שלשת האחשדרפנים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שלשת האחשדרפנים 

מאת    [ 26/02/2009 ]
מילים במאמר: 11287   [ נצפה 2038 פעמים ]

 
 
מכלל שאנחנו צריכים פדיון על כל פנים מיד המשחית. והוא סוד פדיון הבן שנאמר "וכל בכור בני אפדה" והוא רמז מחובר עם המצוה לפדות הבכור מן הכחות אשר באדם והוא השכל. והשם הבטחנו ג"כ כי הרועים העתידים לעמוד והמנהיגים אשר ינהיגו בדרכי החיים, יהיו המודיעים לנו דרכי החכמה. כמו שאמר השם ית' ע"י הנביא "ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל" (ירמיה ג' טו'). הוא ענין ידיעת אמתת התורה אשר נזכירהו בזה הספר בע"ה. ולא עוד אלא שכבר הזהירונו הנביאים והחכמים כולם להיותנו קובעים מדרשות בכל עיר ועיר עד שלא תשכח התורה מפינו. שנאמר "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא' כא'). ואם יקום היום איש ממנו צדיק או חכם או נביא, ויוכיח פרנסי הדור ורועיו ומנהיגיו על תלמוד תורה. ויאמר עליו אפילו מה שאמרו הנביאים והחכמים מפורש, ושהוא כנגד כולן ושהוא קודם לכל המצות בהכרח. כמו שאמרו באבות 'ודי יוסיף יסיף ומאן דלא יליף קטלא חייב ודי ישתמש בתגא חלף'. לא די למנהיגי דורנו היום שלא יקבלו דברי המוכיח ההוא, אלא ימצאו לו עלילות, עד שיוכלו לומר לו, אתה אומר לכל אחד ממנו טול קיסם מבין שניך, ואנו אומרים לו טול קורה מבין עיניך. כי תואנה הם מבקשים עד שינצלו מכל למוד כמו שעושים הנערים הקטנים הבורחים מבית רבם מפני פחד העונש. כאילו תלמוד תורה מר ממות, עם היותו הוא המציל מן המות באמת. וההמון יצעקו ויאמרו למוכיח בשמעם דברי הברורים והפרנסים והמנהיגים, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגנו אתה אומר. והמשכילים מהם יאמרו בשפה רפה לא יהיה להודיע זה בחזקה ולהלחם בעם. ואחרים פריצי הדור בוטחים בחילם וברוב עשרם יתהללו ובזו המוכיח עד תכלית מדה שהיא ונק"ה. ויעמדו כנגדו על דרך ויכוח ועל דרך נזיפה ועל דרך קללה ועל דרך הכאה. וראוי [למוכיח שיוכיחם] עד שיוכל לומר ו'יכחתים נ'זפתים ק'ללתים ה'כתים. אז לא ינקה את עונם, כי הוא פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשנאיו, והם אשר ישנאו מוסר ותוכחת. לכן עזרא הסופר אומר על התוכחת אחר שהוכיחם בחזקה "ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם" (נחמיה יג' כה'). וזה מבואר לכל משכיל וזו היא אחת מן הסבות שהביאוני לחבר זה הספר, לא להתכבד בקלון חברי ולספר גנותם מפני שאשמח בזה, אלא מפני שהמיוחדים, והם העם אשר נגע אלהים בלבם, בראותם חכמים מתחכמים והם סרים מדרך האמת, שלא יטעו אחר טעותם מפני שיצא להם שם שהם חכמים. ואע"פ שהם רחוקים מכל חכמה כי מאסוה. ויש סבות אחרות נזכירם בסוף הספר בע"ה. ואומר עתה בכלל דבר קצור ומעולה מועיל לכל דורשי השם ומבקשיו באמת. והוא כי הרוצה ללכת בדרכי השם ולדעת שמו ידיעה מצלת נפשו משאול תחתית אשר הוא דר בה, אין ראוי שיחשוב בלבו שיש הצלה מן המות כי אם באכילת פרי עץ החיים, שהוא השגת ידיעת השם. ועל כן ישתדל עם זה שישתדל לשלוח ידו בכח אשר בו, ולא ישקוט עד אכלו סם החיים, אחר שהאכילהו הנחש באמצעות חוה מפרי עץ הדעת שהוא סם המות. וישתדל בזה בחזקה כמו שהיה משתדל למצוא רופא אם השקוהו היום הסם המפורסם, עד שינצל מן המות ברגע, עם היותו יודע שסוף אדם למות. וכל שכן אם זה שראוי לעשות על הצלתו מן המות לעד:השער החמישי שער טנת"א ויתחלק לז' פרקים: וצריך להודיעך ג"כ באיזה דרך תמצא אמיתות העניין כולו כאשר הוא ותכיר ממנו התכלית האחרון שבעבורו נבראת והדרך העליונה מהדרכים כולם היא דרך הצירוף להגיע למדריגת הנביאים ואם אתה מכלל אוהבי החכמה התוריית באמת צריך אתה להשתדל עד שתכיר ממנו אמיתות מציאות האדם ומהותו מתוך ספרי החכמה הטבעית כגון ספר היצירה וספר התמונה או מספרי הפילוסופים האמיתיים שהם ישראלים ומקובלים מהאמת שהם מדברי רז"ל וצריך אח"כ שתעיין בסודות המרכבה ובסתרי תורה: אין ספק כי החכמה האלוהית גזרה בחיוב אמיתות מציאות האדם מפני שנחתם בו כל המציאות להיותו נמצא בשלוש צורות חלוקות זו מזו באמיתות מציאותם כאשר המציאות כולה נחלקת לשלשה חלקים הנמצאים הנקראים שלש עולמות והם עולים האדם השפל הנברא מחמר התחתון והוא מהזך שבו והוא טיפת הזרע והורכב מד' יסודות כאחד והנה הוא גולם בלי שום צורה חיה והוצרך לתת בו צורה נפשית מעולם האמצעי ואחר זה תדע מהות הנפשות ומהות הגוף וצורך עוד האדם הזה: לפי החכמה האלוהית לתת שפע שכלי אלוהי על הנפש לגומלה ולהענישה על כל מעשה הגוף המתנהג ממנה וגם על הבנתה בעניינים המושכלים כולם להבינה מה שאפשר להבינה לפי טבעה אחרי רדפה ההשגה בבחירה תגמול גמול עליון אלוהי עליה ואם בהיפך תהפוך עליה הכוונה והגוף שיש לנשמה עליונה והנשמה נבראת לעבוד את קונה ולהכירו ואם לא היה השם נותן הבחירה בידה ודעת תורה לא הייתה ראוייה לענוש ולגמול על כן נתן לנו השם ברחמיו תורה ומצוות חוקים ומשפטים צדיקים להורות לנו תכלית האנושיות בכלל ובפרט והודיענו הדרך אשר נלך בה לטוב לנו כל הימים: לחיותינו כהיום הזה וזה הגמול הגדול יביא לנו בעבור היותנו יראת אלהים שמו וחושקין בו תמיד והשפע השכלי הנשפע עלינו הוא נאצל מהשכל הפועל והוא המלאך אשר מביא דביקות בין נשמותינו ובין הבורא ית"ש ויתעלה וזה יהיה באמצעות התורה והמצוה המחיה הנפשות המושכלות האלוהיות והנה א"כ האדם הוא משלש עצמיים הנקראים בלשוננו גופים ונפשות ודעות וזה סוד גן עדן בנוטריקון לפי סוד קבלתינו ג' הוא הגוף נ' הוא נפ"ש ע' הוא עצ"ם ד' הוא דע"ת נ' הוא נצח"י: ונבאר עתה עניינם דע כי אין מציאות ציור קומת אדם צורת האדם פנימית במציאותה ונעלמה במספר כל הצורות שתחתיה. ואמרי פנימית ונעלמה ר"ל בערך אל החיצונים המורגשים, ואמרי מקפת בערך אל מעלת הצורות שתחתיה. ולפי זו הדרך תהיה הנפש המשכלת והאנושית קרובה אל השכל הפנימי ממנה המקיף בה, ויהיה הגוף רחוק ממנו. וכן במציאות כלו בכללו יהיה השכל וכל המתחייבים ממנו שהם שכלים קרובים אל השם, חמר הגלגל וכל מה שבו רחוקים מהשם בערך אל השכלים, וחמר הראשון התחתון מהשם עד שאין בכל המציאות בשום פנים יותר רחוק מהשם יתע' הוא סבה ראשונה למציאותו והוא קיומו, עם היותו מפורש בסוד שם המפורש שהפעל האלוהי עובר עדיו, עם היותו נקרא בשם שטן והוא מלאך המות והוא יצר הרע, וסודו קי"א צואה בלי מקום והוא שנזכר באיוב ובשאר ספרים. והסוד שחיובו מהשם הגיע עד דבר שימצא ושלא ימצא, כי כאשר נמצאו מאתו המחוייבים שימצאו ויתקיימו נשפע עוד שפעו והמציא נמצא ובלתי נמצא. וזה בא להודיענו שאחר שהמציא נמצא בלתי נמצא, יתחייב אצל דעתנו שהמציא כל נמצא ג"כ בלתי נמצא זולת עצמו. וזו הידיעה הוצרך להודיעה לבני אדם לבד מפני חסרון דעתם, שאין בעולמנו זה מי שיכיר אלוה זולת האדם. אבל הגלגלים והשכלים אינן צריכין לזו הידיעה מפני שאינם בעולם התמורה כמונו. ואחר שהתחייב זה החמר מהשם, הודיענו השם אמתת עצמו של זה החמר, והזהירנו שמה שנתן לנו באמצעיתו לבלתי עזבו בידו מפני שאינו ממינו, כי כל מה שהוא ממינו הוא חלק מעצמו ומאתו התפשט לכל איש ואיש מהנמצאים השפלים האלה ואליו ישוב בהכרח. ועל זה רמז קהלת באמרו "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" וכאשר העפר הוא חלק מן הארץ וממנו היה ואליו שב, כן הרוח השבה אל האלהים רוח (מדותו) [מרוחו] היתה ועל כן שבה אליו שהוא נתנה למי שקבלה ממנו. וחלק מרוח הקדש הוא רוח הקדש והוא רוח מכנף הרוח רוח נהפך מרוח רוח מכניע הרוח רוח מעלים הרוח רוח הרוח נעלם שהוא רוח למען הרוח והסוד קץ הרוח רוח. כל זה התגלגל על רוח הקדש והוא רוח שדי הידוע והבינהו כי ממנו תבין כח החותמות כלם:בעולם שלא היה בו כללות ד' בחי' אשר כוללים כל האצילות וכל העולמות כולם ואלו הם ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י..שם בן ע"ב אותיות, אשר המשכיל בם הוא המשביע אותיו"ת הל"ב והשם משפיע שפעו עליו. והנה סוד מצרי"ם מים מרים וסוד מל"ך מי"ם וסוד מלך מצרים מלך רקיע מלך ליצרים הוא ערפל עד אשר דק לעפר. וסוד ישראל א"ש מ"ר מהמרורים, וסודו אמת"ק אכול מתק"א ושתה חמר"א ולא תימריה לגוי, ומרא א"ח מ"ר מט"ר דמר"ה במאו"ת הוא אמצ"ע מ"ח, עצם הדם צלם מהדם דם מהצלם צלם אדם דם צלם מדמה גו"ף ע"ץ פוג"ע מי"ם אמצע שם אמצע משמרו אמצע. וכן סודם וי"ט מש"ה מ"י שוט"ה פעלו עד ששמו את הי"ם לחרב"ה ויבקע"ו המי"ם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה וה"מ י"ם להם חומה מימינם ומשמאלם והם באמצע. וכן השמים באמצע הגוף בלי עירוב עם הגוף אחר ההזכרה והידיעה. וזהו מה שרציתי לגלות לך שכל העולם מלא אותיות הקדש:  ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י. מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. והנה אלו הד' הויו"ת הנחלקים לד' מלואין האלו הם ד' בחי' אלו הטעמים שם ע"ב. הנקודות שם ס"ג. התגין שם מ"ה. האותיות שם ב"ן. וכל אחד מאלו הד' הויו"ת כלול מכולם ויש בכל הוי"ה מהם בחי' טנת"א. והנה בחינת קרקפתא של זה הא"ק שהוא ראש עד בחי' מקום האזנים שלו נקרא בחי' שם ע"ב והוא סוד הטעמים שבו כנ"ל עם היות שגם בבחי' זו לבדה כלולה טנת"א אלא שאין לנו רשות לדבר בזה.