\\\סוד מעשה בראשית\\\
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

\סוד מעשה בראשית\ 

מאת    [ 14/01/2009 ]
מילים במאמר: 7252   [ נצפה 2213 פעמים ]

 
 

סוד מעשה בראשית- אאחר שהגדנו עניין חידוש העולם,ומהותו קל עליך להבין מעשה בראשית,וגם בסוד מעשה מרכבה ארמוז לך קצתו ושים דעתך להבין מה שתשמע ממנו פה,והוא שצריך שתדע על מה אמר הרב בפרק ל' בח'ב המאמר אשר רמזוהו ר' יהודה בר סימון ור' אבהו ע'ה הענייין היצירה בסוד הזמן והחרבן[יעויין מה שהעלינו בדברי הרח'ו זל'הה בעניין זמן בריאת העולם שאינו עונה על שאלתו בהדיא ואפשר שיובן מכאן] ,וזכר המו'נ פעמיים בעניין הציור ההוא,לשון 'וזה מגונה' ולא אמר וזה שקר והבן דבריו מאד וגם רמז שם מאמר ר' אליעזר שאמר בעניין סוד מהיכן נבראו שמים וארץ כמו שרמזו בפרק כ''ו חלק ב' ועוד אמר נפלאות בפרק כ''ט בחלק ב' בהקדמה הראשונה והשנית והראשונה שבא להודיענו בה שכל מה שזכר במעשה בראשית בתורה אינו כולו לפי פשוטו על מה שידמו ממנו ההמון,ואמר שאילו היה העניין כן לא היו מסתירים אותו אנשי החכמה ,ולא היו החכמים ממליצים מליצות בהעלמו והמשיך העניין ההוא עד סופו והגיד בו נפלאות ונלה בו סודות נוראות , וכאילו לא בא לגלותם כי אם להסתירם והשנית היא שבא להודיענו בה שהנביאם יתנבאו וידברו בשמות המשתתפים ,ובשמות נגזרים מהוראת כוונות ראשונות, ובאו להודיע בם כוונות אחירות כדי להסתירם מן ההמון, ואפילו מן הרבנים שאינם מקובלים מסתרי התורה וזכר קצת מהם ורמזם עוד בפרק מ'ג מח'ב ושם זכר נפלאות הורונו על שלימות הרב ועל גבורת חכמתו ושם אמר דבר זה -ויותר נפלא מזה שתהיה ההערה בשם אחד אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשינוי סדרם,ואע'פ שאין שפ גזרה בין השמות ולא שתופ עניין ביניהם והמשיך הדברים וזכר על מלת חובלים הפוך אותיות , וצירופם במלת ''בחלה בי'' ואמר שם והפך תיבת חבול ושמהו ''בחול''' ובאו לפי זה הדרך עניינים זרים מאד הם עוד סודות ,אלה דברי הרב על הנסתרות האלוהיות ב ואחר שהעניינים כן מה אוכל לספר לך מעניין ''מעש''ה בראשי''ת'' אלא שתדע ממנו שמספרו ''בעשר''ה השמו''ת'' בעשר''ה הימי''ם מעש''ה מרכב''ה ג ואמנם סוד השמות תדעהו מן ''שם'' וסוד הימים תדעהו מן ''ים'' ושניהם ''שמים'' זכר ונקיבה. [והבן מ''ש שמים מהיכן נבראו שזכר לעיל] שסוד הבריה הוא ה'י עם מ'ם פתוחה ,וגם יו'ד עם מ'ם סתומה והבקיעה נכנסת תחת ממשלת כל אדם היודע את הידוע אשר בזה האדם אדם ותחילת ברייתו של כל אדם מן כח חמימות כוכב מאדים והבן זה, כי פרי מאדים הוא הרקיע הנקרא שמים שסודו ''שם'' מים,,אש ומים,,,,שא מים והוא הנברא בשני ונחלק לשני חלקים חליון ותחתון,ואמצעי[רוח] מכריע ביניהם

ב,א האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).

 

ב,ב וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה).

 

ב,ג ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

 

ב,ד [ג] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, נחלק לשלושה חלקים: מהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה--והם נהווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות. ומהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם, ואינם משתנים כמו אלו--והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גלמים ולא צורתם כשאר צורות.

 

ב,ה ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל--והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגווייה, אלא צורות נפרדות זו מזו. [ד] ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים--הכול במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" (דברים ד,כד), ואינו אש אלא משל. וכמו שנאמר "עושה מלאכיו, רוחות" (תהילים קד,ד).

 

ב,ו [ה] ובמה ייפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין--לפי שאינן שווין במציאתן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה; והכול נמצאים מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו. וזה הוא שרמז שלמה בחכמתו ואמר "כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם" (קוהלת ה,ז).

 

ב,ז [ו] זה שאמרנו למטה ממעלתו, אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו; אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרין בעילה, שהיא למעלה מן העלול.

 

ב,ח [ז] שינוי שמות המלאכים, על שם מעלותם היא; ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול, אופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים, ואישים.

 

ב,ט כל אלו עשרה השמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם. ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת חיות; לפיכך נאמר בנבואה, שהן תחת הכיסא. ומעלה עשירית, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים שמדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה; לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם.

פרק ל' מח''ב מורה הנבוכים דע, כי יש הבדל בין הראשון והראשית

והוא, שהראשית מצוי הוא במה שהוא לו ראשית, או עמו, ואף על פי שלא קדמו בזמן. כמו שאומרים שהלב ראשיה החי והיסוד ראשית הדבר שהוא לו יסוד ויש שגם אומרים בסתם על עניין זה שהוא ראשון.

אבל הראשון יש שהוא נאמר על הקודם בזמן בלבד, בלי שיהא אותו הקודם בזמן סיבה למתאחר אחריו. כדרך שאומרים ראשון דיירי בית זה פלוני ואחריו פלוני, ואין אומרים כי פלוני ראשית פלוני.

והלשון המורה על הראשון בשפתנו, הוא "תחילה": תחילת דבר ה' בהושע .

והמורה על }הראשית} ראשית, כי הוא נגזר מן 'ראש' שהוא ראשית החי כפי הנחתו .

והעולם לא נברא בראשית זמנית כמו שביארנו כי הזמן מכלל הנבראים, ולפיכך אמר 'בראשית'והבית בעניין "פי" [=בתוך]

נמצא תרגומו הנכון של פסוק זה כך "פי בדאה' כ'לק אללה אלעלו ואלספל" זהו הפירוש המתאים לחידוש.

 

[לשונות חכמים על זמן לפני הבריאה]

אבל מה שתמצא לשונות מקצת החכמים בקביעת זמן מצוי קודם בריאת העולם, הוא תמוה מאוד , כי זוהי השקפת אריסטו, אשר ביארתי לך שהוא סבור כי אין לתאר לזמן התחלה.

וזה מוזר. ואשר הביא את האומרים לידי דבר זה, לפי שמצאו 'יום אחד' ו'יום שני' והבין אומר דבר זה את העניין כפשטו, וחשב שאם לא היה שם גלגל מקיף ולא שמש, אם כן באיזה דבר שוער יום ראשון, לפיכך אמרו בלשון זה:

יום ראשון אמר רבי יהודה ב"ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן,

אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן.

וזה יותר מוזר מן הראשון.

ואתה התבונן מה שהוקשה להם, והוא מציאות זמן לפני מציאות השמש הזו, ויתבאר לך תירוץ זה שהוקשה על שני אלה בקרוב אלא אם כן רצו שני אלה לומר שלא יתכן בלי סדר זמנים מקודם לכן, וזוהי דעת הקדמות, וחלילה לכל בעל דת מזה.

