הפלסטית הקוסמטית.
אחת הסיבות, בארה"ב, לדוגמא, שרשות התרופות והמזון הסירה את התנגדותה להגדלת שדיים
עם שתלי סיליקון גל, לאחר שנים רבות של איסור.
ואמנם, זה נתן דחיפה אדירה, היות וידוע שהתוצאות הטובות ביותר מושגות עם שתלי סיליקון
גל ולא אלו שמולאו במי מלח. בנוסף, קיימת הסכמה שהשתלים הללו אינם מהוות גורם סיכון להתפתחותו של סרטן השד אצל האישה.
הטכנולוגיה השתפרה מאד והיום השתלים הם בעלי מעטפות משופרות יותר, הנוזל בתוכם סמיך יותר ובקרת האיכות של השתלים עלתה רמה.
מכאן היתה גם קצרה הדרך לשינוי קונצפט - היכן יש להניח את השתלים?
מעל או מתחת לשרירי החזה?
מנתחים פלסטיים ותיקים עדיין זוכרים את השתלים החצי מלאים עם סיליקון נוזלי בו
השתמשו למטרות קוסמטיות לפני הרבה שנים. באותה התקופה היה די ברור שרצוי להניח
את השתלים מתחת לשרירים, אף באופן מלא, במירב המנותחות וזאת על מנת שהתופעה המטרידה של הקפלים והקיפולים של השתל על עצמו לא תבוא לידי ביטוי על פני השדיים.
היה בכך הגיון מסוים, ובנוסף, חלק מהמנתחים הפלסטיים טענו אז שהנחת השתלים בעומק, מתחת לשרירי החזה, תצמצם את הסיכוי למה שנקרא "התקשות"- התכווצות הקופסית, אשר בתקופה ההיא שכיחותה היתה גבוה מאד.
עם חלוף השנים, הטכנולוגיה של ייצור שתלי הסיליקון השתפרה פלאים. פותחו שתלים עם תוכן יותר סמיך עד לדרגת ג'ל, המעטפת של השתל עברה שינויים ושיפורים, ועוד ועוד.
נכתבו אלפי מאמרים לגבי בטיחות השתלים ונקבעו מוסכמות לגבי בטיחותם למנותחת ומכאן גם התחיל השינוי הגדול.
יחד עם השינוי הזה, חלו גם שינויים בתובנה לגבי מיקום הנחת שתלי הסיליקון.
הנחת שתלים באופן גורף מתחת לשרירים הפכה להיות אנאכרוניסטית בקרב מנתחים פלסטיים אשר עוסקים בתחום באופן רציני וההחלטה לגבי סוג השתל ומיקומו מעל או מתחת לשרירים נקבעת לגופו של ענין, תרתי משמע.
השתלים בהם משתמשים נכון להיום מירב המנתחים הפלסטיים, הם שתלים הנקראים קוהסיביים, דהינו בעלי סמיכות גבוהה יותר של ג'ל ולכן, כפי שכתבתי קודם, סיכוייהם לייצר קיפולים מקיפולים שונים על פני השדיים, קטנים. ובנוסף לכך, נמצא על בסיס של עבודות מדעיות שהנחת השתל מעל או מתחת לשרירים אינה מורידה או מעלה את השכיחות לכווץ הקופסית - ההתקשות.
ולכן אסור שההחלטה של המנתח לקבוע את מיקום השתל מתחת לשרירים תהיה גורפת.
החסרונות של מיקום השתל מתחת לשרירים ידועים ואין להתעלם מכך. אזכיר את החשובים:
1. היווצרות של "בועה כפולה" במהלך השנים. אותה בועה כפולה מתפתחת בלא מעט מנותחות, כתוצאה מזה שהשתל "נתקע" מתחת לשריר החזה והשד צונח לו באיטיות (כדרך הטבע), מטה. התוצאה היא מעין שני שדיים, מצב מביך לכל דבר.
2. חיתוך שרירי החזה לצורך הכנסת המשתל מתחתם היא פעולה טראומטית התורמת לכאב נוסף שלאחר הניתוח.
3. ספורטאיות או אלו העוסקות בחינוך גופני, עם הפעלת כוח בחגורת הכתפיים ושרירי הזרועות, השתל "יקפוץ" למעלה לעומת השד הנותר. תופעה מביכה לכל דבר.
4. כוחה של חגורת הכתפיים יפחת במידת מה עם חיתוך השרירים.
לעומת זאת מיקום השתל מעל השרירים, ממש מתחת לרקמת השד,ימנע את כל התופעות
הללו ולכן ההמלצה היא, כאשר ניתן (ובלא מעט מקרים ניתן), מן הראוי להניח את השתלים מעל השרירים.
באם חייבים.
יש להעדיף בכל מקרה את השיטה הדואלית, בו מתבבצע חיתוך רוחבי גבוה של שריר החזה מאשר להניח של השתל במלואו מתחת לשריר. זאת מהסיבה שכך ימנעו לפחות חלק מתופעות הלואי הבלתי רצויות