דע בני שהשם הנכבד והנורא הזה הוא שם ע"ב אותיות כלומר בכל פסוק ופסוק מן הג' פסוקים שבו ע"ב אותיות הנה א"כ עולים כולם יחד רי"ו אותיות וסודם הוא בהר ה' יראה וזו פירוש העניין הסוד הזה ה ר י ה ו ה ה' פעמים ריש ה' פ' יוד ה' פ' ויו עולה הכל אנכי פי' אלף נכ"י אנכ"י כך כתוב בגיליון אח"כ והנה הכל ה'' פעמים ירו שלם ואלה הם ה'' מובנים עיגולים הפוכים עיגול זה צריך להיות לצד חוץ והחיצון לצד פנים הרי אנכי אנכי כפול שהם עשר מערכות לשם יר"ו: ועל כן נקראת עיר הקודש ירושלם רמז לי' הנחסר מן השם ירו שלם בעבור י' מערכות אלו שהם מתגלגלים פה והנה יוד פעמים רי"ו סודם בצלם וסופי תיבות של סתר אשר בגלגל הסובב שסודם סו"ף תו"ך רא"ש לפי צירופם הם שפך על זה רמזה התורה באמרה "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האד"ם" (בראשית ט') מ"ה האד"ם וזה כולו הוא מפני שנדע באמת שאם אדם מזכיר השם באות החקיקה בכל אבר ואבר מהאברים הנחלקים בגופו תענהו האות: ואם היה מזכיר את האות וטועה ח"ו בקריאת האות המולך על האבר ההוא אשר בראש האדם הקורא ח"ו היה נתק האבר ההוא ומחליף מקומו ומשנה טבעו מיד והיה נתק (ס"א נתן) בו צורה אחרת והיה האדם בעדו בעל מום ועל כן נחתם שם וה"ו במלת מו"ם כדי להיזהר בזוכרו וגם סוד אלהי"ם אשר הוא דיין על זה עניין האלהו"ת הנכבד והנורא ועל כן תזכור אותם אלא אחר היותך בקי בהם מאוד מאד בצירוף האותיות ובכל דרכיו האלוהיים: והנה אע"פ שאנו מכנים וקוראים כאן כנויים אלו כגון אדם ראש אזנים וכיוצא אינו רק לשכך האזן לשיובנו הדברים לכן אנו מכנים כנויים אלו במקום גבוה כזה אמנם עיקר כנויים אלו הם מעולם האצילות ולמטה שהוא מן א"א דאצילות ולמטה כי משם ואילך יש בחי' פרצוף אבל מא"א ולמעלה אין שם בחי' פרצוף כלל רק לשכך האזן אנו מכנים כנויים אלווראשית המקרים המשיגים לגופים אחר היותם בעלי קצוות היא התנועה המשתנה בנקודות הנטיות והירידות והעליות. ויקרה לחמר הראשון התחתון שיחליף צורותיו כמו שיקרה לגלגל עם תנועותיו במקרה האנה בכלל זה, שבזה תנועותיו הכלליות לא הוות [ולא] נפסדות, וגם בזה תנועותיו החלקיות מתחדשות והוות ונפסדות, ובזה צורותיו החלקיות מתחדשות והוות ונפסדות. וזו היא בעצמה דרך המדות שבהן העולם השפל נידון, כי המדות הכלליות הנזכרות בתורה על מספר י"ג הן קיימות וחלקיהן מפני שפועלים בחלקים ג"כ הן הוות ונפסדות בחלקים. ואמנם הנזכרות בתורה שהן "יהו ה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פ קד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל ר בעים" (שמות לד' ו'). הנה נודע מהם כי י"א מדות מהן הן כלם מדות רחמים בכלליות, אבל ב' מדות מהן והן האחרונות הן מדות הדין והן, לא ינקה, פוקד, וכן תרגם אונקלוס ונקה סלח לדתיבין לאוריתיה, ותרגם לא ינקה ודלא תיבין לא מזכי. והסתכל שאין זכר לשון סליחה בראשון עם התשובה כי אין סליחה אלא אחר העון והחטא, כמו שנאמר "וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו". וזכר בשני לשון זכר כי אי אפשר לזכות בלי תשובה שהיא מדת התבונה הנולדת ממדת החכמה ומשתוה לה ודבקה עמה והיא היא. והיא גם היא נולדת מן המחשבה הנקראת כתר עליון, וקראוה ספירה ראשונה והחכמה שניה לה והיא היא, והבינה שלישית לה ושלשתן שלש ספירות והן שלש מדות הראשונות שסודן יהוה יהוה ההויה, כלומר המחשבה מחכמת הבינה כלומר שהמחשבה השכלית מביאה את הנפש המשכלת להיותה חכמה עד שתבין בעצמה צורך התשובה, שהיא דומה על דרך משל כמי שיצא מארצו עירום מבלי לבוש ורואה בדעתו הכרח לשוב אל ארצו ואל מולדתו ואם הוא חכם משתדל לבלתי שוב ערום כשבא, אבל לבוש כלים נאים והגונים לו עד שישמחו כל רואיו בו. כן הנפש בהתחכמה עם רוב המחשבה יודעת לתקן בעצמה מדות התשובה שהן דעת ובינה והשכל. וכשהנפש מבינה מיד מגיעים אליה רחמים וחנינה מהשם שהוא מרחם על השבים המבינין וחונן להם דעת, כי הוא חונן הדעת בצורת חן ורחמים ומאריך אפו לאברי הגוף שהביאו את הנפש לחטוא, ובסוף גובה מהם דינו ושולחם ביד הכלל שממנו היו באמרו "וישב העפר על הארץ כשהיה" (קהלת יב' ז'). והאלהים שנתן הנפש לוקחה ומשיבה אליו בתשובה באמרו "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (שם). ומרבה חסד ואמת לשני העניינים, לחי ולמת שמשיב כל אחד מהם לעניינו הראוי לו. ונצירת החסד היא כללית לפי האלפים שהם אלפי החלקים, כי ההשגחה האלהית באנושות היא לכל אדם בכלל ונפרטת ונבדלת להיותה בישראל על צורה מיוחדת. ועוד נחלקת להיותה בשבט לוי מיוחדת מהישראלית ובכהן מיוחדת מהלוים ובנביא מהם סגולת הסגולות, והיא בכלל לאלף דור, כאמרו "דבר צוה לאלף דור". וכתיב "ועשה חסד לאלפים לאהבי". ונשיאת עון וחטאה היא מדה אחת בדמות סליחה ומחילה וכפרה שהנשיאה כוללת את כלן. ושם נשיאה משותף לעניינים רבים מאד. ואמנם הרמוז פה כמו "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה" (ויקרא טז' כב'). כי אין העון גוף שיוקח מזה ויתנוהו לזה ויוליכהו, אלא כיון שנסלח מזה ונתן זה הגוף כפר תחת זה יראה מיד שזה לקחו מיד זה, ומה שהיה מקבל זה מהענש קבלו זה, וזו היא כפרה מלשון כפר. ונקה לא ינקה פירש בם המורה פירוש מדת רחמים כמו, ושרש לא ישרש כלומר לא יאבד השרש כמו ונקה לא אנקך. אבל אונקלוס לא פירש אלא כמו שאמרתי לך והוא הראוי, גם הפקידה נזכרת בפעלתה לארבעה דורות כמו שאמר הרב. כי מה שאפשר לחיות לראות מן התולדות לשום אב הוא שיראה בניו ובני בניו ובני בני בניו הרי הם עמו ד' דורות. ואמנם זה בזמן שמעשה אבותיהם בידיהם כמו שתרגם אונקלוס, מספר חובו אבהן על בניו מרדין על דר תליתאי ואל דר רביעאי. אבל אם לו ימרדו הבנים באבות איש בחטאו יומתו כי אין מיתה בלא חטא. והסוד כשיחטאו היסודות ימות האדם כשאינו מושגח ממה שלמעלה ממנו ואינו נשמר משומרו, אבל אם הוא מושגח והדין נותן שישמר ינצל כי יש עליו מלאך מליץ והוא אחד מן הכחות המבריאים שיגבר על המחליאים וירפא זה החולה ויחיה בכח עליון, וזה יקרה פעמים שלש ובסוף יסוף:.:. והנה מבחי' האזנים ולמטה נתחיל לבאר בקיצור נמרץ דע כי מהאזנים ולמטה מתחיל שם ס"ג שבו  דע כי הצירוף דומה לשמע האזנים, כי האזן שומעת והקולות יצטרפו לפי צורת הנגון וההברה. והעד כנור ונבל שמצרפין קולם ובצרוף הקולות האזנים שומעות חילוף ותמורה בחבלי אהבה והיתרים המוכים ביד ימין וביד שמאל הם מתנועעים מביאים הטעם המתוק לאזנים. ומהם עובר הקול אל הלב ומן הלב אל הטחול והשמחה מתחדשת בינתיים באמצעות תענוג חילוף הנגונים. ואי אפשר לחדש זה כי אם בצורת הצירופים והוא שיכה המוכה ביתר הראשון הנמשל לאות א' על דרך משל ויעבור ממנו או אל יתר אחד או ב' או ג' או ד' או ה' כלומר אל יתר שני או שלישי או רביעי או אל חמישי כי נעמוד בחמישי על דרך משל ומשם יגלגל ההכאות ויחדש בגלגול, ניגונים ונעימות מגלגלין הלב באמצעות האזנים: וככה הוא עניין הצירוף לגלגל האותיות מחוץ עם העט בצורת צירופי אותיות אמ"ש כאלה, אמש, אשמ, משא, מאש, שאמ, שמא. כן כל כיוצא באלה והדומים להם:וכבר נתבאר כי גם הוא כלול מטנת"א ונודע כי לעולם הטעמים והנקודות נחלקים לג' חלקים החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חולם או נקודת חיריק או נקודת שורק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה: א א א א א א א א: כמו ג' נקודות בשורק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל א ב ג ד נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם "סוד אדני ליראיו":כי יש בחי' טעמים ונקודות למעלה ע"ג האותיות וכן יש למטה מן האותיות וכן יש באמצעית האות  וזהו דרך הציור של התנועה דע כי הנקודה שלמעלה (מהאות) שמה חולם. וזו הנקודה לבדה היא למעלה, אבל ארבע נקודות הנשארות הן למטה מהאות. וזו אשר למעלה מן האות, שהיא אז כשתזכירה באות י' או באות ק', בהתחלה אל תטה ראשך לא לימין ולא לשמאל ולא למעלה