נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה 

התופעה של הגשת תביעות נגד עירייה עקב פגיעות גוף שנגרמו לאחר היתקלות במפגעים ברחובות, הולכת וגדלה מיום ליום ובתי המשפט השונים מוצפים כיום בתביעות כאלו. מאמר זה סוקר בקצרה את המקור להטלת אחריות על העירייה, המקרים בהם תוטל אחריות על העירייה בגין מפגעים בתחומה שגרמו לנזקי גוף וכן נותן המלצות בסיסיות לאנשים אשר נפגעו עקב מפגע ברחוב.

המקור להטלת אחריות על העירייה למניעת מכשולים בתחומה
ראשית, יש לבדוק מהיכן בכלל נובעת אחריותה של העירייה להסיר מכשולים ומפגעים בתחומה.
סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע מהן סמכויותיה של עירייה. בסעיף קטן 11, נקבע כי תפקיד העירייה הוא "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור...". סעיף קטן 29 קובע סמכות שיורית כללית ולפיה על העירייה "לעשות בדרך כלל כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העירייה, בריאות הציבור והביטחון בו".
סעיפים אלו, הם אשר מטילים מכוח החוק את האחריות על העירייה להסיר את המפגעים ולדאוג למצב התקין של המדרכות והכבישים בתחומה, כך שלא יהוו מכשול בפני המהלכים בתחומה, וכך אף נקבע באופן ברור בפסיקה. כך קבע מ"מ הנשיא אגרנט כבר בע"א 176/59: "נוכח אופיו זה של התפקיד האמור, מחייב ההיגיון לקבוע כי מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העירייה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים".
לאור זאת, הרי מקום שהעירייה הפרה את חובתה הנ"ל ולא תיקנה את המפגע ועקב כך נגרמו לאדם נזקי גוף, תהיה העירייה אחראית לפצות את האדם בגין נזקיו. כך למשל נכתב בע"א 243/83 עיריית י-ם נ' גורדון, פ"ד לט (1), 113: "...מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העירייה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה, וזאת על ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו... מקום שהעירייה לא עשתה כדי להסיר סכנה כנ"ל או כדי להרחיקה.... דבר הינזקו של אדם פלוני, בשל היתקלו במקום הסכנה ייזקף לרשלנותה".

חובה זו איננה מטילה אחריות מוחלטת על העירייה על כל תאונה שהתרחשה בתחומה
יחד עם זאת, חשוב להדגיש ולהבהיר כי אין המדובר בחובה אבסולוטית כך שכל אימת שאדם נופל ברחוב באופן אוטומטי תוטל אחריות על העירייה. כפי שנקבע על-ידי בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין הבולטים בתחום הנזיקין, בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', חובת זהירות לא תוטל על מזיק כל עוד המדובר בסיכונים סבירים, אשר חיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון בכדי לאפשר את ניהול החיים באופן סדיר ושוטף. כלומר, כאשר מדובר בסיכון סביר, לא תוטל על העירייה אחריות לתאונה ונזקיה.
לאור זאת, קבעה הפסיקה כי כבישים ומדרכות אינם יכולים להיות משטח סטרילי ועשויים להיות בהם שיפועים, בליטות וכו'. לא ייתכן לחייב את העירייה לבדוק כל העת את כל המדרכות והכבישים בתחומה ולתקן כל סדק קטן ולא ניתן להטיל אחריות על העירייה בכל מקרה שבו נפל אדם בתחומה, לא משנה הסיבה. אחד מפסקי הדין המרכזיים בסוגיה זו הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"א 4344/97 - כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן ואח', תק-מח 98(1), 1213, שם דובר על תאונה שנגרמה עקב אי יושר של כמחצית עובי מרצפת המדרכה. בית המשפט קבע כי "רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים..... לא הובאו בפני בית המשפט ראיות על עלות צפויה של השגחה, איתור ותיקון זוטי פגעים מהסוג שמדובר בו, ואולם איננו סבורים שנחטא לידיעה השיפוטית של בית משפט אם נאמר שמדובר בעלויות עתק, שספק אם הצבור היה שמח לממנן. נקל לשער את צוות המשוטטים ברחובות לצורך מדידה על עשרה או עשרים מילימטרים של "גלי" עליה או ירידה בכבישים מזופתים, או הפרשי גובה כאלו ברחובות מרוצפים, או כל סדק המצוי דרך קבע בכבישי ומדרכות אספלט. עוד יותר נקל לשער את עלויות עשרות קבוצות הפועלים שיטפלו מעשה יום יום (אם לא רגע רגע) בזוטות כאלו. כאמור הדרכים והכבישים נועדו למעבר ואינם זירה ליישום של מודלים גיאומטרים שאין בהם כל רבב".
לכן, אין זה אומר שכל אדם שנפל ברחוב עקב סדק קטן במדרכה יוכל לקבל מהעירייה פיצויים וכי ניתן להטיל על העירייה אחריות בגין כל מפגע ומפגע. כאשר אדם נופל ברחוב, אל לו לרוץ מהר ולתבוע באופן אוטומטי את העירייה מבלי לבחון האם חלה בכלל אחריות על העירייה לתאונה ונזקיה.

באילו מקרים תוטל אחריות על העירייה ובאילו לא -
ניתן לקבוע בגדול כי כאשר מדובר במפגע של ממש אשר גרם לנזקי גוף, תוטל אחריות על העירייה ואילו כאשר מדובר במפגע שולי אשר הינו בגדר סיכון סביר של חיי היומיום, העירייה תהיה פטורה מאחריות כלשהי.
השאלה מהו מפגע של ממש היא השאלה המרכזית, אך למרבה הצער אין עליה תשובה חד משמעית. בכל מקרה ומקרה, בית המשפט יבחן את העניין לגופו בהתאם לנסיבות ויקבע האם חלה אחריות על העירייה אם לאו. כאשר מדובר למשל בסדק גדול ומשמעותי במדרכה, באבנים בולטות בצורה ניכרת מעל גובה פני הקרקע או בשיפוע ניכר סביר להניח כי בית המשפט יטה להטיל אחריות על העירייה. מקרים נוספים בהם תוטל אחריות על העירייה הם כאשר התריעו בפני העירייה עוד לפני התאונה על קיומו של המפגע ולמרות שחלף זמן מספיק בכדי לתקן את המפגע, המפגע לא תוקן וגרם בסופו של דבר לתאונה.
במקרים רבים, בית המשפט קובע בסופו של יום כי חלה אחריות על העירייה לאור המפגע הברור, אולם מטיל אחריות תורמת גם על הנפגע עצמו, אשר היה צריך לשים לב למפגע ולהיזהר ממנו. אין זה אומר כמובן שכל אדם צריך להלך עם הראש למטה ולבדוק כל העת האם קיימים מפגעים בדרך, וכאמור בע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם: "אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר. אין זו דרכם של בני אדם ואף הנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה... כך כיוון בימ"ש קמא למאמר שנאמר בהקשר דומה 'אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים' [בבא קמא כ"ט חו"מ תיב]. גם לי נראה שאין לקבל את טענת העירייה. הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך - אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן, כך נקבעה לא אחת, אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך".

דוגמאות מן הפסיקה
פסקי הדין בעניין זה הינם רבים ומגוונים ולמעשה אין קביעה אחידה של בתי המשפט לגבי מהו מפגע של ממש ומהו מפגע שהינו חלק מן הסיכונים הסבירים. אנסה להביא להלן מספר דוגמאות אקראיות מן הפסיקה, אשר עשויות ללמד על המקרים שבהם יטיל בית המשפט אחריות על העירייה.
בת.א. 3330/04 (שלום רחובות) שושנה גת בלומברג נ' עיריית נס ציונה ואח', דובר על אישה אשר נפגעה לאחר שרגלה הימנית נקלעה לתוך בור עמוק, נסתר ומסוכן בכביש, שהיה צמוד למדרכה. בית המשפט הטיל אחריות על העירייה, בקובעו כי אין מדובר בסדקים או בליטות קטנות, אלא בתעלה אשר נחפרה והיה קשה לראותה בפרט לאור העובדה שהייתה צמודה למדרכה. יחד עם זאת, הטיל בית המשפט אשם תורם על התובעת בשיעור של 10%, מאחר ולטענת בית המשפט הייתה צריכה להביט לאן היא הולכת.
בת.א. 63986/03 (שלום ת"א) עטאס שרה נ' עיריית ת"א, התובעת נפלה ושברה את ידה לאחר ששפיץ נעלה נתקע לטענתה במדרכה שבורה ברחוב. בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו בין היתר כי לדעתו אין המדובר במפגע של ממש אשר מטיל אחריות על העירייה, זאת לאור העובדה שהרחובות אינם יכולים להיות משטח סטרילי וכי עשויים להיות בהם שיפועים, בליטות ו"גלים" כאמור לעיל.
בת.א. 165614/02 (שלום ת"א) טיריל רגינה נ' עיריית ת"א, הטיל בית המשפט אחריות על העירייה לנזקי התובעת אשר נפלה בעת שהלכה על המדרכה. בית המשפט קבע כי במקרה זה המדובר במדרגה של ממש במדרכה אשר הינה משופעת באופן בולט וכי למרות שמדובר בריצוף חדש יחסית ובוצעו תיקונים במקום, לא טרחה העירייה לתקן את אותה מדרגה ואף לא סימנה בצבע בולט את שפת המדרגה כדי להסב תשומת לב ההולכים בדרך על קיומה של אותה מדרגה. יחד עם זאת הטיל בית המשפט על התובעת אחריות תורמת בשיעור של 20%, "שכן ההולך בדרך צריך לפקוח עיניו על סביבותיו דווקא משום שלא ניתן למנוע כל מפגע הנוצר בדרך".
בת.א. 770/05 (שלום הרצליה) כחלון נ' עיריית הרצליה, קבע בית המשפט כי העירייה אחראית לנזקי התובע אשר נפל לאחר שנתקל באבן משולבת בולטת במדרכה. בית המשפט ציין כי אמנם מדרכות ציבוריות אינן אמורות להיות משטח חלק ונטול כל סיכון אולם במקרה זה המדובר במרצפת בולטת בחיבור שבין המדרכה לכביש - מיקום אשר מועד לפורענות ביוצרו סיכון מוגבר למעידת הולך רגל החוצה כביש ועולה למדרכה. יחד עם זאת, הטיל בית המשפט אחריות תורמת בשיעור של 20% על התובע, שכן הוא הכיר היטב את המקום שבו נפל, ולפיכך אמור היה להישמר לנפשו ולגופו תוך הקדשת תשומת לב רבה יותר למקום על מפגעיו.
בת.א. 2706/03 (שלום אשדוד) שמואל רינה נ' עיריית ירושלים, דובר על אישה אשר נפלה לטענתה עקב מרצפות מדרכה שקועות. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי המדובר בפער גבהים בין שתי מרצפות מדרכה שאינו עולה על סנטימטר ולכן לא ניתן לומר כי מדובר על מפגע ממשי שיש בו בכדי להטיל אחריות על העירייה.
בת.א. 1600/04 (שלום הרצליה) ברומברג נ' עיריית תל-אביב, דובר על אישה כבת 72 במועד התאונה, אשר נפגעה בצורה קשה עקב נפילה במדרכה בתל-אביב. בית המשפט הטיל אחריות על עיריית ת"א וקבע כי המדובר במפגע ברור - בור במדרכה כתוצאה מחסר מספר מרצפות משולבות ושוני בגובה המכוסה בחלקו בצמחיה. בית המשפט במקרה זה גם נתן משקל לעובדה שלאחר התאונה פנתה התובעת לעירייה והתריעה על הליקוי והעירייה הודיעה כי אכן יבוצעו תיקונים בטיחותיים במקום התאונה, עובדה אשר מצביעה על כך שגם העירייה הסכימה שמדובר במפגע.
פסק-דין זה ממחיש אולי יותר מכל את החשיבות הגדולה בהטלת אחריות על העירייה. התובעת בפסק דין זה נפגעה בצורה קשה בכתף ונקבעו לה 30% נכות לצמיתות. במידה ובית המשפט לא היה מטיל אחריות על העירייה, לא היה למעשה לתובעת ממי להיפרע בגין נזקיה וכך הייתה נותרת עם פגיעה קשה אך ללא פיצוי. מאחר ובית המשפט הטיל אחריות על העירייה, פסק בית המשפט לתובעת פיצויים של למעלה מחצי מיליון ש"ח.

מן הדוגמאות המעטות והאקראיות המפורטות לעיל, נקל להבין כי אין מסמרות וקביעות ברורות לגבי מהו מפגע של ממש אשר יטיל אחריות על העירייה. בכל מקרה ומקרה בוחן בית המשפט את מקום הנפילה ויתר הנסיבות ובהתאם לכך קובע את קביעותיו לעניין אחריות העירייה. כאשר מדובר כאמור במפגעים בולטים לעין - מרצפת שבורה ובולטת בשיעור ניכר, שיפוע גדול במרצפת וכיוצ"ב, או כאשר העירייה הייתה מודעת למפגע לאחר שקיבלה התראות קודמות, גדולים הסיכויים שבית המשפט יטיל אחריות על העירייה.

לסיום - מספר המלצות לאנשים אשר נגרמו להם נזקי גוף עקב מפגע ברחוב
לאור המתואר לעיל, נקל להבין כאמור את החשיבות הגדולה בהטלת אחריות על העירייה. ההבדל יכול להיות לעיתים בין פיצוי בסכומי כסף גדולים ביותר ובין הותרת אדם בפני שוקת שבורה כאשר מחד הוא נפגע בצורה קשה ומאידך אין אף גורם אשר מפצה אותו בעקבות הפגיעה (ללא כל קשר לתגמולים מן המוסד לביטוח לאומי שלעיתים אדם זכאי לקבל וכן לתגמולי ביטוח מפוליסות ביטוח פרטיות שאנשים רכשו).
לכן, מומלץ כי כל אדם אשר נפגע עקב מפגע ברחוב, יציין עובדה זו כבר בפנייה הראשונה לטיפול רפואי ויבהיר לצוות הרפואי מדוע נפל. על הנפגע להתקבע לגרסה מדויקת כבר בתחילת הדרך ולדבוק בה לאורך כל הדרך.
לאחר מכן, מומלץ כי הנפגע או מישהו מטעמו ייגש בהקדם האפשרי למקום בו אירעה התאונה ויצלם את המפגע במצלמה. יש להשתדל לצלם את המפגע בצורה טובה מכמה זוויות וכן להקפיד כי על התמונות יופיע התאריך בו צולמו התמונות. מאחר וקיימת אפשרות שאותו אדם שצילם את התמונות יצטרך במהלך המשפט לבוא ולהצהיר כי הוא זה אשר אכן צילם את התמונות, כדאי שהצלם יהיה מישהו מוכר ונגיש לנפגע.
כדאי גם לאחר צילום המפגע, להרים טלפון למוקד העירוני של העירייה ולדווח על קיומו של המפגע. תיקון המפגע על-ידי העירייה עשוי לפעול לטובת הנפגע ולעיתים החשיבות של תיקון או אי תיקון המפגע לאחר התאונה היא קריטית להקמת אחריותה של העירייה.
ולבסוף, מומלץ לפנות עם התמונות ויתר המסמכים הרלוונטיים לעורך דין המתמחה בתחום, על מנת שיחווה את דעתו בפניכם בהתאם לנסיבות ולתמונות האם בית המשפט עשוי לקבוע שמדובר במפגע של ממש שבגינו ניתן יהיה להטיל אחריות על העירייה ולחייבה בתשלום פיצויים.