שומן, השמנה, שמנה.
נדמה שאין הרבה מילים בלכסיקון היומיומי שלנו המאיימות, עלינו כמו על מרבית אזרחי העולם המערבי.אובססיבית בכל הקשור למשקלך העודף ובדרכים להיפטר ממנו.
זה שנים שאת מחונכת שהדרך היחידה לחיות בגוף בריא היא הורדת משקל לעבר משקל גוף אידיאלי - לעבר הרזון. יתרה מזו בתוך צווי החברה המסרסים בה אנו חיים, אין בעצם לגיטימציה למשקל גוף שונה.
פעמוני האזעקה מצלצלים. הם זועקים בקולי קולות "אי אפשר למדוד ולהעריך בני אדם במדדי קילוגרמים". יתרה מזו, לא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים.
יש יותר מידי נפגעים בקרב הכואב והאינסופי הזה במשקל. והרי סופו של דבר עבור 95% מאיתנו הדיאטה היא מורשת של כישלון.
אז
אולי סוף סוף נעיז ונכריז על התנתקות?
התנתקות ממדדים של קילוגרמים.
התנתקות מפנטזיות הרזון.
התנתקות מתעשיית הדיאטות.
האם העזת פעם לשאול את עצמך, האם הגוף שלך ערוך להיות בכל משקל גוף שתחפצי בו? האם הוא יכול להתאים עצמו לטבלאות הרזון החברתי? האם הוא חייב זאת כדי להיות בריא?
בגוף האדם קיימת מערכת בקרה המווסתת את צריכת המזון והוצאת האנרגיה כך שהן משקלו של האדם והן הרכב גופו נשמרים. מערכת זו מפקחת על כמות האנרגיה הנצרכת ועל הרכבה.
לפי תיאורית ה SET POINT(נקודת שווי המשקל) - לכל אדם יש משקל גוף האופייני לו, והוא בחלקו תכונה תורשתית, הנקבעת על ידי המוח. שינויים במשקל הגוף, מעל או מתחת לנקודת שיווי המשקל האינדיבידואלית, יעוררו את מערכת העצבית המרכזית להפעיל את התיאבון ואת המטבוליזם כדי להגן על ה SET POINT.
אמנם אפשר להתמודד עם נקודה זו על ידי פעילות גופנית נמרצת, והפחתה קלורית נוקשה, אך כשאילו מופסקים, חלה עליית משקל בחזרה אל נקודת שיווי המשקל.
כדי לנסות ולהיענות ללחץ החברתי ולתרבות הרזון, אנשים שמנים רבים מצויים באופן תמידי בתחושות של רעב אמיתי וחסך אנרגטי, היות והם מנסים באופן נואש לשמור על משקל גוף מתחת ל SET POINT . מכאן שאנשים רבים המפחיתים ממשקלם מצויים בתת משקל ביולוגי. הם לכודים במקום בלתי אפשרי, בתוך מערכת לחצים הפועלת עליהם משני כיוונים. מחד קיימים עליהם לחצים חברתיים ובריאותיים לרזות, ומאידך קיימת עמידות ביולוגית של הגוף לשינויים במשקל.
ואת? בתווך. לכודה.
זה אולי מסביר את הקושי האמיתי שלך להגיע ולשמר איזה שהוא משקל יעד מוכתב.
קיימות תיאוריות נוספות המסבירות את הקושי האובייקטיבי של הגוף שלך לשמור על משקל הפנטזיה. הגישות נשענות על הטענה שקיימים בנו גנים להשמנה שהם בעלי תפקיד ביולוגי הישרדותי קריטי. עבור אנשים, שחיו בתקופות מחסור, בהן המזון לא היה נגיש באופן קבוע והילכה עליהם סכנת רעב קיומית, היה לגנים שהיו האחראים לנטייה להשמנת-יתר תפקיד חיוני היות והם הגבירו את מאגרי האנרגיה וסיפקו יתרון הישרדותי חשוב בזמנים של רעב. זוהי ההשערה המכונה "השערת גן החיסכון" (1962), שטוענת שיתכן והשמנים יותר הם אלה הנושאים את הגנים להשמנת יתר.
המעניין הוא שמרביתנו מוכנים לקבל את העובדה שגורמים גנטיים תורמים, למשל, לשונות בגובה בין בני האדם, אך מתקשים לקבל את השונות במשקל.
ואולי כמו שקיימת שונות גנטית ישנה גם שונות בדחפים הבסיסים שלנו? ויתכן והאדם השמן חש תחושה מאד עזה וקשה לשליטה, כאשר הוא צריך להתנגד לדחף לאכול, וזו מתעצמת לאחר שהפחית ממשקל גופו. ואולי, ככל שתגדל הפחתת המשקל כן יגדל הרעב, ורעב זה יהיה חזק הרבה יותר, מאשר הרצון המודע להיות רזה.
כך שהאם יתכן והורדת משקל היא מאבק בכוחות מולדים טבעיים, והדחף לאכול הוא פעמים רבות פנימי ואינו ניתן לשינוי.
אז אולי למשקל שלך יש תפקידים חשובים בחייך? ולא סתם הגוף מתנגד לרצון שלך לעצב אותו בהתאם לקודים החברתיים של הרזון.
האם יתכן שהדגש שלך חייב להיות לא על כמה את שוקלת אלא על מה את אוכלת ועד כמה את בכושר גופני?
ושיא האבסורד הוא שלמרות כל העדויות המצביעות על כך שפעילות גופנית ואכילה בריאה חשובים ל well being שלך הרבה יותר מאשר משקל הגוף ושנכון יותר להתמקד באכילה בריאה ובכושר גופני מאשר לנסות להופכך רזה למרות זאת - תעשיית הדיאטות פורחת.
אז האם יתכן שמעורבים כאן כוחות בעלי אינטרסים של כסף וכוח שאינם ממש עסוקים בך כאדם - ביכולות ובצרכים האמיתיים שלך כאדם?
כבר מזמן הבנו ששימת דגש על הרזיה הפכה חרב פיפיות.
אני מאמינה שהמסר החברתי חייב ללבוש צורה חדשה, שאנחנו חייבים להעיז ולהתנתק מאובססיות הרזון והדיאטות. ממילא הן רק מעצימות את בעיית ההשמנה שלך.
הגוף שלך אינו מכונה המתוכנתת לשרוף קלוריות כך שתרזי לכל משקל וצורת גוף שתחפצי.
כי בפועל האם באמת לאושר יש משקל
נדמה שאין הרבה מילים בלכסיקון היומיומי שלנו המאיימות, עלינו כמו על מרבית אזרחי העולם המערבי.אובססיבית בכל הקשור למשקלך העודף ובדרכים להיפטר ממנו.
זה שנים שאת מחונכת שהדרך היחידה לחיות בגוף בריא היא הורדת משקל לעבר משקל גוף אידיאלי - לעבר הרזון. יתרה מזו בתוך צווי החברה המסרסים בה אנו חיים, אין בעצם לגיטימציה למשקל גוף שונה.
פעמוני האזעקה מצלצלים. הם זועקים בקולי קולות "אי אפשר למדוד ולהעריך בני אדם במדדי קילוגרמים". יתרה מזו, לא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים.
יש יותר מידי נפגעים בקרב הכואב והאינסופי הזה במשקל. והרי סופו של דבר עבור 95% מאיתנו הדיאטה היא מורשת של כישלון.
אז
אולי סוף סוף נעיז ונכריז על התנתקות?
התנתקות ממדדים של קילוגרמים.
התנתקות מפנטזיות הרזון.
התנתקות מתעשיית הדיאטות.
האם העזת פעם לשאול את עצמך, האם הגוף שלך ערוך להיות בכל משקל גוף שתחפצי בו? האם הוא יכול להתאים עצמו לטבלאות הרזון החברתי? האם הוא חייב זאת כדי להיות בריא?
בגוף האדם קיימת מערכת בקרה המווסתת את צריכת המזון והוצאת האנרגיה כך שהן משקלו של האדם והן הרכב גופו נשמרים. מערכת זו מפקחת על כמות האנרגיה הנצרכת ועל הרכבה.
לפי תיאורית ה SET POINT(נקודת שווי המשקל) - לכל אדם יש משקל גוף האופייני לו, והוא בחלקו תכונה תורשתית, הנקבעת על ידי המוח. שינויים במשקל הגוף, מעל או מתחת לנקודת שיווי המשקל האינדיבידואלית, יעוררו את מערכת העצבית המרכזית להפעיל את התיאבון ואת המטבוליזם כדי להגן על ה SET POINT.
אמנם אפשר להתמודד עם נקודה זו על ידי פעילות גופנית נמרצת, והפחתה קלורית נוקשה, אך כשאילו מופסקים, חלה עליית משקל בחזרה אל נקודת שיווי המשקל.
כדי לנסות ולהיענות ללחץ החברתי ולתרבות הרזון, אנשים שמנים רבים מצויים באופן תמידי בתחושות של רעב אמיתי וחסך אנרגטי, היות והם מנסים באופן נואש לשמור על משקל גוף מתחת ל SET POINT . מכאן שאנשים רבים המפחיתים ממשקלם מצויים בתת משקל ביולוגי. הם לכודים במקום בלתי אפשרי, בתוך מערכת לחצים הפועלת עליהם משני כיוונים. מחד קיימים עליהם לחצים חברתיים ובריאותיים לרזות, ומאידך קיימת עמידות ביולוגית של הגוף לשינויים במשקל.
ואת? בתווך. לכודה.
זה אולי מסביר את הקושי האמיתי שלך להגיע ולשמר איזה שהוא משקל יעד מוכתב.
קיימות תיאוריות נוספות המסבירות את הקושי האובייקטיבי של הגוף שלך לשמור על משקל הפנטזיה. הגישות נשענות על הטענה שקיימים בנו גנים להשמנה שהם בעלי תפקיד ביולוגי הישרדותי קריטי. עבור אנשים, שחיו בתקופות מחסור, בהן המזון לא היה נגיש באופן קבוע והילכה עליהם סכנת רעב קיומית, היה לגנים שהיו האחראים לנטייה להשמנת-יתר תפקיד חיוני היות והם הגבירו את מאגרי האנרגיה וסיפקו יתרון הישרדותי חשוב בזמנים של רעב. זוהי ההשערה המכונה "השערת גן החיסכון" (1962), שטוענת שיתכן והשמנים יותר הם אלה הנושאים את הגנים להשמנת יתר.
המעניין הוא שמרביתנו מוכנים לקבל את העובדה שגורמים גנטיים תורמים, למשל, לשונות בגובה בין בני האדם, אך מתקשים לקבל את השונות במשקל.
ואולי כמו שקיימת שונות גנטית ישנה גם שונות בדחפים הבסיסים שלנו? ויתכן והאדם השמן חש תחושה מאד עזה וקשה לשליטה, כאשר הוא צריך להתנגד לדחף לאכול, וזו מתעצמת לאחר שהפחית ממשקל גופו. ואולי, ככל שתגדל הפחתת המשקל כן יגדל הרעב, ורעב זה יהיה חזק הרבה יותר, מאשר הרצון המודע להיות רזה.
כך שהאם יתכן והורדת משקל היא מאבק בכוחות מולדים טבעיים, והדחף לאכול הוא פעמים רבות פנימי ואינו ניתן לשינוי.
אז אולי למשקל שלך יש תפקידים חשובים בחייך? ולא סתם הגוף מתנגד לרצון שלך לעצב אותו בהתאם לקודים החברתיים של הרזון.
האם יתכן שהדגש שלך חייב להיות לא על כמה את שוקלת אלא על מה את אוכלת ועד כמה את בכושר גופני?
ושיא האבסורד הוא שלמרות כל העדויות המצביעות על כך שפעילות גופנית ואכילה בריאה חשובים ל well being שלך הרבה יותר מאשר משקל הגוף ושנכון יותר להתמקד באכילה בריאה ובכושר גופני מאשר לנסות להופכך רזה למרות זאת - תעשיית הדיאטות פורחת.
אז האם יתכן שמעורבים כאן כוחות בעלי אינטרסים של כסף וכוח שאינם ממש עסוקים בך כאדם - ביכולות ובצרכים האמיתיים שלך כאדם?
כבר מזמן הבנו ששימת דגש על הרזיה הפכה חרב פיפיות.
אני מאמינה שהמסר החברתי חייב ללבוש צורה חדשה, שאנחנו חייבים להעיז ולהתנתק מאובססיות הרזון והדיאטות. ממילא הן רק מעצימות את בעיית ההשמנה שלך.
הגוף שלך אינו מכונה המתוכנתת לשרוף קלוריות כך שתרזי לכל משקל וצורת גוף שתחפצי.
כי בפועל האם באמת לאושר יש משקל
איילת קלטר דיאטנית קלינית מומחית בהשמנה והתנהגויות אכילה מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה.
http://www.eatingdialog.com
http://www.eatingdialog.com
