" מלכודת הקורבנות ".
"החיים בשחור-לבן", כך הייתי מגדירה את המילה "קורבנות".
כאשר אני שומעת את המילה "קורבנות", מייד לנגד עיניי אני נזכרת בקורבנות השואה, קורבנות תאונות הדרכים, אלמנות צה"ל, הורים שאיבדו את ילדיהם במצבים טראומתיים אילו או אחרים, גלעד שליט ורון ארד...אילו הם מצבים שמשני צידיו של המטבע - נוצרו או נותרו קורבנות ללא שליטה.
אני חושבת על מאות אלפי ילדים שנאלצו לעזוב את משפחותיהם על רקע של אלימות או הזנחה פושעת בתוך המשפחה. נזכרת בקורבנות אונס פיזי, נפשי , רגשי ותודעתי שרבים מאיתנו חוו באופן זה או אחר בחיינו, בתוך הבית מחוצה לו, בעבודה בתור למכולת ,בדואר, ברחוב.
אני נזכרת בצעקות מהבית הסמוך על ילדיהם, מריבות של ההורים שמעולם לא נגמרים, בכי הבלתי פוסק של מאות אנשים במקומות שונים בעולם בו בזמן. על אלימות בלתי פוסקת בתוך המדינה, בנקים, ביטוח לאומי, עוני ואחרים - גם כאן חוסר האונים ואובדן השליטה מתקיימים, מהמקום הלא בריא והלא תקין.
שליטה או אשליה.
לעיתים אנחנו קורבנות של מצבים שבהם איבדנו שליטה על חיינו, או שמעולם לא הייתה לנו כלל שליטה וזאת משום חוסר הגבולות וחוסר התרבות שבה אנו חיים, תרבות שלא נותנת מקום ליחיד, לא רואה, לא מחבקת, לא מקשיבה ולא מעניקה תמיכה או פרגון כללן. זו תרבות שלרוב לוקחת וגוזלת ללא הפסקה, בדיוק ההיפך מי מה שנדרש כדי לגדול באופן תקין ובריא.
משמעויות רבות ניתן לקשור למילה "קורבנות" וככל שאני יורדת לפרטים אז מי מאיתנו אינו קורבן של עצמו בשלב זה או אחר של חייו, מי מאיתנו לא איבד או נטש את עצמו ואיבד קשר עם עצמו מתקופת ילדות או בגרות והפך לקורבן של מציאות שבה גדל ללא הקשבה באמת, ללא ראיה שלו, ללא קיום אמיתי?!
כמה פעמים אנו נדרשים לעשות כל כך הרבה דברים שאותם איננו רוצים לעשות כלל: כמו לבקר את הסבתא, את הדודים, חברים של הבעל, את החמה....והרשימה עודנה ארוכה - אילו יכולנו באמת להאזין לרחשי הלב והנשמה ללא חשש כלל, האם העולם שבו אנו חיים היה נראה כך היום?
החיים ללא שפיטה.
ובכן, כמה פשוט לבוא ולשפוט אנשים על היותם "קורבנות" של החיים, של עצמם ושל המציאות הגזלנית שבה אנו חיים. כמה קשה יותר ליצור שינוי אמיתי ללא שפיטה. מי אמר שכולנו נולדנו עם אותם כוחות פנימיים על מנת שנוכל לבצע שינוי פנימי וחיצוני של אין סוף, של מצבים בהם התנהלנו ועדיין מתנהלים כקורבנות של עצמנו ושל החיים? מי אמר שלאחר השינוי או במהלכו יישאר בנו הכוח לחיות חיים תקינים לאחר כל הגילויים השונים והמדכאים שנפגוש בדרך וזאת למרות הגילויים המשמחים, המעודדים, המרתקים שלנו אודותינו? והאם לאחר כל האבדנים שבדרך וכל ההפתעות, גילויים וקבלה של עצמנו, האם לא נחוש לבד שם בפסגה כאשר רוב העולם עודנו רדום, שותק, עיוור, פחדן ואצלן?.