ואין אימרה זו לדעתי אלא כעין אימרת ר' אליעזר 'שמים מהיכן נבראו?'

כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר

כבר הודעתיך כי יסוד כל התורה שה' המציא את העולם מן האין שלא בראשית זמניהן, אלא הזמן נברא, מפני שהוא נספח לתנועת הגלגל, והגלגל נברא.

 

[ביאור פרשת הבריאה]

וממה שאתה צריך לדעת כי תיבת 'את' [רלג] האמורה בפסוק את השמים ואת הארץכבר פירשו חכמים בכמה מקומות שהיא בעניין 'עם' כוונתם בכך שהוא ברא עם השמים כל מה שבשמים, ועם הארץ כל מה שבארץ

וכבר ידעת מה שפירשו כי השמים והארץ נבראו יחד לפי שנאמר קרא אני אליהם יעמדו יחדו ונמצא שהכל נברא יחד, ונבדלו כל הדברים ראשון ראשון.

עד שהם המשילו את זה לאיכר שזרע זרעונים שונים באדמה ברגע אחד, ונבטו מקצתן לאחר יום ומקצתן אחר יומיים ומקצתן אחר שלושה, והזריעה כולה הייתה בשעה אחת.

ועל פי השקפה זו הנכונה בלי ספק יתורץ הקושי שגרם לר' יהודה ב"ר סימון לומר מה שאמר, והוקשה לו במה נקבע יום ראשון ויום שני ושלישי. ובפירוש בדברי חכמים ז"ל בבראשית רבה, אמרו על האור האמור בתורה שהוא נברא ביום ראשון, אמרו בלשון זה:

הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי

בפירוש נאמר עניין זה.

וממה שאתה צריך לדעת כי ארץ שם משותף נאמר באופן כללי ופרטי:

באופן כללי על כל מה שתחת גלגל הירח כלומר: ארבעת היסודות.

ונאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא הארץ. ראיה לכך אומרו והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים וגו' הרי קרא את כולה ארץ.בעניין שמים וארץ המובן מן שם שמים בהנחה ראשונה הוא בשמים שכל אדם רואה אותם למעלה בעיניו לפי הנראה והנחשב ,כלומר בשמים שבהם הכוכבים כולם והשמש והירח הנראים לעין,ואמנם סוד שמים אמר אבן עזרא ז''ל כי הוא כפול מורה על ריבוי בעבור הפתח שבמ''ם והחיריק של יו''ד והוא כמו שמות שנים, ואמר כי שם מלשון שממה אמנם קבלתינו אנחנו מובנת ומושכלת מן שי''ן מ''ם יו''ד מ''ם ועיין מש''ל ותמצא סוד שמים וארץ ,שעניינם כאילו בוראם אומר מהיכן נבראו,והוא אמרו שמים משמי,ארץ מיד זכרי, וכן כתיב ''אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים'' ואמר בארץ יד ויסוד,ונאמר בשמים ימין וטפוח ובסוד נוסף שמים משכלי ,וארץ ממורי,וכן כתיב ''והארץ האירה מכבודו'' ועיין בפכ''ו מח''ב במאמר ר' אליעזר בן הורקנוס ,אשר זכר בפרקיו ומשם תבין זה הסוד ואמנם שמים פירשוהו לשון גובה מפני רוב גבהותם ולא יפרדו לעשות ממנו שם נחלק,כמו פעם מן פעמיים ,או יום מן יומיים,והביאו ראיה מן הכתוב,''גבהי שמים מה תפעל'' וכתיב ''הלא אלוה גבה שמים'' כלומר גבהותם תורה גאותו וגבהותו של השם ית' וכן כתיב שמים לרום וארץ לעומק'' ונקראו מרומיםושחקיםורקיעיםוגבוהים והרבה כיו'ב,וכולם יורו על מעלת מציאותם ,כאשר יורו גם הם במעלתם על מעלת ממציאם ית' וכן ארץ שמה מלשון מרוצה ומלשון רצון אצל המקובלים והוא לסוד גדול כי הארץ שפל המקומות והיא הנקודה האמצעית ,ושמי השמים גבהי הגבהוהים והכיסוי המכסה את הכל כלומר גבנונית הגלגל המקיף בכל הסובב סביב הארץ הוא גובה כל כמקומות ,ואין אחריו גוף כלל לא מניע ולא מתנועע אבל גוף הגלגל ההוא הוא המתנועע הראשון והתחייבה מתנועתו שהיא התנועה היומית הממהרת מכל התנועות ,תנועת כל מתנועע בתוכו ,ומנוחת נקודתו שהיא מרכז הארץ בכללו והיה המשכן אחד והשוכן עליו ומשפיע טובו וחסדו בו בכללו ובכל חלק מחלקיו וזה חייב היות השגחה לכל מי שאפשר לו לקבלה מאתו ית' ויתע' שמו,ויתנשא רום מלכותו כראוי ואחר כך אמר ויקרא אלוהים ליבשה ארץ וגם זה סוד גדול מן הסודות שכל מקום שתמצאהו אומר ויקרא אלוהים לכך ככה, אינו אלא להבדילו מן העניין האחר אשר שיתף ביניהם בו שם זה, ולפיכך פירשתי לך פסוק זה "בראשית ברוא ה' מעלה ומטה" ויהיה 'ארץ' האמור תחילה הוא מטה, כלומר: ארבעת היסודות, והאמור עליה ויקרא אלוהים ליבשה ארץ היא הארץ לבדה, והנה נתבאר זה.

וממה שאתה צריך לדעת כי ארבעת היסודות נזכרו תחילה אחר השמים אשר אמרנו כי שם ארץ הראשון מורה עליהן, לפי שהזכיר ארץ ומים ורוח וחושך.

וחושך היא האש היסודית אל תחשוב זולת זה,

אמר ודבריו שמעת מתוך האש

ואמר כשמעכם את הקול מתוך החושך

ואמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח

ונקראה האש היסודית בשם זה, מפני שאינה מאירה אלא שקופה, ואילו הייתה האש היסודית מאירה היינו רואים כל החלל בלילה בוער באש.

והנה נזכרו כפי הנחתם הטבעית, הארץ, ועליה המים, והאוויר צמוד למים, והאש מעל האוויר, כי בייחדו האוויר על פני המים יהיה החושך אשר על פני תהום מעל הרוח בלי ספק. ואשר הצריכו לומר 'רוח אלוהים', מפני שכבר אמר שהיא נעה כלומר: מרחפת, ותנועת הרוח תמיד מיוחסת לה':

ורוח נסע מאת ה'

נשפת ברוחך

ויהפוך ה' רוח ים

וזה הרבה.

וכיון שהחושך האמור תחילה שהוא שם היסוד, [רלד] זולת החושך האמור בסוף שהוא האפלה, בא לבאר ולהבדיל ואמר, ולחושך קרא לילה כמו שביארנו, והנה נתבאר זה.געניין קריאת שם ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה'' קריאת שם לדבר מן הדברים באה להורות אמיתת מציאות הדבר ההוא ומהותו ,וזה כי כאשר זכר הנברא הראשון היה אור כאמרו ''ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור'' ומצאנו במקומות רבים שקרא דברים אחרים אור לפי החיבורים האלהיים המחוברים על התורה באמרו ''כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'' וכתיב ''כי נר מצוה ותורה אור ואומר ''נר אלהים נשמת אדם ,וקרא המצווה -נר והנשמה-נר והחיים-אור והתורה-אור ואומר ''בית יעקב לכו ונלכה באור יי'' ונאמר ''ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה יי' לך אור עולם וגו' מזה הרמוז כלו ומכל הדומה לו תבין מהות האור הנברא ביום הראשון ,ותכיר הפכו ובידיעה זו תבדל מזולתך ותכחר איך נקרא כל שם ושם מהשמות ותבין עניין ''ההבדל בצורה'' הנעשה ע''י הקריאה ותדע למה נבדל בזה השם שהוא עניין אמיתת קריאה על מה הוא נופל ולמה ועם זה תגיע לידיעת התורה והמצוה ולידיעת הכוונה ,ותנצל מספיקות המחשבות השקריות,ותשכיל המושכלות האמיתיות,ואז תצליח ותשכיל בע''ה

וממה שאתה צריך לדעת כי אמרו ויבדל בין המים וגו' אינה הבדלה במקום, שנעשה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחיד, אלא פירושו שהוא הבדיל ביניהם ההבדלה הטבעית כלומר: בצורה, ועשה מקצת אותו אשר קראו תחילה מים דבר אחר בצורה טבעית שהלבישו, ועשה מקצתו בצורה אחרת והם המים הללו, ולפיכך אמר גם ולמקווה המים קרא ימים

הנה אמר לך בפירוש כי אותו המים הראשון האמור בו על פני המים אינו זה אשר בימים, אלא מקצתו נבדל בצורה מסוימת מעל האוויר, ומקצתו הוא המים האלה.

ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו' כמו אמרו ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך שהוא כהבדלה בצורה מסוימת.

והרקיע עצמו מן המים נתהווה, כמו שאמרו הוגלדה טיפה האמצעית וכן אמרו ויקרא אלוהים לרקיע שמים כמו שביארתי לך לבאר שיתוף השם, ושאין שמים האמור תחילה באומרו את השמים ואת הארץ, היא זו אשר נקראה שמים.

וחיזק עניין זה באומרו על פני רקיע השמים לבאר כי הרקיע זולת השמים.

ומחמת שיתוף זה שבשמות, פעמים קורא גם לשמים האמיתיים רקיע, כמו שקרא לרקיע האמיתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים

ונתברר עוד בלשון זה מה שכבר הוכח, שכל הכוכבים והשמש והירח תקועים בגלגל כי אין חלל בעולם ואינן על שטח גלגל כפי שמדמה ההמון, לפי שאמר 'ברקיע השמים', ולא אמר 'על רקיע השמים'. הנה נתבאר כי חומר מסוים היה משותף וקראו מים, ואחר כך נבדל בשלוש צורות:

ונעשה דבר ממנו ימים,

ודבר ממנו נעשה רקיע,

ודבר ממנו נעשה מעל אותו הרקיע,

וכל זה מחוץ לארץ, והנה תפש בדבר תפישה אחרת לסודות נפלאים.

אבל לעניין שאותו אשר מעל לרקיע נקרא מים בשם בלבד, לא שהוא מין המים הללו, כבר אמרוהו גם חכמים ז"ל אמרו במאמרם ארבעה נכנסו לפרדס וגו'

אמר להם ר' עקיבה כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכך כתוב: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.

התבונן נא אם אתה מאנשי ההתבוננות, כמה ביאר במאמר זה והיאך גלה את כל הדבר אם התבוננת בו והבנת כל מה שהוכח בדברי חכמים וידעת כל מה שאמרו בני אדם בכל דבר מהן.דענין אבני שיש טהור הנה בספר יצירה כתיב שני אבנים בונות שתי בתים ור'ל שתי אותיות בונות שני דיבורי הנה קרא לאותיות אבנים וקרא לתיבות בתים ומזה תבין סוד אבן שתיה שממנה הושתת העולם ותבין עניין אבן משכית ,ו''משם רועה אבן ישראל'' וכן תדע סוד ''ונטה עליה קו תהו ואבני בהו'' שהם אבנים מפולמות המושקעות בתהום שמהם המים יוצאים ותדע כי ממציאות אבני שיש טהור התחייבו שתי מציאויות וגם ארבע והם יצר טוב ויצר רע הנקראים ס'מ וכת שלו והבינם שסודם ארבע רוחות ,הנמצאות עם שפע הלכות ,השופע בנפש אשר הוא התחלת האדם ,והוא תכלית הכח, וממנו ייודע ענין היות התכלית היד די ואבן ספיר לעדות עם לבנת הספיר שזו אבן טובה ,וזו אבן טובה,אך זו חלושה כחולשת הלבנה[בצירי תחת הבית] שסודה הלבנה,וזו אבן חזקה כחזקת האבן שסודה החמה וכאשר הלבנה מקבלת אורה מהחמה ,כן הלבנה היא מקבלת שפע מהאבן,''והסירותי את לב האבן מבשרכם'' ושני לוחות האבנים לעדות,וכן ''אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן''

וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו, הטעם אשר מחמתו לא אמר ביום השני כי טוב, וכבר ידעת מאמרי חכמים ז"ל אשר אמרום בזה על דרך הדרש, וטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה מלאכת המים

ועוד טעם הדבר לדעתי פשוט מאוד, והוא, כל מה שהזכיר דבר מענייני המציאות שהתחדשו, הנמצאים לעולם, התמידיים היציבים, אמר בכך כי טוב, והרקיע הזה והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הדבר בו נעלם כפי שאתה רואה, לפי שאם תפרשהו כפשוטו בקלישות העיון יהיה דבר בלתי מצוי כלל, לפי שאין שם גוף אחר זולת היסודות בינינו לבין השמים התחתונים ואין שם מים מעל האוויר, וכל שכן אם ידמה מדמה כי הרקיע הזה ומה שעליו הוא מעל השמים, תהיה מניעות הדבר יותר חמורה ורחוקה להשגה. ואם יתפרש כפי עניינו ומה שהכוונה בו, יהיה יותר נעלם, כי חיובי שיהא מן הסודות הכמוסים כדי שלא ידעוהו ההמון, [רלה] ודבר שהוא כן היאך אפשר לומר בו 'כי טוב', כי אין עניין טוב אלא שתועלתו גלויה וניכרת במציאות הנמצא הזה וקיומו לעולם, אבל הדבר שעניינו נעלם ואשר פשוטו בלתי מצוי כך, איזו תועלת גלויה לבני אדם יש בו כדי לומר בו כי טוב
.הסוד מים העליונים כתיב ''הוי כל צמא לכו למים'' הנה המים נודעים בקבלה ''ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'' והנה עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו וכשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו' והרקיע עצמו מן המים נתהוה ,והמים ההמ הם מים בכח אצל המקבלים, ובפעל אצל הפועלים, ודומים למים בעצם,על צד ההמשלהוהקולוהממשלהואומר ''קול יי' על המים'' ואומר ''מים רבים כקול שדי'' ומהם נשפעים מעט מעט ומרוים הצמאים תמיד ופעמים שופעים לרוב ושופטיםושוטפים בני המבול המתחייבים בחמס המשחיתים דרך הבשר,אשר נאמר על כן ''נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשינה'' ומימי היאור נהפכים לדם וכל תקופה לעד נסתר,וכל מולד לעד נגלה,כי אין נולד בלא מים, והנה המילה בבשא הערלה להסיר לב האבן ולחדש לב בשר ואומר ''וימס לב העם ויהי למים'' ואומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה'' וכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבע ראשים'' והבן זה

ומוכרח אני להוסיף לך ביאור, והוא, כי זה, ואף על פי שהוא חלק גדול מאוד מן המציאות, אבל אינו מטרה תכליתית להמשכת המציאות כדי שייאמר בו כי טוב, אלא לצורך שהיה הכרחי שתיראה הארץ, והבן זה.

וממה שאתה צריך לדעת כי החכמים כבר ביארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיח ה' מן הארץ, לא הצמיחם אלא לאחר שהמטיר עליהם ושאמרו ואד יעילה מן הארץ וגו' אינו אלא תאור המצב הראשוני אשר היה לפני תדשא הארץ דשא ולפיכך תרגם אונקלוס ועננא הווה סליק מן ארעא, ופשוט הוא זה מן הכתוב, שנאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ והנה נתבאר גם זה.

וכבר ידעת אתה המעיין, כי ראשית סיבות ההוויה וההפסד אחר הכוחות הגלגליים, האור והחושך מחמת מה שנספח להם מן החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות וביאור ובחושך יתחלף מיזוגם וראשית המיזוג יתחדשו מהן שני האדים אשר המה ראשית סיבות כל ההשפעות העליונות אשר המטיר מהם, והם גם סיבות הדוממים ואחר כך הרכב הצמחים, ואחר הצמח החי, ואחרון ההרכב הוא האדם. ושהחושך הוא טבע מציאות כל העולם התחתון, והאור מופיע עליו הרי שבהעדר האור ישאר המצב היציב, וכך בא הכתוב במעשה בראשית בדיוק לפי דירוג זה לא יחרוג מאומה מזה.

וממה שאתה צריך לדעת אמרם כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונם נבראו אמר שכל מה שנברא, נברא כפי שלמות כמותו וכפי שלמות צורתו ובשפר מקריו והוא אמרו לצביונם, מן צבי היא לכל הארצות

דע גם את זה שהוא יסוד גדול כבר נתברר ונתבאר.

וממה שאתה צריך להתבונן בו מאוד, מה שהזכיר בריאת אדם בששת ימי בראשית, ואמר זכר ונקבה ברא אותם וסיים כל הבריאה ואמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ואחר כך התהלל התהילה אחרת לבריאת חוה מאדם, והזכיר עץ החיים ועץ הדעת וסיפור הנחש ואותה הפרשה, ועשה שכל זה היה אחר שהונח אדם בגן עדן וכל החכמים ז"ל מסכימים שכל פרשה זו הייתה ביום שישי ושלא ישתנה דבר כלל לאחר ששת ימי בראשית ולפיכך לא יהא רחוק שום דבר מאותם הדברים כפי שאמרנו שעד עתה לא גובש טבע יציב, ועם זאת כבר הזכירו דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם, וגם אעירך על דברים כדרך שהעירונו הם ז"ל. ופירש הגר''א בזה


‏בראשית
. ידוע שהאדם עולם קטן והכל רמוז ‏בו. ב' של בראשית כמו עם ור"ל עם ראשית ברא הכל. והוא ראשית חכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית: ‏אלהים. ל"ב נתיבות שבו כתיב ל"ב אלהים כמ"ש בס"י כשלשים ושתים כו': את השמים ואת הארץ. הראש והגוף כמש"ש אש בעולם שמים בנפש ראש. מים בעולם ארץ בנפש בטן. ששם כל מנהיגי הגוף כמש"ש: והארץ. הוא כלל הכל אף האויר ער השמים כידוע לכו נכלל בו גם הגויה: היתה תהו ובהו כו'. ד' ליחות שבו ד' מרות. תהו הוא קו ירוק מרה ירוקה. בהו מרה חוורא. חוורא דאגוזא טינרא שבריאה אבנים המפולמות שמהן מים יוצאים וזה ריאה ששם המים. וחשך מרה אוכמא הוא טחול: ע"פ תהום. מרה אדומה בכבד שבולע כל המאכלים: ורוח אלהים מרחפת. הוא הרוח דנשיב בכנפי ריאה ששם המים. וכל אלו אינם באיברים כי עדיין לא נוצרו רק הליחות והרוח והמים עצמן: ויאמר. י' אמירן ע"ס שהן מ"ב, ל"ב שבילין וי' אמירן. כ"ב אותיות וי' נקודין. אותיות נפש ונקודין רוח ע"ס הם ל"ב ובהם טעמים נשמה שמנהיג אותן והוא י' אמירן. וזהו שם מ"ב עד ב' דובהו שבהם נברא העולם כידוע. ל"ב נתיבות במוח שבהן ברא אלהים בינה בי' אמירן הוא רוח דליבא: יהי אור. אור דנהיר במוחא וליבא. כי מוחא וריאה מים ובקד"א שם אור כמ"ש בזהר ‏י' אויר. וכן ריאה מים ובליבא אור. וז"ש יהי אור ויהי אור. ועיקר נאמר על אור דליבא כי בריאת חלקי הראש לא נכתב כאן. כמ"ש מכדי בשמים פתח ברישא מ"ש דחשיב מעשה ארץ. כי המוחא סתום ולא נגלה למשה רק בבינה ואף שער האחרון לא נגלה לו כמ"ש חמישים שע"ב כו'. ובינה רוחא דליבא הוא ברא את העולם בחכמה כמ"ש בתורה נתייעץ הקב"ה וברא את העולם ותורה הוא חכמה. וכן הלב מתייעץ בכל מעשיו במוח כידוע שלכן אמרו כל ארוך שוטה: וירא וגו' ויבדל וגו'. הוא טרפש הכבד מבריל בין לב לטחול: ויקרא אלהים לאור יום וגו'. כי העוה"ב דומה ליום והעוה"ז ללילה. ולב בו הרוח שכוסף לעוה"ב וטחול העוה"ז. ואור זה אש נור דליק, והן אמ"ש. ורו"ח אלהים מרחפת ע"פ המי"ם ויהי או"ר. וכ"ז שאמרנו באור וחשך הוא מסטרא דעה"ד טו"ר אבל נשמתא דאיהי מאילנא דחיי כל איברוהי לטב ברא כמ"ש בר"מ פ' פנחס. ואור וחשך שהן יום ולילה הכל כמ"ש כתיב ושבחתי את השמחה וכ' ולשמחה מה זה עושה ל"ק כאן בשמחה ש"מ כאן כו' וללמדך שאין השכינה שורה כו' וכן לדבר הלכה. וכאן הוא יסודין אמ"ש נברא ביום א' וביום ב' וג' כלים של אמ"ש כמ"ש לקמן וכן הכפולות ופשוטות באלו ו' ימים כ"ב אותיות. וע"ס שבתוכן הן נכללין בז' כמו ברקיעין בו' רקיעין נכלל ז"ת עטרת ביסוד וברקיע הן' נכלל ג"ר והן כפולים נגד הן' כפולים ז' בז' מוצקות כידוע והן כאן י"ד ימים ובששי נכלל מלכות ביסוד וזהו תוספת ה' הששי והן ז"ת וביום השביעי ג"ר שלכן נאמר בו ג"פ השביעי והן כפולים ערב ובקר. וערב נכלל ביום דנוקבא נכללת בדכורא ונק' בשם דכורא כידוע וזהו ערב ובקר יום. וידוע כי הנפש נפשט מעט מעט בולד עד שנגמר כל הולד לכן נכנסין בע"ס של הנפש שהן ז' ימים כל א' לבד מעט מעט בולד עד שנגמר כל האיברים שהן הנעשין בו' הימים. וז"ש אחר בריאת תהו כו' יום א' ואחר הרקיע יום ב' וכן בכולם ואחר שנגמר בא שכלו בג"ר ז"ש ויכלו השמים כו' כמש"ל. וכל הי"ס נכללין בזו"נ ביום ולילה ‏בלב וטחול לכך והגית בו יומם ולילה:

