שלמות עד שהושג מפעולותיו שמודיע את מה שיהיה, ומשיגם כאלו הם דברים שחשו אותם החושים והגיעו אל המדמה הזה מצד החושים, הוא גם מביא לידי שלמות פעולת הכוח ההגיוני עד שיהא מפעולותיו שידע דברים אמיתיים במציאות, ותהיה לו השגה זו כאילו השיגם על ידי הקדמות עיוניות 18.

זהו האמת אשר ראוי לסבור אותו מי שמעדיף להיות כנה עם עצמו 19, לפי שכל הדברים מעידים זה על זה ומוכיחים זח את זה 20, וזה ראוי להיות בכוח ההגיוני עוד יותר, כי אמתת שפע השכל הפועל [רנא] אינו אלא עליו, והוא מוציאו לפועל 21, ומן הכוח ההגיוני יגיע השפע למדמה, והיאך יתכן שתגיע שלמות המדמה לידי רמה זו והיא השגת מה שלא בא לו מן החושים, ולא תגיע כמותה להגיוני והיא השגת מה שלא השיגה בהקדמות ולמידת דבר מתוך דבר ותבונה, וזו היא אמתת עניין הנבואה, ואותם הרעיונות הם אשר מתייחד בהם ההיגד הנבוא.

[אנשים המשלים עצמם שהם נביאים]
והתניתי באמרי 'הנביאים האמיתיים', כדי להשתחרר 22 מאנשי הסוג השלישי אשר אין להם הגיוניות כלל ולא חכמה 23 אלא דמיונות והשערות בלבד.
ואפשר 24 שהם כלומר מה שמשיגים אותם האנשים, אינם אלא רעיונות שהיו להם 25 ונשארו רשמיהם חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכוח המדמה שלהם. וכאשר רוקנו דמיונות רבים ובטלום נשארו רשמי אותם הרעיונות לבדם ונגלו להם, וחשבום דבר שהופיע ועניין שבא מבחוץ.

והרי הם דומים לדעתי לאדם שיש לו בביתו אלפי בעלי חיים 26, ויצא כל מי שהיה באותו הבית פרט לאחד שהוא היה מכלל מי שהיה בבית. וכאשר נשאר אדם זה עם אותו האחד לבדו, נדמה לו כי עתה בא אליו לבית, ואין הדבר כן, אלא הוא מכלל מי שלא יצא.
ומקום זה מן המקומות המטעים המאבדים, ורבים אבדו בו מאותם שרצו להבחין 27.

ולפי זה תמצא אנשים שבררו השקפותיהם בחלומות שראו, ודימו כי אותו שנראה להם בחלום הוא דבר זולת ההשקפה שהיו סוברים אותה או שמעוה בהקיץ 28.

ולפיכך ראוי שלא לשים לב למי שלא שלם כוחו ההגיוני ולא הגיע לתכלית השלמות העיונית, כי אותו אשר הגיע לשלמות העיונית הוא אשר אפשר שהפיג מדעים אחרים בעת שפע השכל האלוהי עליו, והוא אשר הוא נביא באמת, וכבר נאמר זה בפירוש ונביא לבב חכמה 29, אמר כי הנביא באמת הוא לבב חכמה.

וגם זה ממה שראוי לדעת. [לפני משה לא נשלחו נביאים לבני אדם]
והואיל ודיברנו במהות הנבואה והודענו אמתתה 1 ובארנו כי נבואת משה רבנו נבדלת מנבואת זולתו 2, לכן אני אומר כי מאותה ההשגה בלבד 3 נתחייבה הקריאה 4 אל התורה, כי קריאה זו של משה רבנו לנו, לא קדמה כמותה לשום נברא ממי שידענוהו מאדם עד לו, ולא באה אחריו קריאה כמותה לאף אחד מנביאנו, וכך יסוד הוא בתורתנו שלא תהיה זולתה לעולם, ולפיכך לפי השקפתנו לא הייתה שם תורה ולא תהיה זולת תורה אחת והיא [רנב] תורת משה רבנו 5.

