אציין כי אף פעם לא היה לי קשר מלא, הכוונה לקשר מחייב.. היו לי המון קשרים אך בכולם הייתי בקשר ולא הייתי בקשר או שקיימתי יחסים נוספים......
היום אני במקום אחר. אני מאוד מעוניינת היום להתביית להקים משפחה מודעת לחסרונות שלי... ולפחדים שלי (לאחר טיפול פסיכולוגי ממושך).. אני לא מרגישה מאוהבת בבחור לפעמים מוצאת תירוצים לוותר על הפגישה ,
אבל כן רוצה להתחתן איתו. אציין כי גם היום אני בקשר איתו אך לא מאה אחוז שם.... אני מנסה להתגבר על זה אך זה קשה לי..
אציין כי אני מרגישה תקועה בחיים שלי כי אני לא ממש יודעת איך להתקדם.
מה עושים?"
שלום לך
מכתבך מעלה כמה שאלות חשובות, שבודאי לא מעט מקוראי המדור מזדהים ומכירים אותן מתוך עצמם או דרך חברים וחברות קרובים. האם יש גיל שבו צריך להפסיק לחפש ולהתחיל להתפשר? האם יש שלב שבו צריך להקשיב לחברים או בני המשפחה שמרגישים שאת "בררנית"?
מאחורי תדמית "רווקת הברזל הבלתי חתינה" עומדת הרבה פעמים בחורה עם קושי אמיתי לייצר אינטימיות. זו לא הבררנות שקשה לה, וגם לא הפרפקציוניזם. הרבה פעמים זה משהו הרבה הרבה יותר בסיסי מזה - פחד.
הפחד מאינטימיות ניזון בדרך כלל מהילדות. הגבר והאשה הראשונים שכל אחד מאיתנו מכיר הם ההורים שלנו. אבא הוא הגבר על פיו נלמד איך גברים חושבים ופועלים ואמא היא האשה ממנה נלמד על נשיות. הזוגיות שלהם מוטבעת בתוכנו, בין אם אנו מודעים לכך או לא, וממשיכה ללוות אותנו כל חיינו - אם כמודל לחיקוי ואם כדפוס ממנו נרצה להתרחק ואפילו לברוח בבגרותנו.
הרבה אנשים נושאים בתוכם תמונת זוגיות קשה, שניזונה מההקשר ההורי אותו למדו בילדותם: יחסים מרוחקים, קרים, עוינים, רווי תסכולים, אכזבה ומרירות, או אפילו אלימות מילולית או פיזית. עם "נכסים" נפשיים כאלה, מה הפלא שקשה להם בבגרותם למצוא בן זוג ולקיים זוגיות רצינית?
אם ההורים סיפקו מודל לפיו אין פתיחות, כנות, שיתוף ואינטימיות נפשית עמוקה בין בני הזוג, כיצד יוכלו ילדיהם לפתח איכויות כאלה בקשר שהם מייצרים?
בספרים ובסרטים אפשר לקרוא ולראות זוגיויות אחרות - קשרים מלאי קירבה, רוך, חברות עמוקה ואינטימיות. אבל גם מי שניזון מהסרטים האלה ורוצה לאמץ אותם כמודל לזוגיות - אם הוא גדל באוירה מאד שונה, הפער יהיה עבורו קשה מנשוא ואפילו מכאיב. ולא פעם הוא יחשוב לעצמו שזוגיות כמו זו שהוא כמה ומחפש יש "רק בסרטים".
זוגיות דפוקה של ההורים היא לא גזירת גורל עבור ילדיהם. בהחלט יש ילדים, שבגרו והפכו לאנשים, ובנו לעצמם קשרים זוגיים נפלאים ומספקים, למרות שהמודל אותו למדו בבית הוריהם היה לגמרי שונה. זה בהחלט אפשרי. אבל לא פעם עומדים בפני ילדים כאלה אתגרים גדולים בדרך אל הזוגיות, ולגבי חלק מהם, הפחדים והמעצורים הופכים למכשלה שלא ניתן לעבור אותה, ללא עזרה דרך טיפול פסיכולוגי אישי או קבוצתי.
בחזרה לבחורה שהתייעצה איתנו -
את כותבת לנו שאת רוצה להתחתן עם הבחור, אבל את לא מאוהבת בו. את לא נמצאת מאה אחוז בקשר הזה, וכך למעשה היה גם בכל הקשרים הקודמים. מעולם לא נתת את כולך לתוך קשר, ותמיד שמרת על "נתיב בריחה" דרך קיום מספר קשרים במקביל, או מסמוס הקשר בלי לעבור לשלבים מתקדמים שלו, כמו מגורים ביחד.
סיפרת שהיום, בעקבות טיפול פסיכולוגי ממושך, את כבר מודעת לפחדים שלך. זה צעד ראשון וחשוב ביותר. אבל אחרי המודעות - צריך להגיע גם שלב ההתמודדות. נראה לנו שטרם עברת את השלב הזה, ולמרות שאת מאד רוצה להתקדם בקשר עם הבחור, זה עדיין קשה לך.
מאד יכול להיות שאת לא מאוהבת בגלל שזה מנגנון ההגנה שלך: את לא נותנת את הלב לגמרי, כי את עדיין נתונה לפחדים שלך ולא שולטת בהם. כשתטפלי בהם עד הסוף, תוכלי לצלוח את המקום התקוע הזה ולהרגיש את האהבה ממלאת לך את הלב. אולי כשתאהבי בחור - זה יהיה הסימן, עבורך, שהצלחת לעבור את מחסום הפחד. אבל עד אז, נראה שכדאי לשוב לטיפול, אולי לאותו מטפל שאת סומכת עליו ועבדתם כבר יחד בעבר. זה יקצר תהליכים.
התחושה שלך היא של תקיעות - את רוצה להתקדם כקשר, אבל למעשה לא מסוגלת לעשות את הצעדים הנדרשים לצורך כך. את חווה במלוא העוצמה את האמביוולנטיות שלך - ההתנדנדות בין כמיהה עזה לזוגיות לבין פחד עצום ממנה.
בפנייה שלך את משתפת אותנו בהתלבטות לגבי הצעד הבא: מצד אחד את מתארת קשר חלקי, ואת לא ממש מאוהבת, אבל מהצד השני את כן רוצה להתמסד ולהתחתן. יתכן שההסתכלות הקיצונית היא זו שמשתקת אותך - את מסתכלת על החיים בצבעי שחור לבן - או הכל או כלום: או שאת שומרת על הפרטיות שלך, אבל אז נשארת לבד, או שאת מתמזגת לחלוטין בתוך קשר, ובדרך מאבדת את עצמך.
זה לא חייב להיות כך. טווח האפשרויות הרבה יותר רחב. במקום לרוץ מיד להתחתן - את יכולה לנסות לאט לאט להעלות את מידת האינטימיות בקשר, למשל, על ידי עליה במינון המפגשים, התקרבות, חשיפה של עצמך, ודיבור אמיתי ופתוח יותר על הרגשות והפחדים שלך. כך תתקרבו לאט לאט ותוכלי לבדוק איך את מרגישה בכל רגע.
בהמשך, זה יהיה נכון לנסות לגור איתו ביחד לזמן מה. עדיין בלי להתחתן. כדי לאפשר לעצמך את הזמן שאת זקוקה לו על מנת להכיר אותו באמת, לפני שאת מקבלת על עצמך החלטות קריטיות. נכון, הזמן דוחק ואנחנו שומעים את נימת הבהילות והדחיפות שלך. ובכל זאת, עדיף ללכת לאט לאט - אבל בטוח - מאשר לרוץ להחלטות שאת לא שלמה איתן.
בהצלחה
גילי ויעל
מכון זוגות למכון זוגות ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי וזוגי, לצד אימון אישי ממוקד למציאת זוגיות ואימון למציאת קריירה. המכון משלב סינטזה של אימון ופסיכולוגיה בטיפול קבוצתי ממוקד בנושאי זוגיות, יחסים ותקשורת בין אישית. http://www.zoogot.co.il