ולא למטה כלל, אבל ישר את ראשך בשווה כאילו הוא בכף מאזניים כצורה שאתה מדבר עם אדם ארוך (גבוה) כמוך בשווי פנים אל פנים. ואח"כ כאשר תמשיך תנועות האות בהזכרה, תניע ראשך לצד מעלה כנגד השמים, וסגור עיניך ופתח פיך ויאירו דבריך. ונקה גרונך מכל לחה, שלא תפסיק הלחה הזכרת האות מפיך. וכפי אשר (משך נשימתך) תהיה התנועה העליונה למעלה עד שתפסיק הנשימה יחד עם תנועות ראשך. ואם ישאר לך מן ההזכרה רגע להשלים הנשימה, אל תוריד ראשך עד שתשלים הכל. (וכן) בין כל אות ואות יש לך רשות להמתין, לתקן עצמך ולנשום כשיעור שלש נשימות מנשימת ההזכרה: ודע כי סוד י"ב נשימות הוא ע"ב שמות ו(ע"ב השמות) הם מושבעת עד אשר ישאו (יגרמו) ישנו שנוי הטבע, כדמות שנוי, (באמצעות) בשמות בבנוי בחשבון מדות שהם חתם לשם: ואמנם סוד כל האותיות תלוי על כ"ב נשימות, אשר תחת ההוד. ואמנם החלקים שלשה (החלקים של השם ע"ב הם ע"ב שלשות), והם כנגד ע"ב ספירות, שהם באדם ע"ב מחשבות:והנה או"פ שבזה הא"ק יצא לחוץ דרך הנקבים הנ"ל והנה ההבל היוצא מן הראש יוצאים דרך נקבי שערות וכבר אמרנו לעיל שאין אנו רשאין לדבר ולהתעסק בו ולכן נתחיל לדבר מן הבל היוצא מבחי' האזנים ולמטה (ההבל היוצא מהם) שהוא בחי' ס"גדע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות (ס"א מגולות). והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלקים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם: ונאמר כי הנה דרך נקבי אזנים שבו יוצא אור מפנימיות הא"ק הזה ופשוט הוא שבצאתו לחוץ מתעבה קצת נמצא כי אור שנשאר בפנימיות א"ק גדול מזה האור היוצא לחוץ ממנו אבל ודאי שזה האור היוצא הוא יותר גדול מבחי' כלים והגוף של א"ק הזה וזה פשוט. והנה כאשר יצא האור דרך נקבי האזנים ימנית ושמאלית נתפשטו האורות האלו מבחוץ ממקום האזנים עד מקום שבולת הזקן ונמשך בהתפשטותו מנגד התפשטות שער הזקן הצומח בלחיים בצדדי הפנים וכנגדו נתפשט ונמשך אור הזה עד שמגיע למטה בשבולת הזקן ושם מתחברים האורו' היוצאים מב' נקבי האזנים אמנם לא נתחברו בחבור גמור אבל נשאר ביניהם חלל מעט..התחלת כל מדה מנקודה כמו שהתחלת הנער הלומד מאות, וכל ההשגות א"כ יתרבו מהנקודה ומתחלק. ובחבר חלק אל חלק ויהיו שנים וחלק לשנים ויהיו שלשה וחלק לחלקים רבים עד שישובו כל החלקים כלל אחר. כמו י' שהוא כלל שהתחייב מהרכבת מה שקדם לו ומורה על קבוץ העשר ועל אסיפת כחות המלכות ושמה קהלת יעקב, שנקרא י' שראל י' עקב כלומר י' סוף, אז ראוי לומר א"כ שראוי היה שיהיה אות י' שהוא הכל עם היותו סוף ראש לשם השם, ובהיות אחריו ה' יורה שמה שנמצא ראשון לכל הדברים הגולמיים שעליהם יורו השמות והם יורו על הנעלמות, הוא דבר שלם וחצי שלם בערך י' אל כלל המספר, ובערך ה' אל י' שהוא חציו. וראוי ג"כ להיות אות א' ראשונה כמו שהיא בשם אהי"ה שגם הוא יה"ו. ובשם יהו"ה היה ו' אמצעי בין שני האי"ן. ובשם אהי"ה היה י' אמצעי בין שני ההי"ן. והנה בלשון א' סימן למדבר בעד עצמו, כמו "כי אהיה עמך" וזה בראש התיבה, אבל בסוף התיבה א' לעולם נעלם כמו "אקרא" והדומים לו. ובתוך נגלה ופעם נעלם, ובראש לעולם נגלה. ומדת הראש בזה הפך הזנב, ולא יתכן שיוחס פעל הזנב בעצם אל השם, מפני שהוא פעל מורה על העדרים. כי הראש כל פעולותיו טובות והזנב נמשך אחריו לאחור על צורת התלי. וחצי הפעל מיוחס אל חצי האמצע והוא השוה לשני האי"ן עם י' אחד ותוכם קו שוה ישר והוא ו'. כי ו' מזלות לעולם בין ראש התלי ובין זנבו. והנה י' סימן הנעלם שמדברים בעדו יהיה, והוא שוה למלת יהוה כי י' עם ו' מתחלפים וזה בראש התיבה, אבל בסופה הוא סימן הנקבה שמדברים לה פנים אל פנים "אחותינו את היי לאלפי רבבה". ואמנם ה"א סימן הידיעה בראש וסימן הנקבה בסוף אשה, ובסמוך (בסמיכות) מתחלפת (ה') בת' "אשת חיל" לה שמה. והו"ו לשון זכר לו שמו, לי שמי ובתוך איש ודעם. ודע כי האור הזה אינו דבוק ונוגע בפנים עצמם אבל חופף וסוכך עליהם ולא נתפשט האור הזה לא לאחורי הפנים ולא בכל הפנים רק בצדדי הפנים לבד כנ"ל. ובזה תבין הקדמה א' והוא כי בבחי' הראש אין אנו מזכירין לעולם בחי' אחור ובחי' פנים לפי שבמקום שאין שם נקבים וחלונות אז יוצא האור שוה מכל צדדיו ומאיר בשוה. אמנם כשמתחיל בחי' הנקבים כגון מהאזנים ולמטה אז יש בחי' פנים ואחור כי המצח נקרא פנים והעורף נקרא אחור לפי שכל הנקבי' הם ממשיכי' האור לחוץ דרך הפנים ומה שאין בו נקבים יקרא אחור אבל עכ"ז מן הארת האור הזה מתפשט ומאיר בכל סביבות א"ק הזה אבל עיקר האור אינו רק מה שכנגד האזן כנגד דרך הפנים עד שבולת הזקן. והנה בזה האור יש בחי' י"ס שלימות באופן זה. כי מאזן ימין נמשכת י"ס מבחי' או"מ ומאזן שמאל י"ס מבחי' או"פ וב' בחינות אלו הם י"ס שלימותידוע שהנקודה היא המדה הקטנה של כל מדור והיא השיעור הקטן שאין קטן ממנו בכל העניינים. והקו המקיף בכל אין גדול ממנו בכל השיעורים הנמדדים. ומה שבין הנקודה והקו הוא משוער עם הקו או עם נקודה וגם בשניהם יחד. כי יערב העניינים אליהם ויאמר עליהם בהצטרף אל אלה גדולים בערך וקטנים בערך, ויהיה כל המציאות הגופני הזה כלומר השמימיי והארציי זה בתוך זה וזה בתוך זה. ותהיה הנקודה בדמות אחד במספר על דרך משל, ויהיה הקו בו בדמות אלף על דרך משל. כי אחד הוא מה שבו ישוער כל המספר, ועשרה או מאה או אלף הוא המספר המקיף, כי רבבה מלשון רבוי. ואם כן הרב והמעט הוא י' וא' לפי זו הדרך. ועל כן נתהפכו הצורות להיות י' כצורת נקודה קטנה, וא' כצורת גוף שלם, ויש לי' ראש וזנב כלומר ראש וסוף ג"כ, וכן ראשו למעלה וסופו למטה. ומזה ידענו כי הקו של הגלגל המקיף בכל הוא ראש לכל הגופים, והנקודה שהיא בארץ היא סוף לכל הגופים, ומה שביניהם מקיפים זה את זה, ולפי המקיפים והמוקפים היו המדות. ותבין זה מן האדם מגופו ומכחותיו, כי יש גוף מעולה וגוף פחות, המעולה הראש, והפחות ברגלים ומה שבאמצע מעולה ופחות בערך זה אל זה. והכחות יודיעו המדות וגם הם משוערות ונמדדות, כי החושים שהם כחות חיצוניות גם בהם מעולים ופחותים ונערכים בערך זה אל זה. ומי שלא ישער זה לא ישער מדותיו, כל שכן שלא ישער מדות אלהיו ולא יכיר ולא ידע משפט אלהיו. ועל כן צריך לשער המדות בערך סדרי הגוף, והאברים הקשים יורו על המדות הקשות, והרכים יורו על כל המדות הרפות, וכאשר בגוף כן בעולם. על כן מצאנו סוד שמ"י שוקים מתנים ירכים, וסוד זכר"י זרועות כתפים רגלים ידים:.והנה אזן גימטריא נ"ח שהוא שם ס"ג חסר ה' אחרונה כי מכאן מתחיל השם ס"ג כנ"ל וענין זה יתבאר בע"ה. והנה האורות אלו הם בחי' טעמים של שם ס"ג עליונים אשר הם למעלה על האותיות כנ"ל. והנה עדיין באלו האורות לא נתגלה בהם בחי' כלי כלל וכלל. גם דע כי י"ס אלו יצאו מקושרים בתכלית התקשרות ולא ניכר מהן רק שכולן בחי' ה' אחת כי אות ה' כשתחבר עם אזן גימטריא ס"ג ומציאת ה' זו היא בחי' הי"ס שנכללין בה' ושרשם המה ה' פרצופים א"א או"א זו"ן ועדיין לא ניכר בהם בחי' י' רק היותם בחי' ה' פרצופים האלו לבד ואפילו אלו הה' לא היו ניכרות ונפרדות זו מזו אלא כולם היו קשורים באות שהיא ה' כי צורת ה' זו היא צורת ד"ו גימטריא י' להורות על היותם י"ס כלולים בה' הנ"ל ועדיין כולם נקרא אות ה' לבד ואלו הי"ס באו מרוחקים או"פ מן או"מ שלו הרחק גדול והטעם לפי שאם היו קרובים יותר לא היו יכולים לקבל האור כלל ולהיות כי בא או"פ ואו"מ מרוחק זה מזה לכן לא היה בהם מציאת כלי כלל כמ"ש למטה בבחינת הפה ודע כי כל מה שיתחזק אצלך השפע השכלי הנכבד, יחלשו איבריך החיצוניים והפנימיים, ויתחיל כל גופך להשתער שערה חזקה עד מאד, עד שתחשוב בעצמך שעל כל פנים תמות בעת ההיא, כי יתפרד נפשך מגופך מרוב שמחה בהשגתה ובהכרותה מה שהכרת. ותבחר מות מחיים בדעתך כי זה המות קורה לגוף (בלבד), ובסיבה זו תחיה הנפש תחיית המתים לעולמי עד. ואז תדע שהגעת אל מעלת קבלת השפע. ואם תרצה אז לכבד את השם הנכבד והנורא לעבדו בחיי הנפש והגוף, הסתר פניך עוד ותתירא מהביט אל האלוהים ו"אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" (שמות ג, ה). ושוב לענייני הגוף וקום משם ואכול מעט ושתה מעט והריח ריח טוב והשב רוחך לנדנה עד זמן אחר. ושמח לבך עם חלקך: שער ה פרק ב מ"ת אח"כ באו הטעמים האמצעיים והם בחי' אור היוצא מחוטם דא"ק וחוטם גימטריא ס"ג גם מכאן נמשך ויוצא אור דרך ב' נקבי החוטם ימין ושמאל ימין מקיף ושמאל פנימי ע"ד הנזכר באזן ונמשכו ביושר עד החזה של זה הא"ק וזהו עיקר האור. אמנם הארתו ג"כ הוא מתפשט אל צד האחור ומסבב בכל סביבות א"ק והנה כאן נתקרבו האורות אלו הפנימים במקיפים שלהם יותר מאורות האזנים כי נקבי החוטם סמוכים הם אבל עכ"ז נחלקו לב' (נ"א נחלקים הם) ואין מתחברים ביחד וע"כ גם באורות אלו לא היה בחי' כלים ומה שנתוספו באלו יותר (מבחי' אזנים דע כי החוטם הוא אות ו' ל"ג) מבאורות האזנים הוא כי צורת אות ו' שבתוך אות ה' אשר באזן היתה כלולה עמו (נ"א באוצרות חיים עמה) נתגלה עתה ומה שהיתה אז בחי' ה' נעשה עתה בחי' ב' אותיות ד"ו להורות יציאת אות ו' לחוץ וגילוייה והוא סוד ז"א שבכאן נתגלה (נ"א ויצא ממעי אמו). ואמנם לא נעשית ו' לבדה אמנם היא נחלקת ג"כ לששה חלקים והם ו' אלפין וטעם הדבר כי הה' פרצופים הנכללין באות ה' שהם א"א או"א זו"ן והם נקרא יחנר"ן נמצא כי ז"א הוא בחי' רוח כנודע והנה הכתוב אומר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו להורות כי בחי' רוח נתגלה באפו שהוא החוטם לכן בזה החוטם נתגלה בחי' ז"א ונתחלק לו"ק שבו אבל אות ד' נשארת אות א' מחוברת ואות ו' נחלק לו' אלפי"ן וכמו שנחלקה אות ו' שבנקב החוטם הימיני כך נחלקה אות ו' שבנקב החוטם השמאלי ובין כולם הם י"ב אלפי"ן ועם חוטם הם י"ג כמנין וא"ו וכן ב' ווי"ן אלו (הם) עם החוטם (נ"א עצמו ל"ג) שצורתה א' כנודע כי ב' נקבי החוטם הם ב' יודי"ן והכותל המפסיק ביניהם הוא צורת ו' הרי צורתה א' ועם ב' ווי"ן הנ"ל הרי וא"ו והוא להורות כי למעלה בבחי' ראש ששם מקום מוחין הוא שם ע"ב הוי"ה דיודי"ן וכאן הוא שם ס"ג כי אין הפרש בין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג רק במילוי דאות ו' כנודע. ואלו הב' ווי"ן הם בחי' טעמים אמצעים שבאמצע התיבה והם פסק ומקף כנודע כי הוראת הפסק הוראת ו' של הה' שנפסק ונעשה ו' אלפין כנ"ל ולכן נקרא פסק וכאשר תחבר זה הפסק עם המקף הוא ד' אחד והוא הוראה על אות ד' של אות ה'. והנה ד' זו כבר אמרנו לעיל שאינה נפסקת אבל יש הוראה אחרת אליה והוא כאשר תקח הה' שבאזן ימין שמספרה י' ספירות כנ"ל והרי היא בחי' י' אחת ותצרפנה ותחברנה עם הה' שבנקב ימיני של חוטם שצורתה ד"ו כנ"ל הרי הכל הם צורת יו"דבאמרה בצורת היוד בכל האותיות ובנקודה בכל חלקי המציאות ובעתה, ובנפש בכל הגוף ובשכל בכל הנפש ובחום בכל חלק מחלקי האש ובלחות בכל חלק מהאויר. ועד כאן משל בלי שנוי והתחלפות דבר מאלה בעת בלתי עת, מפני שאלה כולם מוטבעים אלה באלה וכולם עליונים. אך הקור במים מתהפך בצורות רצוא ושוב ומקבל כח החום מן האויר ומן האש ומן השמש ומשתנה באיכותו מקר לחם. והאור יומיי והחושך ליליי וטבעו מתחלת בריתו קר ולח מקבל לחות מן האויר המקיף בו שהוא כצורה לו, והנו מקבל מעליונו ונותן לתחתונו. ואין צריך להאריך בזה כי זה מבואר לכל חכם משכיל שהוא מקובל ושלם במופתים ברורים מורגשים ומושכלים שדי בהם. וההתהפכות החזק ימצא בעפר. ועל כן היה שנוי צורות מתחלף ומשתנה בפרטים ובכללים בתולדות המתחייבים מן תנועות הגלגלים סביב היסודות ומן הכוכבים והמזלות והתקופות והמולדות הצמודות שהן לבריות צנים ופחים ומלכדות ורשתות ומצרות: : והוא ציור כזה א' י' למעלה ו' באמצעיתא ד' למטה. גם את תקח י' שבנקב אזן שמאל ותחברנה עם ו"ד שבנקב חוטם שמאל הרי אלף ב' שצורתה יו"ד והרי ב' אלפין בציור יו"ד. ואם תצייר ציור א' והוא שתצרף י' של אזן שמאל עם ו' של חוטם שמאל וי של אזן ימין הרי א' צורת יו"י. גם אם תצרף י' של אזן ימין ו' של חוטם ימין י' של אזן שמאל הרי ד' אלפין עם הנ"ל. ואלו הם מורים קצת גילוי על ד' של ה' שבחוטם שנגלית מעט אבל לא נגלית לגמרי כמו הו' של הה' אבל עיקר גמר גילוי הד' הוא למטה באור הפה כמ"ש בע"ה: ודע כי י"ס אלו של אורות האזנים כל זמן שהם נמשכין עד גבול החוטם אז הוא יחידה בפ"ע אבל כשנמשך מגבול החוטם ולמטה כמ"ש עד שבולת הזקן אזי מתלבש אור האזן בתוך אור החוטם ונעשה (אליו ל"ג) בחי' (פנימיות ל"ג) נשמה פנימית אליו וכן אור החוטם כשנמשך מגבול הפה אז מתלבש באור הפה ונעשה החוטם בחי' נשמה ופנימיות אל אור הפה. גם דע כי אותו האור היוצא מתוך א"ק הזה הנה הוא כולו אור אחד שוה רק כי על ידי התרחקותו וירידתו הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי. כיצד האור הנמשך ויוצא דרך האזן הוא זך מאד וכאשר נמשך האור הזה בפנימיות הא"ק עד הגיעו אל החוטם ויצא קצת דרך שם הוא מתעבה וקונה איזה עביות וגסות ואעפ"י שהוא (אורות ל"ג) אור א' שוה עכ"ז מחמת הריחוק שנתרחק ונמשך יותר למטה מתעבה יותר בצאתו משם ועד"ז בהתפשטותו יותר למטה בצאתו עד הפה ויוצא קצתו דרך שם מתעבה יותר בצאתו משם בהתרחקותו מהמקור העליון אבל לא לסיבת בחינת האור בעצמו כי כולו שוה כנ"ל. אך המשכיל יבין כי אור של מוחין נקרא ע"בבתוך חותם חותם כתוב חתום, כי השם יתע' כתב וחתם חותמו חותם בתוך חותם. והנה הצי"ץ הפנימי הנעלם לעד לבטן, כלומר למביט שהוא מלאך סובב בלב. ועל כן נקרא ציץ נזר הקדש, נזר לזכר הקדש הזכר בנקבה. והסוד הגדול בזה הוא סוד פתוחי חותם, והוא כי הברכה בה הקללה וכן ג"כ הקללה בה הברכה. ומשתיהן נראה הנשימה, כי שניהם מחזור שסודו מחזור השנים. כי הציץ הוא הקץ, ועל כן חתום בו "פתוחי חותם קדש ליי". והנה כל פתוח מת וחי חי ומת, וביד כל אדם יחתום חי ומת. והרמז "ויפח באפיו נשמת רוח חיים" שנים חי מת ויפנה ויפנ והסוד פיו י' פיו א' פיפיות י' ו"י בחלוף א"ת ב"ש 'הציץ אותיות המח' 'כוכב הציץ זהרורית'. 'מת בחי' 'זכות וחובה' 'אור נברא' 'חמר האור' 'אור הרחם' 'אות המח' 'חם התאוה' 'אור העצם הכוכב' 'הוא חתם' 'הוא התחלה' 'חצי השם בה' 'מדותי' 'דמותי' 'שכל דמיון' 'ה' מלאך ה' שטן' 'שניהם הכל' 'קודש ליי' 'בן ובת'. וכבר רמזנום בבנות שסודם קד"ש ל' מלמעלה שהם כחו"ת המשפט שהם דל"ת אותיות יהו"ה 'הנשמה הויה בלב' 'הויה בלב הנשמה' 'טוב תוך טוב' 'זוג בתוך זוג' 'גבוה בתוך גבוה'. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. וזהו בעצמו אמר חותם בתוך חותם, גם פתוחי חותם. ויתחייב מזה לפי סדר ציץ נזר הקדש, כי צי"ץ שיורה על המוליד הנולד שיהיה ממנו ענין התולדת לפי הוראת נז"ר הקד"ש זרע הנקבה זכר, גם זרע הזכר נקבה. על דרך, "אשה כי תזריע וילדה זכר", כי הזכר כמו שנולד מזרע נקבה כן כל תולדותיו נקבות, והנקבה כמו שנולדה מזרע הזכר כן כל תולדותיה זכרים: והנה זה הדרך חותם בתוך חותם, ר"ל שכל הזכרים הנמצאים במציאות והם בולטים בהכרח היה החותם שבו צוירו ונחתמו חותם שוקע, שהוא חותם הנקביות. וכל הנקבות הנמצאות במציאות והן צורות שוקעות, בהכרח היה החותם שבו צוירו ונחתמו חותם בולט, שהוא חותם הזכריות. וכל מדותיו של הקב"ה הן זו על גב זו כדמות מה שרמזנו. ועל כן הנקבה רמז לזכר גם הזכר רמז לנקבה. וסוד רמז מאור כענין אמור להם והוא דבור בלב המלא שהוא מאור לאדם. והנה סוד נז"ר הקד"ש ראש תוך סופו, ראש סוף תוכו, תוך סוף ראשו, תוך ראש סופו, סוף ראש תוכו, סוף תוך ראשו. וסימנהון "ישת חשך סתר"ו" שהוא הגלג"ל העשיר"י. והנה דין שם המיוחד דין שם המפורש וסוד שניהם שמי דן החטאים ושמי דן הרשעים, וסוד שמי ידוע שהוא שכל המחשב מצייר יצרים מעריכי צירים מכפרי המקרה שהוא עפר ערלים לרעים, על פי קרן שבמח אשר ממנו כל קר שב חם, על דרך שיתוף לח יבש הדם אש האש דם מדה צורה צורה מדה. ראה והבן כמה הם הדברים הנחתמים במציאות חותם בתוך חותם, כי מאלה תבין דברים שהם נעלמים יותר מהם. וא"כ כמו שתמצא במציאות מה שרמזנו בעצמך, גם בעצמך עם אשתך, כן תמצא בשאר כי אלה שתי ההמצאות נגלות לכל. וכן זרע התולדת מהם ומהם תכיר כל המציאות, כי הם באמת חתומים בחותם בתוך חותם פתוחי חותם ככל המציאות כלן. והתפלין עדים וכן התורה שבתוך הלחות והם שבתוך הארון של עץ, שגם הוא מצופה זהב. והכרובים פרשי כנפים למעלה ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרובים. שכבר אמר שהם סככים בכנפיהם על הכפורת, כי מן הכפרת היו מקשה משני קצוות הכפרת. וכבר היו כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, כי מן הכפרת עשה את הכרובים, שהם הרכבים משני קצתיו. והארון היה מעצי שטים וארכו ורחבו וקומתו רמזים מופלאים לדעת בהם אמתת המציאות. גם יש בכל אחד מהם שלם וחצי להוראה לשם וחצי, כאמרו "אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו". והם ד' אמות וג' חצאים, ורמזם אלף שהם תת"ר. כי אמתים הם מאתים ועם החצי הם ש' והנשאר ג"כ ש' הרי ש"ש קצוות. ומצד אחר אמתים אמה אמה הם מאתים ומאה מאה שהם מאתים הרי ד' מאות וג' פעמים חצי הרי ו' מאות. ואמנם המבואר הוא כי הרוחב והקומה שלש אמות והאורך שתי אמות הרי ת"ק מאות וחצי אמה הרי תק"נ ש"ש קצוות העולם, וזהו סוד שיעור קומה. וידוע כי הארון של עץ תוך הכפרת והכפרת תוך הזהב והארון מצופה זהב מבית ומחוץ. והכל בתוך המשכן והכל זה בתוך זה עם היות שם דברים שאינם מקיפים מכל צד. אבל עם כל זה נאמר בסוף על הכל "ו יכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן" (שמות מ' לד'). כי המשכן יורנו ג"כ על כל המציאות כמו האדם והתנועות הנקראים מסעות יעידו על כל תנועה. והנה המסע ויסע ויבא ויט, מכתב פתוחי חותם קדש ליי. וסוד חותם חתום תמיד והנו קדשים בתוך קדשים והנה חות"ם בתוך חות"ם כתובים קדש קדשים. נפש נופש מנפש דם הנפש נפש בנפש לבב הנפש בנפש הנפש. והכלל "כי הדם הוא הנפש", "כי הדם הוא בנפש יכפר". והסוד חצי השם כתוב בחצי השם וסוד כללו של"ז, ורמזו שאול שואל לקרוא בהר סיני, כי אור אדנ"י אדנ"י. והנה פתוחי חותם בכללו חמש"ה שש"ה והם תתקצ"א על קדש קדשים תקן שם המיוחד: וזה נקרא ס"ג ודי בזה:שער ו פרק א מ"ת השער הששי שער העקודים ויתחלק לח' פרקים: אח"כ באו הטעמים התחתונים שמתחת האותיות והם בחי' אורות היוצאים דרך הפה של א"ק משם ולחוץ והנה בכאן נתחברו האורות חיבור גמור כי הרי הם יוצאים דרך צינור א' לבד והנה הניקוד אשר שמו קמץ כזה א שהוא כעין מטה ונקודה למטה ממנה, כשתזכירהו באחת מן עשר אותיות שכתבתי, נגן באות והנע ראשך מהשמאל אל הימין באורך כצורת קו ישר כאשר (כמו) ניקדו המנקד. ואחר כך שוב והשב ראשך אל פני המזרח אשר לפניך, (כ)אשר אתה מזכיר השם כנגדו. כי פניך אתה צריך שיהיו לצד מזרח כדרך מי שמתפלל לשם. והשתחווה למטה מעט והשלם הכל כאחד (הנשימה ותנועת הראש) כמו שציוויתיך באות הראשון. ועוד הניקוד אשר שמו צרי כזה א שהוא שתי נקודות יושבות אחת לימין ואחת לשמאל, כשתזכירהו עם אחת מן שבע אותיות שכתבתי, התחל בהזכרת האות ובתנועתה ונענע ראשך מהימין אל השמאל, היפך מן הקמץ כי זה קמץ קטן וזה קמץ גדול וסוד קמץ כדור וסוד כדור מקיף והוא מפיק כלומר מוציא הלחם וממנו תבין סוד המוציא לחם מן הארץ רק הבין ג"כ שממנו הוציא אדם חכמה והוא המוציא החכמה וגם החכמה המוציא כל אדם ממנה מטבע עגול כפי גזרת החכמה והמצוה בעץ חיים בכח קדמון בצלם מיוחד וסוד צר"י יצר והנה הוא כדור קטן כי קמץ גדול סודו כדור גדול אבל קמץ קטן סודו כדור קטן אבל סודו כדור סתום אדנ"י הקט"ן וזה מבואר כי הוא גלגל נקודה: והטעם כי כל מה שהאורות מתרחקים ומתפשטין למטה כך יש יכולת להשיגם ולקבלם לכן אין חשש אם נתחברו המקיפים עם הפנימים יחד והנה כיון שכבר נתחברו האורות המקיפים ופנימים יחד לכן מכאן התחיל להתהוות בחי' כלים אלא שהם זכים בתכלית הזכות כמ"ש לפיכך עדיין לא נתגלה כאן רק בחי' כלי א' לבד אבל האורות הם נחלקים לי' ואלו האורות נקראו עקודים. ופי' הענין כי הנה כתיב וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וגם כתיב כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ובפ' זה רמוז כל בחי' אלו שאנו מדברים בכאן כי לבן הוא סוד לובן העליון אשר הוא קודם כל האצילות הזה והוא (היה) העושה כל אלו הבחי' שהם עקודים נקודים ברודים לצורך האצילות שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב והתחיל בעקודים כי הם האור היוצאים מפה דא"ק אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים להיות י' אורות פנימים ומקיפים מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א' אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור וכמ"ש בע"ה אבל האורות עליונים של אזנים וחוטם לא נתבארו בפ' כיון שעדיין לא נתגלו בהם הויות הכלי ואח"כ נבאר בע"ה נקודים וברודים. והנה בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה ומהכאת שלהם אתייליד הויות בחי' כלים לכן נקרא המקום הזה פה כי פה גימ' ס"ג וכ"ב אתוון..ידוע כי הריח והמשוש והשמש והירח שני העניינים שוים בצירופם. ואמנם השמע והראות עם המעשה ותארו והטעם והמעט הוא שבו ישוער הכל מפני הבחינות התאויות שהטעם יאמר על כלם. כיצד, הנה ישמע השומע דבר אחד מוטעם ישערהו במיעוטו, ואם נטעם לו יבקש להוסיף טעם על טעמו. וגם יראה דבר יפה ונאה ויטעם לו וימתק לו ויבקש תוספת לראותו. ונאמר על השמע "כי אזן מלין תבחן וחך יט עם לאכול" (איוב לד' ג'). ועל הראות נאמר "ומתוק האור וטוב לעינ ים לראות את השמש" (קהלת יא' ז'). וגם יריח דבר ויהנה ממנו ונאמר בו "על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר" (ירמיה מח' יא'). וידוע כי הריח הוא בנחירים והוא במקום הנשימה. וההנאה והרצון והתאוה לשניהם ברדיפת זה אחר זה. והמשוש גם בו יהנו הגופים זה עם זה וימתק להם הטעם ההוא המשוש, עד שקראו הדבר המשגליי מאכל "אכלה ומחתה פיה" (משלי ל' כ'), "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג' ו'): ואחר שאמרתי לך זה כלו, בטוח אני בשכלך שכבר תדע לשער ולמדוד סוד החותמות והמדות עם התנועות ועם הזמנים. אחתום כל הספר בדבר זה, ואומר שכל מה שכתבתי אני בזה החבור או בשאר הספרים שחברתי לפניו או אחבר אחריו וכל מה שחברו הנביאים הקודמים לי והחכמים והפילוסופים וכל מה שיחברו מהם הכל, אינו כטפה אחת קטנה, כנקודה אצל הים הגדול העליון כנגד מה שצריך שישיגהו המשיג השלם מידיעת השם הנכבד והנורא, עם היותו הוא השם הגולמי. אך לאמתת העצם הראשון אחר שאינו גוף ולא כח בגוף והאחרת הנספרת היא בריה אצלו והוא אינו נספר ואינו נופל תחת הזמן ולא יכילהו מקום שהכל בריותיו. אי אפשר א"כ לתפוש בו שום שם בעולם. ואמנם זה השם הוא הקרוב לידיעה מכל מה שאפשר לדבר שיקרא בשם מן השמות והוא מפני שיורה על הויה שהיא מורכבת ראשונה, על דרך היות אח"ד מחוב"ר אל אח"ד ומשניהם הורכבה הויה אחת ראשונה. וכן ה' מפה גם ה' מפה ובאמצע יו שסודו זוג. ואמנם הוא גבו"ה ושניהם גבה"ו וסימן "ויגבה יהוה צבאות ב משפט" (ישעיה ה' טז'). והנה על הדרכים האלה המבוארים הבריה המעידה על היות לה בורא, שכל נברא יש לו בורא וכל מורכב יש לו מרכיב, לפיכך נקרא השם בזה השם. והנה ח'ח' של חי"ה ושל חו"ה הם זו"ג וסודם אח"ד עם אח"ד הם זו"ג. וזה שם לאדם שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", וזה שם לאשה שנאמר "ויקרא האדם את שם אשתו חוה". ונתן הטעם ואמר "כי היא היתה אם כל חי". מלא"ך ח"י כלי"י הד"ם. ואחר שהתבאר לך באמת שאין לנו דרך לחייב לשם השם זה, וכל שכן זולתו, עם היות זה מעיד על חיוב מה שהתחייב מאתו ברצונו והמציאו כשרצה שאין לו מונע מרצונו לעולם. והרצון ושאר העניינים שהם כחות בגופים ואנו מיחסים אותם לו, הם לנו מקרים מעולים. ואנו חושבים שהם אצלו צורך או הכרח או תועלת מפני מה שמצאנו זה בנו: ואמנם אצלו ית' כשניחסם אליו כהתייחסם אלינו נשקר בין שנינו כי אין הדבר במחשבתינו ולא בדברינו אבל הכל דמיונות ומשלים הצרכנו אליהם להיותם משימים פחד ויראה בלב ההמון שאינם מכירים שהם בתכלית הפחיתות. ואתה יודע שאע"פ שאנחנו אוכלים ושותים ומזדקקים לערוה שממנה נולדנו באמצעות הזנות והתאוה ודם הנדות והשתן ואנחנו היינו טפות סרוחות בעת היצירה. וכך אנחנו גם היום מוסרחים ומטונפים ברפש וטיט ובקיא וצואה מלאים בלי מקום ובחיינו אנחנו עפר ואפר ואל עפר תשוב ונהיה נבלות מתות מוסרחות שרופות באש כסוחות מלאים הבלים ורוחות. ועם כל זה אנו מתגאים בעצמנו ומתפארים במציאות מפני חשבנו שאנחנו רחוקים מן ההפסד בהיותנו בריאים. ואעפ"כ אנחנו מכירים פחיתות עניינינו במקצת דברים ולולי ההכרח המוטבע בנו שנתדמינו בם לחמרים ולגמלים ולשאר בעלי חיים, לא היינו מזכירים אותם בפינו כל שכן שלא היינו פועלים בדבר מהם מאברינו והמצייר פחיתותם מאמין כי לתחיית המתים כשנקום לא נצטרך אליהם. ואע"פ שגם הוא נמשך בו אחר דמיון. וא"כ איך נייחס אל מי שהוא נקי מכל חסרון שום יחס או שם שיורה משום צד חסרון ופחיתות, כי אין זולתו בלתי חסר. וכל שלם מבריותיו ממנו קבל השלמות לפי מה שהוא, וכל מי שהתרחק ממנו אם כן באיזה צד שיהיה הוא החסר מכל שלמות. וכל מי שהתקרב אליו בידיעת שמו יתע' הוא השלם וכל מה שהוסיף ידיעה בשמו הוסיף קרבה אליו, ועל כן היו שמותיו יתע' קורבנות שלמים והאדם מקריב לפניו חלבו ודמו עם ידיעת שמו וההמון יקריבו לפניו שעירים זולתם ויזנו אחר תאותם כי לא ידעו שמו. ועל כן אתה בני קרב ושמע בקולו ועפר העפר ותקע בשופר וספור ספר ספר וספור וספר והעושה זולת זה. דע כי דבר יי בזה ואת מצותו הפר. ואתה לא כן כי הוא תהלתך והוא אלהיך והשמר לך ושמור נפשך מאוד פן יראה בך ערות דבר ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כי יי אלהיך בקרבך ובערת הרע מקרבך. ותן עיניך לראות דרכי צרופי השמות