פירוש הדבר, כפי מה שנאמר בספרי הנבואה וכפי הנאמר במסורת 6, הוא, שכל מי שקדם למשה רבנו מן הנביאים, כגון האבות ושם עבר ונוח ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לשום סוג מבני אדם שה' שלחני אליכם וצווני לומר לכם כך וכך, והזהירכם מלעשות כך, ויצווכם לעשות כך.

דבר כזה לא לשון התורה מעיד עליו ולא מסורת אמת אמרתו, אלא כל אלה היה בא להם חזון מאת ה' כמו שביארנו 7, מי שגבר עליו אותו השפע כגון אברהם, קיבץ בני אדם וקראם על דרך הלימוד וההדרכה אל האמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד לבני אדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא כל אשר זולתו 8, ושאין ראוי לעבוד את הצורות הללו ולא שום דבר מן הנבראים, וכורת ברית עם בני אדם על כך, ומושכם בדברי הטפה נעימים ומטיב להם 9, לא שאמר להם אי פעם ה' שלחני אליכם וצווני והזהירני10. ואפילו כאשר נצטווה במילה, והוא ובניו ובני ביתו מלם, ולא קרא את בני אדם לכך בצורת קריאה נבואית, הנך רואה לשון התורה בו כי ידעתיו וגו' 11, הנה ביאר כי על דרך הצוואה בלבד היה עושה.
וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם באופן זה היו קוראין את בני אדם 12. וכן תמצא חכמים אומרים בנביאים שקדמו לו, בית דינו של עבר, בית דינו של מתושלח 13, מדרשו של מתושלח - 14, כולם עליהם השלום היו נביאים מלמדים לבני אדם, באופן שהם היו מורים ומלמדים ומדריכים, לא שאמרו ויאמר ה' אלי דבר אל בני פלוני, כך היה הדבר לפני משה רבנו.

אבל משה רבנו כבר ידעת מה שנאמר לו, ומה שאמר, ודברי כל העם לו היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים וגו' 15.

אבל כל נביא ממנו 16 שבא אחרי משה רבנו, כבר ידעת לשון משאות 17 כולם, ושהם היו במעמד 18 מוכיחים לבני אדם, וקוראין אותם לתורת משה, מאיימין על הנוטה 19 ממנה, ומבטיחים מי שהתמיד אחריה.

וכך אנו סוברים שכך הדבר תמיד, כמו שאמר לא בשמים היא וגו' 20 לנו ולבנינו עד עולם 21, וכך צריך להיות, כי הדבר השלם בתכלית האפשרית במינו, לא יתכן שימצא זולתו במינו כי אם פחות מאותה השלמות 22, או בהגזמה או בגירעון 23. כמו המזג המאוזן אשר הוא תכלית איזון אותו המין, הרי כל מזג שאינו כמו אותו האיזון יהיה בו תוספת או גירעון 24.

[התורה - איזון חוקים ומשפטים טובים]
כך הדבר בתורה הזו כמו שביאר את איזונה ואמר חוקים ומשפטים צדיקים 25, וכבר ידעת כי עניין צדיקים מאוזנים 26. לפי שהם עבודות שאין בהם טורח ולא גירעון כנזירים והמתבודדים בהרים ודומיהם, ולא יתור [רנג] המביא לידי תאוותנות וזללנות עד שתגרע שלמות האדם 27 במידותיו ועיונו כמו שאר חוקי העמים הקדמונים.

וכאשר נדבר במאמר זה בטעמי המצוות יתבאר לך מצדקה 28 וחכמתה מה שראוי להתבאר, ולפיכך נאמר בה תורת ה' תמימה 29. אבל מי שמדמה כי עולה כבד וקשה ושיש בה סבל 30, כל זה טעות בהתבוננות. ולקמן 31 אבאר קלותה באמת אצל השלמים, ולפיכך אמר מה ה' אלוהיך שואל מעמך וגו' 32 ואמר המדבר הייתי לישראל וגו'33.

אלא שכל זה ביחס לחסידים. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות הרי המזיק והקשה ביותר אצלם, שיהא שם שופט שימנע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים, הקשה ביותר עליהם היא מניעת ההפקרות בזנות, והפעלת העונשים בעושיהם. וכך כל בעל מגרעת נראה לו כי מניעת הרע שהוא מעדיפו כפי מגרעתו המידותית טורח עצום.

