1.
פיחות- גרעון (ייצוא- ייבוא ייבוא . בשימוש בשיטה זו ליפן אין ברירה אחרת אלא להקטין את הייצוא לארה"ב והמשמעות היא שהייבוא של ארה"ב קטן וכך גורמים לאיזון בארה"ב. המדינות שסוחרות איתה מקטינות את הייצוא לארה"ב, הייבוא של ארה"ב קטן מסיבה זו והגרעון קטן. היצע ההון קטן - ריבית עולה - חסכון עולה
למרות שגישה זו יכולה להצליח, היא אינה מומלצת כי זה פוגע בצמיחה של המשק. משקיעים זרים מכניסים ייצור טובה יותר, ניהול משפור או טכנולוגיה חדשה. השקעה (גם זרה) עושה את גורמי ייצור העבודה יותר פרודקטייבים- ככל שההון גדל לעובד, תפוקתו משתפרת. פרודוקטיביות גבוהה יותר מאפשרת שכר גבוה יותר, יש שיפור לרווחה המקומית. מגבלות הן הדדיות, המדינות יטילו גם עליי מגבלות אם אטיל עליהן.
2.
הגנה על תוצרת מקומית
ההגנה נעשית ע"י הטבת מכס או הגבלה כמותית. נועד להקטין את הפער בין
התוצאה מיידית- עליה במחיר לצרכן, שחיקה בכוח הקנייה וירידה ברמת החיים. השיטה גרועה מבחינת הרווחה של המשק. השיטה בכלל לא עובדת.
חסכון - השקעה = ייצוא- ייבוא.
אם מניחים שאין שינוי בדפוסי החיסכון וההשקעה, הזהות (הנוסחה) אומרת שכל הפחתה בייבוא (בגלל מגבלות) תגרום להפחתה זהה בייצוא והגרעון אינו משתנה.
דוגמא: - ארה"ב מטילה מגבלות על ייבוא פלדה.
- גורם לירידה בביקוש למט"ח או גידול יחסי בביקוש לדולר. ערך הדולר עולה.
- מחירו הגבוה של הדולר מקטין את הייצוא.
- מחיר גבוה של הדולר גם מגדיל את הייבוא שאין עליו פיקוח.
לסיכום- כל ירידה בייבוא תקוזז ע"י ירידה בייצוא או עלייה בייבוא של מוצרים ואחרים.
כל ירידה בייבוא תקוזז ע"י ירידה בייצוא.
3.
איסור על מכירת נכסים לזרים- אין חשבון הון יותר, למשל ארה"ב לא מאפשרת ליפנים והסינים לקנות שטרי הון וחוב, לא מאפשרת לזרים לקנות השקעות אצלה. זרים לא יכולים להחזיק התחייבות על המשק.
העודף ייצוא : ייצוא> ייבוא . בשימוש בשיטה זו ליפן אין ברירה אחרת אלא להקטין את הייצוא לארה"ב והמשמעות היא שהייבוא של ארה"ב קטן וכך גורמים לאיזון בארה"ב. המדינות שסוחרות איתה מקטינות את הייצוא לארה"ב, הייבוא של ארה"ב קטן מסיבה זו והגרעון קטן. היצע ההון קטן - ריבית עולה - חסכון עולה
למרות שגישה זו יכולה להצליח, היא אינה מומלצת כי זה פוגע בצמיחה של המשק. משקיעים זרים מכניסים ייצור טובה יותר, ניהול משפור או טכנולוגיה חדשה. השקעה (גם זרה) עושה את גורמי ייצור העבודה יותר פרודקטייבים- ככל שההון גדל לעובד, תפוקתו משתפרת. פרודוקטיביות גבוהה יותר מאפשרת שכר גבוה יותר, יש שיפור לרווחה המקומית. מגבלות הן הדדיות, המדינות יטילו גם עליי מגבלות אם אטיל עליהן.
4. גידול בשיעור החיסכון. לשכנע את הציבור להגדיל את שיעור החיסכון, יכולה לפעול בצורה מיידית כי כשמגדילים את החיסכון בצורה שהיא (תמריצים למשל) מפחיתים את הגרעון. בגלל הזהות (הנוסחה חסכון - השקעה = ייצוא- ייבוא ). שינויים בשיעור המס יכולים לשנות את דפוסי החיסכון וההשקעה וזה ישפיע על זרמי ההון והסחר.
לסיכום: המדיניות שהיא לכאורה מקומית יכולה להיות לה השפעה על העסקאות הכליליות הבינלאומיות של המשק. במשק עולמי משולב אי אפשר לטפל בפרמטר אחד מבלי להשפיע על כל המערכת.
