אוליב,סמרט פייפר,בלוטוד,מג'יק ועוד חברות רבות נשענות על טכנולוגיה חדשה של המרת קבצי דפוס לפורמט אינטרנטי.המדובר על טכנולוגיה שלכאורה יכולה בקלות לשמש כל מנהל שיווק או פרסום להמיר כל כתב עת או מגזין מודפס לפלטפורמת האינטרנט וליצור לו חשיפה וקריאה של מיליוני גולשים. חברת ZINIO האמריקאית ממירה בכל חודש אלפי מגזינים מודפסים ,בניהם פלייבוי היוקרתי לפורמט דיגיטאלי ואף מוכרת אותם במחיר השווה ל20 אחוז מערכו כמגזין מודפס.כך ניתן לרכוש באתר החברה מגזין דיגיטלי במחיר של דולר אחד לעומת 5 דולר . נס - לא בדיוק. בהמרה הנחמדה הזאת של מגזין או כתב עת חוסכים את העלויות הכבדות של בית הדפוס ,כך שלמעשה המרת מגזין כלשהו או כתב עת היא ממש בשוליים.אם מנטרלים כמובן את ההשקעה הראשונה בבניית התוכנה ופיתוחה. ישנם מחקרים אמריקאיים המראים גידול של ממש בכל הקשור בקריאת מגזינים מקוונים /דיגיטליים באינטרנט ,למרות שלדעתי אין שום תחליף לשיבה על הספה הנוחה עם כוס תה עם נענע ואיזה ספר טוב ביד. אם נחשוב בהגיון הרי שהמרת מגזין מודפס לפורמט אינטרנטי הוא מעבר לגימיק שיווקי או גימיק מטורף שכן הפלטפורמה האינטרנטית יכולה בקלות להביא את המגזין הדיגיטאלי למיליוני גולשים בלחיצת כפתור אחד.אז נכון שהגולש ישהה במגזין לא יותר מדקה אחת שלמה (בעצם אולי בפלייבוי קצת יותר...) אבל עדיין עלות השיווק שלו באינטרנט מול עלויות משלוח בדואר רגיל הן זניחות. ניקח לדוגמא חברה אופנה המדפיסה 50,000 מגזיני אופנה בשנה בעלות כוללת (רק דפוס) של כ 200,000 ש"ח. אם אותה חברת אופנה הייתה מדוורת את זה ללקוחות הביתה יש להוסיף עוד 100,000 ש"ח הוצאות ביול ! אף מנהל שיווק או מנכ"ל לא יכנס להרפתקה כזאת !בוודאות. עכשיו נדמיין שאותה חברה מדפיסה ב 150,000 ש"ח 30,000 מגזינים וביתרת הכסף "צובעת" את האינטרנט בקמפיין סקסי לקריאת המגזין . בטוח שאלפים רבים של גולשים היו נתקלים במגזין ואף מעלעלים בו בלחיצת כפתור. ויזה ,ישראכרט ,פרומו,לובלינסקי ,קארט,וורקר,מרכז ברונו,זר פור יו,בסט ביי ועוד חברות רבות הבינו את הפוטנציאל בהמרה של קבצי דפוס למגזין דיגיטאלי אינטרנטי ומשקיעות בכך משאבים רבים ,כך מצד אחד ניתן לחסוך בעלויות הדפוס והמשלוח ומצד שני לקבל חשיפה גדולה וממוקדת שלא נדבר על מדידה ברשת האינטרנט.