אלו הם אכן דיבורים יפים, אך לממש את הדברים ולהפוך אותם למעשים, אינו פשוט כלל לקיום, לרוב המרחק הוא שנות אור מהמציאות. עלינו להפשיל שרוולים ול"דפוק בדלתות" הפנימיות בתוך כל אחד מאיתנו ולראות מי באמת ובתמים מוכן לצאת למשימה הקשה ביותר של חייו. מי באמת מוכן לגלות כי חי חיים שקרים על פני רוב חייו ורק עכשיו הוא יכול באמת ובתמים להתחיל את חייו האמיתיים מלאים באושר, שמחה, שחרור פנימי וחיצוני כאחד תוך כדי נאמנות עצמית?!
קץ לדיבורים מעבר לעשייה.
מי מוכן להקריב את חייו כדי לעשות קצת סדר ביקום ההרוס והמקולקל הזה?!
לדבר זה קל, לשפוט ולבקר עוד יותר קל, אך לעשות את הדבר האמיתי, להפוך לנאמן לעצמך כל הזמן כל דקה, כל שנייה, האם זה אפשרי בכלל?! אולם אם נעשה כן רק אז יכולים אנו באמת להעניק לעצמנו ולסביבה שלנו משהוא איכותי ואמיתי - אור, אהבה וחמלה גם יחד ולחיות חיים שלווים, בריאים, תקינים ומאוחדים.
על מנת לחיות חיים מלאים בפוטנציאל שלם ככל האפשר, נדרשת הקשבה מלאה, אהבה, ראיית האדם, קבלתו כפי שהוא מבלי לדרוש ממנו להשתנות ללא הרף, לאפשר לכל קשת הרגשות שלו להתקיים ללא חשש, לאפשר לכל מגוון האפשרויות, של ההבעות והיצירתיות הטבועים בו לצאת מתוכו ומחוצה לו ולהתקיים אף הם. חיים שכאלו יוצרים חיים בריאים ותקינים. חיים שמונעים חיי "קורבנות" נוספים בעתיד לבוא.
באהבה גדולה ממני,
טלי כנפי.
מטפלת אינטגרטיבית
פסיכותרפיה בשילוב אומנויות, טיפול גוף-נפש והילינג.
מנחת סדנת "הבית הפנימי", ניהול פורום לשינוי וגילוי עצמי.
www.spiralarose.co.il
"החיים בשחור-לבן", כך הייתי מגדירה את המילה "קורבנות".
כאשר אני שומעת את המילה "קורבנות", מייד לנגד עיניי אני נזכרת בקורבנות השואה, קורבנות תאונות הדרכים, אלמנות צה"ל, הורים שאיבדו את ילדיהם במצבים טראומתיים אילו או אחרים, גלעד שליט ורון ארד...אילו הם מצבים שמשני צידיו של המטבע - נוצרו או נותרו קורבנות ללא שליטה.
אני חושבת על מאות אלפי ילדים שנאלצו לעזוב את משפחותיהם על רקע של אלימות או הזנחה פושעת בתוך המשפחה. נזכרת בקורבנות אונס פיזי, נפשי , רגשי ותודעתי שרבים מאיתנו חוו באופן זה או אחר בחיינו, בתוך הבית מחוצה לו, בעבודה בתור למכולת ,בדואר, ברחוב.
אני נזכרת בצעקות מהבית הסמוך על ילדיהם, מריבות של ההורים שמעולם לא נגמרים, בכי הבלתי פוסק של מאות אנשים במקומות שונים בעולם בו בזמן. על אלימות בלתי פוסקת בתוך המדינה, בנקים, ביטוח לאומי, עוני ואחרים - גם כאן חוסר האונים ואובדן השליטה מתקיימים, מהמקום הלא בריא והלא תקין.
שליטה או אשליה.
לעיתים אנחנו קורבנות של מצבים שבהם איבדנו שליטה על חיינו, או שמעולם לא הייתה לנו כלל שליטה וזאת משום חוסר הגבולות וחוסר התרבות שבה אנו חיים, תרבות שלא נותנת מקום ליחיד, לא רואה, לא מחבקת, לא מקשיבה ולא מעניקה תמיכה או פרגון כללן. זו תרבות שלרוב לוקחת וגוזלת ללא הפסקה, בדיוק ההיפך מי מה שנדרש כדי לגדול באופן תקין ובריא.
משמעויות רבות ניתן לקשור למילה "קורבנות" וככל שאני יורדת לפרטים אז מי מאיתנו אינו קורבן של עצמו בשלב זה או אחר של חייו, מי מאיתנו לא איבד או נטש את עצמו ואיבד קשר עם עצמו מתקופת ילדות או בגרות והפך לקורבן של מציאות שבה גדל ללא הקשבה באמת, ללא ראיה שלו, ללא קיום אמיתי?!
כמה פעמים אנו נדרשים לעשות כל כך הרבה דברים שאותם איננו רוצים לעשות כלל: כמו לבקר את הסבתא, את הדודים, חברים של הבעל, את החמה....והרשימה עודנה ארוכה - אילו יכולנו באמת להאזין לרחשי הלב והנשמה ללא חשש כלל, האם העולם שבו אנו חיים היה נראה כך היום?
החיים ללא שפיטה.
ובכן, כמה פשוט לבוא ולשפוט אנשים על היותם "קורבנות" של החיים, של עצמם ושל המציאות הגזלנית שבה אנו חיים. כמה קשה יותר ליצור שינוי אמיתי ללא שפיטה. מי אמר שכולנו נולדנו עם אותם כוחות פנימיים על מנת שנוכל לבצע שינוי פנימי וחיצוני של אין סוף, של מצבים בהם התנהלנו ועדיין מתנהלים כקורבנות של עצמנו ושל החיים? מי אמר שלאחר השינוי או במהלכו יישאר בנו הכוח לחיות חיים תקינים לאחר כל הגילויים השונים והמדכאים שנפגוש בדרך וזאת למרות הגילויים המשמחים, המעודדים, המרתקים שלנו אודותינו? והאם לאחר כל האבדנים שבדרך וכל ההפתעות, גילויים וקבלה של עצמנו, האם לא נחוש לבד שם בפסגה כאשר רוב העולם עודנו רדום, שותק, עיוור, פחדן ואצלן?.
אלו הם אכן דיבורים יפים, אך לממש את הדברים ולהפוך אותם למעשים, אינו פשוט כלל לקיום, לרוב המרחק הוא שנות אור מהמציאות. עלינו להפשיל שרוולים ול"דפוק בדלתות" הפנימיות בתוך כל אחד מאיתנו ולראות מי באמת ובתמים מוכן לצאת למשימה הקשה ביותר של חייו. מי באמת מוכן לגלות כי חי חיים שקרים על פני רוב חייו ורק עכשיו הוא יכול באמת ובתמים להתחיל את חייו האמיתיים מלאים באושר, שמחה, שחרור פנימי וחיצוני כאחד תוך כדי נאמנות עצמית?!
קץ לדיבורים מעבר לעשייה.
מי מוכן להקריב את חייו כדי לעשות קצת סדר ביקום ההרוס והמקולקל הזה?!
לדבר זה קל, לשפוט ולבקר עוד יותר קל, אך לעשות את הדבר האמיתי, להפוך לנאמן לעצמך כל הזמן כל דקה, כל שנייה, האם זה אפשרי בכלל?! אולם אם נעשה כן רק אז יכולים אנו באמת להעניק לעצמנו ולסביבה שלנו משהוא איכותי ואמיתי - אור, אהבה וחמלה גם יחד ולחיות חיים שלווים, בריאים, תקינים ומאוחדים.
על מנת לחיות חיים מלאים בפוטנציאל שלם ככל האפשר, נדרשת הקשבה מלאה, אהבה, ראיית האדם, קבלתו כפי שהוא מבלי לדרוש ממנו להשתנות ללא הרף, לאפשר לכל קשת הרגשות שלו להתקיים ללא חשש, לאפשר לכל מגוון האפשרויות, של ההבעות והיצירתיות הטבועים בו לצאת מתוכו ומחוצה לו ולהתקיים אף הם. חיים שכאלו יוצרים חיים בריאים ותקינים. חיים שמונעים חיי "קורבנות" נוספים בעתיד לבוא.
באהבה גדולה ממני,
טלי כנפי.
מטפלת אינטגרטיבית
פסיכותרפיה בשילוב אומנויות, טיפול גוף-נפש והילינג.
מנחת סדנת "הבית הפנימי", ניהול פורום לשינוי וגילוי עצמי.
www.spiralarose.co.il
טלי כנפי מטפלת אינטגרטיבית.
http://www.spiralarose.co.il
http://www.spiralarose.co.il