ואין לשקול קלות התורה וקשייה לפי שאיפותיו של כל מושחת שפל בעל מגרעות מידותיות, אלא נבחנים לפי השלם שבבני אדם אשר מטרת התורה הזו שיהו כל בני אדם אותו האדם 34.

ולכן תורה זו בלבד היא אשר אנו קוראים אותה תורה אלוהית, אבל כל שזולתה מן ההנהגות המדיניות כחוקי היוונים והזיות ה"צאבה", וזולתם, כל אלה מפעולות אנשים מנהיגים לא נביאים כמו שביארתי כמה פעמים. כבר נתבאר 1 היטב כי האדם מדיני בטבע 2, ושטבעו שיהא בתוך חבורה, ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להיות בחבורה *2.

ומחמת ריבוי ההרכב במין הזה לפי שהוא מורכב אחרון כפי שידעת 3, רב ההבדל בין יחידיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אחדים תואמים במין ממיני המידות כלל, אלא כמו שתמצא צורתם החיצונית תואמת 4. וטעם הדבר שינוי המזג, ואז ישתנו החומרים וישתנו גם המקרים הניספחים לצורה, כי לכל צורה טבעית 5 מקרים מסוימים מיוחדים נספחים לה, מלבד המקרים הנספחים לחומר.

ואין כמו השוני הזה האישי העצום מצוי באף אחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין אישי כל מין קרוב זה לזה, פרט לאדם שאתה תמצא שני אחדים ממנו כאילו הם משני מינים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אחד מגעת עד כדי לשחוט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת פשפש 6 או אחד הרמשים ותרך נפשו לכך, וכך ברוב המקרים.

[השוני בין בני אדם מחייב מנהיג שיכוון את פעולותיהם]
וכיון שהיה טבעו מחייב שיהא באישיו 7השוני הזה והחברה הכרחית לטבעו, לא יתכן בשום אופן [רנד] שתצלח חברתו כי אם על ידי מנהיג בהחלט, יאזן את פעולותיהם, וישלים את החסר, ויחסר את המרובה 8, וינהיג 9 מעשים ומידות שיעשו אותם כולם כפי נוהג אחיד תמיד, עד שיעלם השוני הטבעי בריבוי התיאום המוסכם, ותהיה החברה תקינה 10.

[הנביא - מנהיג]
ולפיכך אני אומר כי התורה ואף על פי שאינה טבעית, יש לה מבוא בעניין הטבעי 11, והייתה מחכמת הבורא בקיום המין הזה כיון שרצה מציאותו, שנתן בטבעו שיהא לאישיו כוח הנהגה. ולכן, מהם מי שהוא עצמו אשר הודע באותה ההנהגה והוא הנביא או מחוקק החוקים 12, ומהם מי שיש בידו הכוח לחייב בעשיית מה שקבעו ההם 13 והנהייה אחריו והוצאתו אל הפעל, והם המלך המחזיק באותם החוקים, וטוען הנבואה המחזיק בתורת הנביא אם כולה ואם מקצתה, ויהיה החזיקו במקצת ועזיבתו המקצת, או מפני שזה יותר קל לו, או כדי לעשות רושם שהדברים האלה נאמרו לו בנבואה ואינו נוהה בהם אחר זולתו 14 מתוך קנאה.

כי יש מבני אדם מי שאוהב 15 שלמות מסוימת ונהנה בה וחושקה, ורוצה שיחשבוהו בני אדם שיש בו אותה השלמות על אף שהוא יודע שאין בו שלמות, כפי שאתה רואה רבים טוענים לעצמם שיר של זולתם ומייחסים אותו לעצמם. וכך נעשה במקצת חיבורי אנשי המדע ובחלקי מדע רבים, שמגיע לידי אדם מקנא חסר יכולת דבר שחידשו זולתו, וטוען שהוא חידשו.

[נביאי שקר]
כך אירע גם בשלמות הזו הנבואית, לפי שאנו מוצאים בני אדם טענו את הנבואה ואמרו מה שלא נאמר בנבואה מאת ה' כלל כגון צדקיה בן כנענה16, ומצאנו אנשים שטענו את הנבואה ואמרו דברים שאמרם ה' בלי ספק, כלומר: שהם נאמרו בנבואה אבל לזולתם, כגון חנניה בן עזור 17, ויחסום לעצמם ונתהדרו בהם.

[הבחנה בין תורה אלוהית ואנושית]
וידיעת כל זה והבחנתו פשוט מאד, ואני אבאר לך כל זה עד שלא יישאר לך ספק בדבר, ויהיה בידך קנה מידה תבחין בו בין טכסיסי 18 החוקים הנחקקים, ובין טכסיסי התורה האלוהית, ובין טכסיסי מי שלקח דבר מדברי הנביאים וטוען שנאמר לו ומייחסו לעצמו.

והנה החוקים אשר ביארו מחוקקיהם שהם חוקים שחקקום מבינתם, אינך צריך על כך ראיה, כי עם הודאת היריב אין צורך לראיה 19.
אלא רצוני להודיעך את הטכסיסים אשר טוענים בהם שהם נבואיים, ויש מהם נבואיים באמת כלומר: אלוהיים, ומהם שהם חוקקום, ומהם ייחסום לעצמם 20.
כל זמן שתמצא תורה מסוימת אשר כל תכליתה וכל מטרת בעליה אשר תכנן פעולותיה אינו אלא תקינות המדינה ומצביה ומניעת העושק והאלימות ממנה, ולא יהיה בה כלל נטיות אל הדברים העיוניים, ולא פנייה לשלמות הכוח ההגיוני, ואין בה שימת לב להשקפות אם נכונות או רעועות 21, אלא כל המטרה תקינות מצבי בני אדם זה עם זה [רנה] באיזה אופן שיהיה, ושישיגו אושר מסוים משוער כפי השקפת אותו המחוקק, תדע שאותה התורה נחקקה בידי אדם, ומחוקקה כפי שאמרנו מאנשי הסוג השלישי 22, כלומר: השלמים בכוח המדמה בלבד.

וכאשר תמצא תורה שכל טכסיסיה להביט במצעה על תקינות המצבים הגופניים וגם בתקינות הדעות, ונותנת הדגשתה למתן השקפות נכונות בה' יתעלה תחילה, ובמלאכים, ורצונה להחכים את האדם ולהבינו ולהעירו עד שידע את כל המציאות כפי הצורה האמיתית 23, תדע שאותו הטכסיס מאתו יתעלה ושאותה התורה אלוהית.

[השטוף בתאוות - אינו נביא]
ונשאר לך לדעת האם הטוען אותה הוא השלם אשר נתנבא בה, או שהוא אדם שטען אותם הדברים ויחסם לעצמו.

