תשובה-בעניין גלגולי הנשמות
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

תשובה-בעניין גלגולי הנשמות 

מאת    [ 15/02/2009 ]
מילים במאמר: 5587   [ נצפה 1945 פעמים ]

 
 
ולולי חכמת הקבלה איך היה זה כולו נודע באמתתו. ודע כי שם אדנ"י הוא חתום על כח השמש והירח בעת התחברם מן תקל"ב אל תקל"ב על דרך חבור י"ט שנה עם כ"ח שנה. שאמר הנביא עליהם "כ"י ט"ח מראות עיניהם מהשכיל לבתם" (ישעיה מד' יח'), והם חותם העולם בסוד "וירא אלקים כי טוב". שנתן כחו של זה בזה וכחו של זה בזה וצרפן זה עם זה וקשר זה את זה. בזה נקשר גם כן כתר מיוחד על ראש כל אחד ואחד מהם, והוא סגולה לו מצד כתרו שנבדל בו מחבירו. וזו הסגולה היא האמיתית אצלו ולכל אחד מהם הבדיל מיחד מן המיחד. והוא שבו מתעצם זולת מה שמתעצם בו חבירו. ואין השמש מין ולא איש ממין ולא הירח גם כן ואע"פ כן יחידים הם ולהם התעצמות מיוחדת משאר התעצמויות של הכוכבים הנבוכים וכל שכן מן הקיימים. ורבותינו קראום שני מלכים כאמרם על ענין מלשינות הלבנה שהלשינה על החמה אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד:

וזהו מכלל סוד העיבור שרמזוהו רז"ל על פי ר' אליעזר ור' יהושע בתקופות שהתחלתן מניסן, ובמולדות שהתחלתן מתשרי. וזאת ההתחלה מיוחדת אל ראש טלה וזאת מיוחדת לראש מאזנים. ושם הקדש נחלק בכך בחתימתו לשנים. והרמז עליהם אני אעוררך עליו "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג יג'). והוא כי חצי השם מוכה בצורת המספר המרובע על עצמו עולה רכ"ה וחציו הנשאר מוכה על עצמו ג"כ עולה קכ"א, וזה סוד 'מזל מאזנים' וזה סוד 'מזל טלה':

והם שני עדים שעל פי השם מתגלגלים שניהם על קו שוה תמיד. וגם שווי היום והלילה בזה ושווי הלילה והיום בזה עדים נאמנים. והמזלות חלקי העולם והשמות חלקי הנפש והימים והלילות חלקי השנה. הרי שלשה עדים נאמנים על מציאות השם ית' ועל השגחתו המיוחדת בשלשתם, והם עולם שנה ונפש הנזכרים בספר יצירה, הכולל חכמות מעשה בראשית לפי נגליו, וכולל חכמת מעשה מרכבה לפי נסתריו. והעד הוא הדבור הראשון שבו התחיל מחברו והוא אמר 'בשלשים' שסודו בגימטריא 'מעש"ה מרכב"ה' וענינו אצלינו הרכבת 'שם בשם'. וכן יחזקאל התחיל בו ברמז הזמן הנספר באמרו "ויהי בשלשים שנה", לפי הנסתר המקובל שבו:

וידוע שכמו שאמ' שבשלש עשרה מדות התורה נדרשת וגימטריא ונוטריקן שקראוהו לשון נוטריקם הם מכללם. ודרשו בהם פלאי פלאות במקומות רבות ועניניהם מתחלפים בסוד ורמז ובא מהם בגמרא בשבת פרק הבונה קצת הערה עליהם. והוא שנאמר שם אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא מנין ללשון נוטריקם מן התורה שנא' "כי אב המון גוים נתתיך". אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך באומות, נאמן נתתיך באומות. ר' יוחנן דידיה אמר אנכ"י אנא נפשי כתבית יהבית. רבנן אמרי, אמירה נעימה כתיבא יהיבה איכא דאמרי יהיבא כתיבא נאמנין אמריה. דבי ר' נתן "כי יר"ט הדרך לנגדי", יראתה ראתה נטתה. דבי ר' ישמעאל תנא כרמ"ל כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר "והוא קללני קללה נמרצת", נואף הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא. רב נחמן בר יצחק אמר "מה נדבר ומה נצטדק", נבונים אנחנו צדיקים אנחנו טהורים אנחנו דכים אנחנו קדושים אנחנו:

ותחת אלה הדברים נפלאות תמים דעים, אין הכונה פה לגלות נסתריהם ולהודיע לכל, שכל מי שחושב שהחכם במה שנופל תחת אלה הדברים והדומים להם, אמתת מהותם ותכלית כונת רבותינו בם כפי מה שקבלום מפי הנביאים כולם ע"ה. אבל הכונה בהם עתה להודיע שאלו כולם והדומים להם שהם עניינים זרים אצל המתחכמים המתפלספים המתפארים בחבורי האומות. ואם הם מאומותינו הם תועים שוגגים או מזידים, בחשבם שמה שהשיגוהו חכמי האומות בכלל החכמות נעלם מרבותינו החכמים ז"ל ומנביאינו ע"ה:

