שלוש, ארבע ו... - הרהורים על אומץ 

כל אדם הרוצה להתקדם בחייו, צריך לנקוט בצעדים מהם הוא חושש. אין ספק, מבחינות רבות  קל ופשוט יותר עבורנו להישאר באזור הנוחות שלנו: אנו מכירים היטב את הדמויות המרכזיות ואת הדרישות מאיתנו, אנו "מתקתקים" את העניינים בלי להשקיע מאמץ מיוחד ובודאי שאנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש. אנו חשים בטחון.

 

שינוי כיוון מבחינת הקריירה, למשל, הינו דבר שרבים מייחלים לו. חלום זה מלווה עפ"י רוב בחששות שונים: אי ודאות מבחינה כלכלית, פחד לבחור בנתיב שגוי, חשש מתגובת בן/ת הזוג ובני המשפחה, פחד להיכשל, פחד להצליח... מה יחשבו עלי? מה יהיה אם... ואם...? וכן הלאה.

 האמת ניתנת להיאמר, שינויים משמעותיים בחיים אכן אינם דבר של מה בכך, ולא בכדי הם מעסיקים אותנו. כמובן שהם אינם צעדים שנעשים כלאחר יד, אלא אנו מקדישים להם הרבה מחשבה ושיקול דעת. לפחדים המתלווים להם לעיתים קרובות יש גם בסיס רציונאלי–אובייקטיבי. יחד עם זאת, כששוקלים את היתרונות מול החסרונות, בעד מול נגד, ברור שלכל צעד וצעד יש כמובן צדדים לכאן ולכאן, ובכלל זה גם ל"אין שינוי". פחד הוא רגש טבעי, אנושי. כולנו חווים אותו מעת לעת...

לשאלה הפשוטה "מה שלומך?" או "מה נשמע? אנשים רבים עונים תשובות, כגון: "חיים", "שורדים", "סוחבים", "יציב", שלא יהיה יותר גרוע", "יש מקום לשיפור", "אין תלונות", "כמו אתמול" ועוד.

 

האם אנו באמת רוצים רק "לסחוב" או "לשרוד" את חיינו? האם העובדה שכל יום יהיה דומה למשנהו גורמת לנו לתחושה טובה...?  כל אחד ואחת מאיתנו ראוי לחיים מאושרים, מספקים ומלאי אתגרים. כל אדם מסוגל להתגבר על הדברים העומדים בינו ובין הגשמת חיים כאלו, אם רק ירצה בכך מספיק...

 כדי לחולל תמורה בחיינו אנו זקוקים לאומץ.
לגלות אומץ אין פירושו לא לפחד,

אלא לפחד ובכל זאת להמשיך קדימה.

 

כמו ששרה הזמרת אילנית 'הן לא נהיה פה פעמיים, רק בינתיים, רק בינתיים'. החיים קצרים מכדי שניתן לפחדים שלנו לנצח בקרב שהוא למעשה חיינו. "כל הכוח והעוצמה שבעולם נמצאים בתוכי" כתב רובין שארמה בספרו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". המשפט הזה מלווה אותי הרבה שנים. אני אומרת אותו לעצמי בכל בוקר כשאני מתעוררת ובכל לילה כשאני הולכת לישון. לא פעם אני אומרת אותו גם בסיטואציות שונות במהלך היום... בדרך כלל כשאני מפחדת מצעד כלשהו. המשפט הזה מחבר אותי מיידית לעוצמה האמיתית שלי ומזכיר לי שאני היא השולטת בחיי.

 

ג'ון פ. קנדי אמר "אסור שנניח לפחדים שלנו למנוע מאיתנו לשאוף להגשמת תקוותינו וחלומותינו". הגשמת תקוות וחלומות אמנם כרוכה בהתגברות על פחדים, אך הסיפוק ותחושת ההגשמה האישית המתלווים לה הם בעלי ערך שלא יסולא בפז.

 אומץ הוא לאו דווקא משהו השמור לשינוי קריירה בלבד. כפי שאנו שונים זה מזו, כך גם כל אדם ואדם נדרש לאומץ בהיבט אחר של חייו: יש אדם שעבורו אומץ פירושו ללכת לחוג ציור... ויש שעבורו אומץ משמעו להשליך לפח ערימות של מכתבים ישנים; יש שעבורו אומץ הוא להירשם לאתר היכרויות... ויש שעבורו אומץ הוא לסיים זוגיות לא מספקת; יש אדם שעבורו אומץ הוא להתעמת עם אדם כלשהו... ועבור אחר אומץ הוא דווקא לבחור בשתיקה בסיטואציה מסוימת; יש כאלו שעבורם אומץ הוא לבטא באופן גלוי כעס... ועבור אחרים אומץ משמעו לסלוח ולהתגבר על מטען מיותר מהעבר. 
אני מזמינה כל אדם להסתכל עמוק פנימה ולערוך חקירה עצמית, לבדוק ממה הוא חושש ועל מה הוא צריך להתגבר על מנת להתגבר על החשש ולפעול בעוצמה מתוך ביטוי עצמי מלא.
אין לי ספק שכל מי שיבחר ליישם זאת - ייצא מכך נשכר! 
 כל מסע מתחיל בצעד אחד....
וכל אדם יכול לחזור ולגלות את כוחותיו, להתחזק, להתעצם
ולברוא את עצמו מחדש.
אף פעם לא מאוחר מדי! 
אז יאללה – שלוש, ארבע ו....                
 

בברכת אור ואהבה, 
חלי פודה  

© כל הזכויות שמורות לחלי פודה