כמה מנדטים מתחבאים כאן? 

א. בני השישים פלוס - מאגר קולות מוזנח ובלתי נדלה

בחירות 2009 הולכות וקרבות. מי בעצם עשוי להשפיע בפועל על תוצאותיהן? הבה נפנה זרקור של סקרנות ותהייה לכיוונים פחות מוכרים.
בבחירות הקודמות שנערכו בשנת 2006 היה המודד בפועל 24,600 קולות למנדט. אם לא יחול שינוי דרמטי באחוזי ההצבעה, כי אז ניתן לומר שציבור הקשישים, המונה למעלה מ - 700,000 איש "מחביא" בתוכו סביב 28 מנדטים!!!

אתם קוראים היטב?! עשרים ושמונה מנדטים! לא קשה לגלות שיש כאן ציבור, המאופיין במונחי גיל, שפוטנציאל ההשפעה שלו על הבחירות הוא דרמטי במידה שלא תיאמן ושאיש לא מעלה על דעתו!.

מה עושות המפלגות כדי להסתער על הציבור הזה? כמעט כלום. פה ושם הופעה די מגוחכת בבית אבות, כמה מילים מגומגמות בחוגי בית, קורטוב של מילות רחמים הנאמרות בפטרוניות מתריסה, ו...זהו.

מעניין מה חושבים האסטרטגים של מטות המפלגות השונות? האם הן מוותרים על מראש הפוטנציאל האלקטוראלי הכביר הזה? אולי הם לוקחים אותו כמובן מאליו? ושמא נראים הקשישים בעיניהם כחסרי מודעות פוליטית או נעדרי יכולת החלטה ולפיכך חבל להשקיע בהם זמן ומשאבים?

ב. ניתוח דפוסי ההצבעה - יתרון ממשי לבני הגיל המבוגר

כאשר מנתחים לעומק את דפוסי ההצבעה של מערכות הבחירות האחרונות, מגלים תמונה עוד יותר מעניינת. מסתבר שכעיקרון יש אחוז הצבעה גבוה יותר בקרב הקשישים, לעומת המצביעים החדשים ואלה בני ה - 20 עד 30 ואפילו 35.

סקר שנערך על ידי מכון "דחף" ממש בימים אלה, מראה בבירור כי ככל שגילם של המצביעים נמוך יותר, כך מובהקת יותר אצלם הנטייה שלא להצביע.

עובדה זו מקבלת כפל משמעות כאשר בוחנים את הירידה המתמדת בשיעור המצביעים בפועל מתוך כלל בעלי זכות הבחירה בישראל.

בבחירות הראשונות, שהתקיימו בשנת 1949 הצביעו 87% מהרשאים להצביע, ואילו בבחירות האחרונות בשנת 2006 הגיעו לקלפיות רק 63.2% מבעלי זכות הבחירה.
המסקנה- ככל ששיעור ההצבעה יורד, גוברת חשיבותם של אותם קהלים שכמות המצביעים מתוכם היא גבוהה, יחסית לקהלים אחרים שבהם כמות המצביעים בפועל נמוכה יותר.

ג. פנים חדשות בראי הקשישים

האם התעמק מישהו במטות המפלגות במניעי ההצבעה של הקשישים? האם המראתה המפתיעה ונחיתתה הכואבת של מפלגת הגמלאים אומרת משהו? מהם הלקחים שניתן ורצוי להפיק מכך? כיצד אפשר לרכוש את ליבם ואמונם?
מה עומד בראש מעייניהם: נושאי בטחון? מדיניות חוץ? נושאי רווחה? התחום הכלכלי? השסע החברתי? הבורות והשטחיות של הנוער? דאגות קיום ופרנסה? הבדידות?

אולי שורש הבעיה נעוץ בכך שעדיין קיימים המיתוסים הישנים בהם מאמינה החברה שלנו כלפי הקשישים. רבות מהאמונות שהיו אמורות להיעלם לבלי שוב עדיין מעוורות את עיניהם של רבים וטובים.

למענם של כל אלה, בואו נבחן מה באמת מאפיין את בני הגיל המבוגר של היום. בהתבוננות מקרוב ניתן לראות את הדיוקן החדש של "הקשיש הצעיר".

? הוא בעל אמצעים רבים יותר, כיוון ששקד על צבירתם לעת זקנה.
? הוא מודע לחשיבות מראהו החיצוני, ולפיכך שוקד על טיפוחו.
? הוא חרד מתחושת הזמן האוזל, ולכן מפנק את עצמו ככל שיוכל.
? הוא בריא יותר, כיוון שסיגל לעצמו אורחות חיים קפדניות, נמנע מעישון, נבדק תקופתית בשורה של בדיקות רפואיות ושומר על דיאטה.
? הוא משכיל יותר ועדכני יותר, ולכן יודע כיצד לשמור על תקינותם של גופו, שכלו ויכולתו הגופנית והמנטאלית.
? הוא מיומן בניצול זמנו, עקב הסתגלותו הממושכת לתרבות הפנאי המפותחת.
? הוא מתלבש על פי צווי האופנה האחרונה, מרבה לטייל בארץ ובחו"ל, מבקר תדיר בקולנוע, בתיאטרון, בקונצרטים ובאופרה.
? הוא מעורה בנעשה, מתעניין באקטואליה, צופה בחדשות וקורא בשקיקה עיתונים.
? הוא רואה כיצד החברה, והמפלגות בתוכה, שוגים ללא הרף בהערכת יכולתו, ביחס כלפיו ובפינה התדמיתית והחברתית אליה דוחקים אותו.

ד. "מי ירים את הכפפה"?

ימים אלה של ערב בחירות הם "ימים נוראים" לכל המפלגות. אלה מתוכן שיתעשתו ויראו מבעוד זמן את הפוטנציאל האלקטוראלי החבוי בקרב בני הגיל המבוגר, אלה שישכילו לענות על ציפיותיהם, אלה שידברו אליהם נכוחה "בגובה העיניים", הן שיוכלו לאסוף את עשרות המנדטים החבויים כאן.