מעבדות לחירות - על אין ברירה ובחירה 

האיש מהצומת
לפני זמן נסעתי במונית שהובילה אותי ברחובות עיר בה התגוררתי פעם. התקרבנו בחשיכה לצומת מרכזי, מקום שעברתי בו מאות ויותר פעמים ופתאום אמרתי לנהג "אתה מכיר את האיש של הצומת? אולי הוא עומד כאן למרות שמאוחר." האיש של הצומת היה אדם שנראה כבן ארבעים והיה ישוב רוב שעות היום על אחת מאבני השפה של הצומת כשבקבוק וודקה או ערק זולים בידו האחת, סיגריה בידו האחרת והוא מדבר ומחווה באותה יד אל עבר דמות דמיונית הנמצאת כנראה אי-שם מולו. הוא מעולם לא הזיק לאיש ולא שוחח עם העוברים והשבים ומכיוון שכך לא נעצר או הורחק משם. גם ילדי העיר למדו לאחר פעם או פעמיים של מעבר מבוהל לידו כי לא יאונה להם כל רע ממנו וגם הם לא הטרידו אותו. עכשיו כשאני חושבת על זה, נדמה שכולם נזהרו בכבודו ולא דווקא מפחד.

"אם אני מכיר את האיש של הצומת? לפני שהייתי נהג מונית היה לי עסק באיזור התעשיה והוא היה בא אלי כל יום ויושב לידי בעסק, לא מפריע. מכירה את הסיפור שלו?" לא הכרתי. "חברה שלו עזבה אותו לפני שתיים-עשרה שנה זמן קצר לפני שהם התחתנו לטובת חבר טוב שלו. מאז הוא כאן מדבר אליה, מנסה להחזיר אותה אליו, להבין למה הלכה."

המנגנון המסכל
לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים הללו, רגעים של "אין ברירה". אנחנו משקיעים בפיתוח המודעות שלנו, אנחנו אוספים כלים להתבוננות והתמודדות בסוגיות החיים, אנחנו מאמינים שאנחנו מתקדמים ופתאום בא אותו רגע בו דרך הפעולה שלנו אינה מביאה עימה שום תוצאה מבוקשת אלא בדיוק ההיפך, היא גורמת לנו נזק. אנחנו מבקשים להשיג דבר אחד ואנחנו משיגים דבר אחר לחלוטין. אם אירוע כזה הוא חד-פעמי או קצת יותר פעמי - ניחא, אבל אם התופעה הזו חוזרת על עצמה היא הופכת למטרד אמיתי.

איך זה קורה? זה קורה בסיוע המנגנון המסכל. את מה בדיוק מסכל המנגנון הזה? את כל מה שעומד בדרכנו להגשמת המחוייבויות העמוקות ביותר שלנו. דוגמה: אני צריכה להתקשר למישהו שחייב לי כסף כדי להזכיר לו את דבר קיום החוב ולדרוש את פרעונו. האיש חייב לי סכום כסף גדול ואני זקוקה לכסף הזה מעבר לכך שהוא מגיע לי על ביצוע חלקי בעסקה. אני צריכה להתקשר אבל אני לא עושה זאת. עובר יום, עובר עוד יום ואני לא מתקשרת. למה?
לכאורה, אני מחוייבת לפרנסתי ולפרנסת בני ביתי. אני מחוייבת לכבודי המקצועי ולהגינות. אבל, עם כל המחוייבויות הללו, איני מתקשרת כדי לקבל את מה שמגיע לי. אם התנהגות כזו חוזרת על עצמה כנראה שיש כאן עוד משהו. העוד משהו הזה היא עוד מחוייבות. אין רגע ביום שאיננו מחוייבים לדבר. גם אם איננו עושים דבר אנחנו מחוייבים למשהו.

הדברים אליהם אנו מחוייבים באמת אינם תמיד מוכרים או ברורים לנו. פעמים רבות הם נסתרים מפנינו וניטעו בנו בגיל מוקדם מאוד. במקרה שציינתי יכול להיות שיותר ממה שאני מחוייבת לפרנסתי אני מחוייבת לנשיאת-חן בעיני האחר כשאני מקפידה להמנע מלעמוד על זכויותי רק כדי לא לפגוע במישהו. יכול להיות שאני מחוייבת לתלות כלכלית. חשוב להבין כי לא כל המחוייבויות שלנו מוכרות לנו ולא כולן משרתות אותנו לטובה. אם אנחנו פועלים לקולה של מחוייבות נסתרת, פועלים באופן אוטומטי וללא שיקול דעת, אנחנו פועלים מתוך "אין ברירה." צמד המילים הזה הוא הראוי ביותר לתאר את מעשה המנגנון המסכל - הוא אינו מתיר לברירות נוספות להיכנס ומותיר דרך פעולה יחידה המתחזה לבחירה אחת בלבד. אנחנו נשארים תקועים בצומת להרבה שנים משום שאיננו מוכנים לראות ברירות נוספות ובעצם איננו מבצעים שום בחירה.

דרקון - יש דבר כזה!
הכותרת הזו היא פאראפרזה על כותרתו של ספר ילדים מופלא המספר על דרקון קטנטן שהופיע יום אחד בביתו של ילד. כשמספר הילד לאימו על הדרקון היא עונה "דרקון? אין דבר כזה!". בכל פעם שאמא אומרת את המשפט הזה הדרקון גדל קצת והיא אומרת את המשפט מספיק פעמים כדי שהדרקון יגיע למימדים הממלאים את ביתה באופן כזה שהיא אינה יכולה להיכנס אליו ונאלצת להבחין בדרקון. ברגע שהיא אומרת זאת בקול רם הדרקון מתכווץ קצת ועם כל חזרה שלה הוא מתכווץ עוד יותר עד שהוא מגיע למידתו המקורית והקטנה. כי בסך הכל מה רצה הדרקון? שאימו של הילד תראה אותו ותכיר בו. זה גם מה שרוצות המחוייבויות הפנימיות שלנו. הן רוצות שנכיר בהן וניתן להן שמות, מקום ויחס של כבוד. ברגע שאנחנו מכירים בהן ומכירים אותן, יודעים את שמן, אנחנו יכולים לבחור, יש לנו ברירה - לשמוע בקולן שוב או לבחור אחרת?

חומר למחשבה
אז מהן חמש המחוייבויות המרכזיות שלכם? רישמו אותן. רישמו יותר מחמש ואח"כ בחרו את החמש העמוקות ביותר. יכול להיות שיסתבר לכם שהן שונות לחלוטין ממה ששיערתם. איך תדעו מהן? הדרך הטובה ביותר לדעת למה מחוייב אדם היא להסתכל על חייו. הסתכלו מסביב - מה שאתם רואים, זה הדבר אליו אתם מחוייבים. לא נוח? יש ברירה - להתבונן רגע על הצומת ולפני שנתקעים בה ב"אין ברירה" לבדוק אם אתם רואים עוד דרכים, עוד הסתעפויות. תמורת קצת אומץ וחמש דקות של פחד, תוכלו לצאת מעבדות לחירות.