תקציר:
הפגיעה המתפתחת בתהליכים נפשיים כתוצאה לארועי זוועה שעבר אדם בחייו - יוצרת פעמים רבות תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD-. פגיעה נפשית זו הינה כה קשה, עד שפונים רבים, חיים שנים ארוכות בקיבעון רגשי שאינו מאפשר למטפל בהם לחדור, לגעת ולסייע בריפויים הנפשי.(הרמן 92, טיאנו 98, ICD-10 , יאלום 2002, פירני לקראת פרסום, Card 1983, Hendin 1991 )
במרכז הטיפולי "רוטשילד 2", שבמינהל הרווחה בעיר ת"א-יפו, מצליחים אנשי הצוות המקצועי למצוא
מזור נפשי לפונים הסובלים מתסמינים של פוסט-טראומה . עזרה נפשית זאת מושגת בקבוצה טיפולית ע"י סיוע מקצועי בהתמודדותם של הפונים עם תכנים מוכחשים, מודחקים ועמוקים, בהם הם חסומים רגשית -מצב טיפולי המוכר כ"אבן הנגף" בתהליכים טיפולים רבים (הרמן 92, פרויד 2002, טיאנו 98 ,Kulka 1990) .
החדשנות בעבודה טיפולית זאת הינה היציאה מחדר הטיפולי "הקלאסי", ל"מרחב הטיפולי",והעבודה בעזרת בע"ח AAT-(שליו 1996, פירני, פישלזון וזקס 2001 , פירני ושני 2003 ופירני לקראת פרסום). הטיפול בעזרת בע"ח מסייע לצוות הטיפולי ב"רוטשילד 2" בתהליכי הטיפול והשיקום של הפונים הסובלים מתסמינים של הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית. רבים מפונים אלו השתמשו שנים ארוכות בסמים כהתמודדות נפשית השרדותית. (Groth 1979, פירני לקראת פרסום).
המחבר יתאר מהלכים טיפוליים אלו, הנערכים בקבוצה טיפולית בעזרת בע"ח, ע"י מובאות משיחותיו עם פוניו. המאמר יתאר כיצד הטיפול בעזרת בע"ח-AAT מהווה כלי טיפולי נוסף המאפשר כניסה דרמטית לתכנים רגשיים מודחקים, הצפתם המבוקרת "מהלא-מודע למודע", וריפויים החלקי.
כפי ששנים ארוכות מושקע מאמץ קליני רב בניסיון לחדור למעמקי "הלא-מודע" (1978 Krystal, אוגדן 2002), והכניסה ללא-מודע נעזרת בכלים טיפולים של "אסוציאציות החופשיות", פרוש תכני חלומות (יאלום 2002 ) , התנגדויות (פרויד 2002), העברה (פרויד 2002) ופליטות פה , וכפי שנעזרים אנשי הטיפול במשחקי תפקיד, ציור (ויניקוט 1971), הזיות, פסיכודרמה (טיאנו 98) ועבודה טיפולית על תסמינים (פרויד 2003)- כך מאפשר הטיפול בעזרת בע"ח- AAT "במודל רוטשילד 2", (פירני לקראת פרסום) כלי טיפולי נוסף המסייע למטפלים בעבודתם הקלינית.
העבודה הקלינית, "במרחב הטיפולי במודל רוטשילד 2" יוצרת אין ספור אינטרקציות טיפוליות, המסיעות
למסע ההתרפאות הנפשי. נתיב ההחלמה הנסלל באמצעות הטיפול בעזרת בע"ח, עובר דרך מעמקי מנגנוני ההדחקה וההכחשה של נפגעי הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית, לעבודתם הטיפולית ב"מודע", ומאפשר בכך התקדמות בריפויים.
מבוא :
התגובה הרגילה על מעשי זוועה שעבר וחווה האדם , היא לסלקם מן התודעה.(הרמן 92,,Hendin 1984 1990 Terr).
כיום ישנן ראיות חד-משמעיות כי ארועי חיים קשים ממלאים תפקיד בהופעתה של פסיכופתלוגיה (טיאנו 98). פונים רבים נאבקים יום-יום במאמץ לא להרגיש ולא להיזכר בארוע הזוועתי, הפוגע והמשפיל שעברו. ישנם סמנים רבים כגרימת נזק עצמי, נסיונות אובדניים, שימוש בסמים, הרזיה חולנית והתנהגות מופקרת, היכולים להצביע על עבר טראומטי בחייו של הפונה, כצנלסון (1998).
פונים רבים, המגיעים לטיפול במרכז הטיפולי ב"רוטשילד 2", נושאים עימם שנים ארוכות סבל נפשי עמוק איתו הם מנסים להתמודד ללא הצלחה. פונים אלו נלחמים שנים, בנפשם פנימה, בכוחות נפשים קונפלקטואלים בכדי להרחיק את ארועי הטראומה שעברו- מתודעתם. מאבק נפשי זה הינו ארוך, מתיש ומנצל אחוז גבוה מסה"כ האנרגיה הנפשית העומדת לרשותו של האדם. (פירני לקראת פרסום).
פונים רבים, המגיעים למרכז הטיפולי ב"רוטשילד 2", סבלו בעברם מתקיפות על רקע מיני מצד סוטה, פדופיל, הורה חורג ואף הורה ביולוגי. פונים רבים סבלו מתקיפות פיזיות אלימות מצד אחד ההורים, מתקיפות והתעללות מצד בני גילם, ואף מתקיפות וורבליות פוגעות, משתלחות, ו"מסרסות" בסביבת ילדותם. ארועי זוועה אלו, אשר נעשו במזיד ע"י אדם אחר (טיאנו 98), היו כה עוצמתיים וכה טראומטים
עד שהפונה הדחיקם עמוק במעמקי זכרונו. ארועים אלו נשכחו לכאורה מההרגשה של הפונה, והם באים על פי רוב לביטוי בחיי יומו, כסימפטומים (ריבר 1992) -כדיכאון, קשיי הירדמות, חרדות, בכי, כאבי גוף שונים ואף כשימוש לרעה בסמים (כצנלסון 1998, טייכמן 89).
מאבק כוחות נפשי- פנימי וקונפלקטואלי זה-הזכרות וכאב מול הדחקה ושכחה , הינו מאבק המוזכר באין סוף ספרים ומאמרים מימיו של פרויד ועד ימנו. (פרויד 2002, 2003, אוגדן 2002, יאלום 2002, מראנו 1996,Kulka 1990). אפשר לראות אצל רבים מהפונים המגיעים ל"רוטשילד 2 " סימפטומים נפשיים וגופניים רבים- אותם יצרו כ"כ הנראה הקופליקטים הנפשים- המנוגדים והמתנגשים הללו. אני נתקל בתופעות קיצוניות של חרדה אצל הפונים, קשיי הרדמות , או לחליפין יקיצות רבות בשינה, התפרצויות זעם, שימוש בסמים ואטימות רגשית רחבה. תופעות הנראות כסימפטומים גופנים ורגשיים . מאין ספור מפגשים עם פונים אלו, אני מניח - ש"הסימפטום מבטא את הצלחתו של תהליך ההדחקה" כפי שתיאר פרויד. (פרויד 2003, 2002, יאלום 2002 , Card 1983).
"הטכניקה הפסיכואנליטית בתחילת דרכה התמקדה ברגע היווצרות הסימפטום, תוך מאמץ עקבי לשחזר את התהליכים הנפשיים המעורבים במצב זה, במטרה להוביל אותם לפורקן בדרך של פעילות מודעת " (פרויד 2002). גם שנים ארוכות מאז, נעשה מאמץ טיפולי רב בכדי להתחקות אחר הגורמים הנפשיים שיצרו את הסימפטום(יאלום 2002, אוגדן 2002).
ארועים נפשיים-טראומטים , בילתי- נתפסים בעוצמתם , הם ארועים הנתפסים על-ידי הפרט כארוע טראומטי-ארוע זוועה , ארוע בלתי- נסבל ביכולות החוויה הרגשית של האדם (הרמן 92 ,Card 1983).
ארוע שכזה הנעשה במזיד ע"י אדם אחר (טיאנו 98 ,Kulka1990), מזעזע את המבנה הנפשי של האדם הנפגע בקיצוניות ובדרמטיות.
מעשי זוועה הם מעשים בהם אדם פוגע או נפגע ע"י אדם אחר, והם שונים מארועים המתרחשים כתוצאה מאסון טבע, (רעידת אדמה, שיטפונות, שרפה, אסונות של סערות הוריקן וכיוצא בזה) (הרמן 92). עוצמת הזעזוע הריגשי והנפשי, הפחד המשתק, תחושת האיום על החיים, כמו גם תחושות האשם על דרך התגובה בה בחר האדם בארוע תקיפה זה, הינם בלתי נסבלים ביכולת החוויה הנפשית המודעת של הפונה (כצנלסון 1998 ,Hendin 1984 ). הפונים מדווחים לי כי אינם יכולים לחיות בעוצמת חווית כאב זו. הפונה מדחיק תחושות אלו מעליו שנים ארוכות. הפונה, בדיוק כפי שתיאר פרויד לפני עשרות שנים-מדחיק תחושות אלו מהרמה "המודעת" של תחושותיו לרמה ה"לא מודעת"(פרויד 2002, יאלום,2002).
מחקרים שונים מתארים טראומות נפשיות קיצוניות שכאלו ואת השפעתן הרגשית על הנפגעים:
(כל פרט מזהה -שונה, בכדי להגן על פרטיותם של הפונים).
1.פגיעה בילדות המוקדמת:
ילדים מוכים חיים בטראומה מתמשכת המטביעה את חותמה על התפתחותם הנפשית (כצנלסון 1998). טראומה זו עלולה לגרום לפגיעות נפשיות כה קשות שעם התבגרותם יהפכו לחלק ממבנה האישיות שלהם. להתעללות הפיזית יש אימפקט על תפקודם הרגשי וההתנהגותי של הילדים המוכים. (פינצי 1998 ,1979 Groth , 1985 Alexander) . גם עם עברו עשרות שנים ! החוויה הנוראית שעבר ילד אינה נמחקת לרגע אחד מהזיכרון:
יצחק: "הרגע בו תקפו אותי 5 ילדים בוגרים מהשכונה, תקפו אותי מינית, התעללו בי, השפילו אותי, הפחד הבלתי נתפס- למה-למה עשו לי דבר כזה - מדוע לא הכתי אותם - מדוע לא ברחתי?" סיפר יצחק 35 שנה אחרי ארוע -טראומטי זה!!.
כדי להתמודד עם הכאב הנפשי וההשפלה שבפגיעה הטראומטית, הילד הנפגע, נוטה להתנתק, להכחיש ולבודד עצמו מהרגש הנפשי המכאיב. הילד מפחית מערכו העצמי ולוקח על עצמו את האשם...תהליך זה הופך את הילד קהה לרגשותיו ולרגשות הזולת. הילד הופך להיות דרוך תמידית.(פינצי 1998,Groth ,1990 Terr ,1979):
סימה: "רק היום אני יכולה להתחיל להבין כמה לא נתתי לעצמי להרגיש מאז אותו ארוע נוראי אותו עברתי" .
ילדים הסובלים מהתעללות פיזית, חיים בצל אימה יום-יומית, בטראומה מתמשכת. סגנון הורי אלים הוא סוג אחד של איום על שלמות גופו וחיו של הילד ופוגע בחוסנו הנפשי.(פינצי 1998).
ישנו מחקר המראה כי אצל ילדים מוכים בולטת הרמה הגבוהה במשתנים של דיכאון וחרדה כתכונות ורגשות שלילים.(פינצי 1998). כפי שמתאר שאול:" הבריחה מתחושות אלו-היתה דרך השימוש בסמים, רק תחת השפעתם יכולתי לתת לנפשי מנוחה".
ילדים הנפגעים מאלימות הוריהם, חווים סביבה הורית מאימת. "תאוריית ההתקשרות" ,נותנת דגש להשלכות על תפקודו של הילד, מההתנסויות שלו עם הוריו. תאוריות אלו מניחות שהילד הנפגע יתקשה
לפתח קשרים בין-אישיים, כמו כן סביר שיפתח פסיכופתולוגיה כל- שהיא בהמשך חיו.(BOWLBY 1988).
Ainsworth (1989), טוענת שילד החי תחת איום הורי, יאמץ אסטרטגיה של הימנעות, הכחשת כעס כלפי הוריו, ובהמשך חיו סביר שיפתח אטימות רגשית, צייתנות, ואף יתייחס לזולת כמאיים ותוקפן (1989). תיארה זאת היטב סיוון: " הפחד המאיים הזה היה בלתי- נסבל , ידעתי שעכשיו תבוא ההתפרצות המופרעת שלו, הפחד היה משתק אותי, לא יכולתי למנוע זאת בשום דרך"
אריקסון (אצל פינצי 1998) סבור כי ילד שחווה אלימות הורית לומד לא רק את תפקיד הקורבן, אלא
גם את תפקיד התוקף, ההופך אחרים לקורבנות. טומי תאר זאת בעוצמה :"כעבור שנים נקמתי בילדיו של אחד מתוקפי-הרגשתי כאילו אני נוקם בו, הכאבתי להם כמו שהוא הכאיב לי, מבטם המפוחד המבועט היה טראומטי לגבי לא פחות מרגעי התקיפה שאני עברתי".
האלימות ההורית המאימת על תחושת הקיום של הילד (כצנלסון 1998), הצימצום בתחושותיו, הבידוד הרגשי וההימנעות, מובילים את הילד המוכה לשימוש במנגנוני הגנה ראשוניים של פיצול , הכחשות והשלכות וכן שיחזור הטראומה. Groth 1979)).
2.תקיפה על רקע מיני:
תחום פגיעה עיקרי הפוגע פגיעה ריגשית קשה, אנושה ומתמשכת בפונים, היא הפגיעה מתקיפות על רקע מיני, גילוי-עריות במשפחה ותקיפות על רקע מיני אחר (Warshaw1988 ,Groth 1979).
טיטיאנה תיארה תחושה זו כך: "האח שלי ניצל אותי מינית שנים, ומסר אותי לחבריו כבובת מין-כמשחק, מאז איבדתי ענין ברגשותי ".
אונס הוא אלימות, שפורצת את גבולות ה"אני" -הפיזי והנפשי כאחד. כפיית אקט מיני על אישה מותירה בנפגעת חוויה טראומטית ביותר. (לזר 1992, אילון 1983).
שושי: "אני לא מסוגלת להבין איך הורי לא שמו לב שנה שלמה למה שקורה לי?".
תגובות פוסט- טראומטיות , כמו חרדות, פחדים, דיכאון ואי -תפקוד מיני יכולות להופיע אצל הנפגעות
גם כעבור חמש עד שלושים שנה. ( לזר 1992).
עברת מין הינה פגיעה חמורה באושיות ויסודות כוחות הנפש של האדם, השלכותיה על הקורבנות מבחינה נפשית ומבחינה פיזית הינה קשה ביותר (כצנלסון 1998). רוב הקורבנות סובלים בעקבות תקיפה שכזו מטראומות לאורך שנים רבות. (אתגר 1999 1990 Terr ,).
אני רואה אצל פוני, כי לאלימות מינית ישנן השלכות מרחיקות לכת על תפקודם הנפשי, החברתי והבין- אישי.
בטווח הקצר שכיחים התסמינים של חרדה, הפרעות שינה, סיוטי לילה, קשיי ריכוז, התפרצויות בכי, בחילות, פרנויה, עוררות פיזיולוגית וקשיי תפקוד (ברמן 2003, כצנלסון 2003 1978 Krystal ,) .
בטווח הארוך יותר נפוצות תגובות, כגון דיכאון, הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה, האשמה עצמית, חוסר אונים, סומאטיזציה, ופגיעה עצמית, המתבטאת בהתמכרות לסמים ולאלכוהול. אחת ההשלכות השכיחות והקשות ביותר היא הפרעת הלחץ הפוסט טראומטית (PTSD) (ברמן 2003 Hendin , 1991).
התעללות מינית במשפחה משפיעה על חיי המשפחה במאפינים ייחודים. בני המשפחה גדלים באווירה משפחתית מופרעת. ההורים נתפסים לעיתים כמסוכנים, כאכזריים, כאדישים, כמזניחים, וכמי שקשה לתת בהם אמון. לגילוי עריות השפעות הרסניות על בריאותם הנפשית, איכות חייהם והתפתחותם של הקורבנות.(פינצי 1998, אילון 1983, כצנלסון 1998).
אנשים המגיעים לטיפול במרכז "רוטשילד 2" נושאים עימם שנים ארוכות סבל נפשי בלתי יתואר בעוצמתו הרגשית. סבל נפשי זה נדון במידה פחותה בציבור הרחב ולעיתים במידה פחותה גם אצל מקצת מאנשי מקצועות הטיפול בבעיות ההתמכרות לסמים(טייכמן 1989 , גרין 1995). אני מבחין שוב ושוב כמה הסימפטומים הנראים לעין כשימוש בסמים, נגלים בתהליך הטיפולי, כשרידים סומטיים, רגשיים או התנהגותיים של פגיעה-טראומטית מוקדמת (Krystal 1978) ,.
3.פגיעה טראומטית המובילה לשימוש בסמים פסיכואקטיבים:
להבדיל מקונזנסוס חברתי רווח , אודות פגיעה נפשית מתמשכת כתוצאה לארועי טרור וארועי מלחמה, (הרמן 92 Kulka 1990,Hendin 1984 ,Card 1983 , Hendin 1991 , ). תגובות הפרעת הדחק הפוסט טראומטית המתרחשת בחיו הפרטיים של הפונה, כמעט שאינה נדונה בסדר הדיון הציבורי . הפגיעה הנפשית הנגרמת כתוצאה להתעללות מינית, אלימות פיזית, ואלימות וורבלית- עטופה לעיתים ב"חוסר עניין ציבורי". נושא זה "מודחק מתחת לשטיח- הפולמוס הציבורי", בו בזמן שהיקפו רב ביותר וסבל הנפגעים בו עצום! (פרסום נט"ל 2003).
ב-15 שנות עבודתי המקצועית עם נפגעי שימוש לרעה בסמים פסיכואקטיביים, בלמעלה מ-1500 פונים,
ידיעותי התרחבו עשרות מונים, מהידע התאורטי שרכשתי ולמדתי בלימודי הפרופסיה.
אנשים המגיעים להתמכרות בסמים פסיכואקטיביים והבאים בבקשת עזרה התערבותית-טיפולית, רובם
המוחלט נפגעו נפשית -"אנושות" , מפגיעת אדם אחר!.
בד"כ אנשים אלו לא אובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הם חיים שנים ארוכות בסבל נפשי בלתי-יתואר. פונים אלו חיים בעולמנו, בסביבתנו האנושית, ועולמם "שחור, נעלם וכואב" נפשית, Warshaw 1998)) . מנגנוני הגנה שונים מסיעים להם בהישרדותם.
אחוזים מסוימים מאנשים אלו הקימו משפחות, השתלבו בחיי עבודה ובחיי השגרה. לכאורה!!
חלקם האחר מצא שהדחקה טוטאלית של ארועים אלו סיעה להם לחיות ולתפקד. לכאורה !!
ישנם רבים שהמשיכו שימוש התנסותי בסמים פסיכואקטיביים- עד כדי שימוש הרסני, ועד
התמכרות מוחלטת לחומרים אלו. גם הם הפסיקו לסבול את תופעות ה- PTSD לכאורה!!.
בו בזמן שכל האנשים הללו המשיכו יום-יום לברוח מזיכרון מזוויע שעברו, כולם פיתחו מנגנון נפשי
שעזר להם לשרוד את הטראומה. התמודדות זו הפסיקה להיות יעילה בתפקוד החיים המתפתח, הגדל, והצומח. תחושת ההתפתחות והבשלות הנפשית האדפטיבית וההשתלבות החיובית במעגלי החיים, המוכרת לרבים מבני - האדם , זרה להם.
4.תגובות למצב דחק -נפשי:
תגובת הדחק כוללת רכיבים פסיכולוגיים ורכיבים פיזיולוגיים, ועלולה להימשך זמן רב אחרי היעלמותו של הארוע המדחיק.(טיאנו 1998 1990 Flannery ,1991 Hendin ,) .
המדע מצביע על מעורבות נירוטרנסמיטרית בתגובת הדחק, הנקשרת לא מן הסתם להתמכרויות לאופיאטים. אנו רואים זאת בסוגי הסמים ובאופני ההתמכרויות אצל הפונים למרכז הטיפולי ב"רוטשילד 2".
תגובת הדחק כוללת שחרור אפינפרין (epinephrine ) הורמון המופרש מבלוטת האדרנל בעיתות חרום או התרגשות. הורמון זה גורם להגברת קצב הלב, לעליה בלחץ הדם, לאספקה מוגברת של סוכר מהכבד ומכין את השרירים לקבלת אותות ממערכת העצבים. כל התגובות הללו לאדרנלין מכניסות את האדם למצב מוכנות של לחימה או בריחה. (בני נדלר 2002) . האפינפרין משוחרר מאזור ה- locus caerulur במוח, ואופיאטים אנדוגניים ( endogenous opiates )במערכת הספטו-היפוקמיפלית( septohipocamipal system ) (טיאנו עמ' 265 , 1998).
הואיל ושנים קימת אצל הפונים חרדה מהיזכרות במעשי הזוועה שעברו, והיזכרות זאת כל-כך מכאיבה ובלתי נסבלת , פיתחו פונים אלו טכניקות נפשיות שונות בכדי לעקוף אותה, להתגבר עליה ולהתגונן מפניה (קאגאן 1979 , 1985 Brett ).
הפונים מפתחים תגובות שונות בכדי להתגבר על תחושות בלתי נסבלות אלו, במנגנוני הגנה שונים התואמים את מבנה האישיות של כל אדם ואדם ((Terr 1990, מנגנונים אלו עוזרים לפונים להפחית את תחושות החרדה, הדיכאון והסבל הנפשי בגין מעשי הזוועה שעברו ולא היה בכוחם הנפשי להתמודד איתם.
ישנם מטפלים המתארים שנפגעי התעללות רבים פיתחו תגובות הדומות לעיתים ל"תסמונת מחנה-ריכוז"(Concentration camp syndrome) כפי שמציין פרינס (1995). בתסמונת זו מופעל מנגנון הישרדותי קיצוני המאפשר לאדם להשקיע את כל כוחותיו הנפשיים והפיזיים בהישרדות, כל השקעה אחרת תיתפס כבזבוז אנרגיה נפשית.(פירני לקראת פרסום).
המפגש בין הנפגע לתוקף נחרט כבעיתי אף יותר, כשהתוקף מחד -איים על החיים של הנתקף, ומאידך- העניק לו חיים, בכך שלא הרג אותו ( ,Kulka 1990פרינס 1995). זה הוא מפגש מעוות, היוצר תחושות אשם נוספות אצל הקורבן.
פונים רבים מדחיקים שנים ארוכות את הזכרונות הטראומטים. פעולה נפשית זאת דורשת מאמץ נפשי
רב, עצום ומתמשך ( Krystal 1978, פירני לקראת פרסום). תאור ההשקעה של האנרגיה הנפשית הנדרשת ב"הדחקה" זו, יכול להיות מתואר כהשקעת אנרגיה פיזית הנדרשת להטבעת כדור- מלא באוויר, מתחת לפני המים.
בשעת ההדחקה- ההגנה הבסיסית ביותר, מצליח הפונה להרחיק את הזיכרונות הקשים מחוץ לתודעתו.
שבירת מעגל ההגנה ה"הדחקתי" שהוביל שוב ושוב את הפונה להתרחק מקרבה לזיכרונותיו הטראומטיים אינו פשוט. תזוזה מקיבעון נפשי וניצול האנרגיות הנפשיות בדרך אחרת, דורשים סביבה טיפולית המאפשרת הפחתה הדרגתית של החרדה ומתן תמיכה נפשית רבה לפונה (פירני לקראת פרסום).
מנגנון הגנה אחר-"הכחשה", גורם לפונה להתיחס לגורמים גלויים וברורים במציאותו כאילו לא היו בנמצא (קאגאן 1979). ישנם פונים המכחישים את דפוסי התנהגותם, אחרים את המודעות לגילם הנפשי או הביולוגי, ישנם המכחישים את תחושתם ואחרים אף את ההצדקה למעשי הזוועה שהם ביצעו . מנגנונים אלו הם פרימיטיבים מחד, אך כנראה מאוד יעילים בשלביה הראשונים של ההישרדות הנפשית מ"חווית" הטראומה .
גם אם לעיתים הנפגעים מפגיעה מינית תופסים את חשיפת הפגיעה בפני גורמים שונים, ביניהם עובדים סוציאלים ורופאים -כ"בלתי מועילה" או אף כ"מזיקה" -הממצאים מלמדים שהשילוב בין מאפיני תקיפה קשים לבין הקושי לחשוף את הפגיעה סמוך להתרחשותה מעצימים את חומרת ההשלכות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות של הטראומה ומדגישים את החשיבות שבהתווית תהליך חשיפה "אפשרי" ופחות מאיים. (הרמן 92, ברמן 2003).
מרבית הפונים המגיעים לטיפול במרכז "רוטשילד 2", לא הצליחו לשכוח את הארועים הנוראיים שעברו, גם אם שנים הכחישו אותם. חלקם אף לא חשו בכאב הנפשי אודותם, בשל שימושם המתמשך בסמים.
ניסיוני המקצועי מראה לי, שרק כאשר מסוגל הפונה לגעת בסיפורו הכואב, יכול הוא להתחיל בתהליך ההחלמה הנפשי (הרמן 92, פירני לקראת פרסום). נגיעה ב"חוויה" הטראומטית יכולה להיות תהליך טיפולי ארוך ומתסכל. לעיתים הפונה אינו יכול לחזור לחוויה זו, ומתנגד להיזכרות- בעוצמה בלתי רגילה ( ,1983 Card הרמן 92).
כל עוד נושא עימו הפונה את סוד הארועים הזוועתיים שעבר, תגובותיו הנראות לעין הינן בד"כ סימפטומים לארועי העבר (יאלום 2002, הרמן 92). ישנם פונים המגיבים בהתפרצויות זעם פתאומיות שאינן נראות סבירות בעוצמתן לארוע שקדם להן. פונים אחרים מדווחים על קשיי הירדמות, יקיצה חוזרת ונשנת בלילות, קהות רגשית מפני כל הסובבים אותם, תופעות אפקטיביות שונות, דיכאונות וחרדה, (נט"ל).
תחושות כבדות אלו הינן יום-יומיות, אחוז לא מבוטל מאנשים אלו "לא שרדו את הסבל הנפשי" ביקשו
את נפשם למות ואכן נפטרו ממוות לא טבעי. אחרים חיים שנים ב"סבל נפשי" בלתי- יתואר, חייהם נהרסו, פגיעתם גרמה לפגיעה נוספת ב"אחר"-בבני- משפחתם, בילדיהם, באזרחים אחרים, באנשים הסובבים אותם (כצנלסון 1998).
בפונים אלו מטפל המרכז הטיפולי ב"רוטשילד 2". סדר התפתחות הטראומה ותסמיניה הפוך מ"המיתוס הרווח"- המוכר כ"כ לאנשי הטיפול:
"סבל נפשי"------ גרם לשימוש בסמים! ובד"כ לא השימוש בסמים התחיל את-------ה"סבל הנפשי" !!
בהנחית הקבוצה הטיפולית ,משימתם העיקרית של אנשי הטיפול במרכז "רוטשילד 2" היא: "להסיר את המכשולים החוסמים את דרכו של המטופל," כפי שכתב יאלום (2002).
לכך אתיחס במאמר זה, ובמבואות מהעבודה הקבוצתית אותם אביא:
התיחסות תאו' לסימפטומים:
פרויד ( 1988 ), נתן את דעתו לסימפטומים גופניים שהם בעצם ייצוג מוסווה של ארועים קשים ביותר , אשר סולקו מן התודעה. "חולי ההיסטריה שלנו סובלים מזיכרונות . אותות מחלתם הם שיורים וסמלי
זיכרונות של חוויות מסוימים (טראומטיות)" (פרויד 1940, עמ 153).
"נתבקשה הנחה, כי המחלה נגרמה משום שנחסם אפיק -יציאה תקין בפני ההיפעלויות שהתפתחו במצבים הפאתוגניים וכי כל עצמה של המחלה בכך שהיפעלויות "תקועות" אלה נידונו עתה לשימוש לא תקין .קצתן נתקימו כמעמס -קבע על חיי הנפש וכמקורות לגריותם התדירות. קצתן נתגלגלו בעיצובים ובמעצורים, שהופיעו כסימפטומים הגופניים של מקרה מחלה זה". (פרויד 1940, עמ' 151).
"כמעט כל הסימפטומים נתהוו כשיירים , ואם תרצו -כמשקעים של חוויות רגשיות, ולא בכדי כינינו
אותם לימים בשם "חלומות נפשיים", זיקתם של סימפטומים אלו אל החזיון הטראומטי המחולל אותם
יש בה בכדי להסביר את יחודם. הסימפטומים גזורים היו כלשון המינוח המקצועי, מכוחם של החזיונות,
שהסימפטומים היו שיירי זכריהם" (פרויד 1940, עמ' 151).
"המחקר הפסיכואנליטי מגלה בתדירות מפתיעה באמת את עקבותיהם של סימפטומי-הסבל של החולים"
(פרויד 1940 עמ' 171). "ובלשון מפורטת יותר : מתוך בדיקתם של חולי ההיסטריה ושל חולי נאורוזה
אחרים הרינו נוכחים לדעת , כי הם נכשלו בהדחקת המחשבה שבה תלויה המשאלה, שאין הדעת סובלתה.
אמנם גירשו אותה מן התודעה ומן הזיכרון ולכאורה מנעו מעצמם מידה גדושה של צער, אבל בתחום הלוא-מודע מוסיף רחש- המשאלה המודחק להתקיים, הוא עורב לשעת כושר להיות פעיל, וכשזו באה,
הוא יודע לשלוח לתודעה במקום הדבר המודחק, תצורת תחליף מסולפת לבלי היכר, שבה נכרכים עד
מהרה אותם רגשי צער, שנדמה היה לאותו אדם שהצליח להרחיקם מעליו ע"י ההדחקה.
תצורת תחליף זו למחשבה המודחקת -היא הסימפטומים-מחוסנת מפני התקפות נוספות מצד האני המתגונן ובמקום הסכסוך הקצר בא עתה חולי ללא תכלה. בסימפטומים אנו מוצאים מלבד סימני הסילוף
גם שיור של דמויות-מה למחשבה המודחקת המקורית" (פרויד 1940, עמ 161).
"הסתבר שהסימפטומים שלה הם משקעים של רגשות ודחפים שנאלצה להדחיק", דיווח פרויד (1940) על מקרה של אנה (עמ' 65).
הרמן (1992), מדווחת על סיפורו של חייל שטופל ע"י ד"ר ריוורס, רופא שטיפל בחייל במלחמת העולם הראשונה: "הוא היה חסר מנוחה, נוח לרגוז ורדוף סיוטים. נטיותיו האימפולסיביות ליטול סיכונים ולהיחשף בפזיזות לסכנה", זיכו אותו בכינוי "גק המטורף"(עמ' 36), ראה גם (Card ,Hendin 1991 1983, 1990 Kulka).
יאלום (2002): "פרויד דיבר על ערך התובנה, החקירה העצמית העמוקה והביטוי, על קיומם של התנגדות, העברה, וטראומות מודחקות.....על הצורך בהתמודדות עם בעיות אישיות לצד התסמינים".
במהלך הטיפול בפונים רבים, אני נפגש עם התנהגות לא סבירה בחיפושם אחר סכנות, אלימות וריגוש
אותם הם מנסים להשיג במעשי עבריינות. מעשים אלו, כפי שמסתבר לנו במהלך התהליך הטיפולי -והנפשי, מהווים כנראה סימפטום תגובתי להפרעת דחק פוסט-טראומטית.
תיאר זאת בפני ניצן כך:
"הכאב, הפגיעה , האשם, הגועל, חוסר האונים בו נכנעתי, כל אלו היו בלתי נסבלים בהיזכרותי בהם.
הייתי מוכן לעשות הכול בכדי להיפטר מתחושות בלתי נסבלות אלו, הייתי אלים, חיפשתי דם וכאב,
הייתי רוצה למות ולהפסיק לסבול, אפילו ירייה שירו בי קיבלתי בצפייה שתשחרר אותי מסבלי".
ישנם מטופלים שדי מלהביט במבטם, "כבוי- החיים", בכדי להעריך שארוע טראומטי פגע אנושות בנפשם. מטופלים אלו יכולים לבטא תסכול בלתי פורפראציונאלי למהלך חייהם, כשידווחו על מצוקה כלכלית המעכירה את חייהם, או בכעסם המתפרץ על ילדם שלא נשמע לרגע לבקשתם.
לפונים אלו אנו מנסים לסיע. מנגנוני ההגנה הנוקשים העוטפים את יכולתם להרגיש-כמעטפת "בונקר בלתי חדיר", הינה מכשול בחיהם. פונים אלו לא מאפשרים לעצמם להרגיש, תחושותיהם מודחקות, הסם עוזר להם בבנית ה"בונקר" הזה. הסם הוא "חומר הבניה" היוצר את ההפרדה בין המחשבה לרגש.
בעבודה הקבוצתית אנו רגישים ביותר לתופעות הנראות כנתק בין הרגש למחשבה, כמו גם לתופעות הסימפטומים.
נפגעות רבות נוטות לספר על האירוע כאילו אירע למשהי אחרת ולא להן (ברמן 2003).
פונים נפגעי אלימות מינית ופיזית המטופלים במרכז "רוטשילד 2 " מדווחים פעמים רבות על הרגע בו הפסיקו להרגיש. חוויה עוצמתית של תקיפה מינית, המלווה פחד משתק, רצון לשרוד ולהינצל ממוות, ותגובת חוסר הישע שבה, מקבלת משמעות קשה הרבה יותר בארוע מתמשך של תקיפה מינית:
דנה: "כבר כשהייתי שומעת את הדלת ננעלת אחר אימי היוצאת לתורנות הלילה, הרעד היה משתלט עלי, וכשאבי היה רוכן עלי התבוננתי בארוע שלכאורה ארע לגופי ממבט התיקרה, אני לא הייתי שם".
כיצד אפשר לחדור את "מעטה הבטון" החוצץ בין הרגש למחשבות - כיצד אפשר לעקוף, לבטל, להזיז את מנגנוני ההגנה הנוקשים?
האפשרות בה אני משתמש פעמים רבות, היא הטיפול בעזרת בע"ח (פירני פישלזון וזקס 2001, פירני ושני 2003, ופירני לקראת פרסום). הטיפול בעזרת בע"ח מאפשר פעמים רבות את הגישור והחיבור מחדש -בין הרגש למחשבה.
במקום בו נאטם רגשית האדם- הנפגע במזיד- מכול תחושה רגשית אפשרית בקשריו עם בני-אנוש,
ישנו לעיתים "ערוץ רגשי פתוח", לרגשותיו כלפי בע"ח . אדם הנמצא שנים עטוף במעטה חוצץ וכבד של מחיצה בין מחשבותיו ורגשותיו, יכול בו בזמן לחוש חמלה מסוימת, חמלה השלכתית כלפי בע"ח.
אדם האטום בפני כל רגש אנושי, יכול ומסוגל לעיתים, לחוש חמלה על ארנבת פצועה ומפוחדת המותקפת ע"י בעל-חיים אחר, להרגיש את עלבונו של כלב שננזף ולכאוב את "יסורי" הפרדה של גורים מהוריהם.
בנוסחה התאו' המצו"ב להלן, אני מציע לאיש , פרמטרים מדידים, בעזרתם אפשר לבדוק את תסמיניו, ולשקול האם כדאי להפנותו לעזרה מקצועית (נט"ל):
א2." הנוסחה" להערכת פגיעה נפשית טראומטית בעבר, והעיתוי לפניה לעזרה נפשית (נט"ל 2003):
# נפגעת מהתעללות או תקיפה מינית ?
אם A- # נחשפת בעברך לארוע טראומטי ?
# נפגעת בארוע מלחמתי או טרור?
מקצועית
# הכרת מקרוב אדם שנפגע? אם A +(B,C,D או E) אז בקש עזרה
אם B אתה חש פיזית בסימפטומים הבאים:
#דופק מואץ, נשימה מהירה, הזעת יתר
#בחילה, אוכל פחות מהרגיל או יותר מהרגיל
#עייפות יתר, תשישות, סחרחורת, קושי להירדם
# בעיות במערכת העיכול,ואו בתפקוד המיני
אםC אתה חש נפשית בסימפטומים הבאים:
# חרדה, חוסר אונים, פחד,
#דיכאון, אובדן, עצב, חוסר יכולת להרגיש שימחה או עצב
#ניתוק רגשי, חוסר אכפתיות לגבי אחרים,אפתיה,
#כעס, התפרצויות זעם, עצבנות ,אי שקט, אי נוחות
# חוסר תקווה לגבי העתיד
אם D יש לך מחשבות סביב:
# זיכרונות חוזרים ונשנים מהארוע הטראומטי
# אשמה, האשמה עצמית, מחשבות תוקפניות, בדידות
# סיוטי לילה, יקיצות בלילה, בלבול, קשיים בזיכרון
# הערכה עצמית נמוכה, קושי בקבלת החלטות
אם E אתה מתנהג שונה מהרגיל אצלך:
# ישן יותר, או פחות מהרגיל
# נבהל מרעשים פתאומיים , דרוך כל הזמן, תוקפן
# שימוש יתר בסמים, אלכוהול או תרופות ללא מרשם רופא
# חשדן, נמנע ממצבים בתפקוד האישי, בעבודה, במצבים בין-אישים
אז עליך לבקש עזרה מאנשים סביבך ומאנשי טיפול:
# בקש את עזרת חבריך, משפחתך, אנשי הטיפול
# הפחת עומסים בעיסוקך, שמור על סדר יום קבוע
# הפסק שימוש בחומרים פסיכואקטיבים
# דבר על תחושותיך, היזכר בארועים דומים בעבר בהם התמודדת
# היה במקום בו אתה מרגיש נוח, הצטרף לקבוצות תמיכה
# הימנע ממצבים המזכירים לך את הארוע אותו עברת
להלן אציג מספר תאורי מקרה מעבודתנו המקצועית בקבוצה טיפולית בעזרת בע"ח-AAT.
תאורי מקרה אלו יעזרו לי לתאר את המעקף הנעשה במרכזנו הטיפולי, כנגד מנגנוני ההגנה של הכחשה, הדחקה (ואחרים) בהם משתמש הפונה , בכדי להגיע לארוע עליו נעבוד בטיפול הפוסט-טראומטי, אח"כ.
תאורי מקרה:
1.היפרדות מגורי ארנבות כתיקון בטיפול לפרדה מהאם:
מנחה: אורי אתה נראה לי היום מאוד שקט, מהורהר, מכונס בתוכך, מה עובר עליך - מה אתה מרגיש?
אורי: לא טוב לי, אני לא יודע להסביר מדוע, בכלל לא רציתי להגיע לקבוצה היום, בא לי להשתמש (בסם).
מנחה: שמתי לב שלא טיפלת בכלוב של הגורים היום, לא החלפת להם נסורת, לא נקית את כלי המזון.
משהוא מחברי הקבוצה שם לב לאורי, משהוא יודע מה עובר עליו?.
יוסי: אני חושב שאני יודע, אורי אמר לי שהוא לא מסוגל למסור את הגורים בהם טיפל בחודשיים האחרונים. הוא כועס עליך משום שאת מחייבת אותו למסור את הגורים.
מנחה: אורי אני מבינה שקשה לך למסור את הגורים, אתה זוכר פרדה דומה שחווית בעבר?.
אורי: (מזיל דמעה, אך מתעשת מהר), אני לא מסוגל להבין הורים שמוסרים את ילדיהם.
מנחה: אורי למה אתה מתכוון? אתה יכול אולי לשתף את הקבוצה בזיכרון דומה?.
אורי: (רוצה לקום, לצאת מהקבוצה).
מנחה: אורי זה רגע חשוב בשבילך, אל תלך, שתף את הקבוצה בהרגשתך.
אורי: (מדבר בבכי חנוק), כשהייתי בן 5, הייתי מאוד, מאוד שובב ואלים, יום אחד אמא שלי לקחה אותי
לפנימיה, אמרה לי שהיא הולכת לשוחח עם אישה אחת ונעלמה לי. עוד הספקתי לרוץ אחריה ןלצעוק
ןלקרוא לה, והיא אפילו לא הסתובבה לאחור. אני חושב שעמדתי שעות אוחז בגדר, ומחכה שתחזור.
הרגשתי שהעולם מתמוטט לי, בכיתי וצרחתי ימים שלמים, רציתי שאמא תחזור לקחת אותי.
מנחה: אני מקשיבה לך אורי , מרגישה כמה כאב יש בך, אני מתבוננת בקבוצה ומרגישה את השקט
וההזדהות איתך, סיפורך מאוד כואב ומאד הרגשתי אותך.
אורי: (אורי בן 35, רווק, חי בדירה עם אמו האלמנה) היום כשאחזור הביתה אשאל את אמא שלי בפעם
הראשונה, מדוע השאירה אותי שם בפנימיה?.
2.העברה כלפי המטפל- כשבירת מעגליות אלימה בתפקוד:
משה , בן 47, נשוי +4, משתמש 25 שנה בהרואין, בעל היסטוריה חוזרת ונשנית של התפרצויות אלימות.
משה מטופל כיום במסגרת הטיפולית שב"רוטשילד 2".
בחודשי טיפולו עזב משה מספר פעמים את פעילות הקבוצה כשהרגיש שהוא נמצא רגע לפני התפרצות אלימה. הצוות המקצועי אפשר למשה להירגע ב"מרחב הטיפולי" ואז לשוב לפעילות בקבוצה.
המטפל במשה היה מתעניין בו פעמים ארוכות במהלך יום הפעילות, שואל אותו לשלומו, להרגשתו ואף מחזק אותו מילולית על התמדתו בתהליך הטיפולי.
משה קיבל לאחריותו את כלוב הארנבות, הוא דאג למזונם, בנה להם תאים בהם יוכלו למצוא מחסה, ונראה קשוב לאינטרקציות בין חברי להקת הארנבות. כל אלו נראו תיפקודים שבשגרה, כאשר משה נראה מסופק מתחום אחריותו ומהדאגה לחיות המחמד.
יום אחד כשזומן משה לישיבת משוב עם הצוות הטיפולי , הוא נראה זעוף. 4 ימים קודם לכן ביקש לשוחח עם המטפל והאחרון לא היה יכול להתפנות לפגישה זו באותו יום.
כשנשאל משה בישיבה מדוע הוא נראה כה זעוף? ענה משה בזעם: "מה זה מענין את המטפל שלי בכלל,
הוא מתענין בתוכים, אותם הוא מגדל, יותר ממני".
העברה שעשה משה בין צפיותיו הפנימיות ליחסיו עם המטפל, עלו על פני השטח בתשומת הלב אותה הרגיש משה שאינו מקבל.
"המרחב הטיפולי" והסביבה הטיפולית, של בע"ח שבו, אפשרו העברה זו.
העברה זו אפשרה לצוות המקצועי לבדוק את רגשותיו של המטופל כלפי אדם משמעותי, כלפי המטפל.
המטפל,שלא מילא את התפקיד שייעד לו הלא מודע של המטופל, חשף בפני המטופל והצוות המקצועי
את בעיותיו הרגשיות וההתנהגותיות של משה ועזר לו להתמודד עם בעיות האלימות שבו.
3.אובדן אחות כתהליך השלכתי:
אורי בן 48, רווק, בן ליוצאי עירק. חי עם אימו הקשישה, גם לה רקע עבריני. אביו נפטר לפני שנים
ארוכות. קשר עם שתי אחיותיו ניתק גם כן לפני שנים. התא המשפחתי הזעיר חולני בדפוסי חיו.
אורי מטופל במסגרת מרכז היום העירוני ב"רוטשילד 2", הוא נקי 3 חודשים מסמים, נראה החלטי להתמודד עם בעיות חיו. אורי מוכר למסגרת הטיפולית שנים ארוכות, אולם לא הצליח להתמיד בה ולהישאר נקי מסמים.
אורי קיבל אחריות לטפל בכלוב ארנבות, ומספר ימים אח"כ נולד שם שגר של 10 גורים.
אורי הגן על הכלוב כאילו היה הטריטוריה הבלעדית שלו. אורי לא נתן לפונים אחרים לנקות את הכלוב, להאכיל את הארנבות, ואפילו נראה מתוח כשפונים אחרים התענינו בגורים והיו מעונינים לצפות בהם.
יום אחד, כשבועיים לאחר ההמלטה, הבחין אורי שמספר גורים נפלו מבעד לרשת הכלוב, והם מתפלשים באדמה שמתחתו. אורי טיפל בהם, החזירם לכלוב לאימם והגיע נסער לקבוצה הטיפולית.
מנחת הקבוצה ביקשה לברר עם אורי מה עובר עליו, מדוע הוא כל-כך נסער?.
אורי התקשה לספר, לרגע נראה מחובר לרגשותיו, מנחת הקבוצה נשארה עימו ואז פרץ בבכי.
אורי ביקש לספר זיכרון המלווה אותו שנים ארוכות. כשהיה בן 5 חלה אחיו ואימו לקחה אותם לבית-החולים לבדיקות וטיפול. האם הזהירה את אורי שלא יסגיר את מוצאם היהודי.
כשנשאל אורי לפרטיו האישיים, אמר מבלי לשים לב את שם משפחתו .
כעבור יום נפטר אחיו .הוא ומשפחתו הוכו בתדהמה היות ולא היה כל-כך חולה. אימו האשימה
את אורי במות האח, קיללה אותו קשות והשביעה אותו לא לספר את האסון לאיש.
אורי התמלא רגשות כאב, אבל ותחושות אשם. הוא הדחיק את הארוע מתודעתו היות ולא היה מסוגל לחוות את תחושות האשם שליוו אותו. מאז אותו יום חיו הרגשיים נפגעו קשות. בגיל מאוחר יותר פנה לשימוש בהרואין. ההרואין קטע את תחושות הרגש הכבדות ממחשבותיו ומזיכרונו ובכך הקל, לכאורה, על תחושותיו הכבדות של אורי.
האינטרקציה ב"מרחב הטיפולי" הביאה ל"צלילה" מהירה לעולם חוויותיו ההשלכתיות של אורי , עולם החוויות שהודחק שנים ארוכות. המפגש בסיטואציה טיפולית זו, בעזרת בע"ח, הוציאה תכנים מושלכים ממעמקי הלא-מודע למודע ע"י תהליך השלכתי.
אורי ששנים ניסה להדחיק את תחושות האשם בדבר אחריותו הבלעדית למות אחיו, הרגיש לפתע בהקשר השלכתי חזק, את חוסר האונים של גורי הארנבות, לתחושות חוסר האונים שלו על מות אחיו. כשאורי נקי מהשפעות הסמים, תחושותיו הכו בו בעוצמה רבה והחזירו אותו שנים רבות לאחור, לאותו ארוע טראומטי.
בזכות האווירה הקבוצתית התומכת, הצוות המקצועי ומנחת הקבוצה, הצליח אורי לשנות את הסכמה
הטראומטית אותה סחב שנים כה ארוכות מחוץ לתודעתו.
4.הדחקה -חיבור לרגשות דרך הזדהות עם חוסר האונים של בע"ח
ניצן בן 40, גרוש פעם שניה, אב ל-3 ילדים . ניצן ישב שנים ארוכות בכלא במדינות שונות. בעל עבר פלילי עשיר, עם רקע אלים ביותר. אימפולסיבי בתגובותיו. מילה זו או אחרת שתשמע בקבוצה הטיפולית, יכולה להקפיץ את ניצן עד כדי התנהגות אימפולסיבית ותגובה אלימה ביותר.
ניצן מטופל במרכז היום העירוני מזה כ-4 חודשים. בתקופה זו רכש יותר ויותר את אמונו בקבוצה.
ניצן קיבל לאחריותו טיפול בכלוב שרקנים. בוקר אחד נפגש ניצן בתקיפה בין שני שרקנים.
הארוע לווה בפציעה עד זוב דם של אחד מהשרקנים, ובצווחות בהלה שלו.
ניצן הפריד בין השרקנים וטיפל בפצוע שביניהם. בקבוצת הטיפול בעזרת בע"ח, העלה ניצן תכנים מודחקים בדבר התעללות מינית שעבר בהיותו בפנימייה כנער.
תהליך ההדחקה עזר למנוע מהתכנים המאיימים שליוו את הארוע הטראומטי, מלעבור מהלא- מודע למודע. הסימפטומים שנראו במהלך כל שנות ההדחקה היו : אלימות אימפולסיבית וקשה, רצון לפגיעה עצמית, שינה לא סדירה, עברינות ושימוש כבד בסמים.
העלאת התכנים המאיימים לעבודה מודעת ומתמשכת בקבוצה, אפשרה הקלה מסוימת לתחושותיו של ניצן ושינוי דרמטי בדפוסי התנהגותו.
5. נביחת כלב כשבירת הכחשה:
דנה, רווקה בת 35, חייה בגפה, ונמצאת בקשר רופף עם בני משפחתה.
דנה נראת חסרת ביטחון בהופעתה, השתלבותה בקבוצת הטיפול איטית ומהוססת. דנה יפה ונאה, גם אם
לא חשה כך. הקבוצה אוהבת את דנה, את רגישותה ואת תרומתה הרגשית לקבוצה.
בוקר אחד, כלבה החיה ושומרת על המרכז הטיפולי, מתנפלת בפתאומיות ובנביחות על דנה. דנה נרתעת
בבהלה לאחור ופורצת בבכי.
בקבוצה הטיפולית בעזרת בע"ח, משתפת דנה את חבריה בסיפור ילדותה. לדנה היה אב אלים ביותר, שמדי יום בשובו הביתה, היה מכה באלימות קשה את דנה אחיה ואמה.
דנה סיפרה איך שמיעת צעדיו של אביה במפתן הדלת , כבר היו מכניסים אותה לחרדות קשות והיסטריות, עד כדי השתנה במכנסיה.
נביחת הכלבה שברה את מנגנון ההכחשה איתו השתמשה דנה שנים כה ארוכות. שבירת ההכחשה, בארוע
פתאומי ומפחיד זה, איפשר לצוות המטפל לזהות את מנגנון ההכחשה בו השתמשה דנה. ארוע זה אפשר לדנה להכיר בארועים המכאיבים אותם עברה בילדותה, להכיר בהתרחשותם ולהתמודד בתכנים הנפשיים מעוררי החרדה אותם סחבה שנים כה רבות.
דיון:
הקושי בעבודה טיפולית עם נפגעי סמים, בולט אף יותר, כאשר באבחונם נראים תסמינים של הפרעת לחץ פוסט-טראומטית ( .(PTSD הקושי בתהליך טיפולי זה נובע בין היתר, ממנגנוני ההגנה פרימיטיבים, ראשוניים ונוקשים, אותם מפעיל הפונה (פרויד 2002 , 2003 , טיאנו 98, ויאלום 2002).
קושי נוסף הינו מחסור בכלים מקצועיים -קלינים היכולים לסייע למטפל בבעיות נפשיות מסוג זה.
על המטפל ל"חדור" למעמקי ההדחקה וההכחשה אליה "לא מודע" הפונה. (הרמן 92, טיאנו 98, להד 2000, פרויד 2003, פרינס 95, פירני לקראת פרסום ו-Kulka 1999).
בשל הקושי הנפשי העצום בו חיים נפגעי ה- PTSD הללו, ובעיקר אלו שנפגעו במזיד ע"י אדם אחר (טיאנו 98, הרמן 92)., חלקם פונה לשימוש בסמים פסיכואקטיבים העוזרים לפונה לנתק את רגשותיו ממחשבותיו היום-יומיות, או לחלופין לגשר בין הרגשות למחשבותיו, (ראה תרשים א.1 ). בעזרת הטיפול בבע"ח פונים רבים מצליחים להשאיר "ערוץ ריגשי" פתוח לחמלה ולטיפול בבע"ח. פונה ה"אטום" לכאורה לכל רגש אנושי, מסוגל לחוות ולהרגיש תחושות השלכתיות בטיפולו בבעלי-חיים, (פירני, פישלזון וזקס 2001, פירני ושני 2003, שליו 1996, ופירני לקראת פרסום).
הטיפול בעזרת בעלי-חיים AAT- (שליו 1996, פירני ושני 2003), מאפשר כניסה אסוציאטיבית, מהירה, ודרמטית לתכנים המודחקים ממעמקי ה"לא מודע" ל"מודע" וממנו לחדר הטיפול, כפי שתארו המובאות הקליניות במאמר זה.
הטיפול בעזרת בע"ח מששמש ככלי טיפולי חדשני במסגרות טיפוליות רבות (שליו 1996).
יחודו של מאמר זה הינו בהצגת כלי טיפולי חדשני בו ניתן להשתמש בטיפול בפונים מכורים לסמים, פונים, שחלקם הרב, נפגעו קשות מארוע טראומטי בחיהם.
אני סבור שהטיפול בעזרת בע"ח, יכול לשמש ככלי עזר יעיל ומשמעותי בטיפול בתכנים רגשים "לא-מודעים". את הטכניקה הטיפולית החדשנית הזו, יש לפתח ולשכלל במסגרות טיפול קבוצתיות ופרטניות במסגרות טיפוליים נוספות.
מקורות:
Ainsworth, ,M ,D ,S.(1989).Attachment beyond infancy . American Psychologist ,
44,709-716.
Alexander,P,C. (1985). A system theory conceptualization of incest. Family process,
24:79-88.
Brett,E.A. and Ostroff,R.(1985) Imagery in Post-Trumatic Stress Dis0rder : An
Overview, American Jornal of Psychiatry 142, 417-24.
J.Breuer.and S.Freud."Studies on Hysteria",(1893-95) in Standard Edition,vol.2,trans.
J.Strachey,(London:Hogarth Press,1955)
Bowlby,j. (1988) Developmental psychiatry comes to age. American Journal of
Psychiatry,145,1-10
Card.j,j.(1983) ,Lives After Vietnam: The Personal Impact of Military Service
(lexington,MA:D.C. Heath).
Eist,H.I.,Mandel,A.(1968) Family treatment of ongoing incest behavior.Family process 7:216-32 .
Groth,A.N.(1979) Men Who Rape: The P sychology of the Offender. Plenum, New-york.
Flannery,R.E. (1990) Social Support and Psychological Trauma: A Methodological
Review, Journal of Traumatic Stress 3 :539-611.
Heap,K.(1985).The Practice of Social Work with Groups A-systematic Approach,
National institute, Social Services Library,49,Allen and Unwin.London.
H.Hendin and A.P.Haas, Wounds of War: The Psychological Aftermath of Comber
In Vietnam (New-York: Basic Books,(1984).
Hendin,H, and A.P. Hass,(1991), Suicide and Guilt as Manifestation of PTSD in
Vietnam Combat Veterans , American Journal of Psychiatry 148:586-91.
Krystal, H.(1978) ,Trauma and Affects, Psychoanalytic Study of The Child 33 81-116.
R.A.Kulka, W.E. Schlenger ,J.A,Fairbank et al., Trauma and the Vietnam War Generation (New-York: BrunnerMazel, (1990).
Terr,L.(1990) Too Scared to Cry, New-York Harper Collins, 238-247.
Warshaw,R.(1988) I Never Called It Rape , New-York.
אוגדן,ת. ( 2002).הקצה הפרימיטיבי של החוויה,הוצאת עם עובד, ת"א.
איילון,ע (1983). מחוץ לתחום-הבת כקורבן מיני במשפחה.איזון עדין: התמודדיות במצבי לחץ במשפחה.
תל-אביב:ספרית הפועלים.
אליצור,א. (1992). ציפורים בראש, פרפרים בבטן וחיות אחרות: השימוש במטאפורות בתהליך הטיפול,
שיחות ,כרך ו' (2).
אתגר,ט.(1999). טיפול קבוצתי בעברייני מין מתבגרים. חברה ורווחה, כרך י"ט, עמ 215-234.
ברמן,ע,ש. (2003). הסוד ועונשו: עיגון זכויותיהם של קורבנות אלימות מינית בחוק. חברה ורווחה כרך כ"ג, עמ 185-198.
גרין,ד.(עורך) (1995) סמים-עובדות, שאלות ובעיות,תל-אביב, הוצאת משרד הביטחון.
הרמן,ג.ל(1992), טראומה והחלמה, ספרית אפיקים, עם עובד.
ויניקוט,ד.ו. (1971) משחק ומציאות , הוצאת עם עובד.
טייכמן,מ. (1989) לחיות בעולם אחר ,הוצאת רמות, אונ' ת"א.
טיאנו.ש (1998) פסיכאטריה של הילד והמתבגר הוצאת דיונון, אונ' ת"א.
יאלום.א. (2002) מתנת התרפיה , הוצאת כנרת.
כצנלסון,ע. (1998) הורים ילדים ומה שביניהם , פסיכולוגיה של הורים וילדים, הוצאת הורים, רמת-גן.
כהן,א. ולהד,מ. (2000) טיפול בשיטת EMDR במקרה פוסט-טראומטי, שיחות , כרך י"ד,(3).
לזר,פ,ג. וצוויקל,ג.(1992) סיוע לנפגעות אונס-הישרדות או שינוי חברתי. חברה ורווחה, כרך י"ג,עמ'
67-88.
מראנו,ה,א. (1996).סיפורן של נשים מוכות, פסיכולוגיה היום (4).
נדלר.ב (2002) לקסיקון לפסיכולוגיה החדשה הוצאת רקפת, חיפה.
נט"ל (2003) כיצד נזהה ונמנע תגובה פוסט-טראומטית (פרסום עצמי), דפוס הארץ, ת"א.
גיי.פ.(1988),פרויד , פרשת חיים לזמננו, הוצאת דביר-(מהדורה עברית 1993).
פרויד.ז.(1944) כתבי זיגמונד פרויד , כרך שלישי, עמ' 161, הוצאת דביר, ת"א, תשכ"ח.
פרויד,ז. (2002). הטיפול הפסיכואנליטי, הוצאת עם עובד, ת"א.
פרויד, ז. (2003). עכבה, סימפטום וחרדה, הוצאת רסילנג, ת"א.
פינצי,ר.פלד,ע.ואנקה,ר. (1998) השפעת גילוי עריות על האחאים העדים. חברה ורווחה כרך י"ח. עמ' 269-280.
פינצי,ר.שניט,ד.וויצמן,א.(1999) ילדים מוכים-פרופיל מאפיין וכלי אבחוני. חברה ורווחה כרך י"ט, עמ' 433-460.
פירני,ע. פישלזון,ר. וזקס,א. (2001) "שילוב בע"ח בתהליך שיקום של נפגעי סמים" חיות וחברה
17 ,36-45.
פירני, ע. וטייכמן, מ. (1999). "הסבל כגורם להישארות בטיפול". בתוך בר- המבורגר וטל ת. (עורכים) עשר שנות מחקר בתחום הסמים. ירושלים: הרשות למלחמה בסמים.
פירני .ע., ושני .ל. (2003). הטיפול בעזרת בע"ח: כלי טיפולי חדשני ב"מרחב הפוטנציאלי" של מכורים לסמים. מקבץ כרך 8, גיליון 1.
פרינס,ט.(1995) התעללות מינית בילדים, תאוריה ודרכי טיפול,הוצאת "אח", קרית ביאליק.
קאגאן,ג. קונגר,ג.ג. ומאסן,פ.ה.(1979) התפתחות הילד ואישיותו הוצאת ספרים לדורי, ת"א.
ריבר,ס.א. (1992) לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה הוצאת כתר.
שליו,א. (1996).המרפא הפרוותי , הוצאת צ'ריקובר.
מנהל המרכז הטיפולי "רוטשילד 2" ומרכז היום העירוני, במנהל לשרותים חברתיים בת"א.