בברכה,
דורון בסון
פיחות- גרעון (ייצוא- ייבוא ייבוא . בשימוש בשיטה זו ליפן אין ברירה אחרת אלא להקטין את הייצוא לארה"ב והמשמעות היא שהייבוא של ארה"ב קטן וכך גורמים לאיזון בארה"ב. המדינות שסוחרות איתה מקטינות את הייצוא לארה"ב, הייבוא של ארה"ב קטן מסיבה זו והגרעון קטן. היצע ההון קטן - ריבית עולה - חסכון עולה
למרות שגישה זו יכולה להצליח, היא אינה מומלצת כי זה פוגע בצמיחה של המשק. משקיעים זרים מכניסים ייצור טובה יותר, ניהול משפור או טכנולוגיה חדשה. השקעה (גם זרה) עושה את גורמי ייצור העבודה יותר פרודקטייבים- ככל שההון גדל לעובד, תפוקתו משתפרת. פרודוקטיביות גבוהה יותר מאפשרת שכר גבוה יותר, יש שיפור לרווחה המקומית. מגבלות הן הדדיות, המדינות יטילו גם עליי מגבלות אם אטיל עליהן.
2.
הגנה על תוצרת מקומית
ההגנה נעשית ע"י הטבת מכס או הגבלה כמותית. נועד להקטין את הפער בין
התוצאה מיידית- עליה במחיר לצרכן, שחיקה בכוח הקנייה וירידה ברמת החיים. השיטה גרועה מבחינת הרווחה של המשק. השיטה בכלל לא עובדת.
חסכון - השקעה = ייצוא- ייבוא.
אם מניחים שאין שינוי בדפוסי החיסכון וההשקעה, הזהות (הנוסחה) אומרת שכל הפחתה בייבוא (בגלל מגבלות) תגרום להפחתה זהה בייצוא והגרעון אינו משתנה.
דוגמא: - ארה"ב מטילה מגבלות על ייבוא פלדה.
- גורם לירידה בביקוש למט"ח או גידול יחסי בביקוש לדולר. ערך הדולר עולה.
- מחירו הגבוה של הדולר מקטין את הייצוא.
- מחיר גבוה של הדולר גם מגדיל את הייבוא שאין עליו פיקוח.
לסיכום- כל ירידה בייבוא תקוזז ע"י ירידה בייצוא או עלייה בייבוא של מוצרים ואחרים.
כל ירידה בייבוא תקוזז ע"י ירידה בייצוא.
3.
איסור על מכירת נכסים לזרים- אין חשבון הון יותר, למשל ארה"ב לא מאפשרת ליפנים והסינים לקנות שטרי הון וחוב, לא מאפשרת לזרים לקנות השקעות אצלה. זרים לא יכולים להחזיק התחייבות על המשק.
העודף ייצוא : ייצוא> ייבוא . בשימוש בשיטה זו ליפן אין ברירה אחרת אלא להקטין את הייצוא לארה"ב והמשמעות היא שהייבוא של ארה"ב קטן וכך גורמים לאיזון בארה"ב. המדינות שסוחרות איתה מקטינות את הייצוא לארה"ב, הייבוא של ארה"ב קטן מסיבה זו והגרעון קטן. היצע ההון קטן - ריבית עולה - חסכון עולה
למרות שגישה זו יכולה להצליח, היא אינה מומלצת כי זה פוגע בצמיחה של המשק. משקיעים זרים מכניסים ייצור טובה יותר, ניהול משפור או טכנולוגיה חדשה. השקעה (גם זרה) עושה את גורמי ייצור העבודה יותר פרודקטייבים- ככל שההון גדל לעובד, תפוקתו משתפרת. פרודוקטיביות גבוהה יותר מאפשרת שכר גבוה יותר, יש שיפור לרווחה המקומית. מגבלות הן הדדיות, המדינות יטילו גם עליי מגבלות אם אטיל עליהן.
4. גידול בשיעור החיסכון. לשכנע את הציבור להגדיל את שיעור החיסכון, יכולה לפעול בצורה מיידית כי כשמגדילים את החיסכון בצורה שהיא (תמריצים למשל) מפחיתים את הגרעון. בגלל הזהות (הנוסחה חסכון - השקעה = ייצוא- ייבוא ). שינויים בשיעור המס יכולים לשנות את דפוסי החיסכון וההשקעה וזה ישפיע על זרמי ההון והסחר.
לסיכום: המדיניות שהיא לכאורה מקומית יכולה להיות לה השפעה על העסקאות הכליליות הבינלאומיות של המשק. במשק עולמי משולב אי אפשר לטפל בפרמטר אחד מבלי להשפיע על כל המערכת.
בברכה,
דורון בסון
*החומר מוצג לצרכי לימוד בלבד.
http://www.windfall.co.il
http://www.windfall.co.il