ותהיינה אזניך קשובות לשמוע דבריהם. ופקח עיני לבך להבין מה שתזכור מהשמות המצורפים בכל דרך שתוכל. ולא תשקוט עד שתשיג ותדע באמת שכבר השגת ועל תירא כי עם מהשם. ואם לא תוכל לסבול חשוב שהיית אוכל ושבעת ועזוב הדבר עד שתרעב עוד. כי על זה נאמר "לא רעב ללח ם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה" (עמוס ח' יא'). ועל דבר זה נכרת ברית ועל ענין רצוא ושוב כמו שכתבנו בעשר ספירות בלימה בסוד החיות. שנאמר עליהם "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. וכן דרך הספירות והשמות והמחשבות ומה אוסיף עוד אני להזהירך על דרך זו שתלך בה. כי היא חייך ואורך ימיך היא חייך בעולם הזה אורך ימיך בעולם הבא. בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר. הנ"ה זא"ת חקרנו"ה כ"ן הי"א שמענו"ה. ואת"ה ד"ע ל"ך הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדיו על שפתיך להיות ביי מבטחך. הודעתיך היום אף אתה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשטי אמרי אמת להשיב אמריו אמת לשולחך: והנה בחי' אותיות הם הכלים כנודע לכן נרמז בפה שם ס"ג ועוד כ"ב אותיות לרמוז על מ"ש שנתחדש במקום הזה ענין גילוי הויות הכלים שנתגלה בכאן ע"י הכ"ב אותיות:האותיות כולם שהם כך צורותיו (ס"א ב"ך צורות) ובלשוננו הוא לשון הקודש הם כולם כמו אב אחד ראשון לכל היצורים כמו שהם כולם א"ב ראשו"ן מחובר מאברים לכל הדיבור כי בם נברא הדיבור והיצור יחד בשם אחד והראש שלהן א"ב כי הם שנים יחד שאין דיבור בלתי שתי אותיות ואין היפוך בלתי ב' אותיות כי א"ב ישר מתהפך לב"א רחמנא לבא בעי. כלומר שהקב"ה מבקש מן האדם היפך האותיות שמהם (נבראו העולמות) יבראו חכמים בהם עולמות וידעו דרכו על פי סוד כדו"ר שכן שד"י כדו"ר סוב"ב ד"י שהו"א כדורי"ו חיים כאמור יהו"ה קנני ראשית דרכו ר"ת יקר"ד הוא סוד שד"י וכן חנו"ך לנער על פי דרכ"ו כי חנו"ך הוא מט"ט בהבינך דרכ"ו עמו והוא בגימ' נע"ר ושמו ישרא"ל והוא מאושר ושמו שכ"ל הפוע"ל מפני שגוף הנע"ר הוא מקו"ם השכ"ל והוא ממציא המוח שבא ממציאות המחשבה מראשו וסודו שם אדם עולמו כי השם עולם האדם והשכינה על האדם. והשכינה על אדם סודו י"ש רא"ל ועל כן חבר שם אנכ"י עם שם שמ"ע ישרא"ל ובגימ' אנכי יהו"ה אלהיך שהוא עיקר כל התורה כולה והחכמה והנבואה והד"ם מעי"ד כי יסוד האד"ם הוא הד"ם והנה זה דם מילה כאומרם דם פסח ודם מילה שבעדם נאמר ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף. שכל מגיפה כעין גוף וכל גוף נגוף וע"כ מחצית השקל לכפר על נפש כחצי יו"ד, כי הגוף הרכבתו מן ד"ם. ודם הזכר הוא מעולה בסוד פה ס"ח ודם הנקבה שהוא כדמות דם מילה שאמר מי לה וחשוב חיבור פסח עם מילה ותמצא פ"י המ"ל ס"ח כי פ"י ער"ל ל"ב וערל בשר הוא ערל וטמא ואינו ס"ח והסוד ס"ח הוא חכ"ם כל מי שמל פיו ר"ל לשונו ושפתיו ופותח אותו לדבר באותיות כמ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך ומל אזנו לשמוע תורת ה' ואינו אוטם אזנו כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. ומל את לבבו להבין סודות גילגול האותיות והפוכם לשם עבודת ה' ית"ש לבדו ומדבר בם תמיד. הוא האיש הדבק בה' לבדו: על כן תבין כי היפך האותיות הוא אמיתות כל יצור וכל הדיבור כיצד חשוב כי א"ב ג"ד יורו עניין אחד והם פועלים בלב האדם ציור א' ראשון מובן והוא כי א"ב ג"ד הוא יעקב ועוד מדלגין מצורות יעקב לפי שינוי אותיות המובן מהם ומודיעים כי שם יעקב הוא שם ישראל ועוד מודיעים בדילוג המחשבה ציורם כי שם ישראל הוא שם יחס לאנשי ישראל כולם. תראה עתה איך דלגו העניינים במרוצה בשיתוף המחשבה הדוברת בדילוג הרוחות והכחות והליחות וכמו שאלו יציירו בריאה גופנית כן אלו ציירו בריאה רוחנית, והרוחניות ג"כ יש לה כוחות ורוחות רבים לצייר בם צורות נחשבות בכל עת ואם נתבארו במופתים הציורים ההם השכליים הנה נשארו עולמים שלא ישתכחו ולא יסורו מלב אבל אם חסרו ולא נשלמה ישתכחו בלי ספק והיו כלא היו כצורות פרטי הגופים ההווים ונפסדים ואמיתות כולן קיימות בעצמן והאותיות כולן קיימות בעצמן בו לאיש כולו כן האותיות באמיתת מציאותן ובהויות חיבורן עם הבריות והספרים הנושאים אותן הן מושכלות לעולם בכללם בצורות הנושאות על החמרים השפלים שקיומן תמידי בכללים וע"כ אתה בן אדם היזהר בך מאוד פן תשכח תורתך אשר גלגלת אותה לקיים בנפשך בפרטה אבל הפוך בה והפוך בה עד שיקוים בידך מה שראוי לקיימך ממנה ועשה מה שאני מצווה עליך בה כי היא חייך ואורך ימיך וממנה תכיר כל מה שאין ראוי למשכיל להיות בלעדיו ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל: והנה מן הפה הזה יצאו י"ס פנימים וי' מקיפים ונמשכין מנגד הפנים עד נגד הטבור של זה הא"ק וזה עיקר האור אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה האדם ע"ד הנ"ל באורות אזן חוטם. והנה באזן וחוטם לא היה רק ב' בחי' של אור והם פנימי ומקיף אבל כאן בפה נכפלו הבחינת והיו ב' שהן ד' כי הנה הם היו בחי' אורות וכלים והאורות נכפלו לב' בסוד פנימי ומקיף והכלים ג"כ פנימי וחיצון ואלו ד' בחי' הם בחי' גילוי אותם ד' אלפין הנ"ל שהיו בחוטם כי האור עבר ונמשך דרך פנימיות האדם הזה ויצא דרך הפה. ואחר שתשלים עוד, שוב ועשה ההזכרה במקום שנמצא אות שין בצורת חיריק כזה א ונענע לראשך למטה כצורת המשתחווה לפני השם שאתה מדבר אתו, (ו)אשר הוא עומד לפניך. (תנועה זו היא) הפך מתנועת חולם. ודע כי בד' תנועות אלו משכת (המלכת) את השם (על ארבעה כיווני השמים). ועוד שוב (המשך) בהזכרת נ'. והמליכהו (את השם בכיוון) מהתחלת עצמך (ממך והלאה) ביושר (ישר קדימה), עד סיום משיכת צאורך ביושר ככל אשר תוכל. ואל תעלה ראשך ואל תורידהו, כי אם הכל בדרך ישרה (קדימה) כצורת שורוק כזו א שהוא שלוש נקודות ישרות הנחשבות לנקודה אחת בתוך האות כשיש עמה וא"ו כזו או והכל כוונה אחת: הנה באלו חמש צורות של הניקוד המלכת את השם בשש קצוות העולם (שהם) מעלה ומטה כצורת או אי, פנים (קדימה) ואחור כצורת או ארוך, ימין ושמאל כצורת אה אי. וסימן הניקוד כולו בי"ד יהו"ה. וסימנך "נפלה נא ביד יהו"ה, כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפלה". וסודם אלוה יחידי, בם יזכה לבי. והסוד (הוא) די, די, די: ואם חס ושלום עדיין לא הגיע לך, ב(זמן) הזכרת שני הפסוקים (האלה), לא שפע ולא דיבור ולא השגת מראה אדם והדומה לו ממראה הנבואות, שוב (המשך) עוד והחל מן הפסוק השלישי. ועשה בו כאשר עשית לראשונים, לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וזהו התחלתו והו דני החש עממ ננא נית. וכאשר תשלים (את) כל השם, ותקבל ממנו מה שיחפוץ השם לתת לך, הודה השם. ואם וחלילה לא היה עולה בידך דבר אשר בקשת מהשם, דע שאתה צריך לשוב בתשובה שלימה ולבכות על חיסרון מעלתך ועל אשר זכרת את השם (לשוא) שלא לשמו, והוא עוון פלילי. ואינך ראוי לברכה כי השם הבטיחנו בתורה לברכינו בשמו באומרו, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כא). והנה (השם אומר) "אשר אזכיר את שמי" באשר (אתה) תזכיר את שמי, והסוד (של באשר תזכיר את שמי, הוא) בראש (אותיות "באשר") תזכיר את שמי, כאשר הודעתיך בעניין תנועות הראש בעת ההזכרה הקדושה. והכהן מברך את העם בשם ומתברך מהשם. וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך:והנה הב' אלפי"ן שציורם יו"י הם אור פנים ואור מקיף והב' אלפי"ן שציורם יו"ד הם ב' בחי' הכלי פנימי וחיצוניות ואלו הד' בחי' הם עצמן בחי' ב' אזנים וב' נקבי החוטם שנתגלו כאן בפה כי מן אזן ימין נמשך האור ויוצא דרך הפה בסוד או"מ ומן החוטם ימין נמשך ויצא דרך הפה או"פ (וב' אלפים שציורם יו"ד הם בחי' הכלי פנימי וחיצון) ומנקב חוטם שמאל נמשך ונעשה פנימיות הכלי ומן אור אזן שמאל נמשך ונעשה חיצוניות הכלי ואלו הד' בחי' נכנסו בפה כי הנה בפה יש בחי' הבל ובחי' דבור והנה ההבל הוא בחי' אור והדבור הוא בחי' הכלי. והנה יש הבל ודבור העליון בלחי העליון סוד גיכ"ק שהוא בחכמה והבל ודיבור תחתון בלחי תחתון סוד אחה"ע שהוא בבינה ונמצא כי הבל עליון הוא או"מ והתחתון הוא פנימי ודבור עליון כלי חיצון (ר"ל פנימיות הכלי וחיצוניות הכלי) ודבור תחתון כלי פנימי והאורות שהם ההבלים הם בימין הפה והדברים שהם הכלים הם בשמאל הפה:והנה נודע בקבלה נבואית אלוהית תוריית, שבעת שהחכם המשכיל מצרפם, תשפע עליו רוח הקודש. וזה לך האות, בעיונך באותיות הקדושות האלה באמת ובאמונה, ובצרפך אמנם מה שבראש עם הסוף והסוף עם הראש ראש עם תוך והתוך עם ראש והסוף עם התוך והתוך עם הסוף וכן כולם לפי זה הדרך יגלגל כל אות פנים ואחור בניגונים רבים (פי' עם הנקודות). ויתחיל בנחת וימהר עוד וירגיל עצמו עד שיהיה בקי מאוד בחילופי הצירופים זה בזה וצריך לו ג"כ שיהיה בקי מאוד בסתרי תורה ובחכמתם כדי שיכיר מה שיבוא לו בגלגלי הצירוף ויתעורר לבו בחושבו הציור השכלי האלוהי הנבואי. ותחילת מה שיעלה לו מן הצירוף בהתבודדותו תתחדש עליו פחד ורעדה ויעמדו שערות ראשו ויזדעזעו אבריו אח"כ אם יזכה תעבור עליו רוח אלהים חיים ונחה עליו רוח השם רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' וידמה לו כאילו משוח כל גופו מראשו עד רגליו בשמן המשחה ויהיה משרת ה' ושלוחו ויקרא מלאך האלהי"ם ויכונה שמו כשם רבו והוא שד"י אשר כינוהו מטטרו"ן שר הפנים: שער ו פרק ב מ"ת הנה אותן הד' אלפין שציירנו לעיל בחוטם הם נכנסין בפה ונעשים שם ד' הבלים והנה ד"פ הבל גימ' קמ"ח כי ע"י השינים שבתוך הפה נטחנים אותן הד' הבלים ונעשים קמח ונגמרת פעולתן כ"ב אותיות הקודש בגימ' נהר וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כלומר האמת גן עדן שהוא סוד מעדן את הגן שהוא בגימ' רוח הקודש ועתה קראוהו כך, כ"ב אותיות הקודש יצא להשקות (את הגן) רו"ח הקוד"ש ואמנם יצא להקיש כי הנה"ר היוצא להשקות את הגן בכל מקום הוא יוצא לתת חיים ובריאות לצמחים לפי טבעם ומטיל בהם כח מצייר בצורתו ובאותו הכח הטבעי המטיל בהם כח יש בהם כח ג"כ לפרות ולרבות בחיבור ופירוד: ובתחילה הנהר הוא מחובר ואחר כך מתפרד לחלקים והנהר הטבעי היה הוא מחובר תחילה והוא כלו דבר אחד מחובר יחד אינו נפרד באמיתת עצמו והוא באמת דמיון לחומר הא': ויחזקאל קראו אופן אחד וחכמים אומרים שהוא סנדלפו"ן והוא יסוד קדמון. ובאמת הוא מקו"ם הגו"ף וע"כ אמרו רז"ל, שראשו בשמים ורגליו בארץ וקושר כתרים לקונו כי קונ"ו הוא קיומ"ו והוא קושר כתרים לקיומו שאילו לא היה קושר כתרים מהם הוא היה נפסד אבל עם הכתרים קיומו עומד תמיד ומפני שהוא הכל לא נפסד כאשר גופו לא יפסיד כי סנדלפו"ן בגימ' גו"ף ול"א יפס"ד ואינ"ו גו"ף בגימ' קונ"ו וסוד לקונ"ו הוא הא"ל אינ"ו גו"ף ולא הא"ל כ"ח הגו"ף ואמנם סנדלפו"ן פוע"ל הגו"ף גם הוא ע"ל פני"ם נפעלי"ם בסוד לא יהיה אלהים אחרים על פני שראשו בשמים ורגליו על הארץ וכו' שסוד אלהי"ם נפעלי"ם אחרי"ם כלומר שאינם קדמונ"י לקדמוני"ם כמוני כי אנכ"י קדמו"ן לכל: והאותיות המתגלגלות לעדי"ם עלי וכן עד"ן עדי"ם והפרידה של הנהר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים והם ד' יסודות שמהם ד' יסודות ובתוכם נפש מחוברת ומפרדת הכל לפי כל הגוף וגוף בצורת השם הנכתב פ"ה מן אנכ"י זה השם הנכבד והנורא מאוד והוא יוצא מן אל"ף של אנכ"י עד ה' של לא יהיה לך ה' ראשונה והם מ"ה אותיות כמנין אדם וסימנך מה אדם ותדעיהו. והאמנם השם השני יוצא מן שמע ישראל עד אחד ובו כ"ה אותיות וכמנין וחוה הרי שניהם מספרם אדם וחוה וכולם ע' כנגד ע' אומות וע' לשונות ואולם הדרך האחד מהצירופים אינו כי אם ישר ומתגלגלת ה"ה אותיות בצורת מחנה שכינה ואולם בדרך האחרת מצטרפות בצירוף אחר והולך מצורף בצירוף מוכן מורה סוד המדבר אשר נתן התורה למשה רבינו עליו השלום ושמו אלהי"ם כי אלהי"ם הוא י"ה מלא ואמנם י"ה מל"א הוא יו"ד ה"א והוא יהו"ה וסוד א"ד והו"ד או אמור הו"ד וא"ד ואמנם אלהי"ם הו"ד מל"א הו"א ד"ם בכ"ח כי כן שם יו"ד ה"א ו"ו ה"א שם ד"ם והנשאר ד"ם לב"י והוא ד"ן ל"ב וסודו נבדל גם מבדי"ל בל"י ד"ם ד"ם לב"י כי בד"ם ובל"ב תמצא אלהי"ם והנסתר ל"ב ומו"ח שניהם אלהי"ם מפני שאין לאדם אברים אחרים קרובים למציאות הנשמה ומעולים אצלה כמו אלו שנים וכמו שבהם הנשמה שורה כן השכינה שורה עליהם והם שני עדים לשי"ת ב"ה שהוא נמצא ושהו"א אלו"ה קדמו"ן אחד בראש הנקרא גולגולת מלשון גלגל. ומלשון גלגלי. וגם המו"ח עגול ככדור מלא מכל צד כמו גלגל העליון. והלב דומה לגלגל התחתון ועל כן ההשגחה בשניהם בכלל ובפרט ולכן שניהם מכירים את בוראם לבדם ושאר כל האברים מהגוף אינם מכירים כלל. ומשניהם יחד נשפע כח פריה ורביה על הכליות באמצע חוט השדרה (ס"א משדר): והעצה מתחיל מן המוח והמוח שבה באה מציור המוח בדמיון מחבל ומבדיל על הלב והלב מוליד רוח חיים מתנועע ומניע כח התאוה ומקבץ בתנועותיו כל רוחות הגוף וכל כוחותיו ומתחברים אליהם הליחות הארבעה עם רוחותיהם וכוחותיהם ונעשים כמו כסף (חי) נתך באש כמצורף ורצים הליחות בחוט בקיבוץ אחד ומגיעים עד הביצים שהם כלי התולדות והרוח הוא דוחה כל הליחות עד צאתם מכל הגוף בצינור האמה רק הצינו"ר הוא ממשיך הרצון עד שיתוקן הנוצר בתכלית התיקון ויושלם מציאותו אח"כ בגוף השני. והנה זה הציור כולו מבואר לכל שוכן הוא יצירת הוולד ר"ל בקיבוץ רוחות וכוחות וליחות שהיו מפוזרים בגוף אחד ובפרידתם מהגוף האחד והתחברם אל גוף אחד עד שישלימו עוד ויפרדו כולם מהגוף השני וישובו להיות גוף אחד עומד בפני עצמו בריה שלימה אבל תמיד צריך בהעמדת הגוף ההוא לחבר אלו הרוחות וכחות וליחות ולהפריד ממנו בחלקים עד ישובו כל החלקים אל אשר ממנו נוצ"ר האד"ם הראשו"ן שבמי"ן וכיוצא בצורה הזאת אשר כתבתי לא פחות ולא יותר היתה צורות האותיות בעצמה כמו שאגיד לך: וזה כי האותיות כולם שהם כך צורותיו (ס"א ב"ך צורות) ובלשוננו הוא לשון הקודש הם כולם כמו אב אחד ראשון לכל היצורים כמו שהם כולם א"ב ראשו"ן מחובר מאברים לכל הדיבור כי בם נברא הדיבור והיצור יחד בשם אחד והראש שלהן א"ב כי הם שנים יחד שאין דיבור בלתי שתי אותיות ואין היפוך בלתי ב' אותיות כי א"ב ישר מתהפך לב"א רחמנא לבא בעי. כלומר שהקב"ה מבקש מן האדם היפך האותיות שמהם (נבראו העולמות) יבראו חכמים בהם עולמות וידעו דרכו על פי סוד כדו"ר שכן שד"י כדו"ר סוב"ב ד"י שהו"א כדורי"ו חיים כאמור יהו"ה קנני ראשית דרכו ר"ת יקר"ד הוא סוד שד"י וכן חנו"ך לנער על פי דרכ"ו כי חנו"ך הוא מט"ט בהבינך דרכ"ו עמו והוא בגימ' נע"ר ושמו ישרא"ל והוא מאושר ושמו שכ"ל הפוע"ל מפני שגוף הנע"ר הוא מקו"ם השכ"ל והוא ממציא המוח שבא ממציאות המחשבה מראשו וסודו שם אדם עולמו כי השם עולם האדם והשכינה על האדם. והשכינה על אדם סודו י"ש רא"ל ועל כן חבר שם אנכ"י עם שם שמ"ע ישרא"ל ובגימ' אנכי יהו"ה אלהיך שהוא עיקר כל התורה כולה והחכמה והנבואה והד"ם מעי"ד כי יסוד האד"ם הוא הד"ם והנה זה דם מילה כאומרם דם פסח ודם מילה שבעדם נאמר ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף. שכל מגיפה כעין גוף וכל גוף נגוף וע"כ מחצית השקל לכפר על נפש כחצי יו"ד, כי הגוף הרכבתו מן ד"ם. ודם הזכר הוא מעולה בסוד פה ס"ח ודם הנקבה שהוא כדמות דם מילה שאמר מי לה וחשוב חיבור פסח עם מילה ותמצא פ"י המ"ל ס"ח כי פ"י ער"ל ל"ב וערל בשר הוא ערל וטמא ואינו ס"ח והסוד ס"ח הוא חכ"ם כל מי שמל פיו ר"ל לשונו ושפתיו ופותח אותו לדבר באותיות כמ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך ומל אזנו לשמוע תורת ה' ואינו אוטם אזנו כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. ומל את לבבו להבין סודות גילגול האותיות והפוכם לשם עבודת ה' ית"ש לבדו ומדבר בם תמיד. הוא האיש הדבק בה' לבדו: על כן תבין כי היפך האותיות הוא אמיתות כל יצור וכל הדיבור כיצד חשוב כי א"ב ג"ד יורו עניין אחד והם פועלים בלב האדם ציור א' ראשון מובן והוא כי א"ב ג"ד הוא יעקב ועוד מדלגין מצורות יעקב לפי שינוי אותיות המובן מהם ומודיעים כי שם יעקב הוא שם ישראל ועוד מודיעים בדילוג המחשבה ציורם כי שם ישראל הוא שם יחס לאנשי ישראל כולם. תראה עתה איך דלגו העניינים במרוצה בשיתוף המחשבה הדוברת בדילוג הרוחות והכחות והליחות וכמו שאלו יציירו בריאה גופנית כן אלו ציירו בריאה רוחנית, והרוחניות ג"כ יש לה כוחות ורוחות רבים לצייר בם צורות נחשבות בכל עת ואם נתבארו במופתים הציורים ההם השכליים הנה נשארו עולמים שלא ישתכחו ולא יסורו מלב אבל אם חסרו ולא נשלמה ישתכחו בלי ספק והיו כלא היו כצורות פרטי הגופים ההווים ונפסדים ואמיתות כולן קיימות בעצמן והאותיות כולן קיימות בעצמן בו לאיש כולו כן האותיות באמיתת מציאותן ובהויות חיבורן עם הבריות והספרים הנושאים אותן הן מושכלות לעולם בכללם בצורות הנושאות על החמרים השפלים שקיומן תמידי בכללים וע"כ אתה בן אדם היזהר בך מאוד פן תשכח תורתך אשר גלגלת אותה לקיים בנפשך בפרטה אבל הפוך בה והפוך בה עד שיקוים בידך מה שראוי לקיימך ממנה ועשה מה שאני מצווה עליך בה כי היא חייך ואורך ימיך וממנה תכיר כל מה שאין ראוי למשכיל להיות בלעדיו ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל: ואל יקשה בעיניך מ"ש לעיל כי מן אור אזן שמאל הנכנס בפה נעשה ממנו חיצוניות הכלי ומן נקב חוטם שמאל נעשה פנימיות הכלי ועם היות כי אור מקיף גדול ומעולה מאור פנימי עם כל זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי כנראה בחוש העין מה שאין כן בחינת האורות כי אור הגדול שלא יוכל הכלי להגביל ולקבל בתוכו מאיר מבחוץ בסוד אור מקיף ואור המועט נשאר בפנים משא"כ בכלים וא"כ איך מבחי' אזן שהוא עליון יהיה חיצוניות הכלי ומן החוטם שהוא יותר תחתון יהיה פנימיות הכלי. התשובה בזה דע כי האור כולו הוא שוה בהשוואה א' וכאשר רצה לכנוס ולהיות מוגבל תוך הכלי אז האור ההוא שאינו יכול לישא' בכלי נשאר מבחוץ בבחי' מקיף ואו"פ הוא מאיר מבפנים בכלי ועובר האור עד חצי עובי דופני הכלי מצד פנימיותו ואור המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי ועובר עד חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו וע"י ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך. והנה אנו צריכין שחצי הכלי שבחוץ יאיר מחמת אור המקיף והנה או"מ גדול מאד ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך הדופן של הכלי כי יש הרחק והפרש והבדל גדול ביניהם ולכן הוצרך שפנימיות הכלי הגרוע ישתווה עם או"פ הגרוע ויאיר זה בזה וכן חיצוניות הכלי המעולה יאיר בו או"מ המעולה דאל"כ היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה. גם יש סיבה אחרת היא קרובה אל סיבה הראשונה ממש והוא כי הנה אוה"מ חשקו ורצונו הוא להתחבר עם או"פ ולכן אם חצי הדופן של הכלי מצדו החיצון לא היה זך יותר לא היה עובר בו אור המקיף והיה או"פ חסר מלקבל בו אוה"מ אמנם בהיות חצי הכלי של הדופן החיצון זך אז יש יכולת באור המקיף לעבור עד חצי עובי הפנימי של הדופן ואז מאיר זה בזה אע"פ שחציו הפנימי של הדופן לא יהיה זך אין בזה חשש כי האור פנימי עובר (נ"א עבה) ומאיר בו עד חצי עוביו הפנימי אע"פ שאינו זך יותר. וא"ת כי עדיין יש להקשות ולומר שהרי בחוש הראיה אנו רואין שפנימיות הכלי זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא כך כי אע"פ שאו"פ קטן מאו"מ עכ"ז להיותו מוגבל תוך הכלי לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו אבל אוה"מ אע"פ שהוא אור גדול עכ"ז כיון שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כ"כ בחיצוניות הכלי כמו שמאיר הפנימי בפנימיות הכלי ובזה יבא הכל על נכון:האותיות הם כח שורש כל חכמה ודעת בלי ספק והם בעצמם חומר הנבואה ונראים במראה הנבואה כאילו הם גופים עבים מדברים לאדם פה אל פה לפי רוב הציור השכלי הנחשב בלב המדבר בם ונראים כאלו מלאכים טהורים חיים מניעים אותם ומלמדים אותם לאדם המגלגלם בצורת אופנים אוירים פורחים בכנפיהם גלגלים והם רוח ברוח ולפעמים האדם רואה אותם כאלו הם חונים בהרים ונוסעים מהם בפריחה וההר ההוא אשר האדם רואה אותם שוכנים עליו או נוסעים ממנו התקדש אצל הנביא הרואה אותו ודין הוא עליו לקרא אותו קודש מפני אשר ירד עליו השם יהו"ה ב"ה באש ויקדשהו בסוד הגבל את ההר הזה וקדשהו וההר קדוש רוח הקודש ואמנם שם ההר קדוש גבוה הוא שם המפורש ודע זה וההר הוא רי"ו שסודו גבורה והוא הגבור עושה מלחמה באויבי השם שוכחי שמו והנה אחר שהאותיות מתגשמות בצורת מלאכי השרת היודעים מלאכת השיר והם הלוים שהם בצורת האלהי"ם הנה יולידו קול דיצה וצהלה ומלמדים בקולם ענייני העתידות ודרכים חדשים ומתחדשים בעת נבואת הנביא בתורת סוד נסתר ונעלם ומצווים הם לנביא לכתוב משלים וחידות ולפעול פעולות זרות ונוראות נראות לבני אדם הבהמיים שהם היפך (הטבע) האמת. כעניין אשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף וכיוצא בו עד שאמרו חסרי מוח שהנביא משוגע אפילו אם תאמר כי משל היה הנה אחר שלא הגיד לנו שלמשל נאמר יחשבו הפתאים שהעניין כפשוטו ויצעקו על החכם האומר שהוא משל וקראוהו מין ואפיקורס על שאינו מאמין השקריות אשר הם מאמינים אשר לא הייתה כוונת השם כדבריו ולא כוונת הנביא בכל מה שכתוב מהעניינים ההם כמשל לדבר מכל מה שחשבו הם וכל זה גרם להם היות החכמה חותם בתוך חותם ועמוק מאוד וידוע כי שתי דעות מתחלפות או סותרות זו את זו הן שונאות זו את זו על כל פנים פעמים בטבע ופעמים בבחירה ועל כן אל תתמה כשתשמע בעלי דעת האחד מגנים ומקללים בעלי דעת האחרת כי זה הכרחי לשתיהן והזמן עם אלה כי אלה יעמדו לקללה ואלה יעמדו לברכה ואמנם בהיות מציאות שתי דעות שוות בכל דבר וכוונתם לאמת זו את זו לא תמצא ביניהם הבדל וכאלו הם דבר אחד וזו היא זו בעצמה אחד מיוחד: והנה ביאר הרמח'''ל בדרך זו-פתח לא <א"ק וענפיו [לא -לה]>: <א"ק הוא סדר הראשון של גילוי שם הוי' ב"ה בסוד דמות אדם>: הסדר הראשון שקבל האור הנאצל לעמוד בסוד עשר ספירות בבחינת סדר דמות אדם - הוא נקרא אדם קדמון. והוא הסדר של שם הוי"ה ב"ה לעולם ולעולמי עולמים. וזה ענין - שכל הסדרים והחוקים כולם נמשכים ובאים תחת סדר ארבעה אותיות אלה. ולפי הסדר הזה הכל נדרש תמיד בסוד ארבעה אותיות השם ב"ה. עד עתה דברנו מן היסודות הראשונים, שהם הרשימו והקו, וכל התלוי בזה. עכשיו צריך לפרש הבנינים מה שנבנה מאלה, לפי ההכנה שהוכנה בהם: חלקי המאמר הזה הם ג'. ח"א, הסדר הראשון וכו', יבאר סדר הראשון הנקרא א"ק. ח"ב, והוא סדר וכו', יבאר שזהו סדר השם ב"ה. ח"ג, וזה הענין וכו', יבאר ענינו של הסדר הזה מהו: חלק א: א. הסרר הראשון שקבל האור הנאצל, והיינו כי תחלת המצא הרשימו, כבר אמרנו שאינו אלא שורש ראשון לכל מה שיברא אחר כך, והיינו בדרך כלל העומד ליפרט. ואמנם כחות הרבה נמצאים שם, והוא מ"ש הרב זללה"ה - שיש בזה האצילות עולמות לאין קץ. ופירוש זה הענין, הנה בתיקונים אמרו, לית מלאכא דלא אשתכח ביה שם הוי"ה ב"ה וכו', וכל שמהן שוי כינוין לשמא דא. וברע"מ פ' פנחס (רנ"ז ע"ב) אמרו, דאית ברנש דירית תלת מאה ועשר עלמין וכו' ע"ש, והענין - כי אף על פי שאנו מזכירים רק ד' עולמות, האמת שיש עולמות אין מספר. וזה, כי כל סדר הנהגה שלם בסוד משפיע ומקבל - נקרא עולם, והיינו אילן אחד של כל המשפיעים והמקבלים וסדריהם וקשריהם. ומאלה האילנות יש כמה וכמה. וכלל הדבר,כל אילן הוא שם, כל שם הוא אילן בפני עצמו, שמסדר מדרגותיו והשפעותיו וכל מרכבותיו בסדר פרטי. ואלה הם העולמות שיורשים הצדיקים. דרך משל, בהתאצלות החכמה מן הכתר נמצאים ש"י אילנות שלמים, והוא סוד י"ש עולמות של הצדיקים. ועוד העולמות של הנשמות, שכל הנשמה היא עיקר גדול בהנהגה, ולכל נשמה יש אילן בפני עצמו, וז"ס, לכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו. ומי שאינו זוכה אלא לשרשו - נוטל העולם שלו, ומי שזוכה בכל - נוטל כל התאצלות החכמה, והם י"ש. ובכל עולם ועולם יש מיני התלבשות, מצבים, וזיווגים, עליות וירידות, הכל לפי הענין ההוא. ואין מספר אורותיהם הולכים לפי מספר עשר ספירות, אלא כל אחד יש לו מספר בפני עצמו. מנינם לפי מציאות האילנות. ואפילו משם הוי"ה ב"ה נמשכים ע' אילנות שונים זה מזה לגמרי, והם ע' תמרים. אך סדר העשר ספירות בסוד אבי"ע נקרא רק אילן אחד. כמ"ש עוד בס"ד. והנה כל האילנות האלה הם במרכבה למטה, אך שורש כל זה הוא למעלה. והוא, כי בהתפשט הקו בתוך הרשימו. והיה עושה שם סדרים להתפשט ההנהגה כראוי. מן המקבל הראשון עד המקבל האחרון, שזה נקרא בנין שלם, עושה סדרים הרבה. והם כל הכינוים כולם שנתגלו. דהיינו רחום, חנון וכו', שכולם נתגלו בסוד הרשימו. וכולם כמה מיני פעולות - שורש לכמה ענינים של עוה"ז, כל אחד מהם בסוד אילנות בפני עצמם. וכל הסדרים הגדולים והרבים אשר להנהגה, כולם היו נשרשים שם, כמ"ש, וכל אחד בסוד אילן בפני עצמו. ואז הוציא א"ס ב"ה סדר אחד שנתן לו שליטה על כולם, ושם שאר כל האילנות להיות רק כינוים ולבושים לסדר זה. שזה הסדר לפי מה שמדרגותיו יתעוררו - כך יעשו פעולותיהם, כל שאר האילנות על ידי האילן האמצעי הדה. אך הפועל באמת יהיה רק זה, ורק מזה יצאו התחתונים ויקבלו הנהגתם, ורק בזה יעבדו עבודתם. ותראה שאומר, "וכל

בראון&גרין http://www.efind.co.il/modify.cgi מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה ]http://www.reader.co.il/authors/6207ביאור שלשת החוקות- ופאראדיגמת המשפט הנבדל-המשך ] שלשת החוקות המשך פרק המבוא ...''הבורסה העתידית'' מרכז הסחר של פדרציות החוקה הבינ'ל ה2 ''המניפסט הכלכליסטי''
הלובי הדיפלומטי והעסקי
''הכלכלה המודרנית''שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
www.plato-parmenides.area.co. il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב