מאת: אברהם פכטר - עו"ד
"עשה לך רב". הנוסחה המקובלת בתחום זה, במגזר הדתי והלאומי כנראה מתחילה לאכזב. בחר לך רב, בעל ידע, רצוי גדול בתורה ובפוסקים ובמיוחד איש נקי כפיים ובר לבב.
מכל מה שמתפרסם, על הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר, אין לו כנראה את התכונות המפורטות לעיל - והגעתו לתפקיד הרם היתה מלווה בקשרים, ברמיזות ולחשים שליליים, לחץ פוליטי, ורזומה לא מלהיב מתקופת היותו רב בעיר תל-אביב.
הרב מצגר, כנראה לא האמין, שבתפקידו הדתי הרם, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יעזו לגעת בו או להתעסק עם טובות הנאה אישיות, כנושא לחקירה או ניסיון הדחה מהתפקיד.
הרב הראשי, רחוק מלהיות תמים או נסחף בתפקידו, ששכח שבהיותו נבחר ציבור ועובד ציבור חלים עליו הגבלות ונורמות התנהגות, המתבקשות מתפקידו מאישיותו ומהמוסד הדתי אותו הוא מייצג.
חבל, חבל מאד, שיודע תורה כמוהו שכח את דרך ההתנהלות הנכונה והשובל הציבורי שהשאיר אחריו בתפקידו בעיר תל-אביב, ומעל כולם את פרשת ההטבות והפינוקים של מפכ"ל המשטרה בעבר רב ניצב רפי פלד - בבתי מלון השונים שמהן זכורה במיוחד התמונה הקבוצתית בג'קוזי.
מבחינת המינוח המשפטי, קוראים להטבות והפינוקים שקיבל במלון ירושלמי מדרגה גבוהה - קבלת טובות הנאה, זלזול בכספי ציבור, אי אמירת אמת, אי קבלת אחריות וגלגול האשמות על הכפופים לו.
מתוך הדו"ח עולה כי העובדות שנתגלו, הסתירות, השקרים, אי הדיוקים והנימוקים הלא משכנעים במהלך החקירה המשטרתית, ביניהם טענות וגרסאות שטחיות נוגדות ואפילו חלק מהן על סף הגיחוך, הצחוק והזלזול באינטליגנציה בסיסית.
חסד עשה היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט לסגור את התיק הפלילי, בשל משנתו ותפיסת עולמו המשפטית, שהגשת כתב אישום תעשה רק כשיש 100%+ ראיות ממשיות להוכחת האשמה - ולא גרר אותו למשפט ממושך ומסוקר תקשורתית משך חודשים רבים.
יחד עם זאת, טרח היועץ לצרף ולפרסם, חוות דעת או דו"ח ציבורי, חמור על דפוסי ההתנהגות של הרב, על התנהלותו הציבורית, על הזלזול בכספי ציבור ובתפקידו הציבורי, כפועל יוצא מהתנהגותו - דבר המטיל צל כבד על אישיותו ודרישותיו של התפקיד רם הדרג.
המסקנה הסופית של היועץ - הרב מצגר לא מתאים לתפקיד. התפקיד גדול עליו, דורש רמת התנהגות מוסרית, אתית, ציבורית, שהרב לא עמד בה ולכן, נכשל בתפקידו ובייצוג הנדרש מרב ראשי לישראל.
ברצוני להזכיר, כי יש וויכוח נוקב ורב שנים לגבי הנושא: האם היועץ המשפטי לממשלה יכול, רשאי, או צריך לפרסם דו"ח ציבורי או חוות דעת ציבורית לגבי התנהלות איש ציבור שנחשד בפלילים. יש הטוענים וביניהם גם אנשי ציבור, פרשנים ומשפטנים בכירים, שיועץ משפטי חייב לפרסם רק עובדות ומסקנות משפטיות.
כלומר: אם ניקח לדוגמא את המקרה הספציפי, עליו היה להסתפק, בחוות הדעת על סגירת התיק הפלילי, על נימוקיו ואילו את החלק הציבורי לשמור לעצמו. טענתם היא, שהיועץ אינו ממונה על המוסר והאתיקה הציבורית ולגבי קטע זה על הציבור להחליט ולא על היועץ.
מנגד, יש טוענים רבים המצדדים ביועץ ועל פרסום דו"ח ציבורי. לטענתם, על היועץ לתת לציבור הסבר והנמקה וחומר למחשבה, על ההתנהלות הציבורית ועל הנורמות הציבוריות הנדרשות.
כבר כתבתי כאן בעבר, בפרשיות קודמות בהן היועץ המשפטי עו"ד אליקים רובינשטיין פירסם דו"ח ציבורי, בהתייחס לפרשת בראון-חברון, תיק החקירה של נתניהו - על המוביל עמדי, על המתנות ועל פרשת ניצב מזרחי מהמשטרה, עליו המליץ להעבירו מהתפקיד בשל שורת האזנות סתר בלתי חוקיות והפרת צווי בית משפט בנושא זה.
לדעתי, לא רק שהיועץ רשאי לעשות זאת אלא אולי אפילו חייב זאת ציבורית. היועץ כמו בית המשפט העליון, קובע נורמות התנהגות ציבוריות, נורמות התנהלות בתוך המשרדים ובתפקיד הציבורי והשירות הציבורי, וכמו כן את האתיקה הציבורית המלווה את התפקידים. אי פרסום הדו"ח וחוות הדעת היה גורם עוול לציבור ולתקשורת, שזכאי לקבל דיווח על נבחריו. נכון - שאין זה מתפקידו של היועץ, להיות מבקר מוסרי ואתי של נבחרי הציבור בכל הנוגע לחייהם האישיים, אבל בכל הנוגע להתנהלות ציבורית, הוא הגורם העליון שנבחר ע"י הממשלה, שר המשפטים והציבור כדי שיטפל בנושאים אלה, יקבע תקדימים ודפוסי התנהגות לעתיד - ויתן חוות דעת מנהלית.
גם בנושא "השימוע" - יש אי ידיעה בציבור לגבי ההליך ומשמעותו. "השימוע" שהיה משך שנים, נורמה של התנהלות לא ממוסדת הפך לאחרונה לדרישה חוקית. "השימוע" ניתן לאזרח מואשם/נחקר שהפרקליטות עומדת להגיש נגדו כתב אישום, כדי לאפשר לו להשמיע שוב את גרסתו והסתייגויותיו מהאשמות ולנסות לשכנע, כי לא עבר עבירה, העובדות שגויות, חסרות, לא מדויקות או להוסיף מסמכים וראיות שלא הועברו, נשכחו, ולא נמצאים בתיק החקירה.
כאשר סוגרים תיק חקירה וקובעים שהעובדות שבתיק לא מגיעות לכדי הסף הגבוה הנדרש להאשמה פלילית ומדובר בהתנהלות ציבורית, ספק אם יש מקום ל"שימוע". שהרי הנחקר מסר את גרסתו או גרסותיו למשטרה. העובדות קיימות, המסמכים בתיק - ומדובר בחוות דעת מנהלית, בעלת כוח המלצתי, אם כי ברמה גבוהה הדורשת מהנחקר החלטה אישית ציבורית. ספק בעיני, אם בסיטואציה מעין זו יש מקום ל"שימוע" או פנייה לבג"צ שעלולה להתברר כחומר נפץ ציבורי. לגבי העותר - ראה בג"צ המפכ"ל רפי פלד וכדאי בנסיבות אלה לפרוש בשקט בלי החלטה אופרטיבית. הוא שאמרתי - "עשה לך רב" - מתאים לתפקיד.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