ואופן בחינת הדבר הוא לבחון שלמות אותו האדם ולהתחקות על פעולותיו ולהתבונן בהליכותיו, והסימן הגדול הוא עזיבת התענוגות הגופניים והזילזול בהם, כי זו ראשית דרגות בעלי החכמה, כל שכן הנביאים, ובפרט החוש אשר הוא חרפה לנו כפי שהזכיר אריסטו 24, קל וחומר טינוף התשמיש שבו, ולפיכך גינה 25 ה' בו כל טוען 26 כדי שיתברר האמת לאנשי האמת ולא יתעו ולא יטעו.
הלא תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה היאך טענו את הנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם, ובאו בדברי נבואה שנאמרה לזולתם, ושקעו בגיעול 27 תאוות המשגל עד שניאפו עם נשי חבריהם ותלמידיהם, עד אשר פרסמם ה' כמו שגילה קלון זולתם 28, ושרפם מלך בבל, כמו שבאר ירמיה ואמר, ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לא ציויתים ואנכי היודע ועד נאם ה' 29.
והבן מטרה זו. \שיחה בן רבי עקביא לבן רבי אליעזר.
תרצט - הלכו, בעוד שהיו הולכים, קם ר' אליעזר והשפיל ראשו, ונתן ידו על פיו, ובכה. אמר לו רבי עקיבא: רבי, למה אתה בוכה. אמר לו, על זה ששאלת (למה נברא האדם בששי), ראיתי חזיון והדבר מעיק לי.
תש - עקיבא עקיבא, מי יזכה לאריכות הגלות הזו, שנמשכת. כי לא יקום אדם, (והיינו המשיח), שעתיד להגיע לענני השמים, לפני יום הששי. (שז"ס שהאדם נברא ביום הששי). שהוא בששת אלפים שנה, (דהיינו באלף הששי). ולא במילואו (אלא בהמשכו של האלף הששי). חוץ אם יתחזקו בתשובה, כי ממשלת האדם אינה אלא בששי. (שה"ס יסוד). כי ששת הימים הם חג"ת נה"י. ויום הששי הוא יסוד. וכן שתי אלפי שנה. הם חג"ת נה"י. ואלף הששי הוא יסוד).
תשא - ובאלף השביעי, ישאר העולם שמיטה, וחרוב, ובאלף השמיני, יתחדש העולם כמקודם, ויהי מה שיהיה, על הדרך, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. ובשבילם נאמר, יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.
המילים בסוגרים הם של רבי יהודה אשלג, מה ראה רבי אליעזר שהדברים שהוא אמר חייבים להתגשם, אחרת מדוע הוא ראה? ועכשיו היא שנת השמיטה, והיום הזה היא פרשת תצווה ולכן רק מודעות "ואתה" יכול לראות מה שראה רבי אליעזר ויכול לפרש את זה והמציאות שראה רבי אליעזר יכולה להתקיים, דהיינו, אנחנו עוברים לעולם מקביל ומקבלים מודעות של עולמות מקבליים.
"ואתה תצוה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלת נר תמיד".
שואל: מי אמר למי ואתה?
תשובה: אם נספור את מספר המילים שקיימים במשפט אנחנו נגיע 15 שהם אותיות י"ה, יוצא מזה יו"ד אמר לה"א, כאשר יו"ד זה חכמה, ה"א זה בינה. בינה זה מודעות משה נשמה. דהיינו, השיחה הזו התבצעה כאשר משה רבנו עלה להר סיני לקבל את התורה.
שואל: מה המהות של המילה בינה?
תשובה: בינה נקראת עולם הבא והיא מסמלת את האות ה"א ראשונה בשם י-ה-ו-ה.
שואל: איך ידע משה את מהות המשפט ומה עשה?
תשובה: מספר האותיות במשפט הם 55 לכן הלוחות ה"א לצד ימין ה"א לצד שמאל, לקח את ה"א השנייה הוריד אותה למטה וקרה לה מלכות שהיא הנגזרת של ה"א ראשונה, דהיינו, התחלה סוף וסוף התחלה וקרה לה - "אתה".
שואל: כיצד חיבר את העולם הבא (ראש) עם העולם הזה (גוף)?
תשובה:הוריד נגזרת מהעולם הבא "בינה" וקרה לה "בן", ולבן הזה קרה "הקדוש ברוך הוא", שהוא נקרא תורה, שהוא נקרא האות וא"ו וחיבר את העולם הזה שהוא נקרא מלכות "אתה" עם הקדוש ברוך הוא וא"ו וקיבל מודעות "ואתה".
שואל: מה המהות של המילה "ואתה"?
תשובה: המילת "הוה" שעומדת מולה "השבת" לכן נאמר ב- ה"א שבצד ימין "זכור את יום השבת לקדשו".
שואל: כיצד בדק משה שאכן זה אמת ולא השערה, דהיינו, מיסטיקה?
תשובה: הלך להתחלת תורתו שכתב: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ": וקבע שפרשת "תרומה" היא סוף התורה ופרשת "תצווה" זה "ואתה" והכול אחד.
שואל: כיצד קבע את זה?
תשובה: מספר המילים שבמשפט הם שבע כנגד שבעה ימי הבריאה, שש מהם כנגד היום הששי (האות וא"ו), והיום השביעי היא כנגד האות ה"א המלכות ובחיבור אותיות ו"ה, שהם שתי האותיות מהשם הקדוש י-ה-ו-ה העלה אותם ל -ה"א ונהייה "הוה" - "ואתה" וראה את האות יו"ד אומרת לא את המשפט.
שואל: כיצד בדק אם אכן הוא לא טועה?
תשובה: מספר האותיות שבמשפט הם 28 אותיות כ"ח וכאשר הוא מתעצם מהכוח שבא מהאות יו"ד שהיא "חכמה", שהם אותיות "כח - מה".
שואל: מה זה מה?
תשובה: מה זה בגימטרייה 45 שהם עומדים מול אותיות: יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם עומדות מול אותיות "אדם" שנאמר: "עין לא ראתה אלקים זולתך".
שואל:מה קרה למשה לאחר מכן?
תשובה: האות יו"ד נמצאת באויר, שנאמר: "ונפחתי באפיו נשמת חיים", כך שכאשר קיבל את הנשמה האות יו"ד יצאה מן האויר ואז ראה את "האור הגנוז" שנאמר: "מי שראה את האור הגנוז ראה מסוף העולם עד סוף העולם" (רשב"י).
שואל: מה המשמעות המשפט?
תשובה: עולם אחד נקרא בינה (ה"א) עולם הבא - עולם אחד נקרא מלכות (ה"א) עולם הזה, והעולם הזה הוא נגזרת של העולם הבא, כך שהעולם הזה הוא שתיים והעולם הבא הוא אינסוף, כך ששתיים הם: אחד + אחד, כך ה"א + ה"א = ה"א, כך 1+1=1 וזה הוא האור הגנוז שנאמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראך".
שואל: מה עשה משה כדי שלא יטעה במילה "ואתה"?
תשובה - לקח נגזרת של המשפט שהתחילה בו התורה שהוא: ..."את השמים ואת הארץ", "את" של השמים "ואת" של הארץ שהם אותיות האל"ף בי"ת שהם אחד ונוצרה המילה "ואת". לקח את "ה'א" של השמים ואת "ה'א" של הארץ ושניים זה אחד "ה'א", לקח את "ואת" ואת "ה'א" ושניים הם אחד וקיבל מודעות "ואתה".
שואל: את מי צריך ללמד משה את תורתו?
תשובה: את עמו, כיצד? לקח את שני המלים שנשארו "שמים ארץ" מן הנגזרת ובנה את הגוף: לקח את "אל"ף" מארץ ואת "שי"ן" משמים ומציאות "אש" נוצרה, "מים" משמים היא המציאות השנייה שנוצרה. לקח את שתי סוגי המציאות והכניס אותם בדומם ונוצר: דומם, אש ומים ואותיות "רץ" מארץ. אותיות רץ הם אותיות ו"ה משם הקדוש, שזה העולם הזה, דהיינו, גוף ללא ראש, שנאמר ע"י חקר המוח: "כול מה שאנחנו יודעים זה שאנחנו לא יודעים", נתן בתוכו את כוח האותיות האל"ף בי"ת שזה הרגשות והפעיל את הזמן שנאמר: "היה קל כאיילה ועז כנמר להשיג את ריבונך", דהינו, את הדרגה הרביעית המדבר וכך נוצר העולם הזה: דומם, אש, מים ומדבר.
שואל: מה עשה בנגזרת השנייה מתוך המשפט?
תשובה: בראשית ברא אלהים... טען: בראשית ברא אלהים, יוצא מזה, אלהים ברא בראשית, יוצא מזה, ששני המילים ברא הם אחד ואלהים הוא נגזרת של בראשית כך ששניים זה אחד ונשארה לו המילה: "בראשית", שמתוך המילה בראשית הכול נברא והכול מתוך: ב - ראשית שהם: י"ה, שהוא נקרא עולם הבא. לאחר מכן עלה עם גופו "וה" השמימה "יה" ועשה שתיים שהם אחד "י-ה-ו-ה" שעל זה נאמר: "והיה ביום ההוא אחד ושמו אחד" וזו היא פרשת "תצווה" שנאמר:
"ואתה תצווה את-בני ישראל"
ידוע לי שרק מלקרוא את זה אתם עייפים, תארו לכם שאני לומד את זה ויודע וחווה את זה כאשר הערב רב מכה אותי, דורך עלי, משפיל אותי, בז לי, לא מקיים את תורתם ואת תורת משה רבנו ועובר על החוק שהוא אמר: "עינוי דין , עוות דין והוראה בתורה שלא כהלכה" ועוד אומרים: "זה נורמאלי" מציאותי.
רבי שמעון בר יוחאי כתב את ספרו ספרא דציניעותא שזה עולם הבא, משה רבנו כתב את התורה שזה עולם הזה, חיים שלמה כתב את ספרו מלחמת הרוח בחומר שזה מחבר את עולם הבא עם העולם הזה שהוא האות וא"ו הקדוש ברוך הוא ושלושתם אחד: "ואתה תצווה". בהוכחות מדעיות ומוכיח ליקום שהם "הערב רב" שאכן היקום מנוהל בתזמונים המדויקים ביותר, מדוע? אין זמן תנועה ומקום והזמן נוצר כדי לבטל אותו.
ואתם צאן מרעייתי אשר עשוקים על ידי "הערב רב" תתחילו לדרוש את תורת משה רבנו - ואתם "הערב רב" תקראו ותעמיקו בספר יחזקאל "פרק מד" ותראו שגם אתם יכולים לצאת מעבדות לחרות, מכיוון, הקדוש ברוך הוא ברא את המשיח רק בשביל הרשעים שיכולים לסור מדרכם - "כך אוהב הבורא את הנבראים".\ונסכם מעניין שבע סיבות לסתירות בספרים]
הסיבה הראשונה היא, שאותו המחבר אסף דברי כמה אנשים, והם בעלי סברות שונות, והשמיט שם הבעלים ולא ייחס כל דבר לאומרו, אז ימצאו באותו החבור סתירות או ניגודים, מפני שאחד משני הדברים דעתו של אדם מסוים והדבר השני דעת אדם אחר 8.

והסיבה השנית מפני שבעל אותו הספר הייתה לו סברא מסוימת וחזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים 9.

והסיבה השלישית מפני שאין כל אותם הדברים כפשטן, אלא מקצתן כפשטן ומקצתן משל, ויש לו תוך. או שהיו שני הדברים אשר פשטיהן נגדיים משלים, וכאשר מבינים אותם כפשטן יהיו סותרים או נגדיים 10.

והסיבה הרביעית שיש בהם תנאי מסוים שלא נתבאר בהם במקומם מחמת צורך כל שהוא, 11 או שהיו שני הנושאים שונים, והאחד מהן לא נתבאר במקומו 12, ואז תיראה בהם סתירה ואין שם סתירה.

והסיבה החמישית הצורך ללמד ולהבין 13, כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו שראוי להקדימו [יג] בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילים תמיד בקל יותר. ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמיתתו, אלא יניחהו לפי תפישת השומע, עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמונתו במקום הראוי לו 14.

הסיבה השישית עומק הסתירה, שאינה נראית אלא לאחר הקדמות מרובות, וכל דבר שצריך לגילויו הקדמות מרובות הרי הוא יותר נעלם. וייעלם הדבר מן המחבר, ויחשוב שאין סתירה בין שני הדברים הראשונים. וכאשר מעיינים בכל דבר מהם, ומצרפים לו הקדמה נכונה, והוסקה המסקנה החיובית, וכך נעשה בכל מסקנה, מצרפים אליה הקדמה נכונה ותוסק מכך מסקנתה, יסתיים הדבר לאחר מספר היקשים 15 אל הסתירה שבין שתי התוצאות הסופיות או הניגודים. וכדומה לזה הוא הנעלם מן החכמים המחברים 16.
אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים, אלא שהוא שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחבורו - הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו 17.

והסיבה השביעית הכרת הדברים בעניינים עמוקים מאוד, שצריך להסתיר מקצת ענייניהם ולגלות מקצתן. ופעמים גורם הדוחק בדבר מסוים להמשיך את הדברים בו לפי הנחת הקדמה מסוימת, ויגרום הדוחק במקום אחר להמשיך הדברים בו לפי הנחת הקדמה הסותרת לראשונה. וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם 18. ויש שמערים המחבר להסתיר את הדבר בכל אופן. \למסקנה-אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים, אלא שהוא שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחבורו - הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו
http://www.kishut.co.il/becauseofu/?uID=CDC0DA81-C86F-4A0A-A301-22553B319987&fr=1
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב