עם מי נכרת חוזה ההובלה? 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן לאחרונה הכריע במחלוקת בין יבואן לבין משלח ישראלי, שנגעה למהות תפקידו של המשלח - האם הוא פעל כתור משלח בינלאומי או רק כתור Delivery Agent המטפל במספר עניינים מצומצם בנמל היעד (כמו הנפקת פקודת מסירה).



יבואן של משקאות ייבא בחודש דצמבר 2002 מטען של כ- 55, 000 בקבוקי יין מאוקראינה לישראל. לטענתו, הוא התקשר עם משלח בינלאומי ישראלי לשם הובלת המטען לארץ מנמל אודסה לנמל חיפה. המטען הגיע לנמל אודסה ביום 24.12.02, שהוא היום שנועד להטענת המטען על האוניה. בדיעבד נודע ליבואן כי המטען הועמס על האוניה רק ביום 31.12.02, באיחור של שבעה ימים, מחמת שינוי בלוח הזמנים של הפלגת האוניה. כל אותה עת, שהה המטען על הרציף בנמל אודסה, בטמפרטורה של 16 מעלות מתחת לאפס, שגרם לכך שהמטען קפא. היבואן טען כי המשלח הישראלי הפר את ההסכם עימו מחמת שלא מסר לו על שינוי בלוח הזמנים של הפלגת האוניה, ותבע את היבואן לשלם לו את עלויות המטען, הוצאות הובלה וכן אובדן רווחים צפויים, בסך כולל של כ 923, 000 ש"ח.



המשלח הישראלי (חברת פריץ ישראל) טען כי בכל הנוגע למשלוח הספציפי, עיסוקו לא כלל את הובלת המטען, והוא שימש אך ורק כ - Delivery Agent . המשלח הסביר כי אמנם היבואן ביקש ממנו לשמש כמשלח המטען, אלא שהוא (המשלח) הפנה אותו למשלח הבינלאומי באוקראינה (חברת פירץ אוקראינה), שהוא הוא אשר העניק ליבואן את שירותי התובלה הבינלאומיים של המטען. בהתאם לכך טען המשלח הישראלי כי נקשר בינו לבין היבואן קשר חוזי, והוא לא פעלה לשיגור המטען לא נתן כל הוראות בקשר אליו.



היבואן הגיש את התביעה במקורה נגד נתבעים נוספים ובכללם המוביל, עמיל המכס, חברת התובלה היבשתית ועוד, אלא שנתבעים אלה נמחקו.



הערכאה הראשונה (בית משפט השלום בתל אביב) בדקה, בראש וראשונה, האם נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. לאחר בחינת הראיות, העדיף בית המשפט את גרסת המשלח הישראלי על פני זו של היבואן, והגיע למסקנה כי לא נכרת קשר חוזי בין היבואן לבין המשלח הישראלי, והקשר החוזי שהתקיים היה בין היבואן לבין המשלח הבינלאומי האוקראיני. בית המשפט קבע כי היבואן לא עמד בנטל השכנוע להוכחת קיומו של חוזה בין הצדדים, וכי התגלו סתירות בעדות היבואן, במיוחד בעניינים הרלוונטים לבחינת כריתת ההסכם בין הצדדים. עוד עמדה הערכאה הראשונה על אי דיוקים מהותיים בחקירת היבואן, כמו גם העדר מידע מהותי וזאת באשר למגעים עם נציג המשלח הישראלי, לרבות פגישות שקויימו, בהן נדון בין היתר מועד הגעת האוניה לנמל אודסה, מועד הגעת המכולות לנמל, יציאת האוניה מהנמל ועוד. בית המשפט הסביר כי לא ניתן לקבוע קיום חוזה, בהסתמך על גרסת היבואן בלבד, שנמצאה בלתי מהימנה.



אמנם, הערכאה הראשונה נתנה דעתה להתקשרויות קודמות בין הצדדים, אך לא ראתה להסיק מהן על קיום הסכם באשר למטען נשוא התביעה, שכן עניינם של כל אלה היה בהתקשרויות אחרות שבין הצדדים ולא במטען הרלוונטי. בית המשפט השלום אף בחן מסמכים שהוצגו על ידי הצדדים ובגדרם שטר המטען וכן התכתבויות ולא ראה בכל אלה כדי לקבוע שנוצר קשר חוזי בין הצדדים. בית המשפט נתן משקל לכך שנציג המשלח הבינלאומי האוקראיני נתן עדות בבית המשפט, ואישר קיומו של קשר חוזי בין היבואן לבין המשלח האוקראיני, דבר שהוסיף נופך של אמינות לגרסת המשלח.



היבואן ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את ערעורו.



ככלל, קבע בית המשפט המחוזי כי: "עיון בטענות המערער לפנינו, מעלה כי עיקר השגותיו הן כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ובכללן מהימנות המערער, על בסיסן נקבע כי לא הוכחה גמירות דעת בין הצדדים להתקשר בהסכם. למותר לציין כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי ממהימנותם, אלא אם נפלו שגגות מהותיות לפני בית המשפט, ובגדר זאת התעלמות מראיות, כמו גם הסקת מסקנות והגעה לידי תוצאה שאינה מתיישבת עם הגיונם של דברים והשכל הישר. המקרה שלפני אינו נופל בגדר החריגים האמורים ולכן אין מקום להתערב בממצאי בית משפט קמא כמו גם בתוצאה אליה הגיע".



בית המשפט המחוזי גם קבע כי שיחת טלפון שניהל היבואן עם נציגי המשלח הבינלאומי האוקראיני לימדה על כך שנוצר קשר חוזי ישיר בין היבואן לבין המשלח האוקראיני, שכן, לטענת בית המשפט, אילו הקשר החוזי היה עם המשלח הישראלי, לא היתה מתקיימת שיחה עם הנציג האוקראיני.



בית המשפט עמד גם על התנהגות הצדדים בפועל: " הוכח ש"פריץ אוקראינה", היא אשר טיפלה הלכה למעשה ביבוא המטען, בכלל זה הסדירה את השינוע היבשתי של המטען מהמפעל במולדביה לנמל באודסה, הנפיקה את שטר המטען, היתה אמורה לקבל את עמלתה בגין המשגור, עמדה בקשר ישיר ושוטף עם הצדדים הדרושים, מחד גיסא עם נציג המפעל במולדביה ומאידך גיסא עם המערער בנוגע להסדרת המטען, לרבות בקשר עם נשוא התובענה, קרי הוצאתו המוקדמת של המטען מהמפעל, חרף יציאתה המאוחרת של האוניה מנמל אודסה".



כמו כן הדגיש בית המשפט המחוזי את התהיות הנוגעות למהימנות היבואן, אשר יש להן משמעות רבה: " מעיון בעדות המערער, לעומת האמור בתצהירו, עולה כי אכן עולות תהיות בנוגע לגרסתו באשר להסכמות שהושגו בין הצדדים, במיוחד בפרטים שביסוד המחלוקת בין הצדדים. בית משפט קמא ציין בפרוטרוט את הכשלים בעדות המערער בעניין זה, שהוא מהותי לליבת המחלוקת, וקביעותיו מקובלות עלי".



בהתאם לכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. ע"א 1499/07 אלון מיכאל נ' פריץ קומפניס ישראל טי בע"מ, פס"ד מיום 29.12.08, הח"מ ייצג את היבואן בערכאת הערעור בלבד (אך לא בערכאה הראשונה), והמשלח יוצג בערכאת הערעור על ידי עו"ד שפרינצק. ההליך בפני הערכאה הראשונה - ת.א. 52755/04, פס"ד מיום 28.12.06.



חשוב להדגיש את קביעתו של בית המשפט המחוזי (המקובלת ומוכרת היטב) לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. "ירושה בעייתית" שאחד הצדדים מקבל מהערכאה הראשונה תעמוד לו לרועץ בדונו בערעור.