‏[יום ב] ויאמר אלהים יהי רקיע כו'. הוא גלגולת של ‏הראש המקיף את כל הראש סביב סביב עד הגרון והוא מבדיל בין מים העליונים שהוא המוח ובין מים התחתונים שהוא הריאה שעדיין לא נעשה להם כלים כמש"ל: ויהי מבדיל כו'. שיהיה הפרש ביניהם כמ"ש במ"א. וכאן התחיל אמ"ש א' מ' ונגמר בשלישי שלכן לא נאמר כי טוב עד שנגמר בשלישי אבל מעשה יום ראשון הכל דברים גנוזים כחות נפשיות לכן אמר בזהר דחסד נגנז כו': ויעש אלהים כו'. כי כל כ"ב אותיות נעשים בהם ב' דברים א' כח רוחני וא' גשמי ולכן נאמר בכל אחד ויהי כן והוא רוחני ונאמר ויעש כו' והוא הגשמי: מעל לרקיע כו'. כמו שיש הבדל בין הרקיע למים התחתונים כן כו' ודעהו: ויקרא אלהים לרקיע כו'. ושמים שנבראו ביום א' הוא המוח ומעשיו לא נאמר שהוא המחשבה כמש"ל וכמ"ש כך עלה במחשבה (ועמ"ש בפי בראשית במע"ב שלו) והן שמים ושמי השמים שאמרו בחגיגה ב' רקיעין והן ור"ל אמר ז'. שרקיע זה בו דבוק וילון שרקיע הוא יסוד ווילון הוא עטרת היסוד כידוע ולכן לא פרטו הכתוב. ובשמי השמים כלולין ה' רקיעין (כמש"ש). וילון הוא הקרום שסביב לגלגולת דבוק בגלגולת וז"ש וילון אינו משמש כלום אלא נכנס כו'. והענין כי כל ההרגשים באים ממוח מקרום שעליו אל הלב והלב משלח בכל הגוף ובלילה סותם הקרום הדבוק בגלגולת ואוסף המוח כל הרגשותיו אליו וכן כל הנפש כולה נאסף ללב ואז הוא ישן וכח המדמה הוא פועל אז והס"א סובב אותו ומתפשט בו כמ"ש בזהר שלכן ‏צריך נט"י. וכן אמרו בגמ' האי מאן דבעי למידע להו כו'. ‏וכן הוא בעולם, שהוילון מתפשט וכל כתות השמים מתאספין אל השמים כמו שכל המלאכים מתכנשין להיכלין ותרעין דג"ע אסתתמו וכל הנשמות שמתפשטין בין החיים מתכנשין אליו כמ"ש בזהר. ושמים הוא הראש וג"ע הלב כמש"ש וס"א מתפשט בו תרמוש כל חיתו יער וזהו חמור נוער הכפירים שואגין כו'. וזהו הכלבים צועקין כל מזונותם מפדרים דאתבטלו כידוע ונכנס שחרית ואז מעיר האדם. ואע"פ שלפעמים מעיר האדם קודם היום מ"מ אין נשמתו חוזרת בו עד היום כידוע כמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו עד היום ע' זהר שם. וז"ש ומחדש בכל יום כו' כמ"ש חדשים לבקרים כו' שמחדש בכל יום נשמתו חדשה לו כידוע שנאמר הנוטה כדוק כו' שהוא דוק קרום הנ"ל. רקיע שבו כו' הוא הרקיע שנאמר כאן כמו שכתב ביום הרביעי. והי שמים כלולין במוח שמים עליונים שבו נאמר ה' פעמים אור ביום ראשון אור דמוחא דנהיר בליבא כידוע והן ה' הרגשים במוח שמתפשטים ממנו ה' חושים הידועים והן ה' ספי' מבינה עד הוד נו"ה תרי פלגי גופא ונכללים כלהו בגלגולת שבו יוצא ה' חושים אל הפועל כידוע שכלהו נכללן ביסוד ולכן נאמר בו ה"פ רקיע והן נ' תרעין דבינה כידוע. שחקים בו רחיים כו' הן נו"ה ששוחקין הזרע לצדיק והוא כולל חוש המישוש שעיקרו בתשמיש כידוע. זבול שבו כו' ומקריב עליו קרבן. ת"ת והוא חוש הטעם שבו את קרבני לחמי וכל כלי האכילה הן כלי קרבן כמ"ש ברע"מ פ' פנחס. מכון שבו אוצרות שלג כו' וטללים רעים וסערה ודלתותיהן אש כו' הוא חוש הריח בחוטם בגבורה שבו ליחות רעות ותננא ובו ויחר אף ובו ישימו קטורה באפיך לבטל מותנא. ופריך הני ברקיע איתנהו הני בארעא כו' כמ"ש בזהר דב' נוקבין בחוטמא מחד תננא ואשא דסליק מליבא ומחד רוחא דנחית ממוחא, ואמרו בא דוד כו' וז"ש תוס' שם אוצרות שלג כו' יש מהן כו' שהן ב' נוקבין דחוטמא ימינא ושמאלא ולכן כל הקדשים שחיטתן בצפון לעשות ריח ניחוח לבסם כידוע. מעון שבו כו' חסד בו חוש השמיעה בו ואשמע את קול כנפיהם ובו לימוד התורה כמ"ש בס"י וז"ש כל העוסק כו' אר"ל כל הפוסק כו' זהו דין שכלול בחסד וכן חסד בדין יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ב' נוקבין דחוטמא וכן ב' אזנים כנ"ל. והקדים מעון למכון שחוטם מתחיל גבוה יותר מאזנים. ערבות כו' בינה והוא חוש הראות שם ואראה את ה' יושב על כסא כו' שרפים כו' ואראה החיות ואראה והנה אופן אחד כו' וז"ש שם אופנים ושרפים כו'. וכל ההרגשות ע"י הקרום הדבוק בהם והוא החכמה שהיא חיות כל אדם כמ"ש והחכמה תחיה בעליה ונקרא חיה כידוע. וז"ש עוד רקיע א' למעלה וכ' ועליו כאבן ספיר דמות כסא קד"א כידוע. ועל דמות כו' כמראה אדם כו' היא החיה והוא נשמת האדם והכל הוא חכמה מכאן ואילך הוא כתר. וז"ש עד כאן כו' מכאן ואילך במופלא כו' וזהו מלכות דסליק לכתר שכתר דבוק בוילון בסוד נעוץ סופן כו'. וכולם ‏בראש שנקרא שמים: ויהי ערב כו'. כנ"ל:

‏[יום ג] ויאמר אלהים יקוו כו'. שהיו מתפשטים בכל ‏הגוף: אל מקום אחד. הריאה וכאן בריאתו ובו י"ג משם מ"ה ונשאר ל"ב ללב כמ"ש בס"י והן ו' עזקאן דקנה ו' כנפי ריאה והריאה עצמה גי' אח"ד זהו אל מקום אחד: ותראה היבשה. זהו הכרס שכולל כל הבטן שהיא ארץ הפרטית. וכאן נגלה האויר בעולם וכן בנפש והוא מקום לנפיחת הריאה ברוח דנשיב בגויה והוא הגויה בנפש: ויקרא אלהים ליבשה ארץ כו'. כאן בריאת הארץ הפרטי ובטן כנ"ל: ולמקוה המים כו'. ר"ל מקום המים כמ"ש במ"א והוא הריאה והן ז' ימים וז"ש ימים (ר"ל לשון ‏רבים) והן הריאה ושית כנפי ריאה שסובבים לא"י ליבא נור דליק כמ"ש מי יגור לנו אש אוכלה משכן השכינה והתורה והריאה עצמה שהיא האומה הוא למטה סוף הריאה למערב כי הראש מזרח כמ"ש מראש מקדם וכן ים הגדול סוף א"י במערבו וכאן נגמר מלאכת אמ"ש וז"ש כאון וירא אלהים כי טוב: ויאמר אלהים תדשא כו'. כאן התחיל בריאת י"ב מנהיגים שהן בארץ בבטן והן כלולין בט' בא' ב' רגלים' בא' ב' כליות בא' והן גפ"ג והן נבראו בג' ימים יום שלישי חמישי וששי בכ"א ג' וביום ד' ז' שערים כמש"ל וכאן הם ג' מינים, דשא, עשב, עץ פרי, והן ג' כלי האכילה קיבה וקורקבן ודקין שאלו ג' מינים הנז' ניתנו לאכילה כמ"ש לקמן ביום הו' הנה נתתי לכם כו' והן ג' כחות בנפש הצומחת שבא ע"י אכילה כח המגדל וכח הזן וכח המוליד בדומה והן בגד ג' מינים הנ"ל ולכן נאמר אצל עץ פרי למינו כו' שהוא המוליד בדומה: ותוצא הארז כו'. האמירה נגד ג' חושים שבג' האיברים הנ"ל ועשיה נגד ג' איברים עצמם הנ"ל ונאמר כאן אצל עשב ג"כ למינהו כמ"ש שנשאו ק"ו בעצמם והוא הזן שג"כ זז למינהו כמ"ש רז"ל אבר מחזיק אבר: ועץ עושה פרי כו'. שהזרע כלול מכל האיברים ומכל אבר נעשה אבר וז"ש אשר זרעו כו' וכן הן ג' בפשות הצומחת והחיונית והמשכלת נר"ן וכלם ניזונין ע"י האכילה שהן נגד ג' כחות הנ"ל המגדל נגד הצומחת שמגדל האיברים והזן נגד החיונית ששומר רוח האדם בקרבו ע"י שזן את האיברים והמוליד בדומה נגד המשכלת שמוליד ג"כ בדומה שמבין דבר מתוך דבר והשכל הוא עץ החיים למחזיקים ואוהביה יאכל פריה נוצד תאנה כו' מפרי פי איש תשבע בטנו בטנו כו' וז"ש שלא ‏יהא שכלך עקר: 

[יום ד] ויאמר אלהים יהי מאורות כו'. הן ז' שערים ‏בנפש שהן נגד שבעה כוכבים כמ"ש בס"י: ‏ברקיע השמים. בגולגולת הראש כנ"ל הן ז' כפולים וזהו להבדיל שע"י ניכר האותיות לחוזים בכוכבים וכן ע"י ז' שערים אלו כמ"ש בת"ז תיקוז ע' בעיינין בקריצין דעיינין בחוטמא בקמיטו כו' באודנין כו' בפומא כו': ולמועדים. שהן נגד ז"ת כמ"ש בז"ח ונגד ז' כוכבים כידוע וכן נגד ז' שערים:ולימים. שהיום י"ב שעות היום וכן י"ב שעות הלילה והן ע"י י"ב מזלות בדכורא ובנוק' כמ"ש בס"י וכן הן בראש כמש"ל: ולשנים ג"כ י"ב חדשים נגד י"ב מזלות כמ"ש שם: והיו למאורות כו'. והקשו בגמ' אור ביום ראשון נברא והכתיב ויתן אותם כו' כדר"א אור שנברא ביום ראשון אדם צופה בו כו' כיון כו' עמד וגנזו כו' שאור הראשון הוא אור השכל אור דנהיר בליבא מ"ס שאדם מסתכל בו ומשיג בו את כל העולם והוא אור הגנוז לע"ל שאז ותמלא הארץ דעה: להאיר על הארץ. להתנהג בו גבולות עמים שהם למספר ב"י י"ב מנהיגים את הארץ הגוף אבל ליבא ישראל אין מזל לישראל שהן למעלה מן הטבע ומתנהג באור דנהיר בה: ויעש כו' את שני המאורות הגדולים. חמה ולבבה הם ב' עינים שהם עיקר המאורות שמאירין לאדם שרואה בם כמ"ש ועינינו מאירות כשמש וכירח וכמ"ש בה"ת אע"פ שסדר יצירתם אינם כן כמ"ש בס"י: את המאור הגדול כו'. עין ימין ועין שמאל וע"י מתנהג הלב כמ"ש עינא סרסורא כו' והלב כולל ימין ושמאל ששמאל בטחול לב כסיל לשמאלו וזהו לממשלת כו' עין ימין מתנהג לב ימין וזהו המאור הגדול לממשלת היום וכשמאל השמאל וזהו את המאור הקטן וז"ש שוריינא דעיינא בליבא תליא: ואת הכוכבים. הן י"ב מזלות ושאר הכוכבים והן שערות הראש כמ"ש בת"ז תי' כ' בנימין דרישא שהן כוכביא ומזלא דל"ל חושבנא והן י"ג נימין וי"ג ארחין דשערי שהן י"ב מזלות ותלי הכולל אותם ‏כמ"ש בס"י ושאר השערות שאר הכוכבים והן ע"ג ז' השערים כמו המזלות וכוכבים שהן בגלגל הח' ע"ג ז' הכוכבים וז"ש (ברכות נ"ג) חזאי עיני דנשקי אהדדי א"ל בא על אחותו כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי כו' כמ"ש בת"ז והיו הכרובים שידוע שהן תו"מ הכרובים כרובי עינא פורשי כנפים גדפי עינא כו' בזמן דמסתכלין באורח מישור ופניהם איש אל אחיו יחוד בזו"נ ובזמנא דלא מסתכלין כו' נחש עקלתון כו' כי המות יפריד כו' שהוא ס"א דמפריד היחוד כו' ערוה ער ו"ה כידוע וזהו אסור להסתכל בעריות וזהו בעה"ד טו"ר אבל באילנא דחיי ‏שנאמר בכל לבבך שני המנהיגים ופניהם כו': 

[יום ה] ויאמר אלהים ישרצו כו'. הן הידים הכליות ‏והרגלים שעיקרן שני ביצים שלכן נקראו נו"ה שחקים השוחקים מן כנ"ל זהו שרץ נפש חיה הכליות וביצים שהן ממים של הריאה שהן מבשלים הזרע כמ"ש בר"מ פ' פנחס ותרין כליין כו' דמבשלין הזרע דנחית מן מוחא ומבשלין מיא דמקבלין מן כנפי הריאה וכן הביצים וכאן כוללם יחד: ועוף יעופף כו'. הן הידים שהן הגדפים שמעופפים בהן כידוע וז"ש ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל שהן חו"ג ב' ידים כידוע: על הארץ. באויר בגוף הגויה: על פני רקיע השמים. שמעופפים על פני רקיע שמגביה הידים עד הראש רום ידיהו נשא: ויברא אלהים את כו'. עכשיו פרטן .התנינים הגדולים הן ברגלים שהן גדולים והן לויתן נחש בריח ונחש עקלתון כמ"ש כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם ואף לויתו כו' והן הב' ביצים ואלמלי מזדווגים זה לזה היו מטשטשין את כל העולם שכל האיברים עושין פעולתם תמיד חוץ מן הביצים כ"א ע"י מחשבה וזהו סירסן כו' שהן מצוננים בעצמן שלכן אמרו (נדה י"ג) מותר לסייע בבצים מלמטה והאמה כוללן וז"ש לויתן זה יצרת לשחק בו כמ"ש הבאת לנו כו' לצחק כי כו' וז"ש (ע"ז פ"ק) י"ב שעות כו' ג' ראשונות כו' שי"ב נחלקים דפ"ג כמ"ש בס' יצירה בד' אותיות הוי"ה וז"ש ג' הראשונות יושב ועוסק בתורה מימינו אש דת למו שניות יושב ודן כו' כשמאל שלישית יושב וזן כו' בת"ת ואתה מחיה את כולם וזהו כ"ו כל"ח נגד שם הוי"ה שכלול בת"ת רביעית יושב ומשחק עם לויתן זהו הזווג עם מל' וז"ש מיום שחרב בהמ"ק אין שחוק כו' ברביעית מה עביד כו' שאין זווג כזמן הגלות יושב ומכלכל: ואת כל נפש וכו'. הן כליות: ואת כל עוף כו'. הן ידים כנ"ל: ויברך אותם כו'. פרו ורבו כו: כי מן הכליות וביצים פו"ר וזהו שנתברכו זרעו של יוסף וידגו לרוב כו' יוסף הוא הצדיק מה דגים אין העין שולטת כו' שהם מחופים בבטן והן ב' שבטים שיצאו מיוסף כי י"ב שבטים י"ב מנהיגים בגוף כמ"ש בס"י: והעוף ירב כו'. שהן ב' מוחין שמתלבשין בב' ידים וחו"ג בה' אצבעות הימין וה' אצבעות חשמאל כמ"ש חכמה נחית בימינא ובינה נחית בשמאלא וכל ברכה שריא בידים כמ"ש ביעקב ·וישת יד כו' והידים צריכים לברכה כמ"ש ולברך את כל מעשה ידיך ואמרו איזה מעשה ידיו של אדם ‏כו':

‏[יום ו] ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'. חן מרה כבד ‏טחול, בהמה. מרה שהוא גיהנם כמ"ש בזהר ובר"מ מרה דאיהו גיהנם כו' והוא שור המזיק שהוא כלחוך השור. בזהר פ' בלק דאגלים בדיוקנא דשור וכל כו' לאעלא בגיהנם לחיך לון כו': ורמש. כבד עם יותרת שיותרת הוא נחש כמ"ש בזהר בהרבה מקומות: וחיתו ארץ. טחול זוחלי עפר. וכ"ז בנשמתא דטו"ר כמ"ש בר"מ אבל בנשמתא דאילנא דחיי כל זה הוא בסטרא דקדושה כמ"ש שם: ויעש כו'. רוחניים וגשמיים כנ"ל וכאן נשלם ג' וז' וי"ב: ויאמר אלהים נעשה אדם כו'. ליבא שהוא כלל האדם ‏והוא א' ע"ג שלשה כו': בצלמנו כדמותנו. דוגמת המוח בזה ל"ב נתיבות ובזה לב שלם שלכן נק' לב בזה נשמה ובזה רוח ובמוח אש שורפת וכן לב נור דליק וכן הוא בצלמו כנז' ואמרו בצלמנו דכורא כדמותנו נוקבא כי ב' בתי ליבא דכורא ונוקבא יצ"ט ויצה"ר ואמרו בזהר זכה נעשה לו עזר. בכל לבבך. ועיקר העבודה ביצה"ר כידוע והוא בעץ החיים. לא זכה בעץ הדעת טו"ר כנגדו והוא בצלמנו כדמותנו שמוח כולל חו"ב זו"נ:וירדו בדגת הים כו' .שהן כל מנהיגי הגוף וכן נאמר למטה הנה נתתי כו' שלב מושל בכולם למשוך לרצונו כמ"ש איזה דרך כו' רואה אני כו' ואמרו זכה רודה בכלם לא זכה ירוד שכולן מושלים בו שליבא ביניהם בדוחקא בצערא וימרדו את חייהם כו' וידוע בהרבה מקומות: ויברך כו' פרו ורבו כו'. חיבור ב' הבתים של הלב ומהן כמה ענפים מתפשטים כל המדות טובות שכליות ומעשיות וכלם לטוב בזמן שהם מסכימים לדעת אחד ופניהם איש אל אחיו כנ"ל: וכבשוה. אמרו ז"ל וכבשה כתיב איש דרכו לכבוש כו' מסט' דימינא והיא נכללת בו: ויאמר אלהים הנה נתתי כו'. כלי האכילה לזון את כל האיברים ומברירו דכולא נטיל לבא והשאר משלח לכבד ולשאר איברים (והמובחר זן החיונית והמשכלת וזהו את כל עשב כו' ואת כל עץ כו' ולשאר האיברים) שהן ולכל חית השדה כו' הצומחת כנ"ל: וירא אלהים את כל אשר עשה כו'. וכלם נכלל באדם שהוא עולם קטן וזהו את כל כו' שכל הבריות שנבראו בו' ימי המעשה נכלל בו וזהו בצלמנו כו' כמ"ש במ"א והכל נברא בשבילו וכן בלב שהכל נכלל בו ובשבילו וזהו בצלמנו בצלם כו' וכן בעולם שאדם הוא לב חעולם. והוא נוטל שפירו דכולא ומובחר שלו משלח למוח שהוא נשמתו שבשמים. וז"ס חקרבנות ואלולי האכילה אש חמוח שורף כל הגוף וכן משבטלו הקרבנות אין לך יום כו' וזהו לחמי לאשי אש שבמוח בשמים אריה נחית הוא מוחא על מזבח ששם ליבא וחשאר משלח התמצית כו': והנה טוב מאד. ארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה המות יצה"ר שהוא באדם לבא כנ"ל זכה כו' ועיקר העבודה בו ולכן נאמר בו מאד:ויכולו ‏השמים כו'. ראש וגוף ותולדותיו: ויכל כו': ארז"ל מה היה חסר מנוחה כו' והוא בינה בג"ר ג"פ השביעי ג"ס כלל כל הנתיבות ג"פ אלהים ואין בו מעשח לשבת יצרה: וישבות. יחוד: ויברך. ברכה: ויקדש. קדושה הרי יב"ק בג"ר: ויכל. כלית מלכות. וכאן נשלם ע"ס שכלל הכל ל"ב נתיבות:הוא עניין היכללות כלל הבריאה באדם ומה שהבאנו ו' עניינים לבד מפירוש הרמב'ן הוא עניין הפוך  המתאר היכללות האדם בבריאה והבן עניין זה שהנה לפי מה שביארנו בעניין המושכלות הטרנסצדנטליות ישנם מעתה ב' הבחנות שהן ארבע בעצם והנה נסללה הדרך לישב מה שהיה קושיה עצומה בעניין מאמר ''מהי קבלה''

ודע כי הדברים הללו אשר אזכיר לך מדברי חכמים הם דברים בתכלית השלמות, וביאורם ברור לאשר הזכירום לו מחוכמים מאוד, ולפיכך לא אאריך בפירושם [רלו] ולא ארחיב הדיבור בהם כדי שלא אהיה מגלה סוד, אבל עצם הזכירי אותם בסדר מסוים ובהערות קלות יספיק להבנתם לכמוך.

מזה אמרם כי אדם וחוה נבראו יחד מאוחדים אחור באחור ושהוא נחלק ונלקח חציו והוא חוה וניתן כנגדו

ואמרו אחת מצלעותיו רוצה לומר אחד צדדיו

ולמדו מן צלע המשכן אשר תרגומו סטר משכנא, וכך אמרו מן סטרוהי.

והבן זה היאך בא הביאור שהם שנים מבחינה מסוימת, והם אחד, כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי והוסיף חיזוק לכך באומרו כי השמות אחידים על שניהם יחד, אשה כי מאיש לוקחה זאת וחזק איחודם ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד והנה כמה חמורה סכלות, מי שאינו מבין שכל זה לעניינים בהכרח, והנה נתבאר זה.

וממה שאתה צריך לדעת, מה שביארו במדרש והוא שהם הזכירו כי הנחש רכוב, ושהוא היה כגודל גמל, ושרוכבו הוא אשר הטעה את חוה, ושהרוכב היה סמאל, והם מניחים שמות הללו בסתם על השטן תמצאם אומרים בכמה מקומות כי השטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא ייענה להקרבת יצחק, וכן רצה להכשיל יצחק שלא ישמע לאביו, והזכירו עוד בפרשה זו כלומר: בעקידה, אמרו בא סמאל אצל אבינו אברהם אמר לו מה סבא הובדת לבך וגו' הנה נתבאר לך כי סמאל הוא השטן, וגם שמות הללו לעניין, כמו ששמות הנחש לעניין.

ואמרו בבואו לפתות חוה היה סמאל רוכב עליו והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו.

וממה שאתה צריך לדעת ולהתעורר עליו כי הנחש לא ניגש אל אדם כלל ולא דבר עמו, אלא היה חיזורו וגישתו לחוה, ובאמצעות חוה הוזק אדם ואבדו הנחש, והאיבה הגמורה אינה מצויה אלא בין הנחש וחוה ובין זרעו וזרעה, ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם.

ויותר מופלא מזה התקשרות הנחש בחוה כלומר: זרעו בזרעה ראש ועקב, והיותה נוצחתו בראש והוא נוצחה בעקב והנה גם זה ברור.

ועוד מן האמירות הנפלאות אשר פשוטן בתכלית הזרות, ואם הבנת פרקי מאמר זה כפי שראוי להבינם תתפלא על חכמת המשל הזה ותיאומו למציאות, והוא אמרם, משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמה, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן וכלכל גם את זה.

וממה שאתה צריך לדעת אמרם עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו ופירשו בו כי הכוונה בשיעור זה הוא עובי גופו לא התפשטות ענפיו, אמרו, לא סוף דבר נופו אלא קורתו מהלך חמש מאות שנה, ופירוש קורתו עובי קורתו העומדת, וסיום זה מצדם להשלמת פירוש העניין וביאורו, והנה נתבאר זה. ועוד ממה שאתה צריך לדעת אמרם, עץ הדעת לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו וזה נכון, כי טבע המציאות מחייבת כך.
זופירש הרמב''ן ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע -

בעבור שאמר הכתוב ועץ החיים "בתוך" הגן, ולא אמר "בגן", ועוד, שאמר (להלן ג ג): ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו, שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר, נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך. ולכך תרגם אונקלוס "במציעות גנתא":

והנה לדבריו עץ החיים ועץ הדעת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאלו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה, ובה שני האילנות האלה. ויהיה האמצע הזה אמצע רחב, כי אמצע הדק כבר אמרו שאין יודע בו אמיתת הנקודה בלתי השם לבדו. ועץ החיים, אילן פריו נותן באוכליו חיים ארוכים:וממה שראוי שתדע אמרם ויקח ה' אלוהים את האדם עילה אותו. ויניחנו בגן עדן, הניח לו לא עשו פסוק זה ללקיחתו ממקום [רלז] והנחתו במקום, אלא הרמת מעלת מציאותו בנמצאים הללו ההווים הנפסדים והנחתו במצב מסוים.

וג''ן עד''ן ועצי''ו שני עצים מספרם תפילין והם ''מעי''ן השמימ''ה'' ומהם תבין כי ''מני'ע הנשמ''ה'' הוא ''מני'ע השמימ''ה'' והוא ''מולי''ד זכ''ר'' ''ומולי''ד נקיב''ה'' והסוד הפ''ה זכ''ר והמיל''ה נקיב''ה ושנ''י עצי''ם עליו'''ן שפ''ל וסוד ג''ן ג''וף נ''פש ,אשר בשניהם חכמ''ה אלהי''ת ולשון ג''ן מקום שמקבל כל מיני צמיחה וכן המ''ח מקום שמקבל כל מיני ציור,אבל באים עדים ממנו ומגידים לנו כחותיו והם שני העצים וכל ע''ץ צל''ם וכל שפ''ע דמו''ת הנה שני''ם עצי''ם שהם תר''י והנה עד''ן מעי''ד וממנו נד''ע אבן הוה ואמנם העץ האחד מוסיף חכמה ,והאחד מוסיף תאוה ,וע''ץ החיי''ם יוסי''ף חכמ''ה וע''ץ הדע''ת יוסי''ף החכמו''ת וע''ץ החיי''ם גור''ל וע''ץ הדע''ת גורלו''ת גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזזאל ,הראשון לטובה ,והאמצעי לאפשרות , ,והאחרון לרעה וע'''ץ החיי''ם יוסי''ף גל''ם וע''ץ הדע''ת יוסיף גלמו''ד והבינם שלשתם כי הם דברים מופלאים ואשרי המשכילים החכמות ,ובנצחם המלחמות ירוויחו שני עולמות

ועוד ממה שאתה צריך לדעת אותו ולהתעורר עליו, אופן החכמת בקריאת שני בני אדם קין והבל, ושקין הוא ההורג את הבל בשדה ושהם יחד נשמדו ואף על פי שניתנה ארכה למתגבר ושלא נכונה המציאות אלא לשת, כי שת לי אלוהים זרע אחר והנה נתברר זה.

וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמות וגו' השמיענו כי הלשונות הסכמיים לא טבעיים כפי שכבר דימו זאת

וממה שאתה צריך להתבונן בו ארבעה הלשונות אשר נאמרו בייחוס השמים לה', והם ברא ועשה וקנה ואל, אמר ברא אלוהים את השמים את הארץ ואמר ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים ואמר קונה שמים וארץ ואמר אל עולם ואמר אלוהי השמים ואלוהי הארץ אבל אמרו אשר כוננתה וטפחה שמים ונוטה שמים כל אלו כוללם עשה.

אבל לשון יצירה לא נאמר, כי נראה לי שאין היצירה נאמרת אלא על התבנית והתיאור, או אף מקרה משאר המקרים, כי גם התבנית והתואר מקרה, ולפיכך אמר יוצר אור לפי שהוא מקרה, ויוצר הרים קובע תבניתם, וכן וייצר ה' אלוהים וגו' אבל המציאות הזו המיוחדת לכללות העולם שהוא השמים והארץ הרי הונח לו ברא, לפי שהוא לדעתנו המצאה מן ההעדר. ואמר גם עשה לצורותיהן המיניות אשר נתנו להן, כלומר: טבעיהן ואמר בהם קנה, מפני שהוא יתעלה מושל עליהן כמשול האדון על עבדיו, ולפיכך נקרא אדון כל הארץ והאדון וכיון שלא יהיה אדון אלא אם כן היה לו קניין, וזה נוטה לצד הדעה בקדמות חומר מסוים לפיכך שימשה תיבת ברא ועשה אבל אלוהי השמים וכן אל עולם הוא מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם הרי הוא אלוהים, כלומר: שופט והם נשפטים ולא בעניין משילה כי זה הוא עניין קונה אלא הוא מבחינת השפעתו יתעלה במציאות והשפעתם הרי הוא האלוה לא הם, כלומר: השמים.

דע זאת.

 

וכל הנאמר כאן, עם מה שקדם ועם מה שיבוא בעניין זה, מספיק לפי מטרת המאמר וכפי המעיין בו


בראון&גרין מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה [ 26/11/2008 ] ביאור שלשת החוקות- ופאראדיגמת המשפט הנבדל-המשך [ 25/11/2008 ] שלשת החוקות המשך פרק המבוא ...
area.co.il/view.php?siteid=229100&jet=page&menuid=1115115 - 15k
בראון&גרין - ''בכאן נכנסת שיטת שלושת החוקות'' כגורם מונע הידרדרות ,אף כי שיטתו היא המקבילה הרעיונית לרישיליה בנוסח ...
area.co.il/view.php?siteid=229100 - 108k - Cached - Similar pages היסוד לפתרון בעיית הטרור הדתי בכל מקום ובכל זמן
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב