יהודה, בן 30, רווק, עולה מחבר המדינות, רזה מאוד, חיוור, נראה פתטי בבגדיו הצעקניים, שערו המשוח בג'ל, והכובעים אותם הוא חובש.
יהודה הגיע למרכז הטיפולי מפוחד, נראה פגוע מאוד בביטחון העצמי שלו, מבויש ופסיבי. יהודה אף לא הראה מוטיבציה לבדוק את מיקומו בתור ההמתנה למרכז היום העירוני. לאחר שיהודה לא הגיע ליום הרישום למרכז היום הטיפולי, הצוות המקצועי לא "ויתר עליו", והזמין אותו שוב ושוב להירשם למרכז הטיפולי. כחודש לאחר קבלתו לקבוצה הטיפולית שיתף יהודה את חבריו לקבוצה בהתעללות פיזית ונפשית שעבר בילדותו ע"י אביו. אביו היה מכה אותו מכות "רצח", נועל אותו לימים ארוכים במחסן החצר כחיה בכלוב, ומתעלם כמובן מהנסיבות, מהפגיעה הרגשית שעבר בנו.
בוקר אחד הגיע יהודה נסער כולו ובוכה. הוא סיפר לצוות המטפל שנתפס ברחוב ע"י חברים מכורים שהכיר, הם ערכו עליו חיפוש פולשני ואלים, בחיפושם אחר סמים אותם חשבו שהסליק.
יהודה חווה אירוע זה כמשפיל מאוד ופוגע. אירוע זה חיבר אותו רגשית לתחושות שליוו את אירועי הטראומה שעבר בילדותו. הצוות המקצועי קיבל את יהודה בסערת הרגשות בה הוא נמצא, עודד אותו על כך ששיתף אותו בכאביו, והיה קשוב למצב הרגשי שבו הוא הגיע (ראה תהליך בתרשים א1.)
הצוות עזר ליהודה להמשיך בדרך הטיפולית, עם כל הקשיים בהם הוא נתקל.
יום אחד הגיע יהודה מזועזע כולו ונרגש. הוא הראה לצוות תוכי שנתפס ברגלו בחוט ברזל וקרע את רגלו לחלוטין.
יהודה וחברו טיפלו בתוכי, ואף נאלצו לקטוע את רגלו הפגועה, פעולה שהייתה מחויבת בכדי להגן על חייה של החיה הסובלת והמדממת.
המטפלים חיזקו את יהודה על טיפולו הרגיש והמקצועי בציפור. הצוות היה ער לרגשות החמלה שנבעו ממבטיו של יהודה ולדאגה שהפנה כלפי החיה.
הצוות פרגן ליהודה על פעולותיו המהירות והיעילות להצלת חייו של התוכי, כל זאת בפני כל חברי הקבוצה. הצוות ביקש ממנו להמשיך להשגיח ולטפל בציפור חסרת הישע. הקבוצה הטיפולית התרגשה מאוד מסיפור ההצלה של התוכי וחיזקה אף היא את תפקודו היעיל של יהודה בהצלת הציפור.
יהודה עבר חוויה הזדהותית חזקה ביותר. מקורבן של פגיעה והתעללות הוא הפך לתפקד כמושיע, כמטפל וכשותף למודל "משפחתי" של דאגה לזולת, סיוע ורגישות.
הצוות הטיפולי הרגיש שיהודה בוחן את התנהגותו, בדיוק כפי שהצוות הטיפולי הביט ועקב אחר התנהגותו שלו. צפייתו של יהודה בדאגת הצוות המקצועי לחיות המחמד שימשה כמודל לצפייה ולמידה, וכמודל הורי מתפקד, רגיש ומטפל - "מודל הורי" מתקן.
כעבור ימים קצרים בלבד הצוות חש בשינוי דרמתי בהופעתו של יהודה. הוא הסיר את כובעו והפסיק למשוח את שערו בג'ל. הוא נראה מחייך יותר, בטוח יותר בהתנהלותו, משולב הרבה יותר בקבוצה הטיפולית.
הצוות המקצועי הניח שיהודה עבר חוויה טיפולית חזקה ומתקנת. חוויה שהתרחשה בהובלתו וביוזמתו ב"מרחב הטיפולי" .
יהודה הגיע למרכז הטיפולי מפוחד, נראה פגוע מאוד בביטחון העצמי שלו, מבויש ופסיבי. יהודה אף לא הראה מוטיבציה לבדוק את מיקומו בתור ההמתנה למרכז היום העירוני. לאחר שיהודה לא הגיע ליום הרישום למרכז היום הטיפולי, הצוות המקצועי לא "ויתר עליו", והזמין אותו שוב ושוב להירשם למרכז הטיפולי. כחודש לאחר קבלתו לקבוצה הטיפולית שיתף יהודה את חבריו לקבוצה בהתעללות פיזית ונפשית שעבר בילדותו ע"י אביו. אביו היה מכה אותו מכות "רצח", נועל אותו לימים ארוכים במחסן החצר כחיה בכלוב, ומתעלם כמובן מהנסיבות, מהפגיעה הרגשית שעבר בנו.
בוקר אחד הגיע יהודה נסער כולו ובוכה. הוא סיפר לצוות המטפל שנתפס ברחוב ע"י חברים מכורים שהכיר, הם ערכו עליו חיפוש פולשני ואלים, בחיפושם אחר סמים אותם חשבו שהסליק.
יהודה חווה אירוע זה כמשפיל מאוד ופוגע. אירוע זה חיבר אותו רגשית לתחושות שליוו את אירועי הטראומה שעבר בילדותו. הצוות המקצועי קיבל את יהודה בסערת הרגשות בה הוא נמצא, עודד אותו על כך ששיתף אותו בכאביו, והיה קשוב למצב הרגשי שבו הוא הגיע (ראה תהליך בתרשים א1.)
הצוות עזר ליהודה להמשיך בדרך הטיפולית, עם כל הקשיים בהם הוא נתקל.
יום אחד הגיע יהודה מזועזע כולו ונרגש. הוא הראה לצוות תוכי שנתפס ברגלו בחוט ברזל וקרע את רגלו לחלוטין.
יהודה וחברו טיפלו בתוכי, ואף נאלצו לקטוע את רגלו הפגועה, פעולה שהייתה מחויבת בכדי להגן על חייה של החיה הסובלת והמדממת.
המטפלים חיזקו את יהודה על טיפולו הרגיש והמקצועי בציפור. הצוות היה ער לרגשות החמלה שנבעו ממבטיו של יהודה ולדאגה שהפנה כלפי החיה.
הצוות פרגן ליהודה על פעולותיו המהירות והיעילות להצלת חייו של התוכי, כל זאת בפני כל חברי הקבוצה. הצוות ביקש ממנו להמשיך להשגיח ולטפל בציפור חסרת הישע. הקבוצה הטיפולית התרגשה מאוד מסיפור ההצלה של התוכי וחיזקה אף היא את תפקודו היעיל של יהודה בהצלת הציפור.
יהודה עבר חוויה הזדהותית חזקה ביותר. מקורבן של פגיעה והתעללות הוא הפך לתפקד כמושיע, כמטפל וכשותף למודל "משפחתי" של דאגה לזולת, סיוע ורגישות.
הצוות הטיפולי הרגיש שיהודה בוחן את התנהגותו, בדיוק כפי שהצוות הטיפולי הביט ועקב אחר התנהגותו שלו. צפייתו של יהודה בדאגת הצוות המקצועי לחיות המחמד שימשה כמודל לצפייה ולמידה, וכמודל הורי מתפקד, רגיש ומטפל - "מודל הורי" מתקן.
כעבור ימים קצרים בלבד הצוות חש בשינוי דרמתי בהופעתו של יהודה. הוא הסיר את כובעו והפסיק למשוח את שערו בג'ל. הוא נראה מחייך יותר, בטוח יותר בהתנהלותו, משולב הרבה יותר בקבוצה הטיפולית.
הצוות המקצועי הניח שיהודה עבר חוויה טיפולית חזקה ומתקנת. חוויה שהתרחשה בהובלתו וביוזמתו ב"מרחב הטיפולי" .
עמיר פירני - MSW
מנהל המרכז הטיפולי "רוטשילד 2" ומרכז היום העירוני, במנהל לשרותים חברתיים בת"א.
מנהל המרכז הטיפולי "רוטשילד 2" ומרכז היום העירוני, במנהל לשרותים חברתיים בת"א.
