ת"ד 1029/07, מדינת ישראל נ' כהן אור דוד
כב' השופט: אופיר אלון
12.01.2009
העובדות:
1. בהתאם לאישום בו הורשע הנאשם נהג הנאשם ביום 7.9.06 אחה"צ ברכב משא אחוד ברחוב החיד"א באופקים. עת נהג הנאשם ברכב היה הוא מוגדר על פי חוק כ"נהג חדש" (עם ותק קצר מחודשיים) ולצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בחוק.
2. הנאשם פגע עם פינה קידמית ימנית של רכבו בילד קטן בן 6 שנים אשר חצה את הכביש. כתוצאה מהפגיעה, נפצע הילד קשה מאד ונפל על הכביש במקום.
3. לאחר הפגיעה בילד, ובהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, ידע הנאשם כי בנסיבות העניין עשוי היה להפגע הילד, ובכל זאת עצר את רכבו במקום לזמן קצר בלבד, לא עמד על תוצאות התאונה והמשיך בנסיעה עד שהגיע לביתו. מספר שעות לאחר מכן, הסגיר הנאשם את עצמו למשטרה.
4. הקטין בן ה- 6 אשר נפגע בתאונה נפטר מפצעיו כשבוע לאחר התאונה.
ההכרעה:
1. בהתאם לחוק, עבירה של הפקרת אדם לאחר פגיעה היא העבירה החמורה ביותר מבחינת הענישה שלצידה בפקודת התעבורה.
2. בעיני המחוקק חמורה עבירת ההפקרה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת ניתן ללמוד מן הענישה שקצב המחוקק לצד כל אחת מעבירות אלו.
3. בעוד שלצד גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מכסימאלי של 3 שנות מאסר, קבע המחוקק לצד עבירה זו חובת מאסר כאשר הענישה המכסימאלית היא של 7 שנות מאסר (ובנסיבות אחרות בהן יש ידיעה פוזיטיבית על פציעה - 9 שנות מאסר).
4. עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע. השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה.
5. עבירת ההפקרה הינה עבירה לגביה קיים אינטרס ציבורי חד וברור לענישה מחמירה אשר תתן ביטוי הולם להתנהגות החריגה של מבצע העבירה. מגמה זו עולה בקנה אחד עם תופעת ההפקרה שהפכה לאחרונה להיות נפוצה והצורך המיידי לשדר מסר חד וברור כי הענישה בעקבות התנהגות זו תהיה מחמירה.
6. אי עצירת הנאשם בזירה ,אף שלא התרשל כלפי הנפגע ולא היתה לו אחריות פלילית לגרימת מותו ,מהווה התנהגות בלתי נסלחת מבחינה ציבורית אשר חייבת לקבל ביטוי עונשי ראוי.
7. עזיבת ילד קטן לגביו ידע הנאשם כי עשוי הוא להיות פצוע על הכביש מבלי שיעשה כל נסיון לבדוק האם ניתן לסייע לו או לפנות אותו במהירות לבית חולים, הינה התנהגות עבריינית שחומרתה כה חזקה עד שתסקיר שרות המבחן שהוגש בענינו של הנאשם מחוויר לעומתה.
8. על הנאשם לתת את הדין על התנהגותו והענישה הראוייה בהתאם לחוק והפסיקה הרלוונטית כוללת מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח.
9. ביהמ"ש גוזר יגזרו על הנאשם 48 חודשי מאסר מהם 24 לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 64א או 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 במשך 3 שנים מהיום; פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 8 שנים.
כב' השופט: אופיר אלון
12.01.2009
העובדות:
1. בהתאם לאישום בו הורשע הנאשם נהג הנאשם ביום 7.9.06 אחה"צ ברכב משא אחוד ברחוב החיד"א באופקים. עת נהג הנאשם ברכב היה הוא מוגדר על פי חוק כ"נהג חדש" (עם ותק קצר מחודשיים) ולצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בחוק.
2. הנאשם פגע עם פינה קידמית ימנית של רכבו בילד קטן בן 6 שנים אשר חצה את הכביש. כתוצאה מהפגיעה, נפצע הילד קשה מאד ונפל על הכביש במקום.
3. לאחר הפגיעה בילד, ובהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, ידע הנאשם כי בנסיבות העניין עשוי היה להפגע הילד, ובכל זאת עצר את רכבו במקום לזמן קצר בלבד, לא עמד על תוצאות התאונה והמשיך בנסיעה עד שהגיע לביתו. מספר שעות לאחר מכן, הסגיר הנאשם את עצמו למשטרה.
4. הקטין בן ה- 6 אשר נפגע בתאונה נפטר מפצעיו כשבוע לאחר התאונה.
ההכרעה:
1. בהתאם לחוק, עבירה של הפקרת אדם לאחר פגיעה היא העבירה החמורה ביותר מבחינת הענישה שלצידה בפקודת התעבורה.
2. בעיני המחוקק חמורה עבירת ההפקרה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת ניתן ללמוד מן הענישה שקצב המחוקק לצד כל אחת מעבירות אלו.
3. בעוד שלצד גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מכסימאלי של 3 שנות מאסר, קבע המחוקק לצד עבירה זו חובת מאסר כאשר הענישה המכסימאלית היא של 7 שנות מאסר (ובנסיבות אחרות בהן יש ידיעה פוזיטיבית על פציעה - 9 שנות מאסר).
4. עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע. השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה.
5. עבירת ההפקרה הינה עבירה לגביה קיים אינטרס ציבורי חד וברור לענישה מחמירה אשר תתן ביטוי הולם להתנהגות החריגה של מבצע העבירה. מגמה זו עולה בקנה אחד עם תופעת ההפקרה שהפכה לאחרונה להיות נפוצה והצורך המיידי לשדר מסר חד וברור כי הענישה בעקבות התנהגות זו תהיה מחמירה.
6. אי עצירת הנאשם בזירה ,אף שלא התרשל כלפי הנפגע ולא היתה לו אחריות פלילית לגרימת מותו ,מהווה התנהגות בלתי נסלחת מבחינה ציבורית אשר חייבת לקבל ביטוי עונשי ראוי.
7. עזיבת ילד קטן לגביו ידע הנאשם כי עשוי הוא להיות פצוע על הכביש מבלי שיעשה כל נסיון לבדוק האם ניתן לסייע לו או לפנות אותו במהירות לבית חולים, הינה התנהגות עבריינית שחומרתה כה חזקה עד שתסקיר שרות המבחן שהוגש בענינו של הנאשם מחוויר לעומתה.
8. על הנאשם לתת את הדין על התנהגותו והענישה הראוייה בהתאם לחוק והפסיקה הרלוונטית כוללת מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח.
9. ביהמ"ש גוזר יגזרו על הנאשם 48 חודשי מאסר מהם 24 לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 64א או 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 במשך 3 שנים מהיום; פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 8 שנים.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