ולו ידעו אלה התועים דבר מאמתת הקבלה האמיתית היו יודעים ההפרש הגדול שבין חכמינו ובין חכמי שאר אומות, כל שכן בינם ובין נביאנו. שאני אומר שהפילוסוף הגדול שהיה מן האומות בשם ראש הפילוסופים והוא אריסטוטלוס, היה חסר מאד ממה שהשתדל בו לדעתו אצל הקטן מחכמינו ז"ל. ואמנם היה חכם גדול בערך אל שאר חכמי האומות וראוי לשבחו במה שחקרו. שהנה הנראה מתוך דבריו והוא שכוונתו בחקירת החכמות היתה לשם שמים. אבל שכלו היה קצר להשיג, וכן שכל כל אדם קצר. ולפי' הקבלה מוציאה הנעלם מאותם הענינים מן הכח אל הפועל ומגלה הנסתרות שבם לכל מקובל ומקובל, גם כן לפי כחו ולפי קבלתו ולפי השתדלותו להוציא מה שבכח אל מעשה. שאף על פי שהקבלה נמסרת לכל משכיל בכלל אין כל שומעה ומקבלה יכול עליה להוציאה לפועל. שהרי אין מוסרין ממנה כי אם ראשי פרקים ולמי שהוא חכם ומבין מדעתו. וכבר נאמר אין מוסרין סתרי תורה אלא לאב בית דין, והוא שליבו דואג בקרבו. וגם נאמר עוד אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש. כמו שרמז בעל "מורה הנבוכים" מורה צדק הוא הרב הקדוש איש האלקים משה עבד יי, בסבה הרביעית מן הסבות החמש בפרק ל"ד אשר בחלק הראשון מהמורה. והן הסבות המונעות לפתוח הלימוד האלקיות:והוא מה שרמזתי לך עליובשמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים (משלי )
תרתי בלבי ועיינתי שכלי וידעתי סוד מכתבך ויסוד מחשבתך כאשר בקשת וכוונת בו להודיעני אמתתו ומהותו והכרתי והבנתי מתוך דבריך הנעימים ומקרב מאמריך היפים המורים והמודיעים לנו רוב השגותיך ותשוקת נפשך בחכמות העליונות ובהשגות הרוחניות המוציאות שכל כל משכיל מן הכח אל הפועל. ובראותי כי כן הנה שמחתי שמחה מאד, שמחת עולם עם טוב מציאותך והויתך ומיד נקשרה נפשי בנפשך קשר אמיץ ונדבקה רוחי ברוחך דבוק חזק וכל דבריך ישרו בעיני והיטבת דבר כאשר דברת בם כי הם כולם דברים שבאו מופתים על אמתתם בכלל. רק בפרט אחד שבם ראוי להקשות עליך קושיה גדולה ולא עוד אלא שבו בעצמו אתה מקשה על עצמך ודבריך סותרים בו זה את זה. וקל עלי לבלתי חשדך על שנעלמה הסתירה שבין דבריך מעיניך מפני שנראה לי בדבר ההוא שבמרירות לבך דברת בו. רק אני צריך לעוררך על הסתירה בעצמה האלקית ואח"כ אודיעך הקושיה העמוקה דרך אהבה וחבה. ואהיה כמעורר ישן שחושב להיות ער כשאינו מכיר במהות שנתו ובאמתת תרדמתו. ואחבר אל הפרט ההוא עם הקושיה תמה אחד ופלא מחודש אצלי והוא קרוב לדעתי להיותו נמנע והיה אצלך מחויב לפי דבריך: ואומר שהסתירה שבאה בדבריך היא היותך מוסר דינך ליודעים שיעידוך על האיש הנעלה שהסתרת שמו ממנו מפני שמחה על מה שאין בידו למחות והוא שמחה על מה שלא ידע. והנה גנית אותו במה שידע ואתה אינך בקי באותה הידיעה שלו ואיך האשמת על היותו מוחה על מה שלא ידע ולא האשמת עצמך תחילה על היותך ממחה על מה שלא ידעת. זאת היתה כונתי בענין הסתירה ואמנם קראתיה עוד בשם סתירה מפני שאמרת בסוף הענין ההוא שהוא זריז בו ובקי בענינו כי אין דרכו דרך טובה ושכחת דרכך וחייבת לה הדרך הנבחרת בכלל והיא ששללת אותה מדרכו בכלל:והרמבן בשער הגמולאף על פי כן, עם העלמה הזאת, יש בטענה זו סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה, והוא נרמז ברמז חכמינו זיכרונם לברכה ונכלל בעניין סוד העיבור, שחכמים מוסרין אותו לתלמידיהם הראויים, והוא תשובתו שלאליהוא על תוכחותיו שלאיוב.
ואתה יודע שהיה איוב צדיק בעיניו, והיו יסוריו שלא על חטא ועבירה לפי דעתו, עד שהיה קורא תגר עליהם, כמו שהזכרנו.

21. טענת איוב (א) גרמי השמים אשמים בסבלי
וכאשר אנחנו מסתכלים בספר הזה בכללו, אנחנו רואים שמתחלה פתח דבריו (איוב ג) לומר שממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הריון גורמים הרעה לאדם והטוב. נוטים דבריו לדעות הוברי שמים המהבילים. זהו שפתח "יאבד יום אולד בו", שהיה מקלל היום והלילה וכוכבי נשפו, כי הם גורמים רעתו, וכן עניין כל המענה.

והנה תפשו אליפז (איוב ד-ה) בהיותו מסיר דעתו מן האדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך, ונותן הממשלה לכוכבים והמזלות, ענה לו: "זכר נא מי הוא נקי אבד", רוצה לומר: אחרי שאין אנחנו רואין הנקיים אובדים, ונראה חורשי רע שקוצרין אותו, זאת ראיה כי מנשמת אלוה יאבדו האובדים, ולא מכח השעות והכוכבים. ואמר, אם נראה במקצת אנשים שאין המידה מתנהגת כן, כאשר אראה אויל משריש, ראיתי בלבי קללה באה על נוהו פתאום. והצדיק הבאה עליו יסורין כמוך, מוסר אלוהים הוא ואל תמאסהו. ואמר "והאדם לעמל יולד", אין אני מיחס על דבר אחר, רק אדרוש אל אל, ואשים ההנהגה לאלהים, כי הוא לוכד חכמים, ויודע כי הצרות שהם מצרים בהם, לטובתם הן, או למוסר שיוכיח את האדם האלהים, ובסוף יצילנו כי הוא יכאיב ויחבש. וזאת תשובת אליפז לעניין מענה איוב הראשון.

22. טענת איוב (ב) אם הייסורים ברצון ה' - ימיתני!
אז נהפך איוב אל תלונה אחרת (איוב ו-ז), והראה עצמו שהודה לדברי אליפז כי חצי שדי הם ובעותי אלוה עמו, ושב בדרך הקללה הראשונה, לומר, אחרי שאין היסורין האלו במקרה מזל, רק ברצון מכוון ועושה, מי ייתן שידכאהו האלוהים וימיתהו, או ימתין עד ימלא צבאו, כי רוח חייו, כי מה כחו ליחל עד שיעבור המוסר הזה. ותמה "מה אנוש כי יגדלהו האלהים לשית אליו לבו".

וזה המאמר יורה, כי איוב היה חושב מתחלה כי מצד גריעות האדם אצל הבורא, ישים אותו תחת ממשלות המקרים כפי מערכת המזלות ומשטרי הארצות. יאמין באדם, כמו שנאמין אנחנו בנמלים או בשרצי הארץ והבהמות, כי אין השגחה עליונה רק לקיים המין, אבל ליחיד מהם אין עמו עונש ושכר. ולא נאמר בהם שחטאו כשישחטו, ולא זכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם.

כזאת הייתה סברתו תחלה, כפי עניין מענהו הראשון, וכן אמר לו אליפז עצמו: "ואמרת מה ידע אל, הבעד ערפל ישפוט, עבים סתר לו ולא יראה", זה הסרת ההשגחה מן הנבראים השפלים, "וחוג שמים יתהלך", השגחתו לקיום המין בכלל השמים וצבאיו, "האורח עולם תשמור", הוא הגלגל החוזר, והוא דרכו שלעולם במזלות הכוכבים. והוא עצמו, איוב, מתנצל מזה, כי לא היתה זאת הסברה הרעה עמו בשלותו, כמו שאמר "אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך, ויפת בסתר לבי, כי ממנו רב חילי, וכביר מצאה ידי, כי זה עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל", הנותן הכל, ואיננו מכחות כוכב אור והירח, רק עתה, בבא אליו הצרות, הרהר בלבו זה מפני שבאו עליו על לא חמס בכפיו.

ואחרי שהרחיקו אליפז מזאת הסברה הרעה, אמר, ולמה יבואו עלי יסורין הגדולים מאת האלוהים, אין זה דרך מוסר כי אין כח בי לסבלם, ואיך יגדל האדם בעיניו לבחון אותו לבקרים. ואם חטאתי, מה יזיק לך, שאתה נוצר האדם.

ועד הנה לא דבר איוב בצדקו, ולא נשתבח במעשיו הטובים, רק בשלוש הטענות האלה יתוכח:
יטעון: אם מוסר הוא, מה כחו לסבול המוסר הזה;
ויטעון עוד: כי האדם וחייו הבל, ודיו במיתה המעותדת לו, כי כאשר יזכה לא ינצל ממנה, כן אם חטא לא היה ראוי לצער אחר, כי מעיקר בריאתו להבל דמה;
ויטעון עוד: איכה יגדל בעיני האלהים לפקוד עליו פשע וחטאת, והוא ופשעו אין בעיני אלוהים. וזהו עניין תלונתו במענה הזה, כפי שיראו הפסוקים בביאור.

23. בלדד: הרעות - במשפט
אחרי זה בא בלדד השוחי (איוב ח) לסייע על קצת דברי אליפז חברו, ובאר דבריו חזקים ממנו. אמר, כי הרעות הבאות על איוב ועל בניו, כולם בדין ומשפט על עוונות ופשעים שעשו, כי האל יתברך לא יעוות משפט וצדק. ועשה הבנים רשעים גמורים בחטאים שעונשם בעולם הזה, מפני שנכרתו ומתו. והוא שאמר "אם בניך חטאו לו, וישלחם ביד פשעם".
אבל איוב נהג עניין אחר, שבאו יסוריו למרק קצת חטאיו, ואם ישחר אל אל ושלם נות צדקו. והוא מי שהרשיע איוב תחילה.

24. איוב: הבורא אינו משגיח בפרטים
ואז נתעורר איוב לצדק עצמו (איוב ט-י), ושב אל טענותיו הראשונות, וחזק דבריו, ובאר אותם, כי הבורא יתברך לרוב מעלתו לא ישגיח בפרטים. ואפילו יענהו, לא יאמין איוב כי יאזין קולו, אשר בבוא השערה, בנוהג שבעולם על הכל ישופהו האל יתברך, וירבה פצעיו עם הכלל בחינם, ולא על חטאו. ואמר "תם אני", ולא חטאתי מיום שנבראתי, רק "לא אדע נפשי", אם מצד בריאתה יבאו עליה המקרים, על כן אמאס חיי, וארצה שתשוב נפשי להויתה הראשונה. ויתן ראיה על הסרת ההשגחה, כי המידה הנוהגת בכל אחת היא, כי "תם ורשע הוא יכלה".

ואם תאמר שיעשה בהשגחה, ויהיה בחפץ וברצון, ושוט הוא שהוה בעולם להמית פתאום ולהלעיג בהשגחה על מסת נקיים, אם כן ארץ נתנה ביד רשע, מכח מעוול וחוטא. ואם אינו כן, אמור מי הוא המכלה הכל והמשחית אותי, כי ימי קלו מני רץ?! וזאת טענה אחרת.

ויתאווה איוב עוד להיות בינו ובין האל מוכיח, שיאמר [לו] שיודיעהו על מה יריבהו, הטוב כי יעשוק אדם בלא חטא?! ואפילו חטא, היאך ימאס יגיע כפיו ויסתכל על עצת רשעים שעושין בסתר?! ואם יאמר האל כי לנסותו יעשה, לראות אם יסבול המקרים או אם יבעט - וזה מעניין המוסר שאמר לו אליפז מתחילה, עניין "העיני בשר לך", כי ביקש עוון, שגלוי לפניו שלא ירשע. גם יודע כי אין מידו מציל, ואין צריך לנסות כחו וגבורתו עמו. וזו תלונה שנית.

ואמר אם רשעתי אללי לי, ואם צדק לא ישא ראשו, ישוב אל טענה שהזכיר כבר, כי כאשר לא ישא ראשו אם צדק, כי סופו למות ולילך אל ארץ חושך וצלמות, כן אם רשע לא היה לו לקבל יסורין.

25. צופר: יש חכמה נעלמת
ועתה בא צופר הנעמתי (איוב יא), מסייע עוד אל דברי חבריו, ואמר כי יש חכמה נעלמה במעשי האלהים כי כפלים לתושיה. כי כל היש ההווה בעולם כפול, ובו חכמה נראית וחכמה נעלמת. אך ידע איוב באמת, כי ישה אליו האלוהים מעוונותיו ויגרע מהן, ולא יוסיף ויכפול עליהם. ואם יחליף האל, וירבה האנשים הנקראים "בני חלוף", ויסגיר הארץ בידם ויקהיל אותם, מי ישיבנו בזה אם רשעים הם? כי הוא יודע אנשי השוא, ורואה האון שלהם, ואינו מתבונן למעשיהם, כי הוא מוחל להם. וכשהוא מטיב לרשעים ויסבול להם, כל שכן שלא יגמול רע לטובים. אלא, אם יבין איוב לבו, יהא סופו שלוה. כי שלות הרשעים סופה תקלה ומפח נפש.

והנה תירץ צופר הקושיות הגדולות והמפרסמות שבזה העניין מן הרשעים וטוב להם. כי הקושיה בצדיק ורע לו אינה נראית בעולם, שכל הנספה נאמר בו חייב היה בזאת, כאשר יאמרו באיוב. ונתן שלות הרשעים, שהיתה קושיה, טענה וראיה על חמלת הבורא יתברך בברואיו, וכי איננו מואס יגיע כפיו, ולא יסתכל לגמרי על עצת הרשעים. וכל שכן שלא ירע לטובים, רק ישה להם מעוונותיהם ויגמול להם בפחות מחטאיהם.

26. הויכוח בין שלושת הרעים
והנה דברו שלושת החברים האלה, וגלו דעתם בעניין זה, ושאר הטענות כפל וחזוק לטענות האלה. והנה החברים יפליגו בכל מעניהם שאחרי זה באבדן הרשעים ובהכרת זרעם, מפני שהיא הקושיה המתפרסמת עליהם, ויאריכו בזה.
ואיוב ירבה להצדיק את עצמו, ויטעון כי יש רשעים מתים בשלווה, ומה חפצם בביתם ובזרעם אחריהם, ואלה חזוקין לטענות הנזכרות במענים הראשונים, ואין לנו צורך לפרטם לכל פירוש הספר הזה.
ועיין עו בפירושו לאיובאמנם ממה שראוי שאשיב על טעניותיך מדיברי הרב הגאון ר' סעדיה ה' ירצה דבריו[מהי הנפש?]
והנה ראוי תחלה לחקור על עצמות הנפש מה היא.
לפי שאני מצאתי בני אדם חלוקים בעצמותה מחלוקות מפליאות ממה שמטריד את הלבבות, ראיתי שלא להזכיר את רובן, ואביא מהן11 שבע שיטות, זולת הארבע הראשונות שכבר נזכרו לעיל, ויהיו אחת עשרה, כי אותן [קצד] ארבע השיטות כבר בחנתים ודקדקתי בהם, וארבעתם לא עמדו במבחן ובטלו, והם:
שיטת הרוחניות,
ושיטת שהדברים מעצמות הבורא,
ושיטת שהם ממנו ומדבר אחר,
ושיטת בעלי השניות12.
וכיון שהנפש היא אחד הדברים הנדונים13, וכשם שהכניסוה בכלל אותם הדברים14 הרי כבר נכנסה גם היא בכלל התשובות על אותן הדברים ונפטרנו מלחזור עליהן, אבל אזכיר שבעת אלו.

[הנפש - מקרה]
ואומר תחלה, מצאתי בני אדם חושבים את הנפש מקרה כשאר המקרים15 ונראה לי כי אשר הביאם לידי כך מפני שלא ראו אותה, אלא ראו פעולתה, ונדמה להם בגלל עדינותה מכדי להראות בחוש שהיא מקרה מחמת עדינות המקרים ודקותם.

ועם זאת נחלקו בה16 לחמשה סוגים:
מהם מי שחשבה מקרה המניע את עצמו17,
ומהם חשבה שלמות לגוף הטבעי,
ומהם נדמה לו שהיא חבור ארבעת הטבעים18
ומהם שחשבה התקשרות החושים19,
ומהם שבא להשערה שהיא מקרה המתהווה בדם20.

וכאשר העמקתי להתבונן בדברים הללו שהצד השוה שבכולן הוא לומר שהיא מקרה, כי המקרה והשלמות והחבור והקשור וההתהוות, מקרים. ומצאתי שכולם בטלים מכמה פנים:

האחד שהדבר שהוא מקרה לא תבוא ממנו החכמה העצומה הזו והתבונה הנכבדה הלזו אשר בה העולם עומד, כפי שהזכרתי במאמר שלפני [קצה] זה21.

ועוד כי המקרה לא יתואר22 במקרה אחר מחמת מה שיש בכך מן ההפסד23, והננו מוצאים שהנפש מתוארת במקרים רבים, כמו שאומרים נפש סכלה ונפש חכמה, ואומרים נפש זכה ונפש רעה, ואומרים שיש לה אהבה ותיעוב, ורצון וכעס, ושאר המידות24 הידועות.
ועם המצבים האלה לא יתכן שתהיה מקרה, והואיל ורואים אנו אותה במצב זה מקבלת ההפכים הללו ראוי יותר שתהיה עצם.

[הנפש - רוח, או אש]
והשני ראיתי אנשים מדמים שהיא רוח.

והשלישי ראיתי אנשים מדמים שהיא אש,

ומצאתי שגם שני אלה דברים בטלים, כי אלו הייתה רוח, היה טבעה חם ולח, ואלו הייתה אש היה טבעה חם יבש, ואין אנו מוצאים אותה כן.

[בנפש שני חלקים: שכלי וחיוני]
והרביעי מי שאמר שהיא שני חלקים:
האחד שכלי הגיוני בלתי כלה, והוא שוכן בלב,
והשני חיוני והוא מתפשט בכל הגוף וכלה.
ונתברר לי שגם זו טעות*, כי החלק ההגיוני, אילו היה זולת החלק המתפשט בגוף, לא יתכן שיתמזגו, כי זה קדמון וזה מחודש, וזה כלה וזה בלתי כלה, וגם אז החלק ההגיוני לא היה שומע ולא רואה ולא חש יתר החושים.
ואין בתשובה זו מה שהשבתי שהחושים משיגים זה את זה, וההגיון הוגה על כולם, כמו שביארתי במאמר הראשון.25 אלא אני אומר, כי פירוש [קצו] דבר זה שהם שתי נפשות, כיון שכל חלק בפני עצמו.

[הנפש שני אווירים]
והחמישי מי שאמר שהיא שני אווירים, האחד מבפנים והשני מבחוץ, והזקיקו לומר דבר זה מפני שראה שאין לה קיום אלא בשאיפת האוויר מבחוץ, וחשב כי זה בחציה, ואינו אלא להניף מפני החום הטבעי אשר הנפש שוכנת בו בלב, כדרך שמניפים על האש כדי לסלק את האדים הרעים מעליה כלומר מעל האש26.

[הנפש - דם]
והשישי מי שחשב עליה שהיא דם בהחלט והוא ענן27 לבדו כמו שביאר את זה בספרו28. והטעהו בכך מה שאמרה התורה:
כי הדם הוא הנפש29,
ולא שם לב למה שאמרה לפני כן:
כי נפש הבשר בדם הוא30,
ואף הדבר גלוי שהדם משכנה ומרכזה, ובכוחו ניכר כוחה, ובחולשתו תיראה חולשתה. וכאשר היא שמחה ובאה להראות בגלוי את שמחתה - ייראה הדם, ואם ברחה מפחד מדבר שהיא יראה ממנו - לוקחתו עמה לפנים31.
אבל אמרה התורה כי הדם הוא הנפש, כפי חוקי הלשון, לפי שפעמים קוראת הדבר בשם מקומו, כמו שקוראת את החכמה 'לב', כאמרה:
נער חסר לב32
מפני שהלב מקומה, וקוראת את הלשון 'שפה', כאמרה:
ויהי כל הארץ שפה אחת33
שהיא מתבטאת בשפתים.

[השיטה השביעית - הקדמה]
והשיטה השביעית, והיא השיטה הנכונה, והנני מבארה בעזרת ה', ולא הקדמתי לפניה שש [קצז] השיטות הללו הנזכרות, אלא כדי שידע הקורא ספר זה כי המחקר בידיעת הנפש הוא מחקר בדבר עמוק דק ועדין34, וכפי שתיארתי במחקר באמיתות יש מן האין, ובעניין בורא כל המציאות, כך גם היא35 יש בעניינה מן הדקות, עד כדי שנבוכו בו רבים מבני אדם.

ואומר, ולפיכך תמצא שהחכם אומר כי יקר הוא למצוא מי שעמד על אמיתת עניין הנפש ההגיונית אשר באדם, באומרו:
מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ36.
וראוי שאבאר כי אומרו 'מי יודע' - אינו מסתפק בדבר שמקצת הנפשות נעלות ונכבדות ומקצתן נמוכות ושפלות37, ואינו אלא לומר38 ש'יקר' מי שיודע שהיא כך. ואומר לשומע שזה כאמורך מי יודע ראובן החכם, ומי יודע שמעון הצדיק, כי באמורך כן, אתה קובע את החכמה לראובן והצדיקות לשמעון בלי ספק, ושאלתך על מי שיודעם לומר שהוא יקר, או דרך כבוד; או מה שדומה לכך.
כך הוא דבר החכם: מי יודע את הנפש הנכבדה העולה והנפש השפלה היורדת, שהוא קביעה לשתי הנפשות שהן כך בלי ספק.

ועניין אומרו 'מי יודע', רוצה לומר כי מי שידע דבר זה כבר הגיע ונתחזק והשיג39.

ואומר עוד. כי דברו זה, כלומר 'מי יודע', נאמר בהתפלאות והוקרה בעת השוואת שתי הנפשות למצב שני הגופים. והרי הוא אומר, אשר למצב הגופים הרי כבר מצאנום [קצח] שווים בחוש40 שהם גופים ומקרים, ואין לנו ספק כי יש בין שתי הרוחות הבדל, מי יידענו ויעמוד עליו, וזהו אמרו לפני כן:
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם,
כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל41,
ואמר אחריו:
מי יודע רוח בני האדם העולה.

ומחזק דבר זה שהוא כפי שאמרנו מה שהוסיף בו
ומותר האדם מן הבהמה אין,
ולא יתכן שהחכם רצה בכך שהוא יתרון נפש האדם על נפש הבהמות תחילה42, כי החכם לא יאמר כן מפני שהוא מבטל את החכמה. ועוד כי ההמוני43 מבני אדם, מי שיש בו שכל כל שהוא, לא יאמר כן בעת שהוא רואה עצמו יותר נעלה מן הבהמות בדברים שיארך פירוטם, שהרי הוא משעבדה לצרכיו ורוכב עליה ומשתמש בה כרצונו. וכל כוונתו בדבר זה הוא, שאין לגוף האדם יתרון על גוף הבהמה במאומה, לפי שהוא מורכב מארבעה יסודות כמוה, כמו שאמר אחריו:
הכל הולך אל מקום אחד וגו',
אלא היתרון הוא 'מי יודע רוח בני האדם'.

והנה זה כדרך שאומר האומר כי האודם44 ואבן החלמיש מבחינת היותן אבן, אין הבדל ביניהן שזו אבן וזו אבן, ומי שיודע את הברק המבהיק שבאודם והכהות שבאבן החלמיש, הרי השיג המטרה.

ואומר עוד, ואפשר שיהא עניין 'מי יודע' - קביעה, כאומרו שם 'מי יודע ישוב':45 מי יודע שהוא חוטא - ישוב. כך אמר כאן: מי שיודע, יבין שזו עולה למעלה וזו יורדת למטה. [קצט]

[השיטה השביעית: הנפש נבראה]
והואיל וכבר הקדמתי דברים אלו, צריך אני לומר את השיטה השביעית.

ואומר, המתברר בעניין הנפש שהיא ברואה, כפי שהקדמתי שכל הדברים מחודשים, ושבטל הוא שיהא דבר קדמון46 זולת הבורא, לפי שאמר ה':
ויצר רוח אדם בקרבו47,
ואין ה' בוראה אלא עם שלמות צורת האדם, שנאמר 'בקרבו'48. כמו שלא חדלו האבות להישבע
חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת49.

[תכונות הנפש]
וכל עצמה עצם בהיר כבהירות הגלגלים, והיא מקבלת את האור כמו שמקבל הגלגל, ותהיה מאירה יותר במה50 שיהיה בו עצמה עדין יותר מן הגלגל,51 ולפיכך נעשה הגיונית52.

ואני הגעתי לכך על ידי שני היסודות הגדולים:
תחילתן המושכל, והוא מה שראיתי מהשפעת חכמתה והנהגתה לצורכי53 הגוף, וראיתי שהגוף ערום מכל זה בזמן פרידתה ממנו. ואלו הייתה כמו החלקים שבעולם השפל, לא הייתה עושה מאומה מן הפעולות הנכבדות הללו. ואלו הייתה מן החלקים הגלגליים, לא היה54 לה ההגיון, כמו שאין לשום גלגל55. נמצא שהיא עצם עדין בהיר וזך ומופשט יותר מעצם הגלגלים.

והשני ממה שאמר הכתוב, שהנפשות הזכות56 יזהירו כזוהר [ר] הגלגלים מן הכוכבים. והוא אומרו:
והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע57.
והנפשות הרעות לא יזהירו, אלא הם למטה ממצב הגלגלים הפשוטים, כאומרו:
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה58.
אז ידעתי כי הכתובים לא דימו את זאת לגלגלים המזהירים, ואת זאת למטה מן הגלגלים הפשוטים, אלא מפני שהיא דומה לעצם הזה59. ושני הדמויים הללו מחזקים מה שאמר החכם העולה היא למעלה - היורדת היא למטה.

ואומר עוד על דרך הדיוק, כי מה שאמר החכם בסוף ספרו:
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה60.
קביעה ואישור, המוכיח על נכונות הפירוש אשר פירשתי בו ומי יודע.

ואם יתעקש עיקש שהחכם אמרו דרך ספק, הרי בדבריו אלה כבר חזר החכם מספקו הראשון לדבר ברור בסוף, ואמר 'והרוח תשוב אל האלהים', ודבריו ברוח האדם בסוף הפרשה:
ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט61.

[הנפש חכמה]
כן נתברר לי כי הנפש הזו חכמה בעצמה62 מכמה פנים:
האחד לפי שלא יתכן שתלמד את החכמה מן הגוף, לפי שאין זה מטבעו.
ועוד לפי שנתברר שהסומא יש שהוא רואה בחלומו שכאילו הוא רואה. וכיון שאינו משיג את זאת מצד גופו, הרי ודאי הוא משיגו מצד נפשו.
וגם בזה טעה מי שחשבה התקשרות החושים והשתרגותן ומגען63, שהרי היא נותנת כלי החוש, והיאך יתנו לה הם64 את עצמותה?! אלא שאומר דבר זה סרס את העניינים, והפך את האמתויות65. [רא]

[שלושת כוחות הנפש ושמותיהם]
כן נתברר לי שאינה פועלת אלא על ידי הגוף, לפי שפעולת כל נברא זקוקה לכלים מסוימים. וכאשר מתחברת הנפש66 נראה לה שלושה כוחות:
כוח ההבחנה,
וכוח התיאום,
וכוח הכעס67,
ולפיכך קראתה לשוננו בשלושה שמות נפש ורוח ונשמה.

והנה רמזה בשם נפש לכך שיש לה כוח מתאווה, כאומרו:
כי תאווה נפשך68,
ונפשו מאכל תאווה69.

ורמזה בשם רוח לכך שיש לה כוח רוגז וכועס, כאומרו:
אל תבהל ברוחך לכעוס70,
כל רוחו יוציא כסיל71.

ורמזה בשם נשמה לכך שיש לה כוח חכמה, כאומרו:
ונשמת שדי תבינם72
ונשמת מי יצאה ממך73.

ובכוחות הללו טעה מי שעשאה שני חלקים, אחד מהם בלב והשני בשאר הגוף, אלא השלושה לנפש לבדה74.
וסיפחה הלשון לכך שני שמות אחרים, והם חיה ויחידה75.
מה שקראתה חיה מפני שהיא מתקיימת במה שמקיימה בוראה, אבל יחידה מפני שאין דומה לה בכל הברואים, לא בשמים ולא בארץ76.

[מקום משכן הנפש - בלב]
ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב. וכפי שהדבר ברור כי השרירים אשר הם מעניקים לגוף את התחושה והתנועה, כולם מוצאם מן הלב, ואף על פי שאני מוצא את המיתרים הגדולים אין מוצאם מן הלב אלא התפשטותם מן המוח, הרי יודע אני שאין אותם המיתרים שייכים לנפש, ואינם אלא מיתרי הגוף וניביו77, ולפיכך משווה78 [רב] הכתוב תמיד הלב והנפש, באומרו:
בכל לבבך ובכל נפשך79,
בכל לבבכם ובכל נפשכם80,
ודומיהן.
ןיש לך להשוות חמשת החלוקות אשר בנפש עם מה שבא במורה הנבוכים

נפש
שם משותף. הוא שם הנפש החיונית הכוללת כל בעל תחושה 1:
אשר בו נפש חיה 2.
והוא גם שם הדם:
לא תאכל הנפש עם הבשר 3.
והוא גם שם הנפש ההוגה 4 כלומר: צורת האדם 5:
חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת 6.
והוא שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות 7:
והייתה נפש אדני צרורה בצרור החיים 8.
והוא שם הרצון:
לאסר שריו בנפשו 9,
כלומר: ברצונו, וכמוהו:
ואל תתנהו בנפש אויביו 10
כלומר: אל תמסרהו לרצונם, וכמוהו לדעתי:
אם יש את נפשכם לקבר את מתי11,
כלומר: אם היה זה מדעתכם וברצונכם. וכמוהו:
אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה 12,
עניינו אין לי חפץ בהם, כלומר: איני רוצה בקיומם. וכל זיכרון נפש שנאמרה ביחס אליו יתעלה היא עניין הרצון כפי שקדם לנו 13 באמרו:
כאשר בלבבי ובנפשי יעשה 14,
עניינו בחפצי ורצוני. ועל פי העניין הזה יהיה פירוש:
ותקצר נפשו בעמל ישראל 15
חדל רצונו לענות 16 את ישראל.

ופסוק זה לא תרגמו יונתן בן עזיאל כלל 17, מפני שהוא הבינו כפי העניין הראשון 18 וראה על ידי כך התפעלות, ולפיכך נמנע מלתרגמו, אבל אם יובן כפי העניין הזה האחרון, יהיה הפירוש פשוט מאוד, לפי שכבר קדמו הדברים כי השגחתו יתעלה נתרוקנה מהם עד שאבדו, ושוועו ולא הושיעם, וכאשר שבו היטב והושפלו מאוד ושלט בהם האויב, ריחמם וחדל רצונו מלהמשיך בעינוים והשפלתם.

דע זה כי נפלא הוא, ותהיה ה-בית שבאמרו בעמל ישראל, במקום מן, וכאלו אמר 'מן עמל גבראל'. וכבר מנו מזה בעלי הלשון 19 הרבה:
והנותר בבשר ובלחם 20,
נשאר בשנים 21,
בגר ובאזרח הארץ 22,
ורבים הם.ועודרוח
שם משותף.
הוא שם האויר כלומר: היסוד מארבעת היסודות:
ורוח אלוהים מרחפת 1.
והוא גם שם הרוח המנשבת:
ורוח הקדים נשא את הארבה 2,
רוח ים 3,
וזה הרבה.
והוא גם שם הרוח החיוני 4:
רוח הולך ולא ישוב 5,
אשר בו רוח חיים 6.
והוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המות אשר לא ישיגהו הכיליון 7:
והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה 8.
והוא גם שם השמע השכלי האלוהי הנאצל על הנביאים, ואז מתנבאים על ידו, כמו שנבאר לך כאשר נדבר על הנבואה 9 במה שראוי להזכיר במאמר זה:
ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם 10,
ויהי כנוח עליהם הרוח11,
רוח ה' דבר בי 12,
וזה הרבה.
והוא גם שם הכוונה והרצון:
כל רוחו יוציא כסיל 13
כוונתו ורצונו, ודומה לו:
ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע 14,
אמר: יתפרדו כוונותיו וייעלמו תחבולותיו, וכמוהו:
מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו 15,
אמר: מי הוא אשר יודע סדירות רצונו 16 או משיג הנהגתו את המציאות היאך היא, שיודיע לנו אותה 17, כמו שנבאר בפרקים שיבואו בהנהגה 18.
נמצא שכל רוח האמורה כלפי ה' היא כפי העניין החמישי, ומקצתן כפי העניין האחרון שהוא הרצון כמו שבארנו, ויש לפרש כל מקום כפי מה שמורה עליו אותו הדבור 19.

ועתה הצבונן בדברי המהרח'ו זל''הה
שער ב ענף א

השער השני - השתלשלות הי"ס תוך העיגולים ובו ג' ענפים:

השתלשלות הי"ס דרך עיגולים עניינם הוא שכבר נודע שהחלק התחתון שבחמש מדריגות הנשמה שהיא הנפש כנודע ממנה נתפשטו הי"ס דעיגולים בראשונה דרך הקו והצנור מפאת הא"ס כדמיון אדם תחתון החומרי שבתחלה יש לו בחי' נפש ואח"כ זוכה וקונה בחי' רוח אח"כ מדריגת נשמה וכו' והסדר הזה היה למעלה ג"כ כי בראשונה נאצלו י"ס דעיגולים בבחי' כלים ובבחי' עצמות ורוחניות שבתוכם מבחי' מדריגות נפש לבד ואח"כ חזרו ונאצלו בחי' הי"ס דרך קו היושר כמראה אדם כנ"ל וגם הם כוללים ב' בחינות כלים ועצמות הרוחניות שבתוכם בבחי' מדרגה יותר עליונה הוא הנקרא מדרגת רוח שהוא למעלה ממדרגת הנפש ונמצא שבחי' י"ס דעיגולים הם מדרגת נפש עם הכלים המיוחסי' להם ובחי' י"ס דיושר כמראה אדם שנאצלו אח"כ הוא מדרגת הרוח עם הכלים המיוחסים להם. והנה בחי' הכלים הנ"ל כבר נוגע שאבר הכבד הוא משכן הנפש והלב משכן הרוח והמוח משכן הנשמה ואין כאן מקום ביאור פרטים אלו:

עוד צריך להודיע כללים אחרים הלא הם אלו דע כי בחי' עצמות ורוחניות אשר מתלבש תוך הכלים הנ"ל הלא הוא הנזכר תמיד אצלינו בחיבורינו זה בחי' אורות נעלמים. והנה האורות האלו הם ב' בחי' א' נקרא או"פ המתלבש תוך הכלים. והב' נקרא או"מ וסובב עליו שמרוב גודל הארכתו אין הכלי יכול להלבישו ולקבל כחו בתוכו ונשאר אור ההוא מקיף וסובב עליו מבחוץ ואין לך שום אור בעולם שאינו כולל ב' בחי' אלו שהוא או"פ ואו"מ וכמו כן בחי' הכלים אין לך שום כלי בעולם שאין לו ב' בחי' ע"ד הנ"ל הלא הוא בחי' פנימיות הכלי ששם התדבקות והתלבשות או"פ הזה בתוכו ועוד יש לו בחי' חיצוניות הכלי אשר עליו מבחוץ סובב ומקיף או"מ הנ"ל נמצא דרך קצרה האור שהוא בחי' עצמות הרוחניות מתחלק לב' מדרגות והם או"פ ומקיף ועד"ז בחי' הכלים גם הוא מתחלק לב' מדרגות והם פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים וכבר נתבאר כללים אלו. הכלל העולה שמתחלת הכל נאלצו הי"ס דרך עיגולים הלא הם מתחלקים וכוללים בחי' י"ס דכלים מעוגלים בציור עיגולים ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות ובתוך הכלים האלו מתלבשים י"ס רוחניות הנקרא אורות של בחי' הנפש. ועוד י' אורות מקיפים עליהם באופן שכל אור מהם יש בו או"פ ואו"מ והכל הוא דרך עיגולים כי או"פ הוא עגול כעין גלגל והוא מלובש תוך כלי א' מעוגל גם הוא ועל כלי זה או"מ עליו וגם הוא עגול כדמיון גלגל סובב וכן כל י"ס דעגולים עד"ז כדמיון הרקיעים והגלגלים כנודע. אח"כ נאצלו הי"ס דיושר כמראה אדם ישר והם יותר מעולים מהם וגם הם כוללים בחי' י"ס דכלים ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצונות ובתוך אלו הכלים מתלבשים י"ס רוחניים ונקראים אורות של בחי' רוח ובכל אור מהם יש בחי' או"מ על הכלי מבחוץ סביביו ובחי' או"פ מתלבש תוך הכלי הנ"ל והכל בדרך ישר כמראה אדם והנה הקדמה שהקדמתי לך בענף הזה הלא היא כוללת לכל הנאצלים והנבראים ונוצרים ונעשים שבכל העולמות:וממוצא דברים הללו תבין עי עניין הסתירות איננו למורה נבוכים בלבד ,ויש לישב על פיהם בכל מאמר שקדם לו וכן להולכים בשיטתו והם מועטיםוראיתי להזכיר בכאן מה שכבר זכרתיו במה שקדם מן המאמרים לך ולשכמותך בכדי שלא תהיה ההתרשלות במלאכת העיון והוא מדברי הקדמת הרמח''ל בס' דרך ה'ראיית השלם מול ראיית החלקים
יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראיית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב.

כי אמנם ציור חלקים רבים, אשר לא נודע קשרם ומדרגתם האמיתית בבניין הכל המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת, אינו אלא משא כבד בלא חמדה, שייגע בו ויעמול ונלאה ועייף ואין נחת. כי הנה כל אחד מהם, שיגיע ציורו אצלו, לא יניח מהעיר בו התשוקה לבוא עד תכליתו, וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום עניינו, שהרי חלק גדול מהדבר, הוא יחסיו עם המתייחסים לו ומדרגתו במציאות, וזה נעלם ממנו, ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה וחמדתו מכאיבתו ואין מנוחה. לא כן היודע דבר על אופניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, וביופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.

והנה כלל מה שיצטרך לאדם שיבחן בנושאו, הוא מדרגתו האמיתית שזכרנו. וזה כי הנה כשנבחין כלל הנמצאות המוחשים והמושכלים, שהם כלל כל מה שמצטייר ציורו בשכלנו, נמצא שאין כולם מין אחד ומדרגה אחת, אלא מינים שונים ומדרגות מתחלפות, וכפי התחלף מינם כן יתחלפו משפטיהם וחוקיהם. וזה ממה שיכריחנו להבחין ביניהם בהשכלתנו, למען נשיג אותם לאמתם כל אחד כפי חוקו.

דרכי החקירה של כל נושא
ואמנם ראשי המדרגות והמינים אחד, והם מה שראוי שיבחן בנושא להכיר מאיזה מהם הוא, והם:
הכל והחלק,
הכלל והפרט,
הסבה והמסובב,
הנושא והמתחבר.
וזה מה שנדרוש ראשונה בנושא לדעת אם הוא כל ואם הוא חלק, אם הוא כלל או פרט, אם הוא סבה או מסובב, אם הוא נושא או מתחבר.

והנה כפי מדרגתו כן יבחן בו הבחנות, אשר כפי טבעו מצטרכות להשלמת השכלתו וציור עניינו: אם חלק הוא, יבקש לדעת הכל שהוא חלק ממנו; אם הוא פרט, יחקור על כללו; אם סבה, יחקור על מסובבו; אם מסובב - את סבתו; אם מתחבר, יבקש על נושאו.

ויחקור כמו כן לדעת איזה מין ממיני המתחברים הוא, אם קודם אם נמשך ואם מתלווה, אם עצמי ואם מקרי, אם בכוח ואם בפועל, כולן הבחנות לא ישלם ציור עניין זולתם. ועל הכל יתבונן על טבע העניין, לדעת אם הוא מוחלט או מוגבל. ואם מוגבל הוא, יחקור על גבוליו, כי אולם כל עניין אמיתי ישוב כוזב, אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו, או אם יילקח שלא בגבולו.

עדיפות הכללים על הפרטים
ואמנם צריך שתתבונן, שהנה מספר הפרטים עצום מאוד מהכיל אותם שכל האדם, ואי אפשר לו לדעת כולם. ואולם מה שראוי לו שישתדל עליו, הוא ידיעת כללים, כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה, וכשישיג כלל אחד, נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים. ואף על פי שלא הבחין בם עדיין ולא הכיר היותם פרטי הכלל ההוא, כי הנה כשיבוא אחד מהם לידו לא יניח מלהכיר אותו, כיון שכבר ידוע אצלו העניין הכללי, אשר אי אפשר להם היות בלתו. וכן אמרו ז"ל, "לעולם יהיו דברי תורה בידיך כללים ולא פרטים" (ראה ספרי האזינו ב).

אך מה שיצטרך בידיעת הכללים, הוא הדעת אותם בכל גבוליהם ובחינותיהם וכמו שכתבתי למעלה. ואפילו דברים שנראים בתחילה נעדרי התולדה, צריך שתשמור אותם ותשית להם לבך ולא תהיה בז להם, כי אין לך דבר קטון או גדול בכלל, שאין לו מקום תולדה בפרטים. ומה שלא יוסיף ולא יגרע בקצת הפרטים, הנה יוליד תולדה רבה בזולתם, ובהיות הכלל כלל לכולם, צריך שיהיה בו מה שיספיק לכולם. על כן צריך שתדקדק בזה מאוד, ותתבונן על עניינם ועל יחסיהם וקשריהם בדקדוק גדול, ותבחין יפה יפה המשכם והשתלשלותם, איך נמשכים עניין מעניין מן הראש ועד הסוף, ואז תצליח ואז תשכיל.

והנה על פי הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכוונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם אל נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה. ותראה שורשיהם וענפיהם במדרגותם בבירור האפשרי שיתיישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים. ומשם והלאה יקל לך למצוא דעת אלוהים בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' אלוהיך אשר יתן לך.

והנה נשתדלתי לסדר הדברים בסידור שנראה לי יותר נאות, ובמילות שחשבתים היותר הגונות, לתת לך ציור שלם מהדברים האלה אשר גמרתי להשכילך. על כן גם אתה צריך אתה לדקדק על כל זה, ולשמור את כל זה שמירה מעולה, עד תמצא מקום שיועיל לך, ולא תוותר על שום דקדוק פן יתעלם ממך עניין הכרחי. אבל זה אשר תעשה, תדקדק על כל המלות ותשתדל לעמוד על תוכן העניינים ולעצור כל אמיתתם בשכלך, ומצאת לך מנוח אשר ייטב לך.\והנה למתבונן היטב אולי יובן קצה קצהו של ישוב חמשת השיטת אשר השתדלנו לקיים מהטעם שנתבאר במקומו,וזה יסוד גדול שהכל תלוי בו והבן היטב !!!!


בראון&גרין http://www.efind.co.il/modify.cgi מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה ]http://www.reader.co.il/authors/6207ביאור שלשת החוקות- ופאראדיגמת המשפט הנבדל-המשך ] שלשת החוקות המשך פרק המבוא ...''הבורסה העתידית'' מרכז הסחר של פדרציות החוקה הבינ'ל ה2 ''המניפסט הכלכליסטי''
הלובי הדיפלומטי והעסקי
''הכלכלה המודרנית''שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
www.plato-parmenides.area.co. il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב