הצעת יוזמת השלום הישראלית הכוללת [ריאליזם או אוטפיזם]
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הצעת יוזמת השלום הישראלית הכוללת [ריאליזם או אוטפיזם] 

מאת    [ 22/01/2009 ]
מילים במאמר: 5804   [ נצפה 2274 פעמים ]

 
 
הצעת יוזמה מדינית בעלת אופק אסטרטגי פוליטי וכלכלי הנה במה שעסקנו עד כאן בפאראדיגמת המשפט הנבדל ובחיבור הגראנד רנואר מן ההכרח הוא מציאות גוף שלישי וכפי שכבר זכרנו אמנם במה שעסקנו בעניין הדמוקרטיה האריסטו-סוקראטית לא הוזכר אלא בית מחוקקים עליון שני אמנם פילוסופי אולם מאחר ובחוקה הבינ'ל הכוללת אשר תעטוף ענייני הדתות יש לשוב ולהבין ולבאר חלק נוסף בעניין הדמוקרטיה האריסטו-סוקראטית שהנה המ ג' סוגי משטר שזיהה אריסטו,ואילו אנו לא ביארנו אלא בית מחוקקים עליון פרטי וא'כ יש בכאן המקום לשאול מהו איפוא הגוף האמור ליצג את המונארכיה-האפלטונית ומה יהא חלקו ובמה יעסוק וראינו להציע כי אמרו רבותינו ז'ל מאן מלכי רבנן ובזה תושלם הפרדת הרשויות למבין,וחלקו יהיה ביצוג השתקפות אמונת ישראל לדורותיו בבית המחוקקים ה2 הפרטי ובזאת תושלם זהות האומה אף ברבדים היותר פנימיים,אמנם כפי שיתבאר לקמן יתרום גוף זה אף לאפשרות של ישוב סיכסוכים אזוריים בדומה לשיטה הבלגית,וכן גוף זה יש לו צורך אף לעניין חלקו השלישי של הגראנד רנואר ולכך ראינו לבאר עניינו כיום, חסידות ברסלב אינה מיוצגת כלל בזירה הפוליטית החרדית. המבנה הלא אחיד של החסידות, המורכבת ממספר רב של פלגים, שימש עד היום כרועץ לחסידי ברסלב. גם ההסתייגות של הציבור החרדי מן החסידות, זאת בשל נוכחותם של החוזרים בתשובה, תרם להדרתם של רבני ברסלב ממוקד קבלת ההחלטות. הצלחתו של מאיר רובינשטיין, הנמנה על חסידי ברסלב, במרוץ לראשות עיריית ביתר עילית וכמו כן, הצטרפותם של עוד ועוד אנשים לשורות החסידות, מפיחה תקווה בלב העסקנים העומדים מאחורי היוזמה הפוליטית.

"מדובר בצעד ראשוני וחסר תקדים מסוגו, שיש בו כדי לזעזע את היציבות הפוליטית בעיקר בעולם החרדי, שכן עד היום ברסלב לא רצה ברשימה עצמאית לבחירות אלא קולות בוחריה התפזרו בין רשימות שונות", הם אומרים בשיחה עם ynet. עוד הם מציינים כי "ברסלב אחראית על תנועת החזרה בתשובה המתאפיינת בעצמאות ופופולארית גוברת, תנועה שמצליחה להגיע לבניה היקרים של ישראל החילונית. רבי נחמן אחראי גם להגות דתית שממשיכה לתסוס 200 שנה אחרי פטירתו, וכן לנסיעות ההמוניות של עמך ישראל לקברו באומן".

סקר המאפיין נתונים על ציבור החוזרים בתשובה, אשר נמצא בידיהם של היוזמים להקמת המפלגה, אף הוא מאשש את הצורך בהקמת מפלגה עבור ציבור החוזרים בתשובה, אשר רבים מהם מצטרפים לשורותיה של חסידות ברסלב. על פי הסקר, כך נמסר, "בקרב ציבור החוזרים בתשובה במדינת ישראל, המונה בהערכה גסה 260-210 אלף בעלי זכות הצבעה, רבים אינם מוצאים את מקומם ואינם מזוהים עם אחת מהרשימות הקיימות, ובשל עובדה זו רבים מהם נמנעים מלהשתתף בבחירות". תקוותם של הפעילים היא שמפלגה מבית היוצר של החסידות תזכה לתמיכה מרוב בעלי התשובה, מקבוצות שונות וכן מאוהדיה הרבים.
כל הזכויות שמורות ©בענין הזה לדעתי החשבון לטווח הרחוק אינו עומד במבחן הכדאיות מי שסוכם כרגע אולי יהיה טוב כנקודת מוצא אולם מבחינת היתרון העתידי הכיון הוא בצפון קרי השוגו' ה6 ,וזה מבחינת פיתוח אזור ברסלבי,בקרבת הרב -אולי גם שדה תעופה -חברת תעופה וכו' הפוטנציאל איננו ממומש כראוי בראיה עתידית . כמו כן כ20 וקרקע עתידית לעוד20 מלוני דירות באומן אשר זמן ראש השנה יהיה שייך לבעל הפרויקט כמו כן כמה מרכזי קניות ,קניונים שדה תעופה קטן וכו', יהיה כדאי לשקול מחדש.או לפחות ברירת מחדל שתעביר את עיקר המשקל לשוגו' ה6 בעתיד[כמו כן האזור מתאים לנ נח ננחים וכן השוגו' ה6 פרגמטי ביחסו אליהם והם הם העתיד ''בכאן נכנס תפקידו של השוגון ה3''הצפי העתידי מהננחים הוא כמיליון איש ואפילו יותר בעשור או שני עשורים הבאים וכדאי הוא שכן רובם עובדים ומשרתים בצבא,וכן קרש הצלה לשכבות הנחשלות שאפילו ש'ס איננה מסוגלת להגיע אליהם וכמובן שאינם טורחים כלל להצביע,בקיצור תיקון חברתי שיחסוך כספים רבים ממשלם המיסים ואין צריך לומר שיוריד את נתוני הפשיעה בצורה דראסטית בעתיד ,רבותי מישהו ביזבז כאן הרבה מאד הון אלקטוראלי עתידי],כמו כן השוגו, ה2 יתאים גם הוא לאווירה מבחינת האיזון הטבעי המנוגד[בתור מתנגד שיטתי לברסל'ב] ויפתח חצר מאמינים חסר תקדים,וזאת בקרבת מקום עליה לרגל לעדה המרוקאית ,כמדומני שמשפחת אבוחצירה תתאחד כתומכת בו לענין זה,כמו כן הומלץ לשדרג את מעמד השוגון ה4 ולממלא מקומו הומלץ ר'אליהו ביטון,רבה של ביריה וזאת כחלק משלים לעניינו של השוגון ה2 כרב הכולל לעדה הומלץ ר'שלמה עמר הראשון לציון דעתה וזאת לאחר כניסת השוגון ה1 למסלול במהלך עתידי מקביל לעתיד עד אז תגובש רשימת רבנים לשיטת השוגון ה71 אף לעדה התימנית הגם שמבנה העדה יחודי 26 בתים אשר במרכזם בית שושלת המהרי'ץ הלא הוא בית צאל'ח,וכן בשאר עדות היכן שאפשר עניין זה יתן דגש לזהות הפרט במכלול פסיפס הזהויות הכולל,כך שהדבר דומה לארכיאולוגיה זהותית ושימורה ויש יתרון לשיטה זו על הקיימת כיום שכן הזהות הלאומית הכוללת צפויה להתחזק בכמה רבדים
פרופסור רות גביזון אמרה בהרצאה בטקס סיום במכון מנדל למנהיגות כי הבורות התרבותית של החינוך החילוני מסוכנת לחוסנה של המדינה.

גביזון קבלה על כך שתלמידי מערכת החינוך הממלכתית אינם יודעים מדוע חשוב שתתקיים מדינה יהודית ומדוע טרם הסתיים המאבק על כך. לדבריה, יש בכך סכנה לישראל כמדינה יהודית.
והבן היטב ונוסיף בכאן את סוגיית ישוב הצפון ואלו דברי-
דני איילון, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון שהצטרף לאחרונה למפלגת ישראל ביתנו, אמר כי "אם הממשלה לא תדאג לרוב יהודי בצפון הארץ, אז הרוב הערבי בגליל יכריז על עצמאות על בסיס תקדימי קוסובו, אוסטיה ואבחזיה".
לדברי איילון, "התביעה הפורמלית הזאת תגרום לפירוקה של מדינת ישראל באופן מעשי".
חוץ מזה יש את הרנטגן שעורך שם טקסים ממינים שונים,כמו כן באופן דומה בטבריה מוקד עליה לרגל לר' מאיר בעל הנס גם שם ישנו שוגון כמדומני בעל חצר מאמינים וגם זה לא הובא בחשבון,תעשו חשבון טוב איך לא להפסיד חצי מיליון מצביעים פוטנצאליים ,כמו כן מיקומו מחדש ושידרוגו של השוגון ה1 יוכל להביא בסופו של תהליך יחד עם שיתופו של ראש העדה כ5-10 מנדטים בהליך יחודי ויעודי שנרקם בקפידה רבה,עוד יש להביא בחשבון את שידרוגו של השוגון ה4 לראשות הציבור הציונות הדתית ושילוב השוגו' ה30 כראש העדה , והנה כלל הנציגים כולל ש'ס ואגודה וכולל אלו שלא פורטו,כגון חב'ד אשר יכולים להיות שליחים מעולים בתפוצות ,כמו כן יש לראות את העדה האתיופית ושילובה נציגיה בפרויקט הרמב'ן בראיה עתידית בפרט לאור העניין שצויין במאמר ''מבוך הסתירות בנוגע לאפריקה בעתיד הרחוק והבן היטב, את האפליקציות הנגזרות מהסכם עם סוריה מה מקומו בכאן,ודי בזאת. ונחזור לאמור בענין חסידות חב'ד ואין לזלזל בכך שכן בעתיד אפשר שהקהילות יקבלו זכות הצבעה מכח אפשרות חוק השבות ,כמו כן יש להתחשב בקהילת שבט המנשה ושאר שבטים ע'פ יחוסם ועם מה שהובא במאמר מבוך הסתירות ,ומחברת המבוך יובן העניין וכן הסרת ההתנגדות והבן איך אפילו מי שטען מה נעשה מחר אם מאה מיליון יטענו לשרשים יהודיים אין זו טענה כלל והבן ודי בזה ,והנה עם קצת חקיקה אוהדת,הדבר יכול להיות משמעותי לעניין הדמוגרפי,ובפרט לעניין הפרובינציות האמורות במעטפת מחברת המבוך בעתיד ולעניין משמעויות רבות והבן היטב.אף הם הובאו בחשבון בפרויקט הרמב'ן לטווח הרחוק, יבוצע באופן פרו-דמוקרטי פנימי, נ'ב חשבון קטן כמה מנדטים ס'ה ?וסינכורנן[השיטה המוצעת בזאת הינה פרי פיתוח יחודי אשר חלות עליו זכויות יוצר ולא אפרט מטעמים ברורים ,כלומר איחוד השיטות השונות[וכפי שהצענו במחברת המבוך יובן גודל הפרויקט וחשיבותו ] וסינכרונן תוך כדי שמירה על כל שיטה ושיטה על יחודה ומסורתה ,פרי הגות זה הוא הדבר שעבורו מוצעת ''העסקה'' הוא ''מפתח המבוך''ולמיטב ידיעתי אין לה תחליף,וכפי שאמר מורי וחברי,תורה ושכרה בצידה ,] ?,ומי כדאי לעבוד איתו? ,והאפשרויות המדיניות הנגזרות,?והאינטרס לתמיכה מצד ידידנו?למותר לציין שהוא שלב מכונן לפרוייקט ''חומש' ומקביל בחשיבותו ובהכנתו לתכנית המיתאר הפרובנציונלית והבן היטב כי ב' מסלולים הכרחיים הם לעתיד הרחוק אולם הכנתם היא מהכרח הזמן והמקום והבן היטב ועוד כי משלימים הם זה לזה[ואם תתבונן ותגדל השקפתך עד שתדע כי החוקה השניה הבינ'ל הנה תפקידה דומה לאיזון הקיים בין צבא טורקיה לבין הממשל,אלא שאנו העתקנו האיזו לכלים משפטיים והבן היטב מיתוס עשרת שבטי ישראל האבודים
ימי קדם / ימי הביניים / העת החדשה / החיפוש אחר עשרת השבטים האבודים / קהילות יהודיות ועשרת השבטים / החיפוש נמשך / מקורות באינטרנט
ימי קדם
אחרי מותו של המלך שלמה (928 לפנה"ס בקירוב) נחלקה ממלכתו לממלכת ישראל ולממלכת יהודה. תחומה של ממלכת ישראל השתרע ברוב מרכז וצפון ארץ ישראל וישבו בו צאצאי עשרה מתוך שנים-עשר השבטים המקוריים שכבשו את ארץ כנען - הארץ המובטחת - בהנהגת יהושע בן נון: אשר, דן, אפרים, גד, יששכר, מנשה, ראובן, שמעון, נפתלי וזבולון. ממלכת יהודה שכנה בירושלים ובגבעות יהודה וישבו בה שארית השבטים יהודה ובנימין. ממלכת ישראל נכבשה על ידי האימפריה האשורית בשנת 721 לפנה"ס, וכחלק מהמדיניות, גורשו התושבים לאזורים אחרים באימפריה. עשרת השבטים נטמעו בעמים ושבטים אחרים או התמזגו עם שבט יהודה ובנימין. אלה האחרונים גורשו גם הם, למסופוטמיה, אחרי נפילת ירושלים בידי הבבלים תחת שלטון נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס (יחזקאל ל"ז 21-23)
היעלמותם המסתורית של עשרת שבטי ישראל הולידה את האמונה שבעתיד יתגלה מקומם והם ישובו לארץ ישראל כאבות היהודים צאצאי שבט יהודה ובנימין, כפי שעשו כשנחרבה בבל על ידי פרס. שורשיה של אמונה זו בפרשנויות לטקסט המקראי, בייחוד בדברי הימים א' (ה', 26) ונביאים (ישעיהו י"א, 11-12 וגם אחרים) וגם בכמה קטעים בספרים החיצוניים (עזרא ב', י"ג, 39-50).
חכמי המשנה והתלמוד עסקו בגורלם של עשרת השבטים. דעתם נחלקה, היו שסברו, כמו רבי עקיבא, כי לא ישובו, ואחרים צידדו ברבי אליעזר שטען כי עשרת השבטים עתידים לחזור (משנה, סנהדרין 10:3; למראי מקום נוספים ראו תלמוד בבלי, שבת 147ב, ובמדבר רבא 9:7). הרבה השערות וניחושים נוצרו גם לגבי מקומם של השבטים, עד אשר נתגבשה אגדה כי עשרת השבטים חיים באזור שמעבר לנהר הפלאי סמבטיון, שזורם במשך ששת ימות השבוע, וחדל מזרימתו ביום השבת, כשעשרת השבטים מנועים מנסיעה. מראי מקום למוטיב זה אפשר למצוא במקורות יהודיים קלאסיים (בראשית רבא 73:6; סנהדרין 10:6/29ב). האגדה מוזכרת גם אצל יוספוס פלביוס (מלחמות: 7:96-97) ובכתבי היווני פליניוס הזקן (היסטוריה נטורליס 31:24).
ימי הביניים
מיתוס עשרת השבטים גרם לרבים, הן יהודים והן לא-יהודים, לצאת ולחפש את מקומם של השבטים, שכן חזרתם אל ארץ ישראל נתפסה כמשימה שתבשר את בוא המשיח, וכסימן לימות המשיח ולגאולה בכלל. אלדד הדני הוא הנוסע הימיביניימי הנודע ביותר שהכריז כי איתר את מקום עשרת השבטים. אלדד, נוסע יהודי בן המאה התשיעית, טען שהוא עצמו צאצא של שבט דן. הוא דיווח כי עשרת השבטים נמצאים "מעבר לנהרות חבש" על גדות הנהר סמבטיון. בנימין מטודלה, שיצא למסעותיו מספרד במאה ה-13, דיווח כי יהודי פרס האמינו שהשבטים אשר, דן, נפתלי וזבולון חיים בכמה עיירות מעבר לנהר גוזן, באזור הררי בשם ניסאבור, במרחק עשרים ימי מסע. השערות אלה התחזקו מכוחן של מסורות נוצריות על פרסטר ג'ון, שליט אדיר שחלש על אזורים נרחבים שלפי המאמינים היו במזרח הרחוק או באפריקה. רוב הפרשנויות הנוצריות מימי הביניים על פרסטר ג'ון מכילות גם התייחסות לעשרת השבטים, לרוב דומות מאד לתיאוריו של אלדד הדני. גם הרב עובדיה בן אברהם מברטינורו טען ששמע מיהודי עדן בתימן, וגם מסוחרים מוסלמים, כי השבטים האבודים חיים מעבר לסמבטיון, שאליו אפשר להגיע במסע של חמישים יום אל פנים מדבר עדן.
העת החדשה
כמה התפתחויות הולידו עניין מחודש בגורל עשרת השבטים. עליית הקבלה והמיסטיקה היהודית החל במאה ה-16; פעילותן של תנועות משיחיות, למשל זו של שבתאי צבי (1626 - 1676) שהייתה בעלת ההשפעה החזקה והנרחבת ביותר; התגליות הגיאוגרפיות הגדולות; והקשר שנוצר בין אירופה לבין ארצות ואוכלוסיות שלא היו ידועות קודם, כל אלה הגבירו את סקרנותם ותעוזתם של עורכי המסעות לגילוי עשרת השבטים. חכם הקבלה הירושלמי הרב אברהם בן אליעזר הלוי מתאר, במכתב משנת 1528, את יהודי אתיופיה כצאצאי השבטים דן וגד. במכתב שקיבל הרב ישראל אשכנזי מירושלים מוזכר אדם שטוען כי הוא מעשרת השבטים, ומעיד כי אנשי השבטים כלל לא שמעו על התורה שבעל פה. במאה ה-16 הצליח ההרפתקן דוד ראובני להתקבל לפגישה אצל הקיסר קארל החמישי ברגנסבורג, יחד עם משיח השקר שלמה מולכו (1500 - 1532), וטען שהוא מייצג קרוב משפחה של המלך יוסף, שליטם של שבט ראובן, גד וחצי מנשה. אחריתו של ראובני הייתה מוות בכלא ספרדי בשנת 1538, אך סיפורו יוצא הדופן דחף את אברהם בן מרדכי פריסול (1451 בקירוב - 1525), היהודי הראשון שהזכיר בכתביו את יבשת אמריקה שאך זה נתגלתה, להקדיש פרק שלם בספרו לנושא עשרת השבטים ("איגרת אורחות עולם", ונציה 1586). במאה ה-17 מיתוס עשרת השבטים האבודים הלך ונהיה לנושא מרכזי בתעמולה השבתאית של תומכי שבתאי צבי. משיח השקר שבתאי צבי מתואר כמפקדם של עשרת השבטים. הרב מנשה בן ישראל מאמסטרדם (1604 - 1657) בספרו "מקווה ישראל" (לונדון 1652) מביא עדות של בן האנוסים הפורטוגזי אהרון לוי שנקרא אנטוניו דה מונטזינוס. הוא סיפר שבמסעותיו לדרום אמריקה (אקוודור, פרו, קולומביה, ונצואלה) נפגש עם שבטי אינדיאנים שקיימו כמה מנהגים יהודיים, ואשר היו לכאורה צאצאי שבט ראובן ולוי. כשעתר מנשה בן ישראל (בהצלחה) להרשות ליהודים להיכנס אל אנגליה תחת שלטונו של אוליבר קרומוול, עשה שימוש באגדת השבטים האבודים.
במאה ה-19 התחדשה בקרב יהודים ההתעניינות בגורלם של עשרת השבטים, וכמה קהילות יהודיות שלחו שליחים לתור ולחפש אותם. נוסעים אחרים נטלו על עצמם את משימת הגילוי באופן עצמאי. יוסף ישראל (1818 - 1864) היה הרפתקן יהודי יליד רומניה, ומעריץ מושבע של בנימין מטודלה, עד כדי כך ששינה את שמו ל"בנימין השני". בשנים 1845 - 1859 ערך מסעות לאיסטנבול, לטורקיה, למצרים, לסוריה, לארץ ישראל, לכורדיסטן, למסופוטמיה, לפרס, לאפגניסטן, להודו, ולצפון אמריקה (אחרי 1859), חיפש וחקר אודות עשרת השבטים האבודים. הוא פגש הרבה קהילות יהודיות שונות ואסף מידע חשוב על אורחות חייהן ומסורותיהן. בקרב קהילות אסיה פגש אנשים מ"בני ישראל" בהודו, אשר לדעתו התייחסו על עשרת השבטים.
גם מארץ ישראל יצאו חוקרים ומגלים בעקבות השבטים האבודים, ביניהם הרב ברוך מפינסק, אשר יצא למסעותיו מצפת בשנת 1830, ונרצח בתימן; יצחק בן חיים ברוך הלוי (נפטר ב-1886) נסע מטבריה להודו בתקווה למצוא את נהר הסמבטיון; יחזקאל אש, רופא יליד גרמניה, עזב את ירושלים בשנת 1848 ונעלם באתיופיה אחרי מסעות במצרים ובתימן; והרב משה יפה מחברון נעלם במהלך מסעו השני להודו, בשנת 1848.
הרב משה בן יצחק אדרי (1774 בקירוב -1842) יליד מרוקו, רב ומקובל שחי באמסטרדם ובלונדון ולבסוף בא לארץ ישראל, חיבר שתי יצירות על החיפוש אחר השבטים, "מעשה נסים" (יצא לאור בעברית ובגרמנית באמסטרדם 1809, ואחר בלונדון ב-1834), תיאור מיתי של נהר הסמבטיון, ומאמר בשם "דין וחשבון היסטורי על עשרת השבטים שהתיישבו מעבר לסמבטיון במזרח ועוד נושאים מעניינים על מצבם של בני ישראל במקומות שונים בעולם" (לונדון 1836).
לא רק יהודים, גם נוצרים ומוסלמים חיפשו אחר עשרת השבטים, כמעט בכל מקום בעולם. למעשה, במאות האחרונות נהיה החיפוש למוטיב חוזר אצל הרבה עורכי מסעות נוצרים, מיסיונרים, סופרים ומגלי ארצות מהכנסייה הקתולית וגם בקרב פרוטסטנטים. בקרב החוקרים התרחשו חליפין של מוטיבים, מנהגים, רעיונות ותפיסות ששאלו היהודים מהלא-יהודים, וגם להפך.
בתקופות שונות, לא מעט שבטים ילידיים, קבוצות אתניות ועממים בכל היבשות זוהו כצאצאים אפשריים של עשרת השבטים, בין היתר באסיה - אפגניסטן, אזרביג'אן, בורמה (מאינמאר), כורדיסטן, קשמיר, סין ויפן. במערב אפריקה - מאלי, גאנה וניגריה. באפריקה הדרומית - זימבבווה, לסוטו, דרום אפריקה ומוזמביק. במזרח אפריקה - אוגדה, אתיופיה ואריתריאה. באירופה - הקלטים באיים הבריטיים. באוקיאניה - הילידים בניו זילנד. בדרום אמריקה - אקוודור, קולומביה, ונצואלה. בצפון אמריקה - האמריקנים הילידיים והמורמונים. כל אלה נקשרו בזמן זה או אחר אל עשרת השבטים. לעתים קרה שאמונות שהפיצו נוסעים מאירופה, יהודים ונוצרים כאחד, נקלטו ונטמעו אצל אותן קבוצות אתניות, ולא אחת, אחרי שעברו גלגולים ועיבודים, נהיו לחלק בלתי נפרד מזהותן ומהאתוס שלהן החיפוש אחר עשרת השבטים האבודים
אמריקה
גילויה של יבשת אמריקה ושל האוכלוסייה המגוונת שבה, הוליד אצל יהודים ונוצרים גל חדש של השערות על אבות-אבותיהם העברים לכאורה של הילידים האמריקניים. הבישוף הספרדי ברתולומיאו דה לס קאסאס (1484 - 1566), שהגן בלהט על זכויותיהן של האומות הילידיות באמריקות, היה סבור שהאינדיאנים באמריקה הם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים. אותו רעיון הגו גם מיסיונרים אנגלים. תומס ת'ורוגוד, מחבר הספר "יהודים באמריקה" (לונדון 1650), תמך בתפיסה זו, גם הוא חשב שהאינדיאנים מתייחסים על העברים הקדומים. אף כי התיאוריה של ת'ורוגוד עוררה כעס ומחלוקת מיד עם פרסומה, בין היתר מצד הכנסייה, בכל זאת משכה אחריה חוקרים ומגלים שחיפשו אחר עשרת השבטים, והמשיכו לפרסם עוד ועוד רעיונות חדשים על המוצא העברי של כל הילידים האמריקניים או של חלקם, בצפון אמריקה ובדרומה.
בדרום אמריקה, המיסיון הספרדי הוא שדחף וקידם את ההנחה על מוצא האינדיאנים מעשרת השבטים. כמו כן, נוסעים ומגלים שנתקלו בשרידים ארכיאולוגים מרשימים מהציביליזציות הפרה-קולומביאניות, ואנשים שחקרו את אורחות חיים של שבטים, האמינו שקיים דמיון בין השבטים שפגשו לבין מנהגים שייחסו לתנ"ך או ליהדות. רוב העדויות בכתב מתייחסות לשבטים ילידיים באזור של בוליביה כיום, אקוודור, ונצואלה ופרו, וגם ארצות מרכז אמריקה, ובייחוד מקסיקו. בין הכותבים העיקריים בנושא זה היו האב דייגו דוראן (נפטר 1588 בקירוב), מחבר "האצטקים: תולדות האינדים בספרד החדשה", והאב גרגוריו גארסיה, מחבר "מוצא האינדיאנים בעולם החדש" (מדריד 1729).
הנחת הקשר שבין עשרת השבטים האבודים לבין הילידים של צפון אמריקה זכתה לתמיכה הולכת וגוברת במאה ה-18, ככל שהעמיקו האירופאים לחקור את היבשת. ג'יימס אדאיר (1709 - 1783) שניהל קשרי מסחר עם האינדיאנים וחי בקרבם ארבעים שנים, היה מהראשונים שהאמינו בקשר בין עשרת השבטים לבין השבטי האינדיאנים של צפון אמריקה. הוא גיבש וניסח את התיאוריה בעניין בספרו "תולדות האינדיאנים האמריקניים" (לונדון 1775). באותה תקופה תמך בתיאוריה זו גם צ'רלס ביטי, מיסיונר בשטחים שממערב להרי אלגני, ששטח את דעותיו ב"יומן מסע בן חודשיים שמטרתו לקדם את הדת בקרב תושבי הספר בפנסילבניה ולהביא את הנצרות לאינדיאנים ממערב להרי אלגני" (לונדון 1768).
במאה ה-19, המורמונים (אשר מאמינים בהתגלות ישו לפני "הקדושים המאוחרים") תמכו גם הם בתפיסה זו, והאמינו שהם צאצאים של כל שבטי ישראל, אם כי רובם מגדירים עצמם כבני אפרים (בן יוסף).
גם א. בודינוט (1740 - 1821) , מחבר "כוכב במערב, או: ניסיון צנוע לגלות את עשרת שבטי ישראל האבודים מכבר, לקראת שיבתם לעירם האהובה ירושלים" (טרנטון, ניו ג'רזי, 1816), חשב שיש קשר בין ילידים אמריקנים לבין עשרת השבטים, וגם איתן סמית' (1762 - 1849), מחבר "על העברים" (פולטני, ורמונט, 1825), ישראל וורסלי (1768 - 1836), מחבר "על האינדיאנים האמריקנים, אופיים, מנהגים, לשונם, חגיהם, דתם, ומסורות שמוכיחות שהם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים" (לונדון 1828). מרדכי מנואל נוח (1785 - 1851), עיתונאי יהודי אמריקני, ששמו ידוע בעיקר בשל הניסיון לייסד מדינה יהודית בצפון אמריקה בשם "אררט", היה גם הוא חסיד התיאוריה הזאת, ופרסם את רעיונותיו ב"הוכחה לכך שהאינדיאנים האמריקניים הם צאצאי עשרת שבטי ישראל האבודים, דברים שנישאו באזני איגוד הספריות המרכנתילי בקלינטון הול" (ניו יורק 1837)
מרכז אסיה
המסע המסורתי בעקבות עשרת השבטים התרכז במשך מאות שנים במרכז אסיה, על גבול האימפריה האשורית העתיקה, ולכן במשך תקופה ארוכה, הרבה קבוצות אתניות באזור קווקז, מרכז אסיה ואפגניסטן תוארו כצאצאים של עשרת השבטים. ג'יילס פלצ'ר (1548 - 1611), משורר אנגלי ושגריר בחצר המלכות הרוסית במוסקבה במחצית השנייה של המאה ה-16, הפיץ תיאוריה שהראתה כיצד מוצאם של הטטארים של מרכז אסיה מעשרת השבטים. היה זה בהמשך לאמונה הימיביניימית על מוצא הטטארים, שמופיעה לראשונה בעדותו של הנזיר האנגלי מתיו מפריז (נפטר ב-1259), ונזכרת שוב בחיבור מאת תומס בראדווארדין (1290 - 1349). ההסכמה על הקשר לכאורה בין עשרת השבטים לבין הטטארים נמשכה גם במאה ה-18, עם טיעוניו של אהרון היל האנגלי.
בימי הביניים המוקדמים, דרום רוסיה ואזורים סביב הים הכספי היו במרכז הממלכה הכוזרית. התגיירותם של כמה שליטים כוזרים הייתה כר נרחב לניחושים על קשר אפשרי בין עם זה ממוצא טורקי-מונגולי לבין עשרת השבטים. גם קהילות יהודיות בקווקז, למשל יהודי גרוזיה ודגסטן, ("היהודים ההרריים"), נקשרו לעשרת השבטים. תיאוריות אלה פותחו במאה ה-19 על ידי הכומר יעקב שמואל, יהודי שהתנצר ונהיה מיסיונר בקרב יהודי הודו, פרס וערב. בעקבות מגעיו עם יהודי דגסטן, טען שמואל כי הם צאצאי עשרת השבטים, למרות שהם עצמם (לטענתו של שמואל) לא האמינו כך. דעותיו נתפרסמו ב"בשם היהודים הפזורים בהודו, בפרס ובערב" (לונדון 1840) אולם רק כעבור כמה עשורים, לקראת שלהי המאה ה-19, אימצו יהודי דגסטן את גישתו, בעקבות התיישבותם של יהודים רוסים שסיירו והחלו להתיישב בקווקז, והאמינו מאד בטיעוניו של יעקב שמואל.
אפגניסטן
נתח גדול מתשומת לבם של מחפשי עשרת השבטים קיבלו שבטים אחדים באפגניסטן, בייחוד הפתנים. התיאוריה על מוצאם מהשבטים פותחה תחילה על ידי נוסעים אירופאים ואחר כך התקבלה גם אצל יהודים. גם מוסלמים האמינו, כי אפגניסטן היא המקום המתאים ביותר לחיפוש אחר השבטים. כבר בשלהי המאה ה-18 הגה את הרעיון, שמוצא שבטים אפגניים הוא מעשרת השבטים, סיר ויליאם ג'ונס (1746 - 1794), חלוץ בחקר לימודי הודו, בהקדמה שחיבר לתרגום האנגלי ל"סודות האפגנים" מאת הנרי ואסיטארט (1732 - 1770) הבריטי, מושל בנגל, שהיה מהאירופאים הראשונים שהתעניינו בתולדות אפגניסטן ובמסורותיה. גם הנרי ולטר בלו (1834 - 1892), מנתח אנגלי יליד הודו, שהיה אדם מצליח במינהל הבריטי בהודו, האמין ברעיון זה, והרבה לעסוק באפשרות הקשר בין קבוצות באפגניסטן לבין עשרת השבטים. אחת הדרכים בהן ניסה להוכיח זאת, היא הדמיון שבין שמות-מקומות, שמות-אנשים ומלים עבריות לבין מלים ושמות מקומות בלשונות וניבים אפגניים. כמו כן טען שיש דמיון במנהגים ובאורחות, וגם דמיון בפיזיונומיה בין שבטים באפגניסטן לבין הגזע היהודי (הטענה האחרונה אופיינית מאד לחוקר במאה ה-19). בעקבות בלו באו נוסעים וחוקרים רבים והרבו להביע ולהציע רעיונות חדשים בדבר הקשר שבין שבטי אפגניסטן לבין עשרת השבטים האבודים יפן
נוסעים ומגלים היו סבורים כי היפנים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים. נ. מקלאוד, מיסיונר סקוטי שהגיע ליפן בשנת 1867, גיבש לראשונה סברה זו, ופירט את תצפיותיו, פרשנותו והשערותיו בספר "עיקרי ההיסטוריה העתיקה של יפן", שיצא לאור בנגסאקי בשנת 1875. הוא הוכיח (לשיטתו) כי מוצא היפנים מעשרת השבטים. באופן מתוחכם ניסה להסביר ולבנות מחדש את ההיסטוריה העתיקה של יפן, כך שתתאים לפרשנות שלו למקרא. רעיונותיו של מקלאוד אומצו על ידי כמה מיסיונים באירופה, וצברו פופולאריות גם בקרב יפנים מסוימים, בייחוד כאלה שהתנצרו. הבישוף ג'וג'י נאקאדה (1869 - 1939), מתנועת "כנסיית הקדושה", ד"ר זניאיצ'ירו אויאבה וד"ר צ'יקאו פוג'יסאווה, מרצה באוניברסיטת ניהון, ואחרים, תמכו בגלוי בתיאוריה על הקשר בין מוצא העם היפני לבין עשרת השבטים, ופרסמו את ממצאיהם ואמונתם בספרים שיצאו לאור ביפן במחצית הראשונה של המאה העשרים.
האיים הבריטים
הקשר לכאורה בין עמי האיים הבריטים לבין עשרת השבטים האבודים ראשיתו ברעיונותיו של ריצ'רד ברת'רס (1757 - 1824), אשר טען שהוא נביא. את שנותיו האחרונות בילה ברת'רס עצור בבית מחסה לחולי נפש. בשלהי המאה ה-18 יסד תנועת מילניום שמשכה הרבה חסידים. ברת'רס טען שהגאולה תתרחש כשישובו היהודים לארץ ישראל, ובכלל זה שיבתם של עשרת השבטים. לדעתו, צאצאי עשרת השבטים מצויים בקרב תושבי האיים הבריטים. בהמשך הרחיב את הרעיון ג'ון פינליסון, עורך-דין סקוטי, בספר שפרסם בשנת 1849 , וגם וויליאם הנרי פול (נולד 1820) ב "אנגלו-ישראל: הוכחה כי הגזע הסקסוני הוא עשרת שבטי ישראל האבודים" (טורונטו 1889), וראלף ודג'ווד בספר מ-1814. אולם, היה זה ג'ון וילסון (נפטר ב-1871) האירי, שהפך את הרעיונות לתנועה של ממש, ששמה "בריטיש איזראליזם". הוא ותומכיו שאפו לחקור ולהוכיח את הקשר ההיסטורי בין עשרת השבטים לבין העם הבריטי באמצעות גלי הגירה ממרכז אסיה לחופים הצפוניים של הים השחור, ולבסוף לבריטניה. לתנועה היו חסידים רבים בבריטניה, ובהמשך התפשטה לארצות אחרות דוברות אנגלית, ובייחוד לארצות הברית. היא המשיכה לפרוח בראשית המאה העשרים, ואפילו היום יש לה חסידים בארצות רבות.
קהילות יהודיות ועשרת השבטים האבודים
מסורות ואגדות אודות מוצא מעשרת השבטים יש בקרב כל מני קהילות יהודיות בתפוצות, ובקרב עולים בישראל. בעת החדשה, הקשרים שנוצרו בין קהילות יהודיות אירופאיות לבין קהילות באסיה ובאפריקה, הולידו סקרנות גוברת על מוצאן של קהילות שבימי הביניים ובראשית העת החדשה נמצאו בשולי העולם היהודי. למשל, יהודי בוכרה שבמרכז אסיה (אזור שעבר בתחילת המאה ה-19 תחת שלטון רוסי), קיבלו ב-1802 מכתב מיהודי העיר שקלוב בליטא (אז חלק מהאימפריה הרוסית) ובו נשאלו האם הם צאצאי עשרת השבטים.
דוגמא נוספת היא קהילת "בני ישראל" בהודו. על פי מסורת אחת שלהם הם צאצאי שבט יהודה, ועל פי מסורת אחרת - צאצאי שבט זבולון. ובמקרה של יהודי קוצ'ין, הודו, מבקרים מבחוץ (במאה ה-19) הם שתיארו אותם כצאצאי השבטים, בעוד שהם עצמם אינם מאמינים בכך.
אצל יהודי גרוזיה, אחת הקהילות היהודיות הקדומות בתפוצות, מתועדות מסורות ואמונות בדבר הקשר עם עשרת השבטים.
בשלהי המאה ה-18 ניסו אחדים מבני הקהילה הקראית של קרים להוכיח כי הם צאצאי עשרת השבטים וכי התיישבו באזור קרים כבר במאה השביעית לפנה"ס. מטרתם הייתה להשיג פטור ממס ומשירות צבאי מהרשויות הצאריות על ידי שיטענו שאין להאשימם במותו של ישו משום שאינם שייכים ליהודים הרבניים. הנציג המובהק של תפיסה זו היה אברהם בן שמואל פירקוביץ' (1786 - 1874), מלומד קראי שבמאמציו להוכיח את עתיקות הקראים בקרים, אפילו זייף מסמכים וממצאים ארכיאולוגים.
את הדוגמא המובהקת ביותר למסורת פנימית בדבר מוצא מעשרת השבטים, מוצאים אנו בקרב יהודי אתיופיה. קהילת "ביתא ישראל" מייחסת עצמה על שבט דן. יש לציין כי בשנת 1973, כאשר הכיר הרב הראשי הספרדי דאז, עובדיה יוסף, ביהדותם של יהודי אתיופיה, טען גם הוא בתוקף שהם צאצאי שבט דן האבוד.
מיתוס עשרת שבטי ישראל האבודים הוא נושא חוזר בפולקלור של קהילות ישראל בתפוצות. אגדות על גורל השבטים, על צאצאיהם, על מפגשים עמם, או על מקומו ותיאורו של נהר הסמבטיון, ועל האמונה שישובו לבסוף אל ארץ ישראל, חוזרות ומופיעות במסורות יהודיות במרוקו, בתימן, במזרח אירופה, ועוד
[תורת נח בצד תורת ישראל]ולזה תמצא שתורת בני נח ותורת משה, עם שהם חלוקות בעניינים פרטיים כמו שיבוא, (מאמר ג' י"ג) הנה הם מסכימות בעניינים הכוללים אשר מצד הנותן, ושתיהן נמצאות בזמן אחד. שאפילו בזמן המצא תורת משה לישראל, הייתה נמצאת תורת בני נח לכלל האומות, והיו מתחלפות כפי התחלפות הארצות, רצה לומר: ארץ ישראל מחוצה לארץ, וגם כפי התחלפות האומות זו מזו מצד האבות.
ואין ספק שהאומות היו מגיעות ע"י תורת בני נח, אחר שהיא אלוהית, להצלחה האנושית, עם שלא הייתה במדרגת ההצלחה המושגת לישראל מצד התורה. אמרו רבותינו ז"ל: חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.
וזה מה שיורה שאפשר שימצאו שתי תורות אלוהיות בזמן אחד לאומות מתחלפות, וכל אחת מהן מגעת המתנהגים על פיה אל ההצלחה האנושית, אף על פי שיתחלפו במדרגת ההצלחה המושגת מצד שתי התורות.
וההתחלפות הזה בתורות אי אפשר שיבוא בעיקרים ולא בשורשים המסתעפים מהם. ולזה תישאר הבחינה אשר לתורה מצד עצמה תמיד על עניין אחד ,וכתיב ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד וגו'[הערה,לבדוק למי נשלח פסוק זה,ומתי,ואיזה מתנה הוא קיבל לפורים ומתי] , ומאי יתרון, מקום שמשם נחצב הארץ, והוא יתרון ממה שהיה, ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם כשאנשי העולם ראוים לקחת מזיוו אז הוא יתרון:
צו. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנו שמים והוא כסאו של הקב"ה, והוא אבן יקרה, והוא ים החכמה וכנגדה תכלת בציצית, דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כ"ד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, ואומר (יחזקאל א' כו) כמראה אבן הספיר דמות כסא: ,אמנם המו'נ וספרי המסגרת הנה הם עניין ''התורה'' ומה שנתחדש במתן תורה ע'כ, ודי למבין בענין שרשי העניינים באומות וטענת מי קדם למי התרנגול או הביצה,והנה כשקוראים את "מלאכים אינם חולמים" אי אפשר שלא להבחין בקיומם של רעיונות מקבילים בין משנתו של אבן ערבי (אחרי "ספר הבהיר", אך לפני ה"זהר") לבין הקבלה וספרות ימי הביניים, שמקורם באותו אקלים תרבותי. עם זאת, חשוב לציין כי בניגוד לדתות הממוסדות, הנוטות להבליט את השונה עד למלחמות חורמה עקובות מדם, בין תורות הסוד של הדתות הממוסדות שוררת קרבה רבה, ונראה שהן מצביעות לאותו מקום שהוא מעבר למפריד והנה בשטח זה של הפילוסופיה המופשטת יש להכין את השטח לדיאלוג בין שלשת התרבויות המונותאיסתיות ומאחר וכעניין פילוסופי, פוליטי וחוקתי, מדינות שואבות את האוטונומיה שלהן מלגיטימציה פנימיתוהנה ומאחר שאף על פי שהכרה דיפלומטית מהווה גורם חשוב בקביעת ריבונות משפטית מעמדה אינו בלעדי כפי שמעוגן בסעיף 3 של אמנת מונטווידאו המציין : "קיומה הפוליטי של המדינה איננו תלוי בהכרה מצד מדינות אחרות."ומאחר ש אמנת ויינה למשפט חוזי כותבת על נושא הפירוש כי: "הסכם צריך להתפרש ביושר, על פי המשמעות הרגילה של מושגי ההסכם בהקשרם, ולאור מטרתם".אמירה זו היא בעצם פשרה בין שלוש תאוריות שונות של פירוש:הגישה הטקסטואלית - אומרת כי צריך להתבסס על המשמעות הרגילה של הטקסט, ולטקסט האמיתי יש משקל רב.גישה סובייקטיבית שאומרת שצריך להתחשב הרעיון שמאחורי ההסכם, בהקשר שלו, ובמה כותביו התכוונו כשכתבו אותו.גישה שלישית מתבססת על פירוש "לאור המטרה", כלומר הפירוש המתאים ביותר ליעד של ההסכם, שגם נקרא "פירוש אפקטיבי".
אלה הם החוקים הכלליים של הפירוש; חוקים פרטניים עשויים לחול בתחומים שונים של משפט בינלאומי ומאחר ו] /.סוקרטס מצביע על הנטייה האנושית להשחתה על ידי כוח, ולפיכך את המעבר מטימוקרטיה, אוליגרכיה, דמוקרטיה וטירניה:[1] יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה[החוקה השניה]. ה"עיר הטובה" מצוירת כזו שמושלים בה מלכים-פילוסופים הדיפלומטיה היוונית הייתה בלתי מפותחת. עיקר עניינם היה בניהול הפוליס, ערי המדינה היווניות,''בכאן נכנסת שיטת שלושת החוקות'' כגורם מונע הידרדרות ,אף כי שיטתו היא המקבילה הרעיונית לרישיליה בנוסח הבינ'ל עדיין נמצא חסר ולכך הבאנו לעיל סידור או הסכמה כוללת ענייני האנשים אלו עם אלו בכל עסקיהן, והמשא והמתן אשר ביניהם. כדתי קיסרי רומי, והנהגות המדינות והחוקים אשר יחוקקו ביניהם אנשי מחוז אחד או מלכות אחת לשמור היושר ההסכמי.
אמנם העיקרון האריסטו-סוקרטי הוא המונח המוטבע כעת בזאת ברעיון החוקה ה2 הבינ'ל הכוללת ועניין זה נתון בידי הסכמת חכמי הדת השונים לקביעת אוטונומיות הפלטפורמה לשיטת המשפט הנבדל כפי שמעוגן בסעיף 3 של אמנת מונטווידאו וכפי שמציינת אמנת ויינה למשפט חוזי כותבת על נושא הפירוש כי: "הסכם צריך להתפרש ביושר,וכפי שמציין סוקרטס יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה[החוקה השניה]. ה"עיר הטובה" מצוירת כזו שמושלים בה מלכים-פילוסופיםולפיכך אף על פי שאין מדובר במדינות אלא בחלוקה מגזרית פנימית לעניין הגדרת מעמד בעל תוקף בפאראדיגמת המשפט הנבדל הנה מאותה סיבה שאין קיומה הפוליטי תלוי במדינות אחרות יש להחיל את החוק הבינ'ל אף לענין הגדרות פרטניות יותר ,כגון מעמד כל עדה ועדה, ע'פ הקריטריונים שהועלו לענין ''פאראדיגמת המשפט הנבדל''מכח שנויי פסקי ההלכה העדתיים [וכפי פסק הגון ר'י ראצאבי [וקמעה קמעה לא בטיל וכן משמע משיטת הבן איש חי]ויהיו אלו תקיפים במעמד משפטי של משפט חוזי בינ'ל,ממש כפי שנתבאר בגראנד רנואר שאין להבדיל בענין הגדרת הריבונות אלא באופן זה,ויש יתרון לעניין במניין לטווח הרחוק והבן היטב,כי העניין שייך לצורך ישום השיטה הבלגית,אשר הוא רעיון ההסדר המדיני הכולל המוצע,ויש להבין מעתה את הצורך לעניין פאראדיגמת המשפט הנבדל שהובאה בארבעת הצריחים,ששם העניין הוא על האופן היותר כולל ,וע'י חכמי הדת דווקא ,וזאת מטעם שלא יתפשט העניין לקבוצות אתניות שאינם בגדר דת,מצב אשר עלול לגרום לכאוסים מדיניים גלובאלים,ודווקא מתאים למדינת ישראל אשר יחודה הוא שילוב בין דת ומדינה ,ומעתה יתבאר הפיכת זה החסרון ליתרון,ויובן מעתה עניין בצורך ,מהלך יציאת המלכה להגנת הצריחים בלוח נוסף
ויש לשאוף לגוף העוסק בחלק החוקה השלישי אשר ירכז תחתיו את כלל הסמכויות כגון הרבנות ,הישיבות הכוללים [תארו לכם אוטונומיה של פקידים לענייני דת דבר העשוי ליתן אינטגרציה בין הציבור הדתי באשר נמצא מקום תרומתו לחברה בכלל] וכן את התיאום והפיקוח בין כלל העדות והחצרות למיניהם וכפי שהערנו כי יש להציג שיטה סוציולוגית מתקדמת אשר בנויה על תפיסת הזהות הכללית והפרטית , ומתוך כך תתאפשר היציאה מן הגטו ,כ'כ גיבוש שיטות לימוד , השיטה הבלגית וכו' ויתחייב משינוי החוקים החדשים עניין נוסף מעבר להחיאת השפה העברית .חידוש הלשון מצד מהותו, עם היותה נמשכת אחר הקודמת מצד צירוף האותיות המוטבעות במבטא.והוא בחיבור אותיות חדשות שלא חברם הראשון והמשל בזה "שהאחד לקח שלש אותיות והם אל'ף דל'ת מ'ם ,וקרא שם זה האיש המחובר מאלה האיברים הרבים עם כל כחותיהם החיצונות והפנימיות בשם שיורו על זה האיש,והנה הוא שם אד'ם והנעלם מן אל'ף דל'ת מ'ם אצלנו סודו מתפל'ל ,פנים ואחור,מפני שהוא מד'ם ממלל אל'ף דל'ת מ'ם פנים ואחור,ונמצא אדם מתמלל. וקם השני ולקח טבע האותיות וחדש שם לזה האיש הנמצא בעצמו,וקראו את'ר פו'ש והוא בלשון יון,ור'ל אדם,ובא אחר וכו'
וכן במספר וכו' ודע שכל הלשונות באמת הנדברות על דרך חיבורי האותיות מוסכמים כאלה הנזכרים,הן הסכמיות.אבל כמו שמציאותם במבטא הוא שוה לכל שהם בדיבור מוטבעות,כן צירוף האותיות,ר'ל בזה המקום צירוף הענינים הנמצאים הטבעיים הוא נכון,מוטבע לא מוסכם.ועל כן לא ישתנו העניינים בשינוי שמות נמשכים כי הם שמות רבים לנמצא אחד בין יהיה בלשון אחד בין בלשונות רבים.ומזה הצד נאמר אנחנו וכל הנמשכים אחר קבלתינו המושכלת בנבואה שצירוף האותיות יורנו אמיתת המציאות כמו שהיא,יותר בקלות משום דרך בעולם.עם היות ידיעת אמתת המציאות ניכרת ברוב מחשבה,אבל המביא אליה הוא הצירוף,והצירוף קרוב להשגה בכח קרוב בקירוב הנער הלומד המקרא להיכנס במשנה ובגמרא שיגיע אל זה מהרה בלא ספק עם ההשתדלות הטוב מכל מחשבהויתחיב מחכמת ההנהגה שיורה מה שיורהו במכתב כמו שהורהו במבטא.וישתנה הכתב כמו שינוי הלשון וכו' יעוי'ש באורך.והנה כל זה הוא לחזוק ההנהגה הרצויה לתכלית המכוונת .עם הכוונה להשאירה תמיד.כדי שישאירום וינחילום לבאים אחריהם בהנהגה עד שישלם תכלית הענין המכוון מתחילת ראשית המחשבה וכו, ויש להבין בדברים המצורפים יהיו מה שיהיו ובאיזה לשון שיהיו כי כל הלשונות יש להשיבם אל חמרם הראשון וכו'ובגלגל האותיות מפה ומפה יגיע בהם עד הכוונה אחת ראשונה וכו' יעוי'ש והוא ענין השער הנז' וכו' ותכיר הפעל האמיתי ותבין ממנו מ'י א' ט"ם דמ"ו של אד"ם עד שישב ט"מא' על פי מד"ה אח"ת ראשונה שהיא אחרונה כסוד או'ר יה'י ,אחרו"ן והו'א ראשו"ן ,ויה"י אחרו"ן,והוא ראשון וכו' יעויש באורך הענין .ויעוין בספר יצירה פירוש הרס"ג .פרק ראשון משנה א' עמוד מ'ח ואמרו "ברא עולמו בשלושה ספרים וגו' -רצה בזה שכל הדברים יש להם שלשה ספרים(חיבורים) ומצאנו שהחכמים רכזום בארבעה,באמרם כי הדברים נמצאים בארבעה ענינים.בעצמותם כמו שאנו רואים אדם,ובדיבור כמו שאנו אומרים אדם ובמכתב כמו שאנו כותבים אל'ף דל"ת מ"ם ובמחשבה כפי שאנו מציירים בליבנו עניין אדם וכו' ועל ארבעה אלה רומז הכתוב "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" איוב כ'ח -כ"ז כוונתו באמרו ראה,העצמות הנראית.ובאמרו ויספרה המילים שמדברים בהם .ובאמרו הכינה הכתב הנקבע .ובאמרו חקרה התבונה המבחנת החוקרת וכו יעו'ש באורך,ולא חדלו חכמים מלעשות כן (להשוות במהות ובביטוי ובהגיה) וכו' יעוי'ש הענין .נמצא שביאר כלל הענין בג' חלוקות כוללותואלו החלוקות הג' הנוספות הכוללות הם אשר הערנו עליהם מספר אוצר עדן הגנוז והבן היטב.והנה יש למתבונן להבין בזאת כי מ'ש המורה נבוכים ב' פירושים בענין צלם בפ'א -ח'א הנה ענין פירוש הראשון הוא כפי מה שנתבאר בענין "שצריך שישיב הלשונות אל חמרם הראשון" אמנם לפי הפירוש השני הנה הוא צירוף הלשונות אמנם בלא ההגעה אל התכלית המכוון והוא "הכרת הפעל האמיתי ,ואפשר שלפי זה יתבאר מדוע עסק בפרק הנז' בשני ענינים צלם ודמות שהיה לו לפי הענין שהתבאר כי ענינים אלו יש להם קשר בענין ובבנין כפי מה שנרמז בפסוק ואין להקשות מענין הצורך להורות שאין ענין צלם ודמות נופל על שם תמונת הדבר ותוארו להורות על שלילת התוארים שזה נתבאר כבר בענין סיבת הסתירות בסיבה החמישית אשר חוברה לה כאן גם השביעיתותדע.שכן פירש'י פרשת תולדות וז'ל מה עשה הקב'ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וכו' שם כ'ה-י'ט ולא זו אף זו שכן הביא לשון זו האבן עזרא ואין לומר שנעלם מרבינו דברי המדרש .וכן ביאר האבן עזרא בפשטות בפסוק בבראשית ."וחלילה וחלילה להיות דמות לשם,והבן היטב שהנה שם נרמז ענין שלישי בכוונת המורה נבוכים ,ורמזו בלשון מחוכמת במ'ש בפ'א וז'ל "והיה מה שהוא, והוא אמתתו,ופירש האברבנל -ועכ'ז לא נקרא צלמו אמתתו לפי שהצורה הטבעית העצמית היא מהות הדבר ועצמותו כבר תהיה כוללת בצורה הצומחת או החיונית באדם וכו' הנה להבדילה מזאת הצורה הטבעית העצמית הכוללת אמר הרב עוד" והיא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא"ר'ל שהיא הצורה האחרונה מחדשת המין.וזאת הצורה המיוחדת לבדה נקראת צלם וכו' וזכר הרב העניןוזכר הרב הענין הזה בפרט באדם,וזהו אמרו "מאשר הוא הנמצא ההוא" ולפי שכל זה דבר הרב על דרך כלל בכל צורות הדברים מיחדות המינים זכר הענין הזה בפרט באדם.וזהו אמרו"אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית" והבן עניינים אלו היטב שהנה הענין שביארנו בתחילה בכוונת הרב עולה עם מאמרנו מספר אוצר עדן הגנוז ופירושו שאח'כ עם מאמר הרס'ג בכללות וענין זה השלישי כדברי האבן עזרא הוא כפי הסתירה החמישית לשיטת האברבנל בפירוש הסתירות.ולכך לא יקשה לנו מדוע נקט לשון "דומה" בפירוש פסוק צלם ודמות "שהכוונה בהם הסתרת זה הענין ,והבן.
שהנה הרב דיבר בעיקר בשביעית ואילו את החמישית ברמז דק [והנה נקודת העיון היא היוצרותה של לשון חדשה-ישנה ,לא נגלית אלא למעיין הנמרץ בדברי המו'נ ,ולכך יתכן כי חלק בלתי מבוטל מעניין השיטה המוצעת בדומה לשיטה הבלגית,דורש בקיאות בלשון הערבית-ספרותית,והארמית תלמודית-ירושלמי-ובבלי-והזהר הקדוש ,וכמדומני שהעיר בענין זה פרו' ג'שולם אולם לא ירד לעומק העניין,ותדע כי לא לחנם תירגם הרס'ג את התורה ללשון ערבית וגדולה מכולם פירושו לספר יצירה אף הוא בלשון ערבית ,יש לשקול אף לטינית-יוונית -תרגום ה70 למתאימים לעניין הנז'ל במיוחד השליטה ברזי הלשונות השונים תהיה משמעותית לצורת השילטון העתידית כמו כן מתימטיקה ברמה גבוהה ,מוסיקה,אסטרונומיה, וחכמת ההגיון,ופלוסופיה לבד מבקיאות בלימודי התורה ועל ידם יושלם תהליך החייאת השפה הדרוש לתקינותו של פרוייקט תכנית המיתאר הפרובנציונלית לטווח הרחוק
.
והמשכיל יבין כי טעם זה העניין הוא גופא מה שביארנו בענין צירוף הלשונות,ומעתה נשאר לשער בנפשינו תיאור שיעור קומת האנשים הדרושים לפרויקט האמור וכיו'ב והוא פרויקט הרמבן לטווח הארוך.וכמובן פתרון סוגיות הליבה ,ואין צריך לומר שידרוג מעמד הדמוקרטיה הישראלית במימדים מעוררי השראה,דבר שישדרג את מעמדה של ישראל בעולם כולו כמעצמת תיכנון שילטוני האיזון אשר יתקבל מעניין זה 1]יציבות שילטונית במימד תחושת יצוג הזהות הכללית והפרטית[האישית] 2]יצירת סמכותיות ריכוזית בכל שלשת חלקי שיטות המישטרים המוצלחים כהגדרת אריסטו ושילובם תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות 3]גיבושם לכלל שיטה אחת המונעת הידרדרות 4]הגדרת תואי כהכנה לגיבוש חוקה 5]גיבוש כלל העם ברמת כור ההיתוך המודרני הקרוב לשלימות האפשרי 6]שימור הזהות ברמה מתקדמת בלא חשש לטישטוש בעתיד,וכהכנה לאפשרות לכמה תרבויות להתקיים בין במקום אחד בין בכמה מקומות 7]אפשרות לכינונה של תפיסה חברתית תוך כדי ביטול הדעות הקדומות,ואפשרות לקיום חברה ברמה מתקדמת 8]כובד משקלם של שלשת השיטת יניב יציבות שילטונית,ריכוזית,איכותית,ודמוקרטית וזאת מעבר למה שנתבאר בעניין יתרונות בית המחוקקים העליון ה2

בראון&גרין http://www.efind.co.il/modify.cgi מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה ]www.plato-parmenides.area.co. il ביאור שלשת החוקות- ופאראדיגמת המשפט הנבדל-המשך ] שלשת החוקות המשך פרק המבוא ...''הבורסה העתידית'' מרכז הסחר של פדרציות החוקה הבינ'ל ה2 ''המניפסט הכלכליסטי''
הלובי הדיפלומטי והעסקי
''הכלכלה המודרנית''שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
www.plato-parmenides.area.co. il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב