הצפי: לפחות עוד 15 שנה, באיכות קיום ותפקוד מערכות הולכים ופוחתים.
שהרי, כגורם מרכזי, איכות כוח האדם במערכות רבות בישראל היא לא-גבוהה, ואינה נתונה לסלקצייה של מצויינות, אלא לשיום placement של קליקות ברוב המיקרים - ובמשק הציבורי במידה רבה בהרבה מאשר במשק הפרטי. אלא שגם בשוק הפרטי אין לגמרי תחרות חופשית והשרדות המעולים, עקב קרטליזם ופרוטקציוניזם של הממסד, כשבני אותו רובד חברתי מאיישים הן את הממשל והן תפקידי מפתח בשוק הפרטי לכאורה.
ומכיוון שיש מה שניתן לכנות, "קרטל הבינוניות המוחית" ברוב מערכות המדינה, בשעה שמוחות מעולים - מצרים את רגליהם עקב שנאה טיבעית של חסרי היכולת לבעלי היכולת, או לחילופין, מנצלים אותם ניצול-עושק, וכך או כך, רבים מאלה שיכולים, בורחים מכאן -
קיימת בריחת מוחות http://www.nfc.co.il/archive/001-D-87097-00.html?tag=21-05-57 .
בנוסף, 800 אלף, רבים מהם מטובי האנשים, ובני הישוב הוותיק, עזבו את ישראל מאז 1956 . כמו כן, כבר במלחמת השחרור נהרגו טובי הנוער, אחוז שלם וערכי מאד מהישוב, בשעה שה"ירודים" יותר, המשתמטים והג'ובניקים שרדו. כל אלה מפעילים סלקצייה דמוגרפית שלילית באופן הולך ונוסק כלפי הישוב היהודי בא"י. יש שאומרים, כמו ד"ר אורי מילשטיין שקיימת קריסת מערכות בישראל, אך אני סבור שמערכות יכולות לשרוד גם בתפקוד תת-אופטימאלי תקופה ארוכה. אי לכך, ישרדו, אך התת- אופטימאליות התפקודית תגרום לגבור אקלים הבינוניות הנמוכה, העריצות, האכזריות ושרירות הלב, דבר שיגרום סבל לרבים ושרותים ההולכים ונעשים ירודים יותר תוך התעמרויות באוכלוסיה. גם המיסוי יגבר מאד לממן פרוייקטים לאומיים נואשים, בפרט המיסוי כלפי שכבות הביניים שישחקו, ויעלה אחוז פשיטות הרגל בקרב העוסקים הבינוניים והזעירים.
מדינת ישראל כפי שהיא היום תגיע להערכתי עוד 15 שנה לקצה הדרך, כאשר בלחץ בינ"ל, טרור, פגור כלכלי ותת-תפקוד מערכתי, נאלץ, כמו דרא"פ של דה-קלרק, להסכים לשליטת או שלוב שוויוני של האוכלוסיה הערבית בא"י המערבית כולה. ננסה קודם לכן להגיע למעין הסדר נוסח לבנון, של חלוקה לשתי עדות, אך הדבר לא יסתייע.
אני מקווה בכל ליבי שאתבדה.
____________________
קשה לי מאד לאמר זאת, אך אין מנוס ממסקנות קשות.
(מה שנראה כברק מוחי, אינו אלא אסוסיאציות רופפות. המאגר הגינטי וכושר האירגון המוחי של
האוכלוסיה, ובפרט בצמתות הכוח, ירדו באופן תלול).
בישראל כוח אדם ירוד מרבד את רוב צמתות הכוח וההשפעה. כשאנו מסתכלים על הבתים היפים והנישאים
סביבינו, שומעים אנשים המדברים בענייניות נימרצת, בטוב טעם ובהיגיון, רואים את מפעלי התעשייה וההי-טק ונופי ישראל, קשה לעכל שהדבר יקרה. כל אלה משדרים חוסן ויציבות מחורבן. אבל זה יקרה.
גם באירופה ערב השואה, היית מוקף ביהודים נבונים שדיברו בענייניות נימרצת ובביטחה. גם בלודג´
היתה תעשיית טקסטיל שבנו יהודים. גם בביירות ב-76 טרם ההרס, היו בניינים מיתמרים ששידרו חוסן
לתמיד. כואב הלב, שכן כה הרבה אנשים הישקיעו כאן מאז 1882. אך רוב צאצאיהם של בני הישוב
הוותיק אינם עוד איתנו, 800 אלף אנשים, מטובי האנשים והישוב הוותיק היגרו מישראל אחרי 1956
(פרט לקשישים שנישארו). טובי המוחות בורחים וברחו מהמדינה. האנשים סביבנו הם כמעט כולם
אנשים אחרים לגמרי, רובם כנראה באורח זה או אחר
נמושות ולא אלה שבנו את מה שכאן, שהורגלנו אליהם.
אמנם, יש כאן לא מעטים, לדוגמא, בתקשורת, הניראים מדברים במהירות וניתפסים כמהירי מחשבה
ובעלי ברק אינטלקטואלי, אך אין כאן למרבה הדאבה, אלא אסוסיאציות חופשיות ורופפות ללא יסוד
ממוקד, כיווני, יוצר, בונה ומארגן.
כושר האירגון הקוגניטיבי הגבוה כמו גם המאגר הגינטי של האוכלוסיה, התדלדלו מאד. מסיבה זאת
הובס צה"ל באינטיפאדה האחרונה, כמו גם במלחמת לבנון, על ידי מיליציות לא סדירות בעלות חימוש
דל. מסיבה זאת היתה מנוסת הבהלה ההיסטרית של האוכלוסיה מדי יום ביומו בזמן מלחמת המפרץ הראשונה עקב סכנת כמה טילים בעלי חנ"פ של 200 ק"ג (כשבבליץ על לונדון ב 41-1940 הושלכו מידי יום אלפים רבים של טונות חנ"פ על האוכלוסיה, שכלל לא היפגינה מגמות מנוסה ובעתה היסטרית). מסיבה זאת זועקים זעקות שבר היסטריות ומורל האוכלוסיה נשבר לאפס בגלל ירי רקטות חסרות מנגנון היגוי בעלות מטען זעיר, ש-800 מהן שנורו מאז אוגוסט 2005 גרמו להרוג אחד וכמה פצועים.
_______
"נו באמת מיכאל, הגזמת, זה לא באמת כה גרוע"
האומנם?
יש לרובינו נטייה פסיכולוגית לרכך ולעמם דברים חדים. זוהי נטייה הדחקתית. לחלק מאיתנו,
המכונים כסגנון אישיות sensitizers - "מחדדים" (לעומת repressors - "מדחיקנים") יש נטייה
להצביע על דברים בלתי נעימים. אלה אנשים שכולנו ניתקלים בהם, ולמדנו לא לקחת אותם ברצינות.
וכך, גם ניתוח חד ומדוייק, עשוי ליפול אצלנו בקטגוריה של "נו טוב, גם כאן, כמו אצל החבר´ה
הללו, יש חד צדדיות והגזמה לא ראלית".
קשה לי לאמר זאת, שוב, אך שימו נא לב, שבניגוד להתנסות זאת בהקצנה, כאן מדובר
לדאבוני בניתוח רב מימדי ומאוזן. גם ניתוחים כאלה עשויים לעיתים להביא למסקנות קשות. אין
מנוס.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
