סיפורים וטרינריים - על קונפליקטים בוטרינריה 

בעת לימודי הרפואה הוטרינרית, יש ללמוד אנטומיה של בעלי חיים ואדם.

המורים והסטודנטים לווטרינריה בחרו במקצוע זה קודם כל בגלל שהם אוהבים בעלי חיים.
מהות המקצוע הנה קודם כל מניעת העברת מחלות מבעלי חיים לאדם, וכן גם מניעת העברת מחלות מבעלי חיים לבעלי חיים. כמו כן מתפקידיו החשובים של הווטרינר לפעול למניעת צער בעלי חיים.

בזמן הלימודים, בית הספר לא נוהג להמית בעלי חיים לצורך לימוד.

אספר כאן מה היה בתקופה בה אני למדתי.

בתחילת שנה א', עם ראשית לימודי האנטומיה קיבלנו 5 גופות של כלבים שהורדמו במכלאות עירוניות ושל עמותות שונות, גופות אלו שומרו בחביות עם פורמלין, וניתחנו אותן במשך שנת לימודים שלמה.

בסוף השנה נבחנו עליהן, במקביל למדנו בבית הספר לרפואה בירושלים, ושם גם ביצענו דיסקציות בבני אדם שתרמו את גופם למדע.

חוץ מזה, במשך כל תקופת הלימודים, לא בוצעו כל פעולות שאינן רפואיות הכרחיות בבעלי חיים.

לעיתים אני נשאל ע"י לקוחות או תלמידים האם כרופא וטרינר אני צמחוני, כלומר האם ייתכן שאדם שאוהב בעלי חיים והקדיש את חייו למענם, יאכל מוצרים מן החי.

תשובתי היא שאין קשר בין הדברים ( בבחינת "דייג אוהב דגים? אז למה הוא אוכל אותם? ממערכוני ה"גשש" הזכורים לטוב). למען הסר ספק, אני אישית אינני צמחוני, וסיבותיי עימי.

בין חברי ללימודים והקולגות שלי יש רבים שהנם צמחונים אדוקים , שלמדו כמו כולם ועושים חיל היום במקצוע.

ככלל, אין קשר בין היות האדם צמחוני, לאפשרות להתקבל ללימודי וטרינריה ואף להצליח בלימודים ובהמשך דרכך בחיים.

עם זאת, לא מעט אנו נתקלים בקונפליקטים ערכיים בעת הפעילות בפרקטיקה הוטרינרית היומיומית.

חלק מועט קטן אך חיוני בעבודת הווטרינר הוא לשים קץ לסבל של בעלי חיים, באמצעות מה שמכונה הרדמת חסד.

לרופאים הוטרינרים יש פריבילגיה חוקית ומוסרית, שאין אותה לרופאים של בני אדם, והיא לקצר סבל של פציינט חולה.

(בספרו המומלץ מאד של ריצ'ארד דוקינס "האם יש אלוהים" הוא כותב את המשפט " חבל שאין וטרינרים לאנשים...")

במקצוע מלהיב ומרתק זה יש צורך לעיתים בתעצומות נפש שלא כל אחד ניחן בהם, ואם מאן דהו סבור שאין לו/לה אותם, אז מלכתחילה להם לבחור בווטרינריה כמקצוע.

נושא זה של מהות מקצוע הווטרינריה הנו נושא מרתק, חשוב מאד ואני תמיד שמח שיש רבים בציבור המביעים את דעתם בנדון.

אבהיר מראש, אני מאד אוהב בעלי חיים ומגדל כמה מהם בביתי יחד עם ילדיי, אך אני סבור שהאדם, כל אדם, הוא שעומד במרכז, וזה שאנחנו צנטראליסטים הוא אך טבעי כיוון שגם אנחנו בני אדם ולא יצורים שמימיים שמסתכלים על הכול בפרספקטיבה אלוהית...

כבני אדם, וכבעלי מקצוע אנו מחויבים לשים את בריאותו של האדם ורווחתו מעל לכל , גם אם זה עלול להוביל אותנו לא פעם לקונפליקטים מקצועיים.

אני משוכנע בכל ליבי כי תפקידי הראשון במעלה הנו להגן על בני אדם קודם כל, ואם יש סכנה שבעל חיים כלשהוא יאיים רפואית על אדם מסוים, מתפקידי מוסרית, ערכית ומקצועית למנוע סכנה זו.


למשל מחלת הכלבת, או הכלמידיה, או הטוקסופלסמוזיס, הנן מחלות כה קשות, העשויות לגרום למוות אלים או ללידת ילדים פגועים או חו"ח להפלות, כך שמבחינתי אין כל מקום להתייפייפות בדבר מרכזיותם של בעלי חיים בעולם החי, מול הסכנה הברורה והמיידית שמחלות אלו עלולות לגרום.


אני מסכים שלא חשבתי כך כאשר באתי ללמוד את המקצוע, אולם היום, לאחר שנות לימוד רבות, ולאחר פעילות מקצועית, רפואית והוראתית של שנים רבות הגעתי למסקנות הבאות:
מי שנמצא "מחוץ" למקצוע רואה בו איזה הילה רומנטית, של אהבת החי ללא גבולות וללא תנאי.

מי שנמצא בלב המקצוע וחווה מדי יום את ההשלכות שלו בחיות מחמד ובחיות משק מבין עד כמה חשוב לראות את הדברים כהווייתם ולא להיות מושפע אך ורק מהלך רוח פילוסופי- רומנטי.

כולנו, הוטרינרים בחרנו במקצוע כיוון שאנו אוהבים חיות והקדשנו את חיינו למענן, אולם אנו גם ובמיוחד אוהבים בני אדם, מעריכים ומכבדים אותם על אף חולשותיהם (וחולשותינו שלנו האישיות), ובשבועתנו כרופאים וטרינריים נשבענו להגן על בני האדם קודם כל ולשמור על רווחת בעלי החיים, מתוך כוונה ערכית לדאוג להרמוניה, לפחות מהבחינה הרפואית ומכל הבחינות הנגזרות ממנה.

אני מניח שרובנו, הרופאים הוטרינריים, לא חושבים על זה בכל רגע משעות היממה, אולם בדיוננו הפנימיים, במפגשים ובכנסים, הנושא תמיד נמצא שם, והחלק המפליא ביותר הוא יחס הציבור אלינו שלרוב מתייחס לוטרינרים דווקא כאל ציבור אנשים בעל שאר רוח מיוחד אשר בחרו באורח חיים זה עקב צו פנימי מוסרי נאצל.

הציבור חושב כי מי שמקדיש 7-8 שנים מחייו בכדי ללמוד איך לעזור לבעלי חיים, חייב להיות מישהו מיוחד מבחינה מוסרית וערכית, והוא בוודאי ישמח תמיד לטפל בכל בעל חיים, גם ללא תשלום(?) שכן הוא מין קדוש כזה.

לסיכום דבריי, רובנו, או אני לפחות, איננו קדושים יותר או טובים יותר או נעלים יותר משאר בני האדם, בחרנו במקצוע המשלב ערכיות עם מעשיות , ובעצם זו אינה "עבודה" אלא דרך חיים, שהקונפליקטים המוסריים שזורים בה תדיר.