יוזמת השלום[נוסחת ירושלים]
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

יוזמת השלום[נוסחת ירושלים] 

מאת    [ 26/01/2009 ]
מילים במאמר: 8360   [ נצפה 2811 פעמים ]

 
 
אחרי מותו של המלך שלמה (928 לפנה"ס בקירוב) נחלקה ממלכתו לממלכת ישראל ולממלכת יהודה. תחומה של ממלכת ישראל השתרע ברוב מרכז וצפון ארץ ישראל וישבו בו צאצאי עשרה מתוך שנים-עשר השבטים המקוריים שכבשו את ארץ כנען - הארץ המובטחת - בהנהגת יהושע בן נון: אשר, דן, אפרים, גד, יששכר, מנשה, ראובן, שמעון, נפתלי וזבולון. ממלכת יהודה שכנה בירושלים ובגבעות יהודה וישבו בה שארית השבטים יהודה ובנימין. ממלכת ישראל נכבשה על ידי האימפריה האשורית בשנת 721 לפנה"ס, וכחלק מהמדיניות, גורשו התושבים לאזורים אחרים באימפריה. עשרת השבטים נטמעו בעמים ושבטים אחרים או התמזגו עם שבט יהודה ובנימין. אלה האחרונים גורשו גם הם, למסופוטמיה, אחרי נפילת ירושלים בידי הבבלים תחת שלטון נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס (יחזקאל ל"ז 21-23)
היעלמותם המסתורית של עשרת שבטי ישראל הולידה את האמונה שבעתיד יתגלה מקומם והם ישובו לארץ ישראל כאבות היהודים צאצאי שבט יהודה ובנימין, כפי שעשו כשנחרבה בבל על ידי פרס. שורשיה של אמונה זו בפרשנויות לטקסט המקראי, בייחוד בדברי הימים א' (ה', 26) ונביאים (ישעיהו י"א, 11-12 וגם אחרים) וגם בכמה קטעים בספרים החיצוניים (עזרא ב', י"ג, 39-50).
חכמי המשנה והתלמוד עסקו בגורלם של עשרת השבטים. דעתם נחלקה, היו שסברו, כמו רבי עקיבא, כי לא ישובו, ואחרים צידדו ברבי אליעזר שטען כי עשרת השבטים עתידים לחזור (משנה, סנהדרין 10:3; למראי מקום נוספים ראו תלמוד בבלי, שבת 147ב, ובמדבר רבא 9:7). הרבה השערות וניחושים נוצרו גם לגבי מקומם של השבטים, עד אשר נתגבשה אגדה כי עשרת השבטים חיים באזור שמעבר לנהר הפלאי סמבטיון, שזורם במשך ששת ימות השבוע, וחדל מזרימתו ביום השבת, כשעשרת השבטים מנועים מנסיעה. מראי מקום למוטיב זה אפשר למצוא במקורות יהודיים קלאסיים (בראשית רבא 73:6; סנהדרין 10:6/29ב). האגדה מוזכרת גם אצל יוספוס פלביוס (מלחמות: 7:96-97) ובכתבי היווני פליניוס הזקן (היסטוריה נטורליס 31:24).
ימי הביניים
מיתוס עשרת השבטים גרם לרבים, הן יהודים והן לא-יהודים, לצאת ולחפש את מקומם של השבטים, שכן חזרתם אל ארץ ישראל נתפסה כמשימה שתבשר את בוא המשיח, וכסימן לימות המשיח ולגאולה בכלל. אלדד הדני הוא הנוסע הימיביניימי הנודע ביותר שהכריז כי איתר את מקום עשרת השבטים. אלדד, נוסע יהודי בן המאה התשיעית, טען שהוא עצמו צאצא של שבט דן. הוא דיווח כי עשרת השבטים נמצאים "מעבר לנהרות חבש" על גדות הנהר סמבטיון. בנימין מטודלה, שיצא למסעותיו מספרד במאה ה-13, דיווח כי יהודי פרס האמינו שהשבטים אשר, דן, נפתלי וזבולון חיים בכמה עיירות מעבר לנהר גוזן, באזור הררי בשם ניסאבור, במרחק עשרים ימי מסע. השערות אלה התחזקו מכוחן של מסורות נוצריות על פרסטר ג'ון, שליט אדיר שחלש על אזורים נרחבים שלפי המאמינים היו במזרח הרחוק או באפריקה. רוב הפרשנויות הנוצריות מימי הביניים על פרסטר ג'ון מכילות גם התייחסות לעשרת השבטים, לרוב דומות מאד לתיאוריו של אלדד הדני. גם הרב עובדיה בן אברהם מברטינורו טען ששמע מיהודי עדן בתימן, וגם מסוחרים מוסלמים, כי השבטים האבודים חיים מעבר לסמבטיון, שאליו אפשר להגיע במסע של חמישים יום אל פנים מדבר עדן.
העת החדשה
כמה התפתחויות הולידו עניין מחודש בגורל עשרת השבטים. עליית הקבלה והמיסטיקה היהודית החל במאה ה-16; פעילותן של תנועות משיחיות, למשל זו של שבתאי צבי (1626 - 1676) שהייתה בעלת ההשפעה החזקה והנרחבת ביותר; התגליות הגיאוגרפיות הגדולות; והקשר שנוצר בין אירופה לבין ארצות ואוכלוסיות שלא היו ידועות קודם, כל אלה הגבירו את סקרנותם ותעוזתם של עורכי המסעות לגילוי עשרת השבטים. חכם הקבלה הירושלמי הרב אברהם בן אליעזר הלוי מתאר, במכתב משנת 1528, את יהודי אתיופיה כצאצאי השבטים דן וגד. במכתב שקיבל הרב ישראל אשכנזי מירושלים מוזכר אדם שטוען כי הוא מעשרת השבטים, ומעיד כי אנשי השבטים כלל לא שמעו על התורה שבעל פה. במאה ה-16 הצליח ההרפתקן דוד ראובני להתקבל לפגישה אצל הקיסר קארל החמישי ברגנסבורג, יחד עם משיח השקר שלמה מולכו (1500 - 1532), וטען שהוא מייצג קרוב משפחה של המלך יוסף, שליטם של שבט ראובן, גד וחצי מנשה. אחריתו של ראובני הייתה מוות בכלא ספרדי בשנת 1538, אך סיפורו יוצא הדופן דחף את אברהם בן מרדכי פריסול (1451 בקירוב - 1525), היהודי הראשון שהזכיר בכתביו את יבשת אמריקה שאך זה נתגלתה, להקדיש פרק שלם בספרו לנושא עשרת השבטים ("איגרת אורחות עולם", ונציה 1586). במאה ה-17 מיתוס עשרת השבטים האבודים הלך ונהיה לנושא מרכזי בתעמולה השבתאית של תומכי שבתאי צבי. משיח השקר שבתאי צבי מתואר כמפקדם של עשרת השבטים. הרב מנשה בן ישראל מאמסטרדם (1604 - 1657) בספרו "מקווה ישראל" (לונדון 1652) מביא עדות של בן האנוסים הפורטוגזי אהרון לוי שנקרא אנטוניו דה מונטזינוס. הוא סיפר שבמסעותיו לדרום אמריקה (אקוודור, פרו, קולומביה, ונצואלה) נפגש עם שבטי אינדיאנים שקיימו כמה מנהגים יהודיים, ואשר היו לכאורה צאצאי שבט ראובן ולוי. כשעתר מנשה בן ישראל (בהצלחה) להרשות ליהודים להיכנס אל אנגליה תחת שלטונו של אוליבר קרומוול, עשה שימוש באגדת השבטים האבודים.
במאה ה-19 התחדשה בקרב יהודים ההתעניינות בגורלם של עשרת השבטים, וכמה קהילות יהודיות שלחו שליחים לתור ולחפש אותם. נוסעים אחרים נטלו על עצמם את משימת הגילוי באופן עצמאי. יוסף ישראל (1818 - 1864) היה הרפתקן יהודי יליד רומניה, ומעריץ מושבע של בנימין מטודלה, עד כדי כך ששינה את שמו ל"בנימין השני". בשנים 1845 - 1859 ערך מסעות לאיסטנבול, לטורקיה, למצרים, לסוריה, לארץ ישראל, לכורדיסטן, למסופוטמיה, לפרס, לאפגניסטן, להודו, ולצפון אמריקה (אחרי 1859), חיפש וחקר אודות עשרת השבטים האבודים. הוא פגש הרבה קהילות יהודיות שונות ואסף מידע חשוב על אורחות חייהן ומסורותיהן. בקרב קהילות אסיה פגש אנשים מ"בני ישראל" בהודו, אשר לדעתו התייחסו על עשרת השבטים.
גם מארץ ישראל יצאו חוקרים ומגלים בעקבות השבטים האבודים, ביניהם הרב ברוך מפינסק, אשר יצא למסעותיו מצפת בשנת 1830, ונרצח בתימן; יצחק בן חיים ברוך הלוי (נפטר ב-1886) נסע מטבריה להודו בתקווה למצוא את נהר הסמבטיון; יחזקאל אש, רופא יליד גרמניה, עזב את ירושלים בשנת 1848 ונעלם באתיופיה אחרי מסעות במצרים ובתימן; והרב משה יפה מחברון נעלם במהלך מסעו השני להודו, בשנת 1848.
הרב משה בן יצחק אדרי (1774 בקירוב -1842) יליד מרוקו, רב ומקובל שחי באמסטרדם ובלונדון ולבסוף בא לארץ ישראל, חיבר שתי יצירות על החיפוש אחר השבטים, "מעשה נסים" (יצא לאור בעברית ובגרמנית באמסטרדם 1809, ואחר בלונדון ב-1834), תיאור מיתי של נהר הסמבטיון, ומאמר בשם "דין וחשבון היסטורי על עשרת השבטים שהתיישבו מעבר לסמבטיון במזרח ועוד נושאים מעניינים על מצבם של בני ישראל במקומות שונים בעולם" (לונדון 1836).
לא רק יהודים, גם נוצרים ומוסלמים חיפשו אחר עשרת השבטים, כמעט בכל מקום בעולם. למעשה, במאות האחרונות נהיה החיפוש למוטיב חוזר אצל הרבה עורכי מסעות נוצרים, מיסיונרים, סופרים ומגלי ארצות מהכנסייה הקתולית וגם בקרב פרוטסטנטים. בקרב החוקרים התרחשו חליפין של מוטיבים, מנהגים, רעיונות ותפיסות ששאלו היהודים מהלא-יהודים, וגם להפך.
בתקופות שונות, לא מעט שבטים ילידיים, קבוצות אתניות ועממים בכל היבשות זוהו כצאצאים אפשריים של עשרת השבטים, בין היתר באסיה - אפגניסטן, אזרביג'אן, בורמה (מאינמאר), כורדיסטן, קשמיר, סין ויפן. במערב אפריקה - מאלי, גאנה וניגריה. באפריקה הדרומית - זימבבווה, לסוטו, דרום אפריקה ומוזמביק. במזרח אפריקה - אוגדה, אתיופיה ואריתריאה. באירופה - הקלטים באיים הבריטיים. באוקיאניה - הילידים בניו זילנד. בדרום אמריקה - אקוודור, קולומביה, ונצואלה. בצפון אמריקה - האמריקנים הילידיים והמורמונים. כל אלה נקשרו בזמן זה או אחר אל עשרת השבטים. לעתים קרה שאמונות שהפיצו נוסעים מאירופה, יהודים ונוצרים כאחד, נקלטו ונטמעו אצל אותן קבוצות אתניות, ולא אחת, אחרי שעברו גלגולים ועיבודים, נהיו לחלק בלתי נפרד מזהותן ומהאתוס שלהן החיפוש אחר עשרת השבטים האבודים
אמריקה
גילויה של יבשת אמריקה ושל האוכלוסייה המגוונת שבה, הוליד אצל יהודים ונוצרים גל חדש של השערות על אבות-אבותיהם העברים לכאורה של הילידים האמריקניים. הבישוף הספרדי ברתולומיאו דה לס קאסאס (1484 - 1566), שהגן בלהט על זכויותיהן של האומות הילידיות באמריקות, היה סבור שהאינדיאנים באמריקה הם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים. אותו רעיון הגו גם מיסיונרים אנגלים. תומס ת'ורוגוד, מחבר הספר "יהודים באמריקה" (לונדון 1650), תמך בתפיסה זו, גם הוא חשב שהאינדיאנים מתייחסים על העברים הקדומים. אף כי התיאוריה של ת'ורוגוד עוררה כעס ומחלוקת מיד עם פרסומה, בין היתר מצד הכנסייה, בכל זאת משכה אחריה חוקרים ומגלים שחיפשו אחר עשרת השבטים, והמשיכו לפרסם עוד ועוד רעיונות חדשים על המוצא העברי של כל הילידים האמריקניים או של חלקם, בצפון אמריקה ובדרומה.
בדרום אמריקה, המיסיון הספרדי הוא שדחף וקידם את ההנחה על מוצא האינדיאנים מעשרת השבטים. כמו כן, נוסעים ומגלים שנתקלו בשרידים ארכיאולוגים מרשימים מהציביליזציות הפרה-קולומביאניות, ואנשים שחקרו את אורחות חיים של שבטים, האמינו שקיים דמיון בין השבטים שפגשו לבין מנהגים שייחסו לתנ"ך או ליהדות. רוב העדויות בכתב מתייחסות לשבטים ילידיים באזור של בוליביה כיום, אקוודור, ונצואלה ופרו, וגם ארצות מרכז אמריקה, ובייחוד מקסיקו. בין הכותבים העיקריים בנושא זה היו האב דייגו דוראן (נפטר 1588 בקירוב), מחבר "האצטקים: תולדות האינדים בספרד החדשה", והאב גרגוריו גארסיה, מחבר "מוצא האינדיאנים בעולם החדש" (מדריד 1729).
הנחת הקשר שבין עשרת השבטים האבודים לבין הילידים של צפון אמריקה זכתה לתמיכה הולכת וגוברת במאה ה-18, ככל שהעמיקו האירופאים לחקור את היבשת. ג'יימס אדאיר (1709 - 1783) שניהל קשרי מסחר עם האינדיאנים וחי בקרבם ארבעים שנים, היה מהראשונים שהאמינו בקשר בין עשרת השבטים לבין השבטי האינדיאנים של צפון אמריקה. הוא גיבש וניסח את התיאוריה בעניין בספרו "תולדות האינדיאנים האמריקניים" (לונדון 1775). באותה תקופה תמך בתיאוריה זו גם צ'רלס ביטי, מיסיונר בשטחים שממערב להרי אלגני, ששטח את דעותיו ב"יומן מסע בן חודשיים שמטרתו לקדם את הדת בקרב תושבי הספר בפנסילבניה ולהביא את הנצרות לאינדיאנים ממערב להרי אלגני" (לונדון 1768).
במאה ה-19, המורמונים (אשר מאמינים בהתגלות ישו לפני "הקדושים המאוחרים") תמכו גם הם בתפיסה זו, והאמינו שהם צאצאים של כל שבטי ישראל, אם כי רובם מגדירים עצמם כבני אפרים (בן יוסף).
גם א. בודינוט (1740 - 1821) , מחבר "כוכב במערב, או: ניסיון צנוע לגלות את עשרת שבטי ישראל האבודים מכבר, לקראת שיבתם לעירם האהובה ירושלים" (טרנטון, ניו ג'רזי, 1816), חשב שיש קשר בין ילידים אמריקנים לבין עשרת השבטים, וגם איתן סמית' (1762 - 1849), מחבר "על העברים" (פולטני, ורמונט, 1825), ישראל וורסלי (1768 - 1836), מחבר "על האינדיאנים האמריקנים, אופיים, מנהגים, לשונם, חגיהם, דתם, ומסורות שמוכיחות שהם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים" (לונדון 1828). מרדכי מנואל נוח (1785 - 1851), עיתונאי יהודי אמריקני, ששמו ידוע בעיקר בשל הניסיון לייסד מדינה יהודית בצפון אמריקה בשם "אררט", היה גם הוא חסיד התיאוריה הזאת, ופרסם את רעיונותיו ב"הוכחה לכך שהאינדיאנים האמריקניים הם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים, דברים שנישאו באזני איגוד הספריות המרכנתילי בקלינטון הול" (ניו יורק 1837)
מרכז אסיה
המסע המסורתי בעקבות עשרת השבטים התרכז במשך מאות שנים במרכז אסיה, על גבול האימפריה האשורית העתיקה, ולכן במשך תקופה ארוכה, הרבה קבוצות אתניות באזור קווקז, מרכז אסיה ואפגניסטן תוארו כצאצאים של עשרת השבטים. ג'יילס פלצ'ר (1548 - 1611), משורר אנגלי ושגריר בחצר המלכות הרוסית במוסקבה במחצית השנייה של המאה ה-16, הפיץ תיאוריה שהראתה כיצד מוצאם של הטטארים של מרכז אסיה מעשרת השבטים. היה זה בהמשך לאמונה הימיביניימית על מוצא הטטארים, שמופיעה לראשונה בעדותו של הנזיר האנגלי מתיו מפריז (נפטר ב-1259), ונזכרת שוב בחיבור מאת תומס בראדווארדין (1290 - 1349). ההסכמה על הקשר לכאורה בין עשרת השבטים לבין הטטארים נמשכה גם במאה ה-18, עם טיעוניו של אהרון היל האנגלי.
בימי הביניים המוקדמים, דרום רוסיה ואזורים סביב הים הכספי היו במרכז הממלכה הכוזרית. התגיירותם של כמה שליטים כוזרים הייתה כר נרחב לניחושים על קשר אפשרי בין עם זה ממוצא טורקי-מונגולי לבין עשרת השבטים. גם קהילות יהודיות בקווקז, למשל יהודי גרוזיה ודגסטן, ("היהודים ההרריים"), נקשרו לעשרת השבטים. תיאוריות אלה פותחו במאה ה-19 על ידי הכומר יעקב שמואל, יהודי שהתנצר ונהיה מיסיונר בקרב יהודי הודו, פרס וערב. בעקבות מגעיו עם יהודי דגסטן, טען שמואל כי הם צאצאי עשרת השבטים, למרות שהם עצמם (לטענתו של שמואל) לא האמינו כך. דעותיו נתפרסמו ב"בשם היהודים הפזורים בהודו, בפרס ובערב" (לונדון 1840) אולם רק כעבור כמה עשורים, לקראת שלהי המאה ה-19, אימצו יהודי דגסטן את גישתו, בעקבות התיישבותם של יהודים רוסים שסיירו והחלו להתיישב בקווקז, והאמינו מאד בטיעוניו של יעקב שמואל.
אפגניסטן
נתח גדול מתשומת לבם של מחפשי עשרת השבטים קיבלו שבטים אחדים באפגניסטן, בייחוד הפתנים. התיאוריה על מוצאם מהשבטים פותחה תחילה על ידי נוסעים אירופאים ואחר כך התקבלה גם אצל יהודים. גם מוסלמים האמינו, כי אפגניסטן היא המקום המתאים ביותר לחיפוש אחר השבטים. כבר בשלהי המאה ה-18 הגה את הרעיון, שמוצא שבטים אפגניים הוא מעשרת השבטים, סיר ויליאם ג'ונס (1746 - 1794), חלוץ בחקר לימודי הודו, בהקדמה שחיבר לתרגום האנגלי ל"סודות האפגנים" מאת הנרי ואסיטארט (1732 - 1770) הבריטי, מושל בנגל, שהיה מהאירופאים הראשונים שהתעניינו בתולדות אפגניסטן ובמסורותיה. גם הנרי ולטר בלו (1834 - 1892), מנתח אנגלי יליד הודו, שהיה אדם מצליח במינהל הבריטי בהודו, האמין ברעיון זה, והרבה לעסוק באפשרות הקשר בין קבוצות באפגניסטן לבין עשרת השבטים. אחת הדרכים בהן ניסה להוכיח זאת, היא הדמיון שבין שמות-מקומות, שמות-אנשים ומלים עבריות לבין מלים ושמות מקומות בלשונות וניבים אפגניים. כמו כן טען שיש דמיון במנהגים ובאורחות, וגם דמיון בפיזיונומיה בין שבטים באפגניסטן לבין הגזע היהודי (הטענה האחרונה אופיינית מאד לחוקר במאה ה-19). בעקבות בלו באו נוסעים וחוקרים רבים והרבו להביע ולהציע רעיונות חדשים בדבר הקשר שבין שבטי אפגניסטן לבין עשרת השבטים האבודים יפן
נוסעים ומגלים היו סבורים כי היפנים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים. נ. מקלאוד, מיסיונר סקוטי שהגיע ליפן בשנת 1867, גיבש לראשונה סברה זו, ופירט את תצפיותיו, פרשנותו והשערותיו בספר "עיקרי ההיסטוריה העתיקה של יפן", שיצא לאור בנגסאקי בשנת 1875. הוא הוכיח (לשיטתו) כי מוצא היפנים מעשרת השבטים. באופן מתוחכם ניסה להסביר ולבנות מחדש את ההיסטוריה העתיקה של יפן, כך שתתאים לפרשנות שלו למקרא. רעיונותיו של מקלאוד אומצו על ידי כמה מיסיונים באירופה, וצברו פופולאריות גם בקרב יפנים מסוימים, בייחוד כאלה שהתנצרו. הבישוף ג'וג'י נאקאדה (1869 - 1939), מתנועת "כנסיית הקדושה", ד"ר זניאיצ'ירו אויאבה וד"ר צ'יקאו פוג'יסאווה, מרצה באוניברסיטת ניהון, ואחרים, תמכו בגלוי בתיאוריה על הקשר בין מוצא העם היפני לבין עשרת השבטים, ופרסמו את ממצאיהם ואמונתם בספרים שיצאו לאור ביפן במחצית הראשונה של המאה העשרים.
האיים הבריטים
הקשר לכאורה בין עמי האיים הבריטים לבין עשרת השבטים האבודים ראשיתו ברעיונותיו של ריצ'רד ברת'רס (1757 - 1824), אשר טען שהוא נביא. את שנותיו האחרונות בילה ברת'רס עצור בבית מחסה לחולי נפש. בשלהי המאה ה-18 יסד תנועת מילניום שמשכה הרבה חסידים. ברת'רס טען שהגאולה תתרחש כשישובו היהודים לארץ ישראל, ובכלל זה שיבתם של עשרת השבטים. לדעתו, צאצאי עשרת השבטים מצויים בקרב תושבי האיים הבריטים. בהמשך הרחיב את הרעיון ג'ון פינליסון, עורך-דין סקוטי, בספר שפרסם בשנת 1849 , וגם וויליאם הנרי פול (נולד 1820) ב "אנגלו-ישראל: הוכחה כי הגזע הסקסוני הוא עשרת שבטי ישראל האבודים" (טורונטו 1889), וראלף ודג'ווד בספר מ-1814. אולם, היה זה ג'ון וילסון (נפטר ב-1871) האירי, שהפך את הרעיונות לתנועה של ממש, ששמה "בריטיש איזראליזם". הוא ותומכיו שאפו לחקור ולהוכיח את הקשר ההיסטורי בין עשרת השבטים לבין העם הבריטי באמצעות גלי הגירה ממרכז אסיה לחופים הצפוניים של הים השחור, ולבסוף לבריטניה. לתנועה היו חסידים רבים בבריטניה, ובהמשך התפשטה לארצות אחרות דוברות אנגלית, ובייחוד לארצות הברית. היא המשיכה לפרוח בראשית המאה העשרים, ואפילו היום יש לה חסידים בארצות רבות.
קהילות יהודיות ועשרת השבטים האבודים
מסורות ואגדות אודות מוצא מעשרת השבטים יש בקרב כל מני קהילות יהודיות בתפוצות, ובקרב עולים בישראל. בעת החדשה, הקשרים שנוצרו בין קהילות יהודיות אירופאיות לבין קהילות באסיה ובאפריקה, הולידו סקרנות גוברת על מוצאן של קהילות שבימי הביניים ובראשית העת החדשה נמצאו בשולי העולם היהודי. למשל, יהודי בוכרה שבמרכז אסיה (אזור שעבר בתחילת המאה ה-19 תחת שלטון רוסי), קיבלו ב-1802 מכתב מיהודי העיר שקלוב בליטא (אז חלק מהאימפריה הרוסית) ובו נשאלו האם הם צאצאי עשרת השבטים.
דוגמא נוספת היא קהילת "בני ישראל" בהודו. על פי מסורת אחת שלהם הם צאצאי שבט יהודה, ועל פי מסורת אחרת - צאצאי שבט זבולון. ובמקרה של יהודי קוצ'ין, הודו, מבקרים מבחוץ (במאה ה-19) הם שתיארו אותם כצאצאי השבטים, בעוד שהם עצמם אינם מאמינים בכך.
אצל יהודי גרוזיה, אחת הקהילות היהודיות הקדומות בתפוצות, מתועדות מסורות ואמונות בדבר הקשר עם עשרת השבטים.
בשלהי המאה ה-18 ניסו אחדים מבני הקהילה הקראית של קרים להוכיח כי הם צאצאי עשרת השבטים וכי התיישבו באזור קרים כבר במאה השביעית לפנה"ס. מטרתם הייתה להשיג פטור ממס ומשירות צבאי מהרשויות הצאריות על ידי שיטענו שאין להאשימם במותו של ישו משום שאינם שייכים ליהודים הרבניים. הנציג המובהק של תפיסה זו היה אברהם בן שמואל פירקוביץ' (1786 - 1874), מלומד קראי שבמאמציו להוכיח את עתיקות הקראים בקרים, אפילו זייף מסמכים וממצאים ארכיאולוגים.
את הדוגמא המובהקת ביותר למסורת פנימית בדבר מוצא מעשרת השבטים, מוצאים אנו בקרב יהודי אתיופיה. קהילת "ביתא ישראל" מייחסת עצמה על שבט דן. יש לציין כי בשנת 1973, כאשר הכיר הרב הראשי הספרדי דאז, עובדיה יוסף, ביהדותם של יהודי אתיופיה, טען גם הוא בתוקף שהם צאצאי שבט דן האבוד.
מיתוס עשרת שבטי ישראל האבודים הוא נושא חוזר בפולקלור של קהילות ישראל בתפוצות. אגדות על גורל השבטים, על צאצאיהם, על מפגשים עמם, או על מקומו ותיאורו של נהר הסמבטיון, ועל האמונה שישובו לבסוף אל ארץ ישראל, חוזרות ומופיעות במסורות יהודיות במרוקו, בתימן, במזרח אירופה, ועוד
[תורת נח בצד תורת ישראל]ולזה תמצא שתורת בני נח ותורת משה, עם שהם חלוקות בעניינים פרטיים כמו שיבוא, (מאמר ג' י"ג) הנה הם מסכימות בעניינים הכוללים אשר מצד הנותן, ושתיהן נמצאות בזמן אחד. שאפילו בזמן המצא תורת משה לישראל, הייתה נמצאת תורת בני נח לכלל האומות, והיו מתחלפות כפי התחלפות הארצות, רצה לומר: ארץ ישראל מחוצה לארץ, וגם כפי התחלפות האומות זו מזו מצד האבות.
ואין ספק שהאומות היו מגיעות ע"י תורת בני נח, אחר שהיא אלוהית, להצלחה האנושית, עם שלא הייתה במדרגת ההצלחה המושגת לישראל מצד התורה. אמרו רבותינו ז"ל: חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.
וזה מה שיורה שאפשר שימצאו שתי תורות אלוהיות בזמן אחד לאומות מתחלפות, וכל אחת מהן מגעת המתנהגים על פיה אל ההצלחה האנושית, אף על פי שיתחלפו במדרגת ההצלחה המושגת מצד שתי התורות.
וההתחלפות הזה בתורות אי אפשר שיבוא בעיקרים ולא בשורשים המסתעפים מהם. ולזה תישאר הבחינה אשר לתורה מצד עצמה תמיד על עניין אחד כשקוראים את "מלאכים אינם חולמים" אי אפשר שלא להבחין בקיומם של רעיונות מקבילים בין משנתו של אבן ערבי (אחרי "ספר הבהיר", אך לפני ה"זהר") לבין הקבלה וספרות ימי הביניים, שמקורם באותו אקלים תרבותי. עם זאת, חשוב לציין כי בניגוד לדתות הממוסדות, הנוטות להבליט את השונה עד למלחמות חורמה עקובות מדם, בין תורות הסוד של הדתות הממוסדות שוררת קרבה רבה, ונראה שהן מצביעות לאותו מקום שהוא מעבר למפריד והנה בשטח זה של הפילוסופיה המופשטת יש להכין את השטח לדיאלוג בין שלשת התרבויות המונותאיסתיות ומאחר וכעניין פילוסופי, פוליטי וחוקתי, מדינות שואבות את האוטונומיה שלהן מלגיטימציה פנימיתוהנה ומאחר שאף על פי שהכרה דיפלומטית מהווה גורם חשוב בקביעת ריבונות משפטית מעמדה אינו בלעדי כפי שמעוגן בסעיף 3 של אמנת מונטווידאו המציין : "קיומה הפוליטי של המדינה איננו תלוי בהכרה מצד מדינות אחרות."ומאחר ש אמנת ויינה למשפט חוזי כותבת על נושא הפירוש כי: "הסכם צריך להתפרש ביושר, על פי המשמעות הרגילה של מושגי ההסכם בהקשרם, ולאור מטרתם".אמירה זו היא בעצם פשרה בין שלוש תאוריות שונות של פירוש:הגישה הטקסטואלית - אומרת כי צריך להתבסס על המשמעות הרגילה של הטקסט, ולטקסט האמיתי יש משקל רב.גישה סובייקטיבית שאומרת שצריך להתחשב הרעיון שמאחורי ההסכם, בהקשר שלו, ובמה כותביו התכוונו כשכתבו אותו.גישה שלישית מתבססת על פירוש "לאור המטרה", כלומר הפירוש המתאים ביותר ליעד של ההסכם, שגם נקרא "פירוש אפקטיבי".
אלה הם החוקים הכלליים של הפירוש; חוקים פרטניים עשויים לחול בתחומים שונים של משפט בינלאומי ומאחר ו] /.סוקרטס מצביע על הנטייה האנושית להשחתה על ידי כוח, ולפיכך את המעבר מטימוקרטיה, אוליגרכיה, דמוקרטיה וטירניה:[1] יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה[החוקה השניה]. ה"עיר הטובה" מצוירת כזו שמושלים בה מלכים-פילוסופים הדיפלומטיה היוונית הייתה בלתי מפותחת. עיקר עניינם היה בניהול הפוליס, ערי המדינה היווניות,''בכאן נכנסת שיטת שלושת החוקות'' כגורם מונע הידרדרות ,אף כי שיטתו היא המקבילה הרעיונית לרישיליה בנוסח הבינ'ל עדיין נמצא חסר ולכך הבאנו לעיל סידור או הסכמה כוללת ענייני האנשים אלו עם אלו בכל עסקיהן, והמשא והמתן אשר ביניהם. כדתי קיסרי רומי, והנהגות המדינות והחוקים אשר יחוקקו ביניהם אנשי מחוז אחד או מלכות אחת לשמור היושר ההסכמי.
אמנם העיקרון האריסטו-סוקרטי הוא המונח המוטבע כעת בזאת ברעיון החוקה ה2 הבינ'ל הכוללת ועניין זה נתון בידי הסכמת חכמי הדת השונים לקביעת אוטונומיות הפלטפורמה לשיטת המשפט הנבדל כפי שמעוגן בסעיף 3 של אמנת מונטווידאו וכפי שמציינת אמנת ויינה למשפט חוזי כותבת על נושא הפירוש כי: "הסכם צריך להתפרש ביושר,וכפי שמציין סוקרטס יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה[החוקה השניה]. ה"עיר הטובה" מצוירת כזו שמושלים בה מלכים-פילוסופיםולפיכך אף על פי שאין מדובר במדינות אלא בחלוקה מגזרית פנימית לעניין הגדרת מעמד בעל תוקף בפאראדיגמת המשפט הנבדל הנה מאותה סיבה שאין קיומה הפוליטי תלוי במדינות אחרות יש להחיל את החוק הבינ'ל אף לענין הגדרות פרטניות יותר ,כגון מעמד כל עדה ועדה, ע'פ הקריטריונים שהועלו לענין ''פאראדיגמת המשפט הנבדל''מכח שנויי פסקי ההלכה העדתיים [וכפי פסק הגון ר'י ראצאבי [וקמעה קמעה לא בטיל וכן משמע משיטת הבן איש חי]ויהיו אלו תקיפים במעמד משפטי של משפט חוזי בינ'ל,ממש כפי שנתבאר בגראנד רנואר שאין להבדיל בענין הגדרת הריבונות אלא באופן זה,ויש יתרון לעניין במניין לטווח הרחוק והבן היטב,כי העניין שייך לצורך ישום השיטה הבלגית,אשר הוא רעיון ההסדר המדיני הכולל המוצע,ויש להבין מעתה את הצורך לעניין פאראדיגמת המשפט הנבדל שהובאה בארבעת הצריחים,ששם העניין הוא על האופן היותר כולל ,וע'י חכמי הדת דווקא ,וזאת מטעם שלא יתפשט העניין לקבוצות אתניות שאינם בגדר דת,מצב אשר עלול לגרום לכאוסים מדיניים גלובאלים,ודווקא מתאים למדינת ישראל אשר יחודה הוא שילוב בין דת ומדינה ,ומעתה יתבאר הפיכת זה החסרון ליתרון,ויובן מעתה עניין בצורך ,מהלך יציאת המלכה להגנת הצריחים בלוח נוסף
ויש לשאוף לגוף העוסק בחלק החוקה השלישי אשר ירכז תחתיו את כלל הסמכויות כגון הרבנות ,הישיבות הכוללים [תארו לכם אוטונומיה של פקידים לענייני דת דבר העשוי ליתן אינטגרציה בין הציבור הדתי באשר נמצא מקום תרומתו לחברה בכלל] וכן את התיאום והפיקוח בין כלל העדות והחצרות למיניהם וכפי שהערנו כי יש להציג שיטה סוציולוגית מתקדמת אשר בנויה על תפיסת הזהות הכללית והפרטית , ומתוך כך תתאפשר היציאה מן הגטו ,כ'כ גיבוש שיטות לימוד , השיטה הבלגית וכו' ויתחייב משינוי החוקים החדשים עניין נוסף מעבר להחיאת השפה העברית .חידוש הלשון מצד מהותו, עם היותה נמשכת אחר הקודמת מצד צירוף האותיות המוטבעות במבטא.והוא בחיבור אותיות חדשות שלא חברם הראשון והמשל בזה "שהאחד לקח שלש אותיות והם אל'ף דל'ת מ'ם ,וקרא שם זה האיש המחובר מאלה האיברים הרבים עם כל כחותיהם החיצונות והפנימיות בשם שיורו על זה האיש,והנה הוא שם אד'ם והנעלם מן אל'ף דל'ת מ'ם אצלנו סודו מתפל'ל ,פנים ואחור,מפני שהוא מד'ם ממלל אל'ף דל'ת מ'ם פנים ואחור,ונמצא אדם מתמלל. וקם השני ולקח טבע האותיות וחדש שם לזה האיש הנמצא בעצמו,וקראו את'ר פו'ש והוא בלשון יון,ור'ל אדם,ובא אחר וכו'
וכן במספר וכו' ודע שכל הלשונות באמת הנדברות על דרך חיבורי האותיות מוסכמים כאלה הנזכרים,הן הסכמיות.אבל כמו שמציאותם במבטא הוא שוה לכל שהם בדיבור מוטבעות,כן צירוף האותיות,ר'ל בזה המקום צירוף הענינים הנמצאים הטבעיים הוא נכון,מוטבע לא מוסכם.ועל כן לא ישתנו העניינים בשינוי שמות נמשכים כי הם שמות רבים לנמצא אחד בין יהיה בלשון אחד בין בלשונות רבים.ומזה הצד נאמר אנחנו וכל הנמשכים אחר קבלתינו המושכלת בנבואה שצירוף האותיות יורנו אמיתת המציאות כמו שהיא,יותר בקלות משום דרך בעולם.עם היות ידיעת אמתת המציאות ניכרת ברוב מחשבה,אבל המביא אליה הוא הצירוף,והצירוף קרוב להשגה בכח קרוב בקירוב הנער הלומד המקרא להיכנס במשנה ובגמרא שיגיע אל זה מהרה בלא ספק עם ההשתדלות הטוב מכל מחשבהויתחיב מחכמת ההנהגה שיורה מה שיורהו במכתב כמו שהורהו במבטא.וישתנה הכתב כמו שינוי הלשון וכו' יעוי'ש באורך.והנה כל זה הוא לחזוק ההנהגה הרצויה לתכלית המכוונת .עם הכוונה להשאירה תמיד.כדי שישאירום וינחילום לבאים אחריהם בהנהגה עד שישלם תכלית הענין המכוון מתחילת ראשית המחשבה וכו, ויש להבין בדברים המצורפים יהיו מה שיהיו ובאיזה לשון שיהיו כי כל הלשונות יש להשיבם אל חמרם הראשון וכו'ובגלגל האותיות מפה ומפה יגיע בהם עד הכוונה אחת ראשונה וכו' יעוי'ש והוא ענין השער הנז' וכו' ותכיר הפעל האמיתי ותבין ממנו מ'י א' ט"ם דמ"ו של אד"ם עד שישב ט"מא' על פי מד"ה אח"ת ראשונה שהיא אחרונה כסוד או'ר יה'י ,אחרו"ן והו'א ראשו"ן ,ויה"י אחרו"ן,והוא ראשון וכו' יעויש באורך הענין .ויעוין בספר יצירה פירוש הרס"ג .פרק ראשון משנה א' עמוד מ'ח ואמרו "ברא עולמו בשלושה ספרים וגו' -רצה בזה שכל הדברים יש להם שלשה ספרים(חיבורים) ומצאנו שהחכמים רכזום בארבעה,באמרם כי הדברים נמצאים בארבעה ענינים.בעצמותם כמו שאנו רואים אדם,ובדיבור כמו שאנו אומרים אדם ובמכתב כמו שאנו כותבים אל'ף דל"ת מ"ם ובמחשבה כפי שאנו מציירים בליבנו עניין אדם וכו' ועל ארבעה אלה רומז הכתוב "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" איוב כ'ח -כ"ז כוונתו באמרו ראה,העצמות הנראית.ובאמרו ויספרה המילים שמדברים בהם .ובאמרו הכינה הכתב הנקבע .ובאמרו חקרה התבונה המבחנת החוקרת וכו יעו'ש באורך,ולא חדלו חכמים מלעשות כן (להשוות במהות ובביטוי ובהגיה) וכו' יעוי'ש הענין .נמצא שביאר כלל הענין בג' חלוקות כוללותואלו החלוקות הג' הנוספות הכוללות הם אשר הערנו עליהם מספר אוצר עדן הגנוז והבן היטב.והנה יש למתבונן להבין בזאת כי מ'ש המורה נבוכים ב' פירושים בענין צלם בפ'א -ח'א הנה ענין פירוש הראשון הוא כפי מה שנתבאר בענין "שצריך שישיב הלשונות אל חמרם הראשון" אמנם לפי הפירוש השני הנה הוא צירוף הלשונות אמנם בלא ההגעה אל התכלית המכוון והוא "הכרת הפעל האמיתי ,ואפשר שלפי זה יתבאר מדוע עסק בפרק הנז' בשני ענינים צלם ודמות שהיה לו לפי הענין שהתבאר כי ענינים אלו יש להם קשר בענין ובבנין כפי מה שנרמז בפסוק ואין להקשות מענין הצורך להורות שאין ענין צלם ודמות נופל על שם תמונת הדבר ותוארו להורות על שלילת התוארים שזה נתבאר כבר בענין סיבת הסתירות בסיבה החמישית אשר חוברה לה כאן גם השביעיתותדע.שכן פירש'י פרשת תולדות וז'ל מה עשה הקב'ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וכו' שם כ'ה-י'ט ולא זו אף זו שכן הביא לשון זו האבן עזרא ואין לומר שנעלם מרבינו דברי המדרש .וכן ביאר האבן עזרא בפשטות בפסוק בבראשית ."וחלילה וחלילה להיות דמות לשם,והבן היטב שהנה שם נרמז ענין שלישי בכוונת המורה נבוכים ,ורמזו בלשון מחוכמת במ'ש בפ'א וז'ל "והיה מה שהוא, והוא אמתתו,ופירש האברבנל -ועכ'ז לא נקרא צלמו אמתתו לפי שהצורה הטבעית העצמית היא מהות הדבר ועצמותו כבר תהיה כוללת בצורה הצומחת או החיונית באדם וכו' הנה להבדילה מזאת הצורה הטבעית העצמית הכוללת אמר הרב עוד" והיא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא"ר'ל שהיא הצורה האחרונה מחדשת המין.וזאת הצורה המיוחדת לבדה נקראת צלם וכו' וזכר הרב העניןוזכר הרב הענין הזה בפרט באדם,וזהו אמרו "מאשר הוא הנמצא ההוא" ולפי שכל זה דבר הרב על דרך כלל בכל צורות הדברים מיחדות המינים זכר הענין הזה בפרט באדם.וזהו אמרו"אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית" והבן עניינים אלו היטב שהנה הענין שביארנו בתחילה בכוונת הרב עולה עם מאמרנו מספר אוצר עדן הגנוז ופירושו שאח'כ עם מאמר הרס'ג בכללות וענין זה השלישי כדברי האבן עזרא הוא כפי הסתירה החמישית לשיטת האברבנל בפירוש הסתירות.ולכך לא יקשה לנו מדוע נקט לשון "דומה" בפירוש פסוק צלם ודמות "שהכוונה בהם הסתרת זה הענין ,והבן.
שהנה הרב דיבר בעיקר בשביעית ואילו את החמישית ברמז דק [והנה נקודת העיון היא היוצרותה של לשון חדשה-ישנה ,לא נגלית אלא למעיין הנמרץ בדברי המו'נ ,ולכך יתכן כי חלק בלתי מבוטל מעניין השיטה המוצעת בדומה לשיטה הבלגית,דורש בקיאות בלשון הערבית-ספרותית,והארמית תלמודית-ירושלמי-ובבלי-והזהר הקדוש ,וכמדומני שהעיר בענין זה פרו' ג'שולם אולם לא ירד לעומק העניין,ותדע כי לא לחנם תירגם הרס'ג את התורה ללשון ערבית וגדולה מכולם פירושו לספר יצירה אף הוא בלשון ערבית ,יש לשקול אף לטינית-יוונית -תרגום ה70 למתאימים לעניין הנז'ל במיוחד השליטה ברזי הלשונות השונים תהיה משמעותית לצורת השילטון העתידית כמו כן מתימטיקה ברמה גבוהה ,מוסיקה,אסטרונומיה, וחכמת ההגיון,ופלוסופיה לבד מבקיאות בלימודי התורה ועל ידם יושלם תהליך החייאת השפה הדרוש לתקינותו של פרוייקט תכנית המיתאר הפרובנציונלית לטווח הרחוק
.
והמשכיל יבין כי טעם זה העניין הוא גופא מה שביארנו בענין צירוף הלשונות,ומעתה נשאר לשער בנפשינו תיאור שיעור קומת האנשים הדרושים לפרויקט האמור וכיו'ב והוא פרויקט הרמבן לטווח הארוך.וכמובן פתרון סוגיות הליבה ,ואין צריך לומר שידרוג מעמד הדמוקרטיה הישראלית במימדים מעוררי השראה,דבר שישדרג את מעמדה של ישראל בעולם כולו כמעצמת תיכנון שילטוני האיזון אשר יתקבל מעניין זה 1]יציבות שילטונית במימד תחושת יצוג הזהות הכללית והפרטית[האישית] 2]יצירת סמכותיות ריכוזית בכל שלשת חלקי שיטות המישטרים המוצלחים כהגדרת אריסטו ושילובם תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות 3]גיבושם לכלל שיטה אחת המונעת הידרדרות 4]הגדרת תואי כהכנה לגיבוש חוקה 5]גיבוש כלל העם ברמת כור ההיתוך המודרני הקרוב לשלימות האפשרי 6]שימור הזהות ברמה מתקדמת בלא חשש לטישטוש בעתיד,וכהכנה לאפשרות לכמה תרבויות להתקיים בין במקום אחד בין בכמה מקומות 7]אפשרות לכינונה של תפיסה חברתית תוך כדי ביטול הדעות הקדומות,ואפשרות לקיום חברה ברמה מתקדמת 8]כובד משקלם של שלשת השיטת יניב יציבות שילטונית,ריכוזית,איכותית,ודמוקרטית וזאת מעבר למה שנתבאר בעניין יתרונות בית המחוקקים העליון ה2 \ונשאר להבין כמו כן מה שלא נתבאר ב''אנבסיס'' בענין החוקה ה2 הבינ''ל בעניין בנושאים אשר יש לה צורך אליהם ויתברר מתוך כך עניין ''יוזמת השלום [נוסחת ירושלים]'' מהיכן היא וממתי באמת התחילה ונביא לשם כך תקציר של פרקי האמונות והדעות לרס'ג תחילה

פרק א

פרק ב
[גורמי השיבושים בתודעת בני אדם]
[סוגי בני אדם באמונה]
[מדוע חיברתי את הספר?]
[כיצד לקרוא את הספר?]

פרק ג
[היות האדם נברא הוא הסיבה לספקות]
[דוגמה לחקירה והסרת ספקות]
[הספקות - תוצאה של חוסר לימוד]

פרק ד
[מהי דעה (=אמונה)]
[דעת אמת ודעת שקר]
[הסבורים שאין אלוה מפני שהם מכחישים אותו]

פרק ה
[שלושת יסודות ההכרה]
[היסוד הרביעי: המסורת]
[דברים השומרים מן הטעות]

פרק ו
[האם החקירה גורמת לכפירה?]
[מטרת העיון בענייני אמונה]
[מדוע צריך נבואה אם החכמה מוליכה לאמת?]

פרק ז
[שמונה סיבות לכפירה]

פרק ח


המאמר הראשון:
שכל הנמצאים מחודשים


הקדמה
[נושא המחקר: בריאה יש מאין]
['יש מאין' הנו דבר שאיש לא ראהו]
[יתרונות המאמין בבריאת יש מאין]

פרק א
[דבר בעל תכלית יש תכלית לכוחו]
[הארץ מורכבת - מכאן שהיא מחודשת]
[דבר הכפוף למקרים - מתהווה]
[העובדה שאנו קיימים מעידה שעבר זמן סופי]

פרק ב
[שלוש ראיות שהדבר אינו יכול לברוא את עצמו]
[העולם מחודש - האם מחודש מן האין?]

פרק ג
[שיטה שנייה - הבריאה מדברים רוחניים]
[דחיית השיטה השנייה]
[שיטה שלישית: הבריאה מעצמות הבורא]
[דחיית השיטה השלישית]
[השיטה הרביעית: בריאה מעצמות הבורא ודברים קדומים]
[שיטה חמישית: שני עושים קדמונים]
[השיטה השישית: ארבעת הטבעים]
[שיטה שביעית: ארבעה טבעים והיולי]
[שיטה שמינית: השמים עושים את הגופות]
[שיטה תשיעית: העולם נברא במקרה]
[השיטה העשירית: הקדמות]
[השיטה האחת עשרה: ההכרה קובעת מציאות]
[השיטה השתים עשרה: אי קביעת עמדה]
[השיטה השלוש עשרה: מכחישי המוחש]

פרק ד
[שאלות נוספות ותשובות עליהן]


המאמר השני:
שמחדש הדברים אחד, יתברך ויתעלה


הקדמה
[ששה שלבים בתפיסת החושים]
[האדם מתרומם מתפיסה לתפיסה]
[דוגמה: מדוע יורד שלג?]
[מדוע הובא נושא זה כאן?]
[ברור עניין הבורא - היותו דק מכל מושג]
[האם הבורא גוף?]
[אולי הבורא הוא תנועה]

פרק א
[תכונות הבורא במקרא]
[תכונות הבורא בהגיון]
[הוכחות שהבורא אחד]

פרק ב
[דחיית הטוענים לשני יסודות: טוב ורע]
[דחיות נוספות לתורת שני האלוהיות]
[דברי הכתובים: ה' אחד]

פרק ג
[השמות: ה' - אלוהים]
[לתוארי ה' יש משמעויות מושאלות]
פרק ד
[חי יכול חכם]
[אין שינוי אצל הבורא]

פרק ה
[אמונת השילוש הנוצרית]
[הנוצרים: ה' חי ויודע - אלו שלושה]
[תשובה לנוצרים]
[בין ידיעת האדם לידיעת ה']
[סתירה פנימית בטענת הנוצרים]
[פירוש הביטוי "רוח ה'"]
[יש ביטויים רבים הדומים ל'רוח']

פרק ו
[ה' קנני ראשית דרכו]
[נעשה אדם בצלמנו]
[שלושת המלאכים באלוני ממרא]

פרק ז
[ארבע אסכולות נוצריות]
[דחיית הטענות]

פרק ח
[כיצד ייתכן שהעדין הוא המנהיג?]
[תארי הבורא - כולם בו]

פרק ט
[הגדרת הבורא]
[הנמצאים אינם דומים לבורא]
[ההגשמה במקרא]

פרק י
[ביטויי הגשמה במקרא: ראש, עין ועוד]
[דרך התרחבות הלשון]
[מדוע הלשון מתרחבת?]
[פירוש הביטויים המגשימים במקרא]
[לשון מושאלת ביחס לדומם]
[חזונות הנביאים על דמות ה']

פרק יא
[האיכות]
[הנספח]
[המקום]
[הקנין]
[הקימה]

פרק יב
[פעולות הבורא]
[זכירה]
[חנינה ורחמים]
[הבורא כנפעל]
[הראני נא את כבודך]

פרק יג
[איך אפשר לדעת את הבורא הנעלם ?]
[איך נבין מציאותו בכל מקום?]
[דמותו של המאמין]
[האם יכול ה' לעשות את הנמנע?]
[במה להלל את ה'?]


המאמר השלישי:
בצווי ובאזהרה


הקדמה
[יצירת העולם - חסד]
[מדוע לא ייטיב ה' בלי מצוות?]

פרק א
[ה' נתן לנו דת על ידי נביאיו]
[הנחות הגיוניות לגבי הכרת תודה]
[המצוות השכליות]
[מצוות שמעיות]

פרק ב
[המצוות השכליות]
[טענה: אולי הטוב הוא מה שגורם עונג]
[מצוות שמעיות וההגיון בהן]

פרק ג
[הצורך בשליחות הנביא]
[ההגיון אינו יכול לתת מידות למצוות ההגיוניות]

פרק ד
[הנסים שעושים הנביאים ראייה שהם שליחים]
[אין הבורא עושה נסים ללא הודעה]
[הנביאים - בני אדם כמונו]
[אימות הנבואה - היותה בזמנים מיוחדים]

פרק ה
[לנביא יש סימן שהוא מקבל נבואה]
[לפעמים גם העם מבחין בסימן הנבואה]
[נסים שעשו מכשפים]
[כיצד ברח יונה משליחותו?]

פרק ו
[מה כוללים כתבי הקודש ?]
[מעמדה של המסורת]
[למסורת נאמנות כנאמנות החושים]

פרק ז
[האם יכולה התורה להבטל ?]
[טענות לאפשרות ביטול התורה]
[כמו שממית ומחיה, כך יכול לתת תורה ולבטלה]
[המתים חופשיים מן המצוות]
[המצוות אינן תקפות בכל זמן]
[ה' מוריש ומעשיר, אולי גם מבטל המצוות?]
[יש שינויים בטבע]
[מצוות שמעית מבטלת מצווה שמעית]
[משה ביטל תורת אברהם, אפשר לבטל תורת משה]

פרק ח
[האמונה בנביא היא בגלל אותות]
[ראיות מפסוקים לביטול התורה]
[ה' מסיני בא - טענת המוסלמים]
[וציר בגויים שולח]
[ברית חדשה בדברי ירמיהו]

פרק ט
[נשואי אדם עם בתו]
[עונשו של קין]
[התר קרבן בכל מקום ואיסורו]
[איסור מלאכה בשבת והתר הקרבה בשבת]
[הצווי לשחוט את יצחק וביטולו]
[בלעם: לא תלך עמהם - לך עמהם]
[ביטול ענשו של חזקיהו]
[המרת הבכורים בלויים]
[מלחמת יריחו בשבת]
[כוון התפילה למקדש במקום למשכן]
[שינוי משמעות המילה עולם]
[הבהרמים טוענים שהתורה בטלת את מצוותיהם]

פרק י
[הוספות: ספקות בני אדם ביחס לתורה]
[בתורה אין ביאור מצוות לפרטיהן]
[סתירות בתורה]
[סיפורי שווא בתורה]
[מה משמעות הקרבנות?]
[אין יתכן שהשכינה שרתה על בני אדם?]
[מדוע צריך את המשכן?]
[ברית מילה]
[פרה אדומה]
[שעיר המשתלח לעזאזאל]
[עגלה ערופה]
[עם ישראל שפל]
[אין עולם הבא בתורה]


מאמר רביעי:
במשמעת ובמרי, וההכרח והצדק


הקדמה
[האדם הוא מטרת הנבראים]

פרק ראשון
[לאדם יתרון על כל הבריות]
[יתרון האדם - החכמה]

פרק שני
[התועלת לאדם בחולשתו]

פרק שלישי
[הבחירה החופשית - צדק הבורא]
[הימנעות מעשייה היא עשייה]
[על מעשה נעשה ברצון]

פרק רביעי
[הבורא אינו מתערב במעשי האדם]
[הוכחות מן המוחש]
[הוכחות מן המושכל]
[הוכחות מן הכתוב]
[הוכחות מדברי חז"ל]
[הוכחות נוספות מן הכתוב]
[שאלות על הבחירה]
[מדוע קיימים רשעים?]
[ידיעה ובחירה]
[האם יכול אדם לעשות נגד ידיעת ה'?]

פרק חמישי
[מה טעם לצוות לצדיק אם ברור שישמע ?]
[מה טעם לצוות לרשע, אם ברור שלא ישמע?]
[הרוצח רצח - מה מקום ה' במעשה זה?]

פרק שישי
[שמונה סוגי פסוקים המראים על חוסר בחירה]
[אזהרה]
[עונש]
[חיזוק נפש]
[הגדרת מעלה או דרגה]
[כפרה]
[תיאור פעולות ה']
[תיאור דרכי בני אדם]
[תיאור סיבות]
[טעויות בגלל ניסוח הפסוקים]


המאמר החמישי:
בזכיות ובחובות


פרק א
[הגדרת זכויות וחובות]
[מומי הנפשות גלויים לבורא]
[הבורא זוכר מעשי בני אדם]

פרק ב
[עשר דרגות בבני אדם]
[צדיק ורשע]
[הגמול בעולם הזה על מיעוט המעשים]
[דינו של החוזר בו ממעשיו]

פרק ג
[שני סוגים בייסורי הצדיקים]
[הסיבות לשלוות הרשעים]

פרק ד
[הנשמע]
[המורד]
[השלם]
[הבלתי שלם]
[החוטא]
[הפושע]
[הכופר]

פרק ה
[השב ונוהג בגדרי התשובה]
[הפרישות מחסום לחזרה לחטא]

פרק ו
[שבעה דברים שאין התפילה מתקבלת עמהם]
[ארבע עבירות שעונשן בעולם הזה]
[שש זכויות שגמולן בעולם הזה]
[חמש מעלות בתשובה]

פרק ז
[השקול]
[התנהגויות בעלות חשיבות יתירה]

פרק ח
[המחשבות - שכרן ועונשן]
[הערכת התנהגויות שונות]


המאמר השישי:
בעצם הנפש, והמות, וכל הנספח לכך


פרק א
[מהי הנפש?]
[הנפש - מקרה]
[הנפש - רוח, או אש]
[בנפש שני חלקים: שכלי וחיוני]
[הנפש שני אווירים]
[הנפש - דם]

פרק ב
[השיטה השביעית - הקדמה]

פרק ג
[השיטה השביעית: הנפש נבראה]
[תכונות הנפש]
[הנפש חכמה]
[שלושת כוחות הנפש ושמותיהם]
[מקום משכן הנפש - בלב]

פרק ד
[נפש זכה בגוף עכור - האם רע לה ?]
[הבורא אינו עושה עוול]
[לנפש אין קיום לבדה]
[האם הנפש לבדה תוכל להגיע לשלמות?]
[הסיבות לייסורים]

פרק ה
[הנפש והגוף - נעשו בידי כוח אחד]
[המבדיל בין הנפש והגוף אינו יודע את חוקי הלשון]

פרק ו
[משך חיי האדם]

פרק ז
[מלאך המוות]
[מדוע אין רואים את הנפש בעת המוות?]
[מצב הנפש לאחר המוות]
[תחיית המתים]

פרק ח
[נגד אמונת הגלגול]


המאמר השביעי:
בתחיית המתים בעולם הזה


פרק א
[תחיית המתים הנה דבר מוסכם]
[שירת האזינו על הישועה]

פרק ב
[תחיית המתים בדברי יחזקאל]
[התחייה בדברי דניאל]
[ניסיונות לפרש הפסוקים בדרך אחרת]

פרק ג
[פסוקים הסותרים תחיית המתים]

פרק ד
[תחיית המתים אצל חז"ל]
[כיצד יחדש הבורא את הגופות שהתפרדו ליסודותיהם?]

פרק ה
[איך יחיו אלה שגופם התפרק ואבד?]
[איך יחיו הקמים בתחייה?]

פרק ו
[איך יעברו הקמים לתחייה לעולם הבא?]
[מעמדם של הקמים לתחייה]

פרק ז
[מי יקום בתחייה?]
[היכן יחיו הקמים בתחייה?]

פרק ח
[בעלי מומים שיקומו]
[האם תהיה בחירה חופשית אחרי התחייה?]

פרק ט
[אלה שיראו את התחייה בעודם חיים]
[אורך החיים בזמן הישועה]


המאמר השמיני:
בישועה


פרק א
[הישועה - בוא תבוא]
[היום אין מבינים את אמונתנו]

פרק ב
[כוחו של ה']
[שני זמנים לגאולה]
[סוגי בני אדם בהמתנה לקץ]

פרק ג
[זמן הקץ]
[חשבון הקץ של דניאל]

פרק ד
[ספקות בחישובי הקץ בעבר]
[הספק בקץ שעבוד מצרים]
[הספק בקץ שעבוד בבל]

פרק ה
[קץ ללא תשובה]
[מלחמות שלפני הגאולה]

פרק ו
[משיח בן דוד]
[גוג ומגוג]
[עונש הרשעים]
[גורל הנשארים מן האומות]
[תחיית המתים]
[תיאור ישראל לאחר הגאולה]

פרק ז
[נגד האומרים שהבטחת הגאולה היא לימי בית שני]
[ראיות שהגאולה תהיה בכל פנים]

פרק ח
[תשובות נוספות נגד המתייאשים מגאולה]
והנה החמשה אשר מן הכתוב
והחמשה אשר מן המסורת
והחמשה האחרים הוא הנראה לעין

פרק ט
[תשובות לנוצרים]
[פירוש "ייכרת משיח"]


המאמר התשיעי:
בגמול ובעונש בעולם הבא


פרק א
[קיומו של העולם הבא]
[הוכחה לקיום עולם הבא מן השכל]
[האדם אינו מאושר בעולם הזה]
[אדם מוכנים לסבול בגלל אידיאלים]
[צדק בעולם הזה]
[וטוב לו צדיק ורע לו]

פרק ב
[גמול בעולם הבא במקרא]

פרק ג
[ז. המונח" חיים "מכוון גם לעולם הבא]
[ח. זיכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה']
[ט. מעשי הצדיקים נשמרים בספרים]
[י. האזהרות שיש גמול]
[יא. ההבטחה שה' גומל צדק]
[יב. יום ה' בעתיד]
[יג. הגמול הטוב]

פרק ד
[עולם הבא במסורת]
[הכופר בעולם הבא]

פרק ה
[א-ב. מהו הגמול ומהו העונש ?]
[איך יחיה ה' את הענושים?
[גן עדן וגיהנם]

פרק ו
[ג. מקום השכר והעונש]
[ד. זמן הגמול]

פרק ז
[ה-ו. התמדת הגמול לאין סוף]
[אם העונש הוא נצחי לעתיד, אולי קיום היקום היה נצחי בעבר?]

פרק ח
[ז. האם יהיה הבדל בין מקבלי הגמול ?]
[ח. האם יש הבדל בעונש בין צדיקים שונים ורשעים שונים?]

פרק ט
[ט. מי ראוי לעונש ?]
[י. האם ייפגשו הנגמלים והנענשים זה עם זה?]

פרק י
[יא. האם מוטלת עבודת ה' בעת היותם בעולם הגמול ?]
[יב. אם יהיו נשמעים - מה יהיה גמולם?]

פרק יא


המאמר העשירי ממנו:
במה שיותר ראוי שיעשה האדם בעולם הזה



הקדמה
[הבורא אחד והנבראים מחוברים מדברים רבים]

פרק א
[לאדם תכונות רבות]
[יש להשתמש בתכונות המגוונות, ולא באחת]

פרק ב
[שליטת האדם על מידותיו]
[שלושת כוחות הנפש]

פרק ג
[דירוג האהבות והשנאות]
[שלוש אהבות שהן הבל כאשר הן לבדן]

פרק ד
[שלוש עשרה תכונות האדם]
הפרק הראשון: בפרישות
[פרישות כתכונה מועדפת]
[תשובה לחסידי הפרישות]
[העוזבים את חברת בני אדם]

פרק ה
והפרק השני: במאכל ובמשתה
[אכילה ושתיה כתכונה מועדפת]
[תשובה לדעה זו]

פרק ו
הפרק השלישי: המשגל
[אהבת המשגל כתכונה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק ז
הפרק הרביעי: החשק
[החשק כתכונה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק ח
הפרק החמישי: בקיבוץ הממון
[איסוף כסף כתכונה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק ט
הפרק השישי: הבנים
[הולדת ילדים כמטרה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק י
והפרק השביעי: הישוב
[יישוב העולם כמטרה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק יא
פרק השמיני: החיים הארוכים
[אריכות ימים כמטרה מועדפת]
[תשובה לטענה]

פרק יב
והפרק התשיעי: בשררה
[שררה כמטרה מועדפת]
[נזקי השררה]

פרק יג
הפרק העשירי: הנקמה
[נקמה כמטרה מועדפת]
[מגרעות הנקמה]

פרק יד
הפרק האחד עשר: בחכמה
[דרישת החכמה כמטרה יחידה]
[השגיאה שבגישה זו]

פרק טו
הפרק השנים עשר: העבודה
[עבודת ה' כמטרה יחידה]
[מגרעות גישה זו]
[הביטחון בה' הוא לאחר ההכנה האנושית]

פרק טז
הפרק השלושה עשר: בדברי מי שדימה
[כי המנוחה החשובה מכל מה שייעשה]
[המנוחה כתכונה שולטת]
[טעותם של בעלי גישה זו]

פרק יז
[שילוב התכונות כולן הוא הדרך הנכונה]

פרק יח
[מיזוג תחושות החושים]

פרק יט
[איזון המידות והאהבות]
[שבעה סוגי טוב]
והנה זה הספר נכתב בלשון ערבית ,וכן ספר מורה הנבוכים ,וכן ספר חובות הלבבות,וכן ספר הכוזרי,ולכך בין היתר הובא פיתוח בתחום ההי-טק בכאןתידרש פיתוח הי-טק בתחום היפרטקסט הינו תבנית ממשק משתמש להצגת מסמכים, אשר על פי הגדרתו (טד נלסון, 1970) "מסתעף או מוצג על פי דרישה". היישום המרכזי של מסמך היפרטקסט הוא הפניה צולבת למסמך אחר הנקראת היפר קישור. לחיצה על היפר קישור מציגה למשתמש את המסמך המקושר. המעבר הזה בין מסמכים נקרא "דפדוף" או "גלישה". מסמך היפרטקסט יכול להיות סטטי או מיוצר דינמית על פי דרישת המשתמש. לכן, מסמך היפרטקסט בנוי היטב יכול לשמש כתחלופה לתבניות ממשקי משתמש רבים הכוללים תפריטים ושורת פקודה, כך שיאפשר לגשת למסמכי היפרטקסט אחרים ואף תוכנות אינטראקיביות שונות. המסמכים והתוכנות אינן חייבות להיות במחשב המקומי אלא מכל מקום בעזרת רשת מחשבים כמו האינטרנט למשל. היישום המפורסם ביותר להיפרטקסט הוא ה-World Wide Web. המונח היפרטקסט נמצא בשימוש לעתים קרובות כאשר המונח היפרמדיה מתאים יותר.שיטה להצגת מידע ולימוד בצורה בלתי לינארית. בניית יחידות לימוד מצומצמות [node] שניתן לנווט ביניהן על פי הקשר נושאי בצורת מילות קישור. מסמך היפר טקסט נפוץ במיוחד בפעילות מתוקשבת. המעבר בין יחידה ליחידה נעשה בעזרת קישורים. לחיצה על מילת הקישור מעבירה אותנו לנושא החדש. גם ביחידה החדשה ישנם קישורים, נושאים נוספים. דרך קריאה זו מאפשרת למידה רישתית ומסתעפת השונה מלימוד לינארי בצורה היררכית. מסמך ההיפר טקסט מתאפיין גם בשילוב וריבוי מדיות ואמצעי המחשה: טקסט, תמונה, צילום, קובצי קול/מוזיקה סרטי וידיו ועוד. ניווט בין יחידות הלימוד הוא גם ניווט בין אמצעי המחשה שונים. הניווט נעשה באמצעות האינטרנט בדרך כלל בעזרת הדפדפן אקספלורר א. מבוא כמה סיבות לכך שעד כה לא פותחו לומדות להוראת הספרות על פי תכנית הלימודים של בית הספר העל-יסודי: א) הוראת הספרות בבתי הספר עוסקת בתגובה לטקסטים כתובים. הטקסט הוא המוקד לעיון, ללימוד ולחוויה. השיחה עליו, על תחבולותיו ועל מסריו היא לב לבו של שיעור הספרות; כלומר, להוראת הספרות אופי דיאלוגי, והדיון הינו כלי דומיננטי בשיעורים. ב) מטרותיה של הוראת הספרות חורגות מתחומים קוגניטיביים אל עבר תחומים ערכיים וריגושיים ?1 . קשה לפתח לומדות המחנכות לתפיסה ערכית מוסרית או לשיפוטן של עמדות ערכיות מוסריות או לומדות המקנות חוויה נפשית. מאמר זה מבקש לפרוס תכנית לשילוב המחשב בשיעורי הספרות כאמצעי נוסף למפגש מעורר חשיבה עם טקסט ספרותי. התכנית מבוססת על תכנה פתוחה, מוכרת וזמינה, המאפשרת תכנון היפרטקסט. ההיפרטקסט הינו תכנה שמאפשרת לחרוג מהטקסט הכתוב אל כיוונים שהטקסט מזמן - כיוונים של מידע ושל חשיבה. העיקרון שבבסיסו הוא שבלחיצה באמצעות ה'עכבר' או באמצעות מקש על מילה מסוימת בטקסט נפתח 'חלון' המגלה אתגר, שאלה, מידע, אשר מצעידים את התלמיד קדימה אל שלב נוסף בהבנת היצירה. ההיפרטקסט מאפשר ללומד לעבד את הטקסט אגב רישום של מחשבותיו ושל שאלותיו באופן מילולי וגרפי, או שהוא מאפשר לו ליצור קשרים אינטרטקסטואליים ?2 . לצערנו, אין בידינו היום תכנת היפרטקסט קלה וידידותית בעברית. תחליף לתכנה כזו יכול להיות מעבד התמלילים WORD - הנמצא בבתי הספר ובבתיהם של תלמידים רבים - באמצעות הפונקציה 'שדה טופס' ?3 . ב. כיצד אפשר לבנות יחידת לימוד המכוונת על ידי התלמיד באמצעות ה-WORD? האתגר שעומד בפני התלמיד אינו הקלדה של הטקסט ושל חלונותיו דווקא, אלא תכנונם. התכנון מחייב למידה של הטקסט. הלמידה מתבססת על שאילת שאלות. לא ניתן לבנות את הטקסט במחשב ללא הצבת השאלות הנכונות. לאחר שהציב התלמיד את השאלות, עליו לבקש עליהן תשובות. את חלקן עליו לחפש בספריות ובמאגרי מידע שונים ואת חלקן בדיון ספרותי עם חבריו לצוות העבודה. כלומר, המחשב הוא כלי התומך בלימוד של הצבת שאלות רלוונטיות להבנת הטקסט הספרותי. בו בזמן המחשב הוא כלי המרכז סביבו עבודת חשיבה של צוותי תלמידים. בעתיד הוא יוכל אולי להוות אמצעי עזר גם להשגת תשובות באמצעות מאגרי המידע שילכו ויתעשרו ?4 . הוראת השיר קינת אודיסאוס מאת לאה גולדברג באמצעות הכנת היפר-טקסט הוראת השיר אפשרית כחלק מנושא 'המיתוס' בכיתות ט'. דמותו של אודיסאוס, מלחמת טרויה, מוטיב השיבה המאוחרת - כל אלה מהווים תשתית ליצירות ספרותיות רבות. הבחירה להעביר באמצעות דמותו המיתולוגית של אודיסאוס מסר אוניברסלי על המוות במלחמה ועל האכזריות בה מזמנת דיון חשוב הן בזיקתה של הספרות לתשתיות תרבותיות והן בתגובה של הספרות למציאות הסובבת. קינת אודיסאוס / לאה גולדברג שבע נדודים ירד אודיסאוס השב שאולה לדרש בשלום ידידים הרוגים לפי חרב. צללי רעים חללים ברכוהו בשער, זעקת מותם ובכים אזנו זוכרת - איך נפלו גבורים! איש וסוסו נפלו בשדה הקטל. דם בהמה ואדם - פלגי שחור נשפכו. קול קינת אלמנה וצלצול מתכת. בכי יתומים ונפץ חומה נהרסת. אוי לעינים קמות לקראת המות, אוי לשפתים אלמות - "השקוני מים!" איך נפלו גבורים! על צחנה ורקב מעוף העיט. בין המתים בודד החי שבעתים. את סליחתכם בקש באתי שאולה, כי נשבר, נפץ הפח ואנחנו נמלטנו. אות הקלון על מצחי מותו של רע. אות הקלון על מצחי חיי מנגד, קול זעקת מותכם אזני זוכרת. איך נפלו גבורים! שלב ראשון: הבנת השיר באמצעות שאילת שאלות ובאמצעות חיפוש תשובות מומלץ לחלק את הכיתה לצוותי עבודה של שלושה - ארבעה תלמידים. תוך כדי העיון בשיר הם ישאלו שאלות שונות, ימיינו אותן ויצעדו אתן עד לעריכה סופית של התכנית. פעילות זו אפשר לערוך בקבוצות הטרוגניות או הומוגניות. המורה אינו ספק ידע. את התשובות לשאלות ישיגו התלמידים בספרייה או בשיחה ביניהם. המורה יתפקד כמנחה וכמכוון. כל ניסיון להעניק ידע ותשובות יפיג את האתגר ואת היתרון שבתכנית. אין ספק שבמפגש עם הטקסט הראשון יידרש המורה ליטול חלק פעיל יותר בהנחיה ובהכוונה אל השאלות הנכונות שכדאי לשאול ?5 ואל מקורות הידע השונים. אך ככל שירבו התלמידים להיפגש עם טקסטים כן תגדל עצמאותם. א. שאלות לזיהוי תופעות ברמה של ידע, של הבנה ושל אנליזה שאלות אינפורמטיביות: מיהי המשוררת? מיהו אודיסאוס? מה עושה אודיסאוס בשאול (במיתולוגיה ובשיר)? בירור מילים והבהרת מושגים: שאול; עיניים קמות; צחנה; קטל; פח; ועוד. איתור חזרות בשיר והבהרת תפקידן: כמה פעמים חוזר המשפט "איך נפלו גיבורים!" בשיר? מדוע הוא סוגר כל בית? מה הטעם בהופעת הצירוף "אות הקלון על מצחי" פעמיים בבית האחרון ?6 - השיר מאוכלס במראות קרב ובמילים שצלילן בכי, כאב ורעשי מלחמה - מהם? זיהוי תופעות מבניות: מהן התופעות המבניות הבולטות בשיר? - הבתים הולכים ומתארכים. הבתים נסגרים באותו משפט. אין חריזה. זיהוי תופעות צליליות: מהם הקטעים שצליל דומיננטי מופיע בהם? ציינו חזרות על מילים ועל ביטויים. זיהוי הדובר: כיצד נזהה את הדובר בשיר? - בבית השלישי ישנו מעבר לדיבור בגוף ראשון. השאלות הללו הן שאלות של זיהוי, של סימון ושל ידע. התלמידים נדרשים לשים לב לתופעות ולסמנן, אך בשלב זה אינם נדרשים עדיין לעסוק במשמעותן. בשלב שלאחר מכן נדרש התלמיד לתת דעתו לתפקידן של כל התופעות במארג הכללי של הטקסט ולרושמן על הקורא. זהו משלב גבוה יותר של העיסוק הספרותי. ב. שאלות ברמת סינתזה כיצד מצטיירת דמותו של אודיסאוס, גיבור הקרבות המיתולוגי, בשיר? מה הרושם שנוצר עקב עיצובה השונה של הדמות בשיר? האם השיר על אודיסאוס בא לומר דברים על אישיות זו בלבד? כאן נדרש התלמיד להשתמש במושג 'סמל' כדי להגדיר את תפקידו של אודיסאוס בשיר. מה תפקיד השימוש המסיבי בחוש השמיעה ובחוש הראייה? מדוע דובר אודיסאוס רק בבית האחרון? מה משמעות דבריו? מה מעניקות האלוזיות - קינת דוד על שאול ויהונתן וסיפור קין - לשיר? מהו חלקם של הצלילים החוזרים במיקוד תשומת לבו של הקורא? מה תפקידו של המשפט הסוגר את כל הבתים? שלב שני: תכנון הביצוע במחשב לאחר בירור ההיבטים הללו יכולים התלמידים לתכנן את הטקסט הממוחשב: עליהם להחליט אילו מילים יהפכו להיות מילות הקוד לפתיחת חלון מידע. עליהם לנסח את התשובות לשאלות ששאלו בשלב א' בניסוח מדויק, קצר ותמציתי. עליהם לשקול כיצד יתקשר הטקסט שבחלון מסוים אל חלונות אחרים כדי ליצור תמונה שלמה של השיר. השלבים הראשון והשני אינם מחייבים חדרי מחשב. שלב שלישי: הקלדה בשלב השלישי מקלידים את הטקסט. זהו שלב שמספר מועט בלבד של תלמידים לוקח בו חלק. תלמיד אחד מכל צוות מבצע את ההקלדה - בביתו או בבית הספר. שלב רביעי: תגובה ומשוב כיתתיים - פעילות בחדר מחשבים הדיסקטים המשקפים את עבודתם של הצוותים הבודדים עוברים בין הצוותים. כל צוות עבודה קורא את הטקסט שהכין צוות אחר ומגיב. התגובה מוקלדת אל תוך המסמך וחוזרת לעיונה של הקבוצה היוצרת. להלן דוגמה לטופס שנפתח כאשר מקישים על השורה: "איך נפלו גיבורים". שלב חמישי: משוב והערכה המשוב וההערכה בנויים בכמה שלבים ובכמה רמות: א) השלב הקבוצתי של יצירת התכנית. התלמיד צובר תחושות של הישג ושל סיפוק מעבודתו ההולכת ונבנית מול עיניו. כמו כן, כל אחד מן התלמידים זוכה לתגובה על תרומתו לקבוצה מחבריו לצוות תוך כדי העבודה. ב)השלב הבין-צוותי שמתבצע כאשר התכניות השונות עוברות חשיבה נוספת בין הצוותים השונים בכיתה. כל צוות זוכה לתגובה מצוות אחר על עבודתו. זוהי הערכה של שווים שהתמודדו עם אותם קשיים. ג) השלב של הערכת המורה. ?1. המורה מעריך באמצעות הדיסקטים שהפיקו הקבוצות את התכנית שגיבשה כל אחת מהן - את עומק הלימוד, את רצינות העבודה, את רמת הקישוריות, את ההבנה ואת המגע עם הטקסט. ?2. המורה מעריך את עבודתו של כל תלמיד בנפרד באמצעות מבחן. ג. דרכים שונות לבניית תהליך הוראה באמצעות ההיפר-טקסט ראשיתו של התהליך במפגש עם טקסט מעובד שהכין המורה, כדי לתת לתלמידים מידע על התוצר שאליו הם חותרים. בשלבים שלאחר מכן ייצרו התלמידים את ההיפרטקסט שלהם על פי עיבודם העצמי. אפשר ליצור עיבוד סגור של שיר ועיבוד פתוח: עיבוד סגור יספק תשובות לכל השאלות שהעלה הצוות במהלך עבודתו. בעיבוד פתוח יינתן מידע בסיסי הכרחי, ולצדו שאלות של סינתזה ושל הערכה פתוחות לחשיבה ולעבודה של צוות אחר. כך ייווצר דיאלוג בין שניים-שלושה צוותים. דוגמה לעיבוד סגור: התלמידים בחרו לסמן את המילה 'זעקת' מתוך השיר ובאמצעותה לסמן תופעה. לכן בנו טופס הנפתח כאשר לוחצים על המילה 'זעקת': זעקת זעקה היא קול צעקה המביע כאב. יש בשיר ריבוי מילים שמביעות בכי, צעקה, כאב, וכן קולות מלחמה. רובן מרוכזות בבית השני: קול קינת אלמנה, צלצול מתכת, בכי יתומים, נפץ חומה נהרסת. המילים הללו פונות אל חוש השמיעה ומבקשות ליצור אצל הקורא את רושמו החי של רעש הקרב שנחרת בזיכרונו של הלוחם ומהדהד שם גם לאחר תום הקרבות. אלה הם קולות של הרס ושל כאב. אין בהם כל יופי או כל גבורה. התלמידים המתכננים העדיפו להביא את כל המילים הרלוונטיות ולהבהיר לקוראים מהו תפקידן בשיר. דוגמה לעיבוד פתוח: בדרך זו העדיף הצוות המעבד שלא להביא את סיפור אודיסאוס בשלמותו, אלא לשלוח את הקוראים אל ספר המידע. בנוסף לכך, נדרש מן הקורא-הלומד להתמודד בעצמו עם השאלה: מהו תפקידו של אודיסאוס בשיר? אודיסאוס אודיסאוס הינו גיבור מיתולוגי שסיפורו מסופר ב'אודיסאה' של המשורר היווני הומרוס. אודיסאוס היה מלוחמיה הגדולים של מלחמת טרויה, אך בדרכו חזרה לביתו באיתקה קפץ עליו זעמו של פוסידון אל הים והוא נדד עשר שנים נוספות במרחבי הים. במסעיו נלחם בקיקלופ שרצה לטרוף את אנשיו, גבר על שירת הסירנות המושכת מלחים אל המצולות והצליח להימלט מן המכשפה קירקי ההופכת גברים לחזירים. אודיסאוס חווה מלחמות רבות וראה מוות פעמים רבות. רוב רעיו מתו לפניו במלחמות השונות. מידע נוסף על הדמות תוכלו למצוא אצל עידית המילטון בספרה מיתולוגיה (עמ' ?199?-182). נשאלת השאלה - האם השיר מתכוון לשיר על אודיסאוס בלבד, או שמא הוא נעזר בדמות זו כדי לומר דברים בעלי משמעות רחבה יותר? דונו בשאלה זו, רשמו את הדעות השונות ונמקו אותן. לסיכום, כל בית ספר יכול להציג מאגר של תכניות לימוד באמצעות עבודתם של צוותי תלמידים. אבל יצוין שדווקא התכנון הוא האתגר הגדול יותר, שכן הוא זה המלמד את התלמיד לשאול את השאלות, לחפש את התשובות ולנסח את רעיונותיו באופן נכון ומדויק בעזרתם של כלים טכנולוגיים חדישים המקרבים רבים אל הטקסט ואל אתגריו. הערות שוליים תכנית הלימודים בספרות לחט"הב, התשנ"ב, עמ' 6?-5. .1 Wilhelm J.D. Creating the Missing Links: Student-Designed on Hypermedia, English Journal, 84/6: 34-40. .2 המדריך למשתמש של מקרוסופט, עמ' 316?-305. .3 יש מאגרי מידע רבים באנגלית שאליהם ניתן להגיע באמצעות האינטרנט. אבל ברוב בתי הספר ערוץ מידע זה עדיין אינו פתוח למרבית התלמידים, ולו גם בשל הרתיעה מהקריאה הרבה באנגלית. .4 רצוי מאוד להקדים למהלך הלימוד פעילות של מיפוי המושג 'שיר', כדי להכיר את מרכיביו השונים של השיר. המיפוי יעזור לתלמידים לכוון את שאלותיהם אל המרכיבים של הטקסט השירי. .5 בשלב ראשוני זה של העבודה ייתכן שהתלמידים לא יזהו את האלוזיה, אך כאשר יחפשו תשובות לשאלותיהם, יגיעו גם למקור הביטויים. .6 אחד החזונות של "אתר הניווט בתנך" הוא, ליצור פירוש היפרטקסט לתנ"ך, שיאפשר לכל אחד ללמוד תנ"ך על-פי הרמה שלו: ליד כל פסוק יהיה פירוש תמציתי, מעין תרגום של הפסוק לעברית; הקלקה על התרגום תוביל לדף מורחב, שבו יהיו פירושים נוספים לפסוק זה, הסבר מדוע נבחר דווקא פירוש זה ולא אחר, וכו'. כך, מי שרוצה רק להבין מה כתוב בפרק, יוכל להסתפק בתרגומים; ומי שיש לו יותר זמן, יוכל להעמיק יותר בפסוקים ע"פ בחירתו.והנה מעבר לאתר הניווט של התנך הרעייון בכאן הוא בירור השויטות הפילוסופיות בשלשת הספרים ומקום הקבלתם לספר האמונות והדעות כך שימצא לשלשתם מקור ומכאן אפשר להתחקות עד מקורותיהם בתלמוד,ומן התלמוד לתנ''ך,ומן התנך ימצאו מקורות באופן דומה ,לכלל התרבויות כך שנוסף לנו עניין אנתרפולוגי ,בדומה לפארדיגמת המשפט הנבדל אלא שהוא ישמש בעיקר לרשת גלובאלית למטפלים אלטרנטיביים, יועצים רוחניים, מרכזים ומוסדות לימוד ברחבי העולם אשר ישלבו הרצאות בעניינים אלו ויהוו נדבך נוסף לעניין היציבות הגלובאלית שהזכרנו ,ויובן בכך טעם לרשת בתי משפט גלובאלית לענייני החוקה ה2 שרשתות אלו יהיו בפיקוחם וזו דוגמה חלקית מעבר לשימוש לעניין החוקה השלישית ,ישנם עוד אפליקציות הקשורות לפאראדיגמת המשפט הנבדל החוקה ה2 הבינ'ל


בראון&גרין http://www.efind.co.il/modify.cgi מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה ]http://www.reader.co.il/authors/6207ביאור שלשת החוקות- ופאראדיגמת המשפט הנבדל-המשך ] שלשת החוקות המשך פרק המבוא ...''הבורסה העתידית'' מרכז הסחר של פדרציות החוקה הבינ'ל ה2 ''המניפסט הכלכליסטי''
הלובי הדיפלומטי והעסקי
''הכלכלה המודרנית''שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
www.plato-parmenides.area.co. il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב