מאת: אברהם פכטר - עו"ד
פולרד - נשפט והוכרז ע"י ממשלת ארה"ב כמרגל ואדם שבגד במולדתו. ברגותי - נשפט ע"י בית המשפט בישראל כרוצח, מארגן רציחות, פיגועים, מממן, מארגן, נותן הוראות ביצוע וידיו מלאות בדם ישראליים חפים שנרצחו.
מה הקשר בין שתי הדמויות הנ"ל - אין, לא בתוכן, לא במעשה, לא במהות ולא במטרות שרצו להשיג.
מה הקשר, בין ההצעה שמתחילה "להתגלגל" בתקשורת על חילופי שחרור - קשה לדמיין. מבחינה רציונאלית טהורה, אין אפשרות להרכיב משוואה - אבל מבחינה פוליטית הסיפור הוא אחר. הקלישאה הישנה אומרת, כי הפוליטיקה היא האמנות להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. ברוח זאת, יש לבדוק את נושא פולרד - ברגותי ואת המסוכנות של ההצעה.
אסור לטעות או לחלום, שמדובר בהפרחת בלון ניסוי בלבד, כדי לבדוק את הלך הרוח הציבורי. אסור לשגות בהשליות, לאור הפרשנות שההצעה תקבל, בציבוריות הישראלית או בהתייחסות של המפלגות לנושא.
מפלגות הימין, ובראשן הליכוד ושותפיהן לאידיאולוגיה - יתנגדו נמרצות לדיל שעלול להתבשל. לעומת זאת, בוודאות ניתן לומר שבשמאל ימצאו אישים, שיצביעו על אפשרות של פיוס, בניית מהלכי אמון, עם הרשות הפלסטינאית ובמיוחד הפת"ח והרחוב הפלסטיני - שתומך בברגותי.
כשמדובר בשמאל - יש להוציא כמובן את המפלגות הערביות ונציגיהן שלבטח יקפצו על העגלה, כדי להצביע על שפע האפשרויות שיכולות להיווצר. כדוגמא מוחשית ניתן לראות בביקור של הח"כים הערביים אצל חברי פרלמנט מטעם חמאס, כמו "הג'ינג'י" אבו-טיר שהם תושבי מזרח ירושלים בעלי תעודת זהות כחולה ישראלית, נציגי חמאס, שונאי ישראל שהאידיאולוגיה שלהם - השמדת ישראל. בפיגוע האחרון בתל-אביב, תמכו במתאבדים ובדרכם, אבל נלחמים בעזרת הח"כים הערביים על זכותם להחזיק בתעודות זהות כחולות אבל בעיקר על ההטבות הכלכליות שמעניקה להם ישראל. זהו אבסורד פוליטי שרק יכול להיות בישראל, בה יש למעשה במקום דמוקרטיה "מתגוננת" - דמוקרטיה "משוגעת".
הסכנה העיקרית, להערכתי, אינה בציבור הישראלי, למרות שיהיו קולות בעד - אלא בציבור האירופי, בלחץ הבינלאומי והרצון לחזק את מעמדו של הנשיא הבובה - אבו-מאזן. שחרורו של ברגותי - אכן יכול לשפר את מעמדו של אבו-מאזן, למרות המסוכנות הפוליטית שהוא מהווה, למנהיגותו של אבו-מאזן. אבל במצב שנוצר, אחרי ניצחון "החמאס" - מהלך מעין זה רק יכול להועיל לו למעמדו, תדמיתו וחיזוק כמו ברחוב הפלסטיני.
אילו והדגש הוא על אילו היה בשחרורו של ברגותי, להביא למהפך בחברה הפלסטינאית, לאמור: הדחת החמאס מהשלטון, אם ע"י בחירות חדשות ואם ע"י העובדה שחמאס יאכזב את עמו, לא יפתור את הבעיות הפנימיות, כלכליות, הסגר והחרם הבינלאומי - ויתפטר מעצמו.
אם מישהו היה יכול להבטיח, דבר שכנראה הוא בלתי ניתן לביצוע, שברגותי יהפוך למנהיג שיחתום עם ישראל, על הסכמי קבע של גבולות, שלום, פירוק הטרור והסדר שבעקבותיו "תשקוט הארץ 40 שנה" - היה על מה לדבר ולחתום.
הקהילייה הבינלאומית - יכולה בטעות ומתוך תמימות והתעלמות מהמצב המסובך באיזור או מתוך רצון, לפגוע בהשתלטות האיראנית או התפשטות האידיאולוגיה האיראנית - לדרוש מישראל - לנסות לבדוק את ההצעה.
הסיכויים להצלחת מהלך מעין זה - נראה על פניו לא סביר - אבל המסוכנות שבהצעה נשארת בעינה.
לעומת זאת פרשת פולרד, יש לה היבטים שונים לגמרי אך מסובכים פוליטית.
ממשל ארה"ב, הממסד המודיעיני, נפגע עד עמקי נשמתו המקצועית, מהתפקיד ששיחק פולרד, בהעברת מידע מודיעיני, פוליטי, רגיש לידי ישראל. העלבון גדל שבעתיים כשהיה מדובר בממשלה חברה, אוהדת נאמנה שהיתה בת חסותה של ארה"ב משך שנים רבות והממשל הצהיר בכל פעם מחדש על מחויבותו לביטחון ישראל ואף פעל נמרצות בנושא זה, במוסדות האו"ם, בקהילייה האירופית ובציבור האמריקאי.
העובדה שהנשיא קלינטון - על אף ידידותו הרבה לישראל - לא יכול היה לגבור על מתנגדי החנינה לפולרד - אפילו בתום שתי הקדנציות הנשיאותיות שלו - שאז יש לו סמכות להענקת "חנינות נשיאותיות" שאותן אכן ניצל, ובחלקן היו מעוררות מחלוקת.
הסיכוי של פולרד לקבלת חנינה נשיאותית גובר עם סיום הקדנציה של בוש בשנה הבאה - ועל כך הממשלה, העמותה ואנשי הציבור שרוצים בטובתו - צריכים לעבוד ולהתרכז. ממשלת ישראל עשתה ועושה מאמצים לשחרור פולרד - כמחווה לאדם שסיכן עצמו למען המדינה - וזה מגיע לו.
אבל הרעיון של שחרור כפול פולרד ברגותי לא ענייני, לא רציונאלי ולא מוסרי ויש בו אפילו כדי לפגוע במשפחות השכולות. אני מקווה שההצעה המגונה תיעלם במהירות כפי שהיא צצה ועלתה.
הפיגוע האחרון והקשה, בתחנה המרכזית הישנה, רק המחיש פעם נוספת שאנשים נוסח ברגותי עומדים מאחורי המעשה הנפשע, או אנשים נוסח אבו-טיר אזרח מזרח ירושלים, נציג החמאס ברשות הפלסטינית, שצריכים לגרשו לרשות ולשלול את זכויותיו - ולא להכנס למו"מ על חילופין או חנינות.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
