חינוך בכיף 

ישנן היום שיטות רבות לחינוך, חלקן דוגלות בחינוך חופשי או על פי הטבע כמו החינוך האנתרופוסופי והדמוקרטי, חלקן רואה בציונים את העיקר ויש שמנסים לשלב את הציונים ואת הערכים. ישנם אף קיצוניים שמרחיקים לכת ומחליטים ללמד את הילד בבית ולא שולחים אותו לשום מסגרת חינוכית חיצונית.

אובדן הדרך והבלבול שוררים בכל ולכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה. כמו בכל דבר בחיים שביל האמצע הוא הדרך, ושביל האמצע אומר שעלינו להכין את הילד לחיים המודרניים מבחינת הקניית ידע בנושאים שונים, דרכן יכול הילד להתנסות ולמצוא את תחומי העניין שלו ובנוסף יש להקנות ערכים חינוכיים של התמדה, מאמץ, השתלבות בחברה, עזרה לזולת, כבוד, סובלנות ותרומה לחברה ולמדינה.

לשם כך צריכה להיות מסגרת בית ספרית שבה מעריכים את השקעת הילד והציון לא צריך להתבסס רק על מבחנים. כמו כן יש להבין כי הילד לא יכול ולא אמור להוציא תשיעיות בכל מקצוע. יש מקצועות שיעניינו אותו יותר ויש שפחות. סביר להניח שילד שלא מתחבר למתמטיקה לא ילך בעתיד ללמוד הסתברות באוניברסיטה וילד שאינו מתעניין בהיסטוריה לא ילך להיות ארכיאולוג, כך שבמקצועות מסוימים מספיק ציון עובר
שמבטא את זה שבתחום הזה יש לילד ידע שמספיק לו בתחום הזה.

יש להחזיר חשיבות לשיעור חברה שבה ילובנו בעיות חברתיות, ילמדו אקטואליה, תהיינה שיחות על נושאים שמעניינים את הילדים וכמו כן צריך להחזיר את החשיבות לשיעורי הספורט שחשובים לעתיד לא פחות ממתמטיקה שכן הם קשורים לבריאות האדם, וכן לשיעורים יצירתיים כמו מוסיקה וציור או מלאכה, שמפתחים את הצד היצירתי החשוב ביותר גם הוא.

הציון צריך להתבסס על ידע. השתתפות, הכנת המטלות, המאמץ שהושקע ולא רק על ציון במבחנים. כדי למנוע לחץ מיותר שמפריע להתרכז ולהתעניין בלימודים, יש לבטל את בחינות הבגרות ולתת תעודת סיום בי"ס עם הציונים שנקבעו בהתאם ללימוד בפועל. בכל תחום באוניברסיטה תהיה מכינה קצרה שבה ילמדו את הבסיס ללימוד המקצוע שרוצים ואח"כ להמשיך בלימודים לתואר האקדמאי. כך גם יוכל התלמיד לראות אם זה הכיוון שמתאים לו.

ילדים הם עם סקרן. ילדים קטנים מתעניינים ושואלים שאלות בלי סוף. הלחץ והדרישות הבלתי טבעיות מהם בביה"ס, כמו גם שיטות לימוד שאין בהן דגש על פיתוח חשיבה וסקרנות, שיטות שאין בהן יצירתיות ופתיחות, הורסים את הסקרנות הטבעית ואז מתחילות הבעיות. המטרה היא לא הציון הגבוהה, המטרה צריכה להיות שהילד ייהנה מהלימוד, שחווית הלימוד תתקשר אצלו עם הנאה ולא עם לחץ והישגיות. בדרך זו הילד יפיק יותר לעצמו, ילמד יותר טוב ובהנאה. גם שיעורי הבית לא צריכים להיות מעמסה בלתי נסבלת.

הלחץ בחינוך עצמו מתחיל היום מינקות. כבר בגיל 3 חודשים לוקחים את העולל לשיעורי שחייה וחוגים שמפתחים את זה ומפתחים את זה , בביה"ס שולחים את הילד למספר חוגים ומאבדים בהגזמה המיותרת הזאת את הקשר הטבעי והיפה שצריך להיות לילד עם סביבתו הטבעית בילדותו. בגיל הינקות הילד צריך את הוריו, חבר אחד למשחק ומשחקים שמתאימים לגיל שלו. בביה"ס מספיק חוג אחד לפי תחומי ההתעניינות.

מה קרה למגרש המשחקים? לאופניים? למשחקי קופסה, קוביות ודפי ציור? הרי אפשר להעסיק את הילד בכל כך הרבה דברים נחמדים פשוטים ולא יקרים. עודף משחקים ובלגאן יוצר אי שקט אצל הילד, הילד לא מוצא את הידיים והרגליים. גם הטלוויזיה צריכה להיות מבוקרת ולא פתוחה כל הזמן. רעש ובלגאן יוצרים חוסר ריכוז ואין פלא שהיום כל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעת קשב וריכוז.

אפשר לבוא מהעבודה לשתות כוס קפה ופשוט לשבת עם הילד על שטיח, בלי טלוויזיה ולשחק במשחק אחד שהוא בוחר, זמן שיכול להיות הנאה צרופה לילד ולהורה, או סתם לשכב איתו במיטה ולשוחח על הגן ועל החברים ועל מה שמטריד אותו ולחבק ולנשק. זה יותר טוב מכל חוג.

אני לא מצליחה להבין למה בכל כך הרבה משפחות עניין המקלחת הופך להיות סיוט של הילד וההורה בכי וצעקות. כשהילדים שלי היו קטנים ניצלתי את זמן האמבטיה ללימוד דרך המשחק. הייתי אומרת בוא לאמבטיה נשחק במשחק הבן של... תוך כדי האמבטיה או המקלחת הייתי שואלת איך קוראים לבן של החמור וכדו'? או במשחק הבית של... איך קוראים לבית של הפרה? או משחק ההפכים או משחק המילים נרדפות הכל לפי הגיל. זמן המקלחת היה חגיגה של הנאה משותפת וגם לימוד. וככה הילד מקשר בין לימוד להנאה.

ובהשכבה אין טלוויזיה. יש סיפור או שיחה או משחק פנטומיה לפני השינה. זה משחק שבו כל אחד בתורו עושה משהו בפנטומימה והשני מנחש ואפשר לשחק את זה עם כל הילדים במיטה של אמא ואבא וכולם נהנים. ואז הולכים לישון יפה. לא זוכרת בעיות בהשכבות.

כיום יש מחשב אפשר לשחק קצת במחשב ביחד אבל גם זה וגם הטלוויזיה צריכים להיות במידה, וכשעושים משהו כיפי ביחד היא סגורה.

משחק נוסף שהילדים שלי מאד אהבו זה פשוט לשבת במרפסת או בספסל בחוץ או לשכב על דשא ולחפש צורות בעננים. או טיול בחיק הטבע לחפש נמלים וחרקים. יש כל כך הרבה מה לעשות בכיף בלי להיות במרוץ מטורף אחרי הזמן ואחרי עוד ועוד דברים להתפתחות. הדברים הקטנים והטבעיים תורמים לא פחות להתפתחות ותורמים לקשר טוב בין הורה לילד.

ילדים קטנים אינם מטרד. לא צריך לחכות שיגדלו. אפשר ליהנות איתם בכיף ולשמוע פניני לשון שלהם ולכתוב אותם שכשיגדלו ייהנו לקרוא כי שוכחים. הגידול יכול להיות ברובו הנאה. צריך רק הרבה שקט מסביב וסדר ולהקציב לזה את הזמן ובשעה זו אין הפרעות. לא עונים לטלפונים ואין טלוויזיה. ואפשר לכבות את הנייד. ראש הממשלה לא יחפש אתכם ואתם לא מפסידים שום דבר. מקסימום ישאירו הודעה. גם המבוגרים זקוקים לכך.
כל אחד יכול למצוא את הדברים שכיף לו לעשות עם הילד. תקשיבו לאינסטינקטים שלכם, לטבע שבכם ותעשו דברים שאתם נהניתם לעשות כילדים. כל פעילות כזו תורמת לילד המון וזה למעשה החינוך הטבעי.