מערכת היחסים בין אחים היא עדינה ומורכבת; מעורבים בה רגשות מנוגדים של אהבה והערצה מחד ושל תחרותיות וקנאה מאידך. ילדים מתמודדים על אותה טריטוריה, על תשומת-לבם ועל זמנם המוגבל של ההורים, על צעצועים משותפים, על תוכניות טלוויזיה מועדפות, ועל עוד כהנה וכהנה נושאים, ויהיה זה אך מתקבל על הדעת שיהיו ביניהם חיכוכים ומריבות. ניתן לראות ביחסים בין אחים סדנא בין שווים של מצבים חברתיים והתמודדויות בינאישיות. זוהי סדנא שבה לומדים אחים בסביבה בטוחה מיומנויות של פתרון משברים, טכניקות של משא ומתן, פשרה, נאמנות, חברות וכדומה. מריבה היא אחת מדרכי ההתמודדות. במהלך סדנת השווים מצטיידים הילדים בכלים ובמיומנויות שיזדקקו להן בהמשך חייהם, כמו: מלחמה על זכויותיהם, פתרון סכסוכים והתמודדות עצמאית עם קשיים.
הורים רבים מרגישים שכדי להיות הוגנים עליהם להתייחס לילדיהם בשוויון, אך נוכחים שזה בלתי אפשרי ומלאכותי. אם אחד הילדים חולה או חוגג יומולדת, הוא זה שמגיעה לו תשומת-לב מיוחדת. שאר האחים במשפחה מסוגלים לזהות שזה יחס הוגן, בין אם יודו בכך או לא.
הרבה הורים שותפים לפנטזיה שילדיהם לעולם לא יריבו, והם מתאכזבים לגלות שהמציאות שונה מן הפנטזיה. כאן המקום לציין שבבסיסם של רבים מהעימותים בין אחים עומדת שאלת המקום שהילד מרגיש שהוא תופס אצל ההורים (כמה רואים אותו /מתייחסים/ שמים-לב אליו). התערבות בעימותים בין ילדים עלולה להיות שיפוטית או להתפרש ככזאת, וליצור תחושות של קיפוח ומרירות. התערבות עלולה גם לגרום להורה להיכנס למריבה מאניפולאטיבית של הילדים, שבה, ברגע שההורה מתערב, הוא נענה לאותה מאניפולאציה והילדים לומדים שאפשר לגייס את ההורה ולקבל את תשומת-לבו בדרך זו. ילדינו יודעים איך ללחוץ כדי להשיג את מבוקשם, וחשוב שההורים ידעו לתרגם את התנהגותם כראוי כדי לא לחזק אותם על התנהגות מאניפולטיבית.
אז מה, בכל זאת, ניתן לעשות ?
• אל תשוו בין הילדים. כל ילד מרגיש שהוא ייחודי ולא רוצה להרגיש מוערך ביחס למישהו אחר.
הציבו לכל ילד מטרות משלו ורמת צפיות ביחס לעצמו.
• אל תדכאו רגשות "שליליים" של ילדיכם. מותר לאחים לכעוס או להתעצבן זה על זה. עליהם רק ללמוד דרכי ביטוי שלא פוגעות בסובבים או ומסכנות אותם.
חשוב שתכירו ברגשותיהם ותשוחחו עליהם.
• הימנעו ממצבים בין אחים שיגרמו להם רגשות אשמה. זה בסדר מצד הילד הגדול לרצות להרביץ לתינוק בראש, אבל עליכם למנוע זאת ממנו, כי הוא עלול לחוש אשמה אם לא תתערבו במהירות ובהחלטיות.
• אפשרו, ככל שניתן, לאחים לישב בעצמם את חילוקי הדעות ביניהם. עם כל הקושי בדבר, עליכם, ההורים, להחליט מתי הזמן להיכנס ולתווך בין הניצים (כשהם מגיעים לאלימות פיזית או מילולית מוגזמת או כשהמריבות תדירות).
השאיפה הבסיסית של רב ההורים היא להפסיק את המריבות בין ילדיהם ולגרום להם להתייחס יפה אחד לשני, אולם, כפי שהובהר כאן, יתכן שעדיף יהיה לשנות את הפנטזיה לגבי המריבות ולא להתערב בהן, אלא אם מדובר בסכנה או במצב מוגזם מבחינת העוצמה או התדירות. חשוב לדעת שילד שגדל עם אחים הוא בדרך-כלל גמיש יותר ומסתגל טוב יותר לשינויים. ודבר חשוב נוסף שתעניקו לילדיכם יהיה בכך, שכשהם יראו אתכם מטפלים במריבות ביניהם בצורה הוגנת ובקור רוח, הם יפנימו את הידע הזה שיהיה בעל ערך לכשהם עצמם יהפכו להורים.
