אספמיא 2006. 4. 19
גבולות של קבע
"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפיסגה אשר על פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער: ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעך אתננה..." (דברים לד' 1- 4) .
אפשר לחשוב שיהוה למד משהו מהנסיון. הוא ידע שמשה הוא חשדן, ספקן וכשאר העם הוא גם קשה עורף. הוא למד שעם משה "טוב מראה עיניים מהלך נפש" והכתוב מדגיש "... ויראהו יהוה את כל הארץ..." (שם לד' 1); ולמען ההיסטוריה, הכתוב אומר לנו כי על אף היות משה זקן ועומד למות, "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחו" (שם לד' 7). מתעוררת כאן בעיה: או שמשה לא ידע, או שהוא לא זכר, או שממש ברגע האחרון לפני מותו הוא רצה להאמין לדבר יהוה האומר לו: "... זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעינך ..." (לד' 4).
" ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת: את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפרזי ואת הפראים: ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (בראשית טו' 18- 21) .
שני אלה אינם בדיוק אותו הדבר. הברית והשבועה היו אמורים להיות בעלי תוקף עדיף על הדברים שנאמרו למשה, אבל כנראה שמה שנאמר למשה ומה שהוא ראה בעיניו היה הרבה יותר ריאלי.
והברית? והשבועה? ... נו, מילא!
"... ויתמו ימי בכי אבל משה: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו... וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את משה" (דברים לד' 9).
"ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל יהושע בן נון משרת משה לאמור: משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל: כל מקום אשר תדרך כף רגלם בו לכם נתתיו כאשר דיברתי אל משה: מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החיתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם:" (יהושע א' 1 ?4).
" ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמור:... נשיכם טפכם ומקנכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם: עד אשר יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם המה את הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם ושבתם לארץ ירושתכם וירשתם אותה אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן מזרח השמש" (יהושע א' 12 ?15).
מי שקורא את הדברים האלה ומאמין בהם צריך שיהיה לו ברור מה הם גבולות הקבע שיהוה הראה וייעד לעם היהודי. אבל לא! הגבולות לא היו אלה ואפילו לא דומים להם. עם ישראל מעולם, במשך כל שנות ההיסטוריה המוכרת לנו והמקובלת על כולם, לא ישב בגבולות הרחבים שהובטחו לאבותינו. גם לא ברור עד כמה היו גבולות ההתנחלות של בני ישראל חופפים לגבולות שהראה יהוה למשה. ישנם גם חוקרים, אקדמאים ואחרים, המתהדרים בארכאולוגיה כ"מדע", הטוענים כי מעולם לא היתה התנחלות בארץ כפי שהיא מתוארת, לא בתקופה האמורה, לא בזמן ולא בהיקף. אבל מי שמוכן לקבל את דעתם כתורה למשה מסיני, רצוי שיחזור לבחון את הכתוב בספרי התורה, שגם הם כאמור, לא בדיוק דברי אלהים חיים.
מי שירצה לבחון את הגבולות ההיסטוריים של הארץ יוכל, אפילו בלי להתאמץ יותר מידי, לבחון את מידת הקבע של הגבולות אם יטריח את עצמו לעיין בכרכים השונים של אטלס כרטא, אך רצוי שידע שגם הם אינם תורה מסיני ויש גם תורות אחרות. כדאי גם שלפני שייגש לבדוק את הנושא יזכור כי לאורך ההיסטוריה "תרמו" לקווי הגבול: אשור, בבל, מצרים, פרס, היוונים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים, התורכים, האנגלים, הצרפתים, ושוב המצרים, הסורים, העירקים, הירדנים, הלבנונים, כל אומות העולם, ואחרונים אחרונים היהודים והישראלים, ואולי גם הערבים הפלשתינים.
עד כאן אפשר לומר כי הדבר היחיד הקבוע בהקשר לגבולות הקבע הוא שהגבולות אף פעם לא היו קבועים.
אני בטוח שאהוד אולמרט, על אף יהירותו ומעמדו הפוליטי, עוד לא חושב את עצמו כאלוהים. גם אם כן, הוא ילמד מהר מאוד שהוא לא. יחד עם זאת הוא מוכן להצהיר קבל עם ועולם והוא גם הכניס את זה להצהרת הכוונות הפוליטיות של מצע מפלגתו "קדימה", כשטר לפרעון בפני כל מי שיבחר בו ויתמוך בו, כי הוא ימשיך את דרכו של אריאל שרון. הצהרה זו די בה כדי להדיח (אם הדבר היה אפשרי) אותו אפילו ממעמדו כראש הממשלה בפועל. יום יום הולכת ומשחירה לנגד עינינו תמונת המצב שהיא תולדה של דרכו של אריאל שרון. הכרחי שנדע כולנו וידע כל העולם כי אין להגיע להסכם באופן חד-צדדי. חיה כזאת לא קיימת! הסכם אפשר להשיג רק בין שניים או יותר ואם אין דרך להגיע להידברות שתביא להסכם הדדי עדיף, לדעתי, לחזק את המצב הקיים על כל הרע שבו. לנסות ולצמצם את הפגיעה והנזקים בשני הצדדים עד שייווצרו התנאים המתאימים.
אך לאולמרט הדברים האלה אינם ברורים. הוא יביא ויעצב וימתח את גבולות הקבע של מדינת ישראל, ובכך הוא מתיימר לעצב גם את הגבולות הקבועים של כל מדינות האזור, כולל גבולות המדינה הפלשתינית לכשתקום. הוא גם חושב ורוצה שכולם יחשבו כמוהו כי הוא יעשה את זה עד שנת 2008 ועוד תוך תקופת כהונתו של נשיא ארה"ב העכשווי, ג'ורג' בוש. הוא מאמין ורוצה שכולם יאמינו שמה שלא נעשה לאורך כל ההיסטוריה ועל ידי כל הכוחות הפוליטיים, ייעשה על ידו, והוא יעשה זאת באופן חד צדדי.
מה שמדאיג אותי יותר הוא שיש ציבור של אנשים, שלפחות בחלקם הם אנשים חכמים ורציונאלים שמאמינים בכך ותומכים בו, בדרכו הפוליטית ובחזונו המדיני שאיננו יותר מאשר חלום שווא.
קשה. קשה הוא המצב הפוליטי והחברתי בארץ. אם אפשר להשלים עם חכמת חלם בארץ, למה אי-אפשר להשלים עם מדינת ישראל כאספמיא? אם אסקפיזם הוא דבר מקובל, למה שחלומות לא יהיו דבר מקובל? ואפילו שנאמר: "חלומות השווא ידברו" (זכריה י' 2). או בגירסה המקובלת כיום: "החלומות שווא ידברו" (מסכת ברכות נה' עמ' ב'). למה שלא נברח לחלום חלומות באספמיא!
גבולות של קבע
"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפיסגה אשר על פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער: ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעך אתננה..." (דברים לד' 1- 4) .
אפשר לחשוב שיהוה למד משהו מהנסיון. הוא ידע שמשה הוא חשדן, ספקן וכשאר העם הוא גם קשה עורף. הוא למד שעם משה "טוב מראה עיניים מהלך נפש" והכתוב מדגיש "... ויראהו יהוה את כל הארץ..." (שם לד' 1); ולמען ההיסטוריה, הכתוב אומר לנו כי על אף היות משה זקן ועומד למות, "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחו" (שם לד' 7). מתעוררת כאן בעיה: או שמשה לא ידע, או שהוא לא זכר, או שממש ברגע האחרון לפני מותו הוא רצה להאמין לדבר יהוה האומר לו: "... זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעינך ..." (לד' 4).
" ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת: את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפרזי ואת הפראים: ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (בראשית טו' 18- 21) .
שני אלה אינם בדיוק אותו הדבר. הברית והשבועה היו אמורים להיות בעלי תוקף עדיף על הדברים שנאמרו למשה, אבל כנראה שמה שנאמר למשה ומה שהוא ראה בעיניו היה הרבה יותר ריאלי.
והברית? והשבועה? ... נו, מילא!
"... ויתמו ימי בכי אבל משה: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו... וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את משה" (דברים לד' 9).
"ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל יהושע בן נון משרת משה לאמור: משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל: כל מקום אשר תדרך כף רגלם בו לכם נתתיו כאשר דיברתי אל משה: מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החיתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם:" (יהושע א' 1 ?4).
" ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמור:... נשיכם טפכם ומקנכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם: עד אשר יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם המה את הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם ושבתם לארץ ירושתכם וירשתם אותה אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן מזרח השמש" (יהושע א' 12 ?15).
מי שקורא את הדברים האלה ומאמין בהם צריך שיהיה לו ברור מה הם גבולות הקבע שיהוה הראה וייעד לעם היהודי. אבל לא! הגבולות לא היו אלה ואפילו לא דומים להם. עם ישראל מעולם, במשך כל שנות ההיסטוריה המוכרת לנו והמקובלת על כולם, לא ישב בגבולות הרחבים שהובטחו לאבותינו. גם לא ברור עד כמה היו גבולות ההתנחלות של בני ישראל חופפים לגבולות שהראה יהוה למשה. ישנם גם חוקרים, אקדמאים ואחרים, המתהדרים בארכאולוגיה כ"מדע", הטוענים כי מעולם לא היתה התנחלות בארץ כפי שהיא מתוארת, לא בתקופה האמורה, לא בזמן ולא בהיקף. אבל מי שמוכן לקבל את דעתם כתורה למשה מסיני, רצוי שיחזור לבחון את הכתוב בספרי התורה, שגם הם כאמור, לא בדיוק דברי אלהים חיים.
מי שירצה לבחון את הגבולות ההיסטוריים של הארץ יוכל, אפילו בלי להתאמץ יותר מידי, לבחון את מידת הקבע של הגבולות אם יטריח את עצמו לעיין בכרכים השונים של אטלס כרטא, אך רצוי שידע שגם הם אינם תורה מסיני ויש גם תורות אחרות. כדאי גם שלפני שייגש לבדוק את הנושא יזכור כי לאורך ההיסטוריה "תרמו" לקווי הגבול: אשור, בבל, מצרים, פרס, היוונים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים, התורכים, האנגלים, הצרפתים, ושוב המצרים, הסורים, העירקים, הירדנים, הלבנונים, כל אומות העולם, ואחרונים אחרונים היהודים והישראלים, ואולי גם הערבים הפלשתינים.
עד כאן אפשר לומר כי הדבר היחיד הקבוע בהקשר לגבולות הקבע הוא שהגבולות אף פעם לא היו קבועים.
אני בטוח שאהוד אולמרט, על אף יהירותו ומעמדו הפוליטי, עוד לא חושב את עצמו כאלוהים. גם אם כן, הוא ילמד מהר מאוד שהוא לא. יחד עם זאת הוא מוכן להצהיר קבל עם ועולם והוא גם הכניס את זה להצהרת הכוונות הפוליטיות של מצע מפלגתו "קדימה", כשטר לפרעון בפני כל מי שיבחר בו ויתמוך בו, כי הוא ימשיך את דרכו של אריאל שרון. הצהרה זו די בה כדי להדיח (אם הדבר היה אפשרי) אותו אפילו ממעמדו כראש הממשלה בפועל. יום יום הולכת ומשחירה לנגד עינינו תמונת המצב שהיא תולדה של דרכו של אריאל שרון. הכרחי שנדע כולנו וידע כל העולם כי אין להגיע להסכם באופן חד-צדדי. חיה כזאת לא קיימת! הסכם אפשר להשיג רק בין שניים או יותר ואם אין דרך להגיע להידברות שתביא להסכם הדדי עדיף, לדעתי, לחזק את המצב הקיים על כל הרע שבו. לנסות ולצמצם את הפגיעה והנזקים בשני הצדדים עד שייווצרו התנאים המתאימים.
אך לאולמרט הדברים האלה אינם ברורים. הוא יביא ויעצב וימתח את גבולות הקבע של מדינת ישראל, ובכך הוא מתיימר לעצב גם את הגבולות הקבועים של כל מדינות האזור, כולל גבולות המדינה הפלשתינית לכשתקום. הוא גם חושב ורוצה שכולם יחשבו כמוהו כי הוא יעשה את זה עד שנת 2008 ועוד תוך תקופת כהונתו של נשיא ארה"ב העכשווי, ג'ורג' בוש. הוא מאמין ורוצה שכולם יאמינו שמה שלא נעשה לאורך כל ההיסטוריה ועל ידי כל הכוחות הפוליטיים, ייעשה על ידו, והוא יעשה זאת באופן חד צדדי.
מה שמדאיג אותי יותר הוא שיש ציבור של אנשים, שלפחות בחלקם הם אנשים חכמים ורציונאלים שמאמינים בכך ותומכים בו, בדרכו הפוליטית ובחזונו המדיני שאיננו יותר מאשר חלום שווא.
קשה. קשה הוא המצב הפוליטי והחברתי בארץ. אם אפשר להשלים עם חכמת חלם בארץ, למה אי-אפשר להשלים עם מדינת ישראל כאספמיא? אם אסקפיזם הוא דבר מקובל, למה שחלומות לא יהיו דבר מקובל? ואפילו שנאמר: "חלומות השווא ידברו" (זכריה י' 2). או בגירסה המקובלת כיום: "החלומות שווא ידברו" (מסכת ברכות נה' עמ' ב'). למה שלא נברח לחלום חלומות באספמיא